QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 02/08/2007) QUOTE (avril14 @ 02/08/2007) תודה לכן על התגובות....
3>
עובירם עליי קצת דברים בגלל זה אני לא כותבת... אבל מבטיחה להמשיך בימים הקרובים!
אוקי מאמי, מבינות .
העיקר שהכל יסתדר לך ..
נחכה כמה שצריך [;
מואאההההההההההההההההה
😉
המשךךך 😢
טובב נחכה..
העיקר שהכל יהיה בסדר איתך קודם!
בפרקים האחרונים פשוט דמעות ירדו מעניי.
זה כל כך ריגש אותי...
העציב אותי.
את כותבת מדהים ואני מצפה להמשך.
אל תדאגי..זה בסדר..
אני מחכה תמיד :]
=פרק 170=
"מה קרה בן?" שאלתי בדאגה, הוא הביט בעיניי, המבט שלו היה קפוא
"בן, מה קרה?" שאלתי שוב. הוא לקח עוד לגימה מהמים הקרים והניח את הכוס על השידה.
"אני מצטער מיטל... תקשיבי לי רגע ותבטיחי לי שתנסי להבין אותי" הוא אמר
אני: "מה, על מה אתה מדבר?"
בן: "על המסיבה של נועה"
אני: "זה ממש לא יפה מה שעשית בן"
בן: "מה? מי אמר לך?"
אני: "לירז"
בן: "מ...ה?" הוא הביט בי בהל ושתה את כל המים.
אני: "מה מה? היא סיפרה לי שרקדת עם נועה... אין לך מושג איך זה פגע בי, כאילו, מכל הבנות בעולם היית חייב לרקוד דווקא איתה? אני לא מבינה... אבל עזוב, אני לא רוצה שנריב על זה עכשיו"
בן: "אה... הריקוד עם... עם ...נ...נועה"
אני: "כן... מה יש לך? אתה נראה מוטרד לאללה"
בן: "אני.... הכל"
אני: "מה הכל? תספר לי... אני רוצה לדעת מה עובר עליך" חייכתי וליטפתי את פניו.
בן: "חשבתי שלא תרצי לדבר איתי"
אני: "עזוב, בוא נשכח מזה"
בן: "טוב... אני... צ...צריך לזוז הבייתה"
אני: "לא" אמרתי בחיוך
בן: "מה לא?"
אני: "תישאר לישון אצלי..." חייכתי ונישקתי אותו
בן: "את בטוחה?"
אני: "כן"
בן: "טוב, אני אשלח הודעה לאמא שלי"
"אני כבר באה" אמרתי בשקט. ירדתי למטה ונעלתי את הדלת, כשעליתי הוא כבר היה על המיטה שלי, שכב שם, עם בוקסר.
אני: "שלחת לה?"
בן: "כן יפה שלי"
הדלקתי את המזגן ונשכבתי על ידו
בן: "תבטיחי לי שלא משנה מה אני לעולם לא אאבד אותך" הוא אמר פתאום ואני הבטתי בעיניו
אני: "אתה בחיים לא תאבד אותי בן, מה יש לך?" עניתי בחיוך ונישקתי את שפתיו. התחלנו להתנשק בעדינות, הוא חיבק אותי צמוד אליו, הוא רעד, אני יודעת שעובר עליו משהו, אני יודעת שקורה משהו, אבל אני לא אלחץ עליו. זה היה מוזר, הצורה בה הוא חיבק אותה, הצורה בה התנשקנו. נגעתי בבוקסר שלו, ליטפתי את האיזור ובאתי להוריד אותו אך הוא עצר אותי.
אני: "למה?"
בן: "אני גמור מעייפות" הוא לחש ולא הביט בי
אני: "מ...ה... אה... אוקיי"
מוזר.
בן: "אני אוהב אותך מיטל"
אני: "גם אני אוהבת אותך" נישקתי אותו.
התכרבלתי בין זרועותיו הגדולות, הנשימות שלו החלו להיות סדירות
"בן" אמרתי פתאום אך הוא לא ענה. "בן, תישבע לי שלא קרה שום דבר במסיבה" מרתי והוא לא הגיב.
"בן!" אמרתי יותר בקול
בן: "מה מתוקה?" הוא פקח את עיניו והביט בי
אני: "תשבע לי... שלא קרה שום דבר במסיבה"
בן: "לא קרה כלום"
אני: "תישבע!"
בן: "נישבע..."
אני: "לא! תישבע בנו שלא קרה שום דבר במסיבה בן, תישבע בנו"
בן: "א...מיטל אנ..."
אני: "בן... תישבע בנו שלא קרה כלום במסיבה"
בן: "אני נישב...נישבע בנו שלא... שלא קרה כלום במסיבה" הוא אמר וחייך אליי חיוך מוזר. הוא ליטף את פניי. "אפשר ללכת לישון עכשיו?" הוא שאל ונישק את שפתיי.
אני: "כן... לילה טוב מאמי" לחשתי.
---
"בוקר טוב אמא" היא אמרה בחיוך ופתחה את המקרר "מה יש לאכול?"
אמא: "מה בא לך לירז?"
לירז: "לא יודעת... חביתה?" היא שאלה בחיוך
אמא: "אני אעשה לך. מה קרה שקמת ככה מוקדם?"
לירז: "סתם, לא יודעת..."
אמא: "אוקיי, אנחנו הולכים לסבא וסבתא בערב"
לירז: "מי הולך?"
אמא: "את, אבא ואני"
לירז: "לא, התכוונתי מי יהיה שם?"
אמא: "כל המשפחה כמעט, יש לסבתא יום הולדת"
לירז: "וואי נכון! שכחתי!"
אמא: "אז טוב שהזכרתי לך..." היא חייכה
לירז: "רגע באיזה שעה הולכים? כי אני צריכה ללכת עם מיטל ודורין לקניון"
אמא: "מה יש לכם לעשות בקניון היום?"
לירז: "החלטנו שנעשה היום את הקניות לבית הספר"
אמא: "אה... אנחנו הולכים ב7 בערב"
לירז: "טוב, אז אני אלך איתן מוקדם יותר"
אמא: "אוקיי מתוקה, כמה כסף את צריכה?"
לירז: "לא יודעת, אני אחריי זה אגיד לך"
---
הוא פקח את עיניו והביט סביבו, המזגן עדיין היה דלוק והיה קר בחדר.
הוא שמע את זרם המים מחדר המקלחת והבין שמיטל מתקלחת.
הוא הביט בפלאפון שלו וראה 2 הודעות חדשות, הראשונה הייתה מליאור
()אחי מה נסגר בסוף?! דבר איתייייי(), והשנייה הייתה מנועה
()בן אני יודעת שאתה נהנת בדיוק כמוני, אנחנו נועדנו להיות יחד, תפסיק להתכחש לזה!()
הוא מייד מחק את 2 ההודעות, מיטל בדיוק יצאה מהמקלחת.
---
"בובי קמת..." חייכתי והתקרבתי אליו
בן: "כן יפה שלי... בוקר טוב" הוא חייך בחזרה ומשך אותי אליו
אני: "שהמגבת לא תיפול" צחקתי
בן: "מאמי יש לי אימו ןעוד שעה אז אני הולך הבייתה..."
אני: "טוב נשמה"
בן: "מה התוכניות שלך להיום?"
אני: "אה, אני הולכת בצהריים עם דורין ולירז לקניון, לקנות דברים לבית הספר"
בן: "טוב מתוקה שלי"
התלבשתי בזריזות וליוויתי אותו אל הדלת
"ביי יפה שלי, אוהבת אותך" אמרתי והוא נישק אותי, נשיקה ארוכה
בן: "גם אני אוהב אותך מתוקה שלי..." הוא חייך והלך.
---
נטלי התחילה את המשמרת שלה בקיוסק ב8 בבוקר, לפני 3 שעות, היטא כרגיל שיבה על הכיסא הגבוה, פחית אקסאל פתוחה הייתה מונחת על ידה וסיגריית פרלמנט קצר רגיל הייתה ביד ימינה.
"תביאי לי בבקשה פרלמנט לייט קצר" הנער ביקש מימנה מבלי להביט בה
נטלי: "תעודת זהות..."
...: "נו, עוד פעם? דיי, חיים תמיד מוכר לי"
נטלי: "אתם אלו שהייתם לפני כמה זמן פה לא? ושתיתם..."
...: "כן נו..."
נטלי: "איך קוראים לך?"
...: "בן, ולך?"
נטלי: "נטלי. טוב תקשיב אני מביאה לך אבל תשים בכיס, אני לא רוצה שחיים יחטוף פה קנס של 13 אלף שקל בגללי" היא חייכה ולקחה את השטר של ה20 מכך ידו
בן: "מה קרה היום את חמודה? פעם שעברה היית תוקפנית כזאת"
נטלי: "מצבי רוח..." היא חייכה והגישה לו את קופסת הסיגריות.
=פרק 171=
---
נועה שינתה את האוואי שלה
---
פה...
ילד... אוהבת אותך כל כך תבין את זה כבר!
---
מייד נשלחו אלייה ההודעות
~*~*~
שובל - מה המצב כפרה?
נועה - חרא מה איתך?
שובל - למה חרא?
נועה - בגלל בן... אני כל כך רוצה אותו
ועכשיו הוא במן ריב כזה איתי
שובל - מיטל לא גילתה נכון?
נועה - לא
שובל - רוצה לצאת איתי היום? מאור מביא חבר...
נועה - לא אין לי כח לזה, באמת
שובל - למה לא?
נועה - סתם... אין לי מצב רוח לכלום
שובל - טוב... אני הולכת להתקלח,
דברי איתי
נועה - טוב ביי מאמי
שובל - ביו'ש:]
~*~*~
ליאור - נועה את פה?
נועה - כן
ליאור - זה מש מגעיל מה שעשית אני לא מאמין עלייך
נועה - מה כבר עשיתי?
ליאור - הקטע עם בן
נועה - אה, הוא סיפר לך?
ליאור - כן... יצאת ממש מגעילה
נועה - דיי חלאס לעשות את זה כאילו אנסתי אותו
גם לו היה צד בעניין, יו קנואו
ליאור - תעשי לי טובה! בן בחיים לא היה בוגד במיטל
נועה - ע ו ב ד ה
ליאור - טוב אני רק מבקש מימך שלא תגידי לה כלום
נועה - אל תדאג...
~*~*~
שלי - הוווו סוף סוף מצאת לך מישהו חדש וירדת מבן אה?
נועה - מה?!
שלי - האוואי שלך...
נועה - דווקא הוא מכוון לבן
שלי - חחחח כן בטח
נועה - אל תאמיני. אחריי מה שקרה בנינו
ברור שאני כתוב כזה אוואי... 😊 ביי!
~*~*~
---
נכנסנו שלושתינו לקניון ומייד הלכנו אל היריד של החזרה לבית הספר. כל אחת לקחה סלסלה ממתכת כזו והתחלנו לשים דברים.
אני קניתי תיק בצבע שחור, חלק.
לירז: "מה זה הצבע המדכא הזה?" היא שאלה אותי ודורין צחקה
אני: "סתם... כל החיים התיקים שלי בצבע או וורוד או סגול, נגוון קצת. חוץ מיזה, לא בא לי כל כך להקיע השנה מבחינת הציוד וזה"
לירז: "טוב..." היא גילגלה עיניים. היא בחרה תיק בצבע סגול כהה ודורין בחרה תיק בצבע לבן עם לבבות וורודים ואפורים.
לקחנו גם מחברות, קלסרים, ניילוניות, קלמרים, עטים וכל הדברים האלו
אחריי שסיימנו עלינו לאכול בפיצה, כרגיל... כל אחת לקחה פיצה עם זיתים וקולה, התיישבנו והתחלנו לאכול
לירז: "דיברת עם בן?" היא שאלה בין ביס לביס
אני: "כן... הוא בא אליי אתמול באמצע הלילה וסיפר על הריקוד עם נועה... לא רציתי ממש לדבר על זה, אין לי כח לריב, העדפתי שנשכח מזה וזהו"
דורין: "כל הכבוד, לדעתי עשית צעד חכם"
לירז: "מה צעד חכם, היית צריכה להעמיד אותו במקום שלו, חוצפן"
אני: "עזבי, באמת.. נמאס לי כבר מזה" אמרתי בייאוש ולגמתי מהקולה הקרה
לירז: "מיטל... הנה אלירן" היא הצביע על אחד העובדים
הבטתי עליו בהלם, הפנים שלו היו מצולקות, כניראה מהפיגוע שאז היה.
אני: "שימות" סיננתי בכעס והמשכתי לאכול. לא רציתי להביט בו אפילו, אני בחיים לא אשכח את הסבל שנגרם לי בגללו
אני: "אני לא רוצה לדעת מה היה קורה אם בן לא היה לצידי באותם רגעים"
לירז: "וגם מאור ההוא, הידיד שלך"
אני: "יה, בואו נלך לבקר אותו.. אולי הוא עובד עכשיו!"
דורין: "סבבה..." היא חייכה. בדרך לחנות שלו סיפרתי ללירז ודורין שהוא יוצא עם שובל כבר כמה זמן, נכנסנו לחנות הווא עמד שם בקופה.
"שלום, יש לכם חוטיני לגברים?" שאלתי בחיוך והוא פרץ בצחוק ומייד יצא מעמדת הדלפק.
"שנים שלא ראיתי אותך, יפה שלי!" הוא חייך וחיבק אותי חיבוק ארוך
דיברנו כמה דקות והוא היה צריך כבר לחזור לעבודה, אחריי זה נכנסנו לחנות לסבונים ולירז קנתה לסבתא שלה מארז של סבונים וקרמים עם ריחות מיוחדים זה עלה 200 שקל, די יקר אבל שיהיה.
---
"בן, בוא רגע, אל תלך עדיין!" המאמן קרא לעברו כשבא כבר היה על יד האוטו שלו
בן: "מה קרה?" הוא התקרב אליו
המאמן: "עובר עליך משהו? מה זה הדבר הזה, שיחקת גרוע היום באימון"
בן: "אני... אני מצטער המאמן... כן, עוברים עליי כמה דברים"
המאמן: "טוב תקשיב, יש חיים אישיים נכון, לכל אחד, אבל אל תכניס את זה לאימון, זה פוגע בך סתם. אתה הקפטן פה ואתה צריך לתת דוגמה לאחרים, לא לשחק כמו כוסית"
בן: "אני מצטער..."
המאמן: "אם אתה צריך חופש, תגיד אני..."
בן: "לא, זה בסדר... אל תדאג, זה לא יקה שוב"
המאמן: "אם ככה אז סבבה"
---
חזרתי הבייתה והנחתי את השקיות על השפה
"בן היה פה מיקודם" אבא אמר
אני: "באמת? מה הוא רצה?"
אבא: "לא יודע, הוא אמר שהוא השאיר לך בחדר משהו"
אני: "מה באמת?" חייכתי "אני שנייה באה" עליתי מהר לחדר וראיתי על המיטה קופסה בצבע וורוד, עלייה היה מונח מכתב, פתחתי אותו והתחלתי לקרוא
יפה שלי... אני לא יודע מאיפה להתחיל אפילו, הלוואי והיה לי את האומץ לספר לך, לדבר איתך. אני אוהב אותך יותר מהכל, אני לא מצליח לדמיין את החיים שלי בלעדייך. אני מצטער שאני ככה מגעיל וקר בימים האחרונים, זה יעבור, אני מבטיח לך. תיהי לצידי, אני צריך אותך, צריך אותך יותר מהכל. אני אוהב אותך וכבר מתגעגע... אני כל כך מפחד לאבד אותך, תבטיחי לי שתמיד נהיה ביחד, לא משנה מה... אני דואג, אני מפחד... את הדבר הכי חשוב לי, הדבר הכי יקר לי... קניתי לך משהו ששמעתי אותך מדברת עליו כמה פעמים, זה דבר מוזר להביא את זה בתור מתנה, אבל אני יודע שרצית... אני מקווה שתאהבי בובה יפה שלי" היא מצוייר שם לב.
חייכתי ופתחתי את הקופסה, בפנים היו אולסטאר נמוכות בצבע שחור, כל כך יפות, בדיוק כמו שרציתי, פשוטות וחמודות ובדיוק במידה שלי. על יד הייתה חבילת שוקולד לבן של רוזמרי, השוקולד שאני כל כך אוהבת.
---
וככה עברו להם שבועיים, נשארו עוד שבועיים עד לתחילת הלימודים, החופש עבר כל כך מהר, בקושי הרגשתי אותו. דורין מאוד התקרבה אליי ואל לירז, באמת שהיא ילדה אחלה, סתם טעינו לגבייה. בן המשיך להתנהג מוזר, עדיין אני לא מבינה מה יש לו.
---
43. ככה הראה המשקל.
נועה חייכה לעצמה, ירידה ממש יפה.
אבל מה כל זה שווה שאין לה את בן לצידה?
"נועה?" דלת חדרה נפתחה וקייט, אימה, עמדה בפתח
נועה: "מה אמא?"
קייט: "את זוכרת ששלחנו מייל לסוכונות שבוע שעבר?"
נועה: "כן..."
קייט: "הם החזירו מכתב, בואי נפתח ביחד!" היא חייכה והתיישבה על מיטתה.
נועה: "תפתחי את, אני מפחדת שגם הם סירבו"
קייט פתחה את המכתב הלבן בעדינות והוציאה מימנו דף לבן גדול.
היא קראה כמה שיות בשקט ואז החזירה את הדף למעטפה
נועה: "נו?"
קייט: "נועה?"
נועה: "מה אמא?"
קייט: "את הולכת להיות דוגמנית!" היא צרחה וחיבקה אותה
נועה: "באמת? רגע, מה הם קיבלו אותי? יווו!!" היא חייכה וצרחה מאושר
קייט: "יש לך בוק, על חשבונם, ביום ראשון ב10 בבוקר, אני אבוא איתך"
נועה: "באמת?, יו, אני לא מאמינה, איזה כייף! זו אחת הסוכנויות הכי טובות בארץ! יש יש יש!"
קייט: "אמרתי לך שאת תצליחי. ואת עוד תראי, כשאת תיהי דוגמנית מצליחה, כל ה4 סוכניות שאמרו לך לא יצטערו ויאכלו את הלב!"
נועה: "תודה אמא" היא חייכה וחיבקה אותה שוב.
קייט: "על מה מתוקה?"
נועה: "על זה שאת ככה איתי, תומכת.. מעודדת..."
---
השעה הייתה כבר 1 בלילה, לבשתי גופייה דקה בצבע לבן ותחתונים בצבע וורוד כהה, הדלקתי את המזגן ונשכבתי על המיטה, השנה הזאת בטוח הולכת להיות קשה, אני חייבת להשקיע ו...
'התקבלה הודעה חדשה', הבטתי על צד הפלאפון ופתחתי את ההודעה,היא היתיתה מבן
()מתוקה, שיהיה לך לילה נפלא אני אוהב אותך() חייכתי.
קמתי למחשב ושיניתי אוואי
---
לילה טוב😊
בן בן אני אוהבת אותך חיים שלי!!!
---
מייד הוא שלח הודעה
~*~*~
בן - מיטלי?
אני - אה מאמי
בן - אני אוהבבב אותך
אני - גם אני אוהבת אותך:] למה לא ישן?
בן - סתם, לא מצליח להירדם... למה את?
אני - עוד מעט הולכת לישון
בן - בובי, מחר בערב אני רוצה שנצא
אני - סבבה...
בן - אני צריך גם לדבר איתך
אני - על מה?
בן - זה לא לאייסיקיו
אני - רוצה שאני אתקשר?
בן - זה גם לא לטלפון
אני - טוב... אתה מפחיד אותי=/
בן - אני פשוט צריך לספר לך משהו...
אבל מחר בערב נצא ונדבר...
רק תזכרי שאני אוהב אותך
אני - טוב יפה שלי... גם אני3>
בן - לילה טוב נסיכה שלי
אני- לילה טוב מתוק... מוואה
~*~*~
כיביתי את המסך וחזרתי לשכב על המיטה.
---
ליאור: "אז מה אחי, אתה מתכוון לספר לה מחר?"
הוא שאל מבעד לטלפון
בן: "כן זהו, אני לא מתכוונת להסתיר את זה מימנה יותר... ויודע מה? אם היא תזרוק אותי אני אבין, מגיע לי, אני חרא של בן אדם ו..."
ליאור: "אתה צריך לספר לה את זה לאט, שתנסה להבין.. אני מקווה שהיא תסלח. תסביר לה עד כמה אתה אוהב אותה, שאתה לא רוצה לאבד אותה"
בן: "אני מפחד"
ליאור: "זה טבעי, כל אחד היה מפחד פחד מוות במצב שלך, אבל אתה עושה צעד נכון שאתה הולך לספר לה את האמת מחר"
בן: "כן..."
הם סיימו את השיחה ובן חייג שוב, הפעם למספר אחר
---
הדלקתי את הרדיו שהיה על השידה, התחילה כבר התוכנית שאני אוהבת לשמוע, התוכנית של יוסי, מתקשרים אליו אנשים מכל הגילאים ומספרים לו כל מיני בעיות... הדלקתי סיגרייה והקשבתי.
"ועכשיו למאזין הבא שלנו, שהוא הכי קטן מכולם... שלום, מה שמך?" יוסי, מנחה התוכנית שאל
...: "אמ... תקרא לי.. אה... דרור"
וואי, הקול הזה מוכר לי
"כן דרור, ספר לי קצת על עצמך"
דרור: "אני ממרכז הארץ, עולה לכיתה י"ב, תאמין לי אני לא יודע בכלל למה התקשרתי, אני מרגיש כזה הומו עכשיו"
"אז זה קשור בקשר למיניות שלך..."
דרור: "מה? אה, חס וחלילה, מה פתאום!"
"אז? בוא תספר מה הבעיה"
דרור: "אני לא יודע מאיפה להתחיל..."
"מההתחלה"
דרור: "אז ככה, אני... אפשר להגיד שאני נראה טוב, טוב מאוד אפילו ובגלל זה אף פם לא היה חסר לי בנות והכל, שנה שעברה היה לי קטע עם מישהי מהשכבה מתחתיי, היינו הידידים הכי טובים, היא מדהימה, נראית כמו דוגמנית על... ואז הפכנו להיות יזיזים. בתחילת השנה הגיעה תלמידה חדשה לכיתה שלה, נקרא לה... טל ו..."
הקול שלו היה כל כך מוכר לי, השם שלו עמד לי על קצה הלשון
דרור: "ואיך שהו התאהבנו, נהיינו חברים... באמת שאף פעם לא בגדתי בה וגם היא לא בי, אני חושב... כל כך אהבנו ובאמת בחיים שלי לא נקשרתי ככה למישהי, עברנו הכל ביחד, אני אוהב אותה יותר מאת החיים שלי... אבל השנייה, ההיא משנה שעברה, נקרא לה נוי... תמיד ניסתה לחבל הכל, היא מאוד מקנאה ועדיין... עדיין אוהבת אותי"
"אוקיי, תמשיך..."
זה בן. זה בן זה בן זה בן. זה פאקינג בן. ידעתי. זיהיתי את הקול הזה. למה הוא מתקשר לתוכנית של יוסי ב1 ורבע בלילה? מה קורה פה? אני צריכה לכבות את הרדיו עכשיו, אסור לי להקשיב לזה, זו חדירה לפרטיות, אסור לי. אבל אני חייבת, אני חייבת לדעת מה קורה.
טל זו אני ונוי זאת נועה, מייד זיהיתי. השם השני שבן היה רוצה שיקראו לו זה דרור, אני יודעת את זה. פאק. אני צריכה לכבות את הרדיו, אבל לא, לא, לא, אני חייבת לדעת מה קורה פה.
דרור: "באמת שלא היה אכפת לי מהנוי הזאת, לטל שי כל מה שנאי צריך, אני מאוהב בה עד מעל הראש... לפני 3 שבועות נוי ערכה מסיבה בביתה וטל לא יכלה להגיע... הלכתי עם חברים והיה כייף, שתיתי מלא, ערבבתי הכל, באמת זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי ששתיתי בכאלו כמויות... אני ונוי רקדנו, היא משכה אותי אלייה. אחריי זה קרה משהו והיא בכתה, היא הלכה לתוך הבית ואני הלכתי אחרייה, אני לא יודע למה, כשנכנסתי לחדרה הייתה בידה קופסת כדורים ריקה, היא אמרה שהיא רוצה למות. אמרתי לה ללכת להקיא וכך היא עשתה.. הייתי כל כך מסובב, בחיים זה לא קרה לי, נשכבתי על המיטה ונרדמתי"
"ומה היה אז?"
דרור: "היא נישקה אותי ו..."
הלב שלי נעצר, הבטתי ברדיו, זה חלום? זה אמיתי?
דרור: "אני התעוררתי ועצרתי אותה אבל היא המשיכה... אני לא ידעתתי איפה אני נמצא, אפילו לחשתי את שמה של טל ו... כן, נוי נערה מושכרת, אבל אני לא יודע למה... שכבנו."
"אתה ונוי?"
הוא ונועה?
דרור: "כן, אני ונוי. אני... לא יודע איך הגענו למצב כזה... שכבנו ולמחורת התעוררתי, רציתי למות. עד עכשיו אני לא מצליח לספר את זה לטל, אבל מחר אני מתכוונת לספר לה. אני רוצה למות, אני פשוט רוצה למות. בגדתי בטל עם הילדה שהיא הכי שונאת, עם הילדה שתמיד מנסה להרוס לנו, והנה, עכשיו היא מצליחה"
וואוו... פשוט מדהיםם...!!
המשך דחוףף =]
ווווווואוו
זה כול כך יפהההההה!#!@$^*
תמשיכיי דחוף
אל תיייבששששששששששי
אמלההההההההההההההההההההההההההההההההה
יאוווווווו עכשיו היא תיפרד ממנוו!!
לא רוצה 😢
תמשיכי
ווווווווואאאאאאאאאאאאאאוו!!!
פפפפפפרק מדהייייייייים!!
יוווווווואוו תממשככיי!!!!
דדדדי בא לי לבככות נשבעת לך !!
מה את עושה לי עם הסיפור הזה ?!
את כותבת כל ככך יפה..זה פשוט לא נורמלי מה שהסיפור הזה עושה לי!!!
תמשיכי דחוווווווף
ותזהרי לייבבבבבש כי אני הורגת אותך\!!
יואואו יואוו בן מסכני שלי 😢
איזה יפההההההה ..!!
מחכה להמשךך
לאאאאא רק שלא תיפרד ממנוו!!!
מ ה מ ם 😂
המשךך דחוףף..
