קראתי את כל הסיפור שלך..
אני רוצה להגיד לך שמכל הסיפורים באתר זה הסיפור שהוא הכי אמיתי. הוא בין היחידים שלא הכל מושלם בו, ושלא הכל זה החבר, יש כאן הרבה שאין בסיפורים אחרים..
יש בו הרבה דמויות וזה נורא מפתח את העלילה. רואים גם את הצרות שמסביב ל"חברות מושלמות".. ולחבר .. רואים את הבעיות של כל האנשים מסביב..
באמת- אין לי אפילו משהו רע אחד להגיד לך על הסיפור !!
. אני חושבת באמת שאת צריכה לעשות משהו עם כישרון כמו שלך..
חח אני לא יודעת מה אני אעשה עכשיו בלי כל יום המשכים/:
חפרתייייי.. /=
חחח אני מקווה שהסיפור עוד יאריך פרקים ;]
3>
QUOTE (jessy_love @ 16/05/2007) קראתי את כל הסיפור שלך..
אני רוצה להגיד לך שמכל הסיפורים באתר זה הסיפור שהוא הכי אמיתי. הוא בין היחידים שלא הכל מושלם בו, ושלא הכל זה החבר, יש כאן הרבה שאין בסיפורים אחרים..
יש בו הרבה דמויות וזה נורא מפתח את העלילה. רואים גם את הצרות שמסביב ל"חברות מושלמות".. ולחבר .. רואים את הבעיות של כל האנשים מסביב..
באמת- אין לי אפילו משהו רע אחד להגיד לך על הסיפור !!
. אני חושבת באמת שאת צריכה לעשות משהו עם כישרון כמו שלך..
חח אני לא יודעת מה אני אעשה עכשיו בלי כל יום המשכים/:
חפרתייייי.. /=
חחח אני מקווה שהסיפור עוד יאריך פרקים ;]
3>
אין לך מושג איזזה חיוך העלת לי על הפנם=]
תודה ענקית !!!!
😁 😁 😁 😁 😁
מקווה שתמשכי לקרוא:] פשוט תודה!
=פרק 148=
אני: "לירז, עם כל הכבוד, כמה שאני מתה על עמית, בנאדם שנותן לך סתירה לא אוהב אותך", אמרתי, עם כל הצער שבדבר.
לירז: "לא... אני חושבת שאת מגזימה. כאילו, תראי, אני יודעת שהוא לא בסדר אבל ממש רבנו ו..."
אני: "אל תחפשי תירוצים. יש אלף דברים שהוא היה יכול לעשות במקום. וחוץ מיזה, מי הוא שיגיד לך מה ללבוש?"
לירז: "לא יודעת..."
אני: "מגיע לך פי אלף יותר מימנו"
לירז: "את לא מכירה אותו"
אני: "הוא לא שווה אותך" אמרתי ושנאתי איך שנשמעתי, כמו ה'חברה המעודדת'. כל כך כאב לי עלייה, רק מהמחשבה שהוא הכניס לה סתירה מתכווץ לי הלב.
לירז: "לא יודעת מה להגיד לך"
אני: "אני מאוד מקווה שאת לא מתכוונת לחזור אליו אחרי זה"
לירז: "ברור שלא"
אני: "כי אם כן זה כאילו את מראה לו שלמרות הכל זה בסדר"
לירז: "אני אוהבת אותו מיטל, אין, את לא מבינה. אם בן היה מכניס לך סתירה, היית נשארת איתו?"
אני: "לא. בפירוש לא. תראי, אני אוהבת את בן יותר מהכל, אבל ברגע שבנאדם מרים עלייך יד הכל כבר לא שווה... כלום. בנאדם שאוהב אותך אמור להגן עלייך, לשמור עלייך שלא תפגעי מכלום, אז אם הוא בא והורס אותך, מה זה אומר?"
לירז: "רק סתירה... זה לא שהוא הכניס לי מכות רצח"
אני: "זה מתחיל ככה"
לירז: "אוי נו באמת, עמית לא כזה"
אני: "טוב. לירז, הוא כולה בן 17 ומכניס סתירה לחברה שלו על זה שהיא התלבשה קצת חשוף. מה יהיה הלאה? הוא ירצח אותך בגלל שדיברת עם מישהו או בגלל שהלכת עם גופייה בלי חזיה?"
לירז: "דיי אבל את מגזימה, עשית מיזה לא יודעת מה"
אני: "את מתכוונת לחזור אליו?"
לירז: "לא יודעת. כן, לא עכשיו אבל, שילמד קצת שלא עושים דבר כזה"
אני: "מה אני אגיד לך..." הרגשתי שאין עם מי לדבר.
-
ליאור ובן ישבו בכיתה, מחכים לבואה של המורה למנהל, עוד שבועיים וחצי הבגרות הראשונה במנהל הם בקושי מוכנים. רוב הכיתה הייתה עסוקה להעתיק את השיעורים של השיעור האחרון מאחת התלמידות החרוצות, הם ידעו שחנה היא מורה שלא כדאי בכלל להתעסק איתה.
ליאור: "חזרתם נכון?" הוא שאלאת בן בחיוך
בן: "איך ידעת?" הוא הרים את ראשו מהספר במנהל
ליאור: "רואים עליך, חזר לך הצבע לפנים" הוא צחק
בן: "וואלה צודק.. בלעדייה אני מרגיש חרא"
ליאור: "ואיתה?"
בן: "הכי מאשר בעולם"
ליאור: "אתה יודע כבר התחלנו לתכנן את אילת"
בן: "מה? יש עוד זמן אבל..."
ליאור: "עוד חודש וקצת. אבל צריך כבר לבדוק מלונות והכל..."
בן: "אנה תבוא?" הוא שאל ועצב עלה על פניו של ליאור
ליאור: "לא יודע..."
בן: "זה מבאס"
ליאור: "תספר לי על זה. אתה יודע, שכחתי להגיד לך, היינו בבדיקה לפני כמה ימים, היא תוכל לזחור ללכת, כמעט בטוח. אני כל כך מאושר, אין לך מושג... החלום שלי וגם שלה שהיא תחזור ללכת"
בן: "באמת? הלוואי!" הוא הרים את קולו ומשך כמה מבטים
ליאור: "למרות שזה ניראה בלתי אפשרי שבפחות מחצי שנה היא תחזור ללכת אבל... הלוואי, אמן"
חנה נכנסה לכיתה וכולם השתתקו. היא מהמורות האלו שתמיד אומרות "מה, אני עד כדי כך קטנה שלא רואים אותי?", למרות שהיא מטר 60 ושוקלת לפחות 95 קילו.
-
"שוב את מאחרת?" המורה שאלה את דורין בקול המעצבן שלה
דורין: "מצטערת, פעם אחרונה" היא חייכה ואני הבטתי בה. בזמן האחרון היא נהייתה קצת חמודה, פחות צבועה. לירז עדיין שנאה אותה על 2 הנשיקות עם עמית.
המורה: "שבי..."
דורין התיישב הבשולחן שלה, שולחן אחד לפנינו. השיעור התחיל והמורה התחילה להכתיב על הלוח
"אתן באות מחר?", היא שאלה בלחש
אני: "לאן?"
דורין: "יש לי יום הולדת מחר, אני עושה מסיבת בריכה בבית שלי, תבואו, יהיה כייף!"
אני: "אמממ בכייף למה לא" חייכתי
לירז: "באיזה שעה זה?"
דורין: "תבואו ב10 ככה"
אני: "סבבה"
לירז: "לא יודעת אם אני אוכל" היא שאלה פתאום
אני: "את תוכלי, אל תדאגי!"
לירז: "ואם עמית יהיה שם?"
אני: "אז מה זה משנה? את באה איתי להנות, לא באה בשבילו"
לירז: "אם הוא יהיה עם מישהי?"
אני: "דיי כבר, אם ואם ואם... עזבי אותו עכשיו, אחרי מה שהוא עשה לו מגיע לו שתחשבי עליו אפילו" אמרתי ולא שמתי לב שדיברתי בקול רם
המורה: "מיטל, צאי החוצה" היא אמרה פתאום
אני: "מה? אני לא היחידה שמדברת!"
המורה: "את תמיד מדברת, בניגוד לכולם, צאי החוצה"
אני: "טוב!" צעקתי, לקחתי את התיק שלי ויצאתי למסדרון. לא היה לי כל כך מה לעשות אז ישבתי באחד הספסלים במסדרון הכיתות הארוך. שיחקתי בפלאפון עד שקיבלתי הודעה, מנסטיה.
()את באה היום? עושים ישיבה אצל סטס()
ישיבה זה שכולם מתאספים, שותים ומעשנים.
()אני לא יכולה() השבתי מייד, היא לא החזירה יותר הודעות.
היה בא לי לעשן, לפחות ג'וינט אחדף הטעם, ההרגשה, אבל לא. אני יותר חזקה מיזה.
-
"המורה אני יכולה לצאת החוצה רגע?", נועה שאלה בשקט
המורה: "כן... תחזרי מהר". היא בדרך כלל לא אמשרת לאף אחד לצאת באמצע השיעור, אבל ברגע שהיא ראתה את הפנים החיוורות של נועה היא להיססה אפילו לרגע.
נועה יצאה החוצה לכיוון השירותים, היא חלפה על יד מיטל, היה לה קשה להביט בה. היא נכנסה לשירותים ושתפה את פנייה במים קרים, האיפור נמרח. היא הייתה כל כך לבנה, כמו קיר, היא לא הרגישה טוב, היא הרגישה חלשה מתמיד. כאבה לה הבטן, מן דקירות מחרפנות, היא הרגישה כאילו תוקעים לה מאות סכינים בבטן ושולפים אותם, שוב מכניסים ושוב שולפים. דמעות זלגו מעינייה. היא ידעה שהיא לא הייתה צריכה לאכול את הסנדוויץ' עם הגבינה הלבנה בבוקר, בזמן האחרון כל דבר שהיא אוכלת גורם לה הלרגשה המגעילה הזאת. רק הקאה תפתור את הבעיה.
-
בסביבות 7 בערב ליאור יצא מדירתה של אנה, בזמן האחרון הוא מבקר אותה כמעט כל יום, משלים לה שיעורים, מתכונן איתה למבחנים, עוזר לה בהכל, ובעיר? מעודד אותה. כשהוא ירד במדרגות והגיע ללובי הוא שם לב שדלת המקלט פתוחה, הוא מייד התקרב וראה 2 אנשים מדברים.
"את מי אתה מחפש?", שאל אותו אחד מהם
ליאור: "סתם.. כלום"
...: "אתה לא גר פה נכון?"
ליאור: "לא... מי אתה?"
...: "הועד" הוא אמר בגאוה כאילו תפקיד הועד הוא תפקיד ראש הממשלה.
ליאור: "אהה..."
...: "אז מה אתה עושה פה?" הוא שאל בסקרנות
ליאור: "ביקרתי את חברה שלי, אנה"
...: "אה, הילדה היפה"
ליאור: "כן..." הוא ענה ועיקם את פרצופו
...: "בא לך לעשות לי טובה?"
ליאור: "כן, מה?"
...: "אמא שלה לא בנאדם כל כך נחמד, אם תוכל להביא לה את זה בבקשה" הוא אמר והביא לו דף נייר בצבע לבן, עליו מודפסות כמה שורות בצבע שחור.
ליאור: "מה זה?", הוא שאל
...: "בגלל שהדיירים פה לא משלמים כמעטט עד, אנחנו נאצים לפנות את כל הדברים מהמקלט"
ליאור: "ומה תעשו איתו?"
...: "כלום. ננעל אותו. אתה יודע כמה אני צריך לשלם עליו בחודש?" הוא פתאום הרים את קולו, כאילו ליאור אשם בהכל
ליאור: "כמה?"
...: "80$, לא בא בחשבון, דיירים עצלנים"
ליאור: "כמה עולה לקנות אותו?" הוא שאל פתאום והועד הביט בו במבט לא מבין
...: "בשביל מה אתה צריך?"
ליאור: "סתם, לדעת"
...: "אם תביא לי 3,000 שקל, הוא שלך, לא שיש מה לעשות בו בדיוקץ. סתם מקלט מסריח עם ג'וקים"
ליאור ידע שהוא הולך להשיג מייד 3,000 שקל, הרעיון שעלה במוחו גרם לו כל כך הרבה אושר באותו הרגע...
מצטערת על הפרק הקצר...
היום הייתה לי בגרות באנגלית.. קצת עייפה..
:]
שיהיה בהצלחה 😊
--
פרק מדהים, תמשיכי
אווו נשמממע טוב 😊
מאמי ההההההההמשך
דחוף..
QUOTE (avril14 @ 16/05/2007) QUOTE (jessy_love @ 16/05/2007) קראתי את כל הסיפור שלך..
אני רוצה להגיד לך שמכל הסיפורים באתר זה הסיפור שהוא הכי אמיתי. הוא בין היחידים שלא הכל מושלם בו, ושלא הכל זה החבר, יש כאן הרבה שאין בסיפורים אחרים..
יש בו הרבה דמויות וזה נורא מפתח את העלילה. רואים גם את הצרות שמסביב ל"חברות מושלמות".. ולחבר .. רואים את הבעיות של כל האנשים מסביב..
באמת- אין לי אפילו משהו רע אחד להגיד לך על הסיפור !!
. אני חושבת באמת שאת צריכה לעשות משהו עם כישרון כמו שלך..
חח אני לא יודעת מה אני אעשה עכשיו בלי כל יום המשכים/:
חפרתייייי.. /=
חחח אני מקווה שהסיפור עוד יאריך פרקים ;]
3>
אין לך מושג איזזה חיוך העלת לי על הפנם=]
תודה ענקית !!!!
😁 😁 😁 😁 😁
מקווה שתמשכי לקרוא:] פשוט תודה!
אני שמחה שהעליתי לך חיוך:]
פרק מוושלללם :]:]:]
מחכה להמשךךךךך[:
בהצלחה מאמי =]
פרק מוששלם ..ולירז? כל כך מזכירה לי את חברה שלי עם התמימות והטמטום שלה. .
מחכה להמששך (:
ממש יייייייפה!!
אבל תקשיבי, תשימי הרבה פרקים ^^ שיהייה מה לקרוא
אייי איי מווווושלם!!
מעניין מה הוא מתכנן!!
הממממשך...
