"מה יותר יפה עם הג'ינס הזה, החולצה הלבנה או הגופייה הסגולה?", שאלתי את לירז שישבה על המיטה שלי בזמן שמדדתי בגדים מול המראה. מישום מה היה בא לי להראות טוב היום.
לירז: "שתי החולצות יפות... עם הג'ינס" היא ענתה בשקט
אני: "מה יש לך?"
לירז: "מה יש לי? מה יש לך? מה פתאום את קובעת עםה שלי הזאת?"
אני: "לא יודעת. היה נחמד מצידה שהיא באה להביא לי את המכתב שנועה כתבה..."
לירז: "אני בטוחה שהסיבה האחרונה שבגללה היא הביאה לך את המכתב זה להגן עלייך או עלה קשר של עם בן"
אני: "מה ז"א?"
לירז: "לא יודעת, כאלו, יש לה את האינטרסים שלה, זה בטוח."
אני: "לא יודעת מה להגיד לך... אולי את צודקת אבל אני בכל זאת אלך היום ו... וניראה מה יהיה"
לירז: "טוב"
אני: "את באה נכון?"
לירז: "לא"
אני: "למה לא?!" הרמתי מעט את קולי
לירז: "כי ככה! כי אני לא מתחברת אל אנשים כמוהה, לא יהיה לי כייף... אני מעדיפה ללמוד למתכונת באנגלית מחר"
אני: "מה, מחר יש מתכונת?"
לירז: "כן מיטל"
אני: "אה... טוב, זה אנגלית, מה כבר יש ללמוד באנגלית?"
לירז: "לתרגל קצת... את יודעת, זה ציון המגן שלנו"
אני: אהה...טוב..."
לירז: "יאללה אני הולכת, תהני לך" היא קמה וחיבקה אותי "תעשי לי טובה ואל תספרי לה יותר מידיי דברים"
אני: "מה למה את מתכ...טוב...בייי" מלמלתי והיא יצאה מהחדר. בסוף החלטתי ללבוש את הגופייה הסגולה עם הג'ינס הבהיר ועם נעלי הספורט הלבנות. יצאתי מהבית ונסעתי באוטובוס לעזריאלי.
שלי כבר הייתה שם עם חברה שלה, שירן.
-
"כן?", ג'ון ווינסטון שאל מייד כשרון, אחד השליחים שלו נכנס למשרדו
רון: "יש לי משהו שמאוד יעניין אותך. הבת שלי לומדת עם מיטל הרי, באותה מגמה או משהו כזה, והיא מצאה מחברת שלה, כמובןש הסקרנות גברה, היא פתחה אותה וזה התגלה כמחברת הסטוריה רגילה..."
ג'ון: "אז מה אתה רוצה מימני?"
רון: "יש שם דף מאוד מוזר, כדאי שתקרא אותו"
ג'ון: "איפה? תראה לי" הוא ביקש בלחץ
רון: "שנייה..." הוא הוציא את המחברת הוורודה מתיקו, דפדף כמה עמודים, "הנה, קח"
ג'ון התחיל לקרוא...
'סתם עכשיו אני באיזה שיעור משעמם, לירז הבריזה כניראה ולי אין כח לשמוע יותר את המורה המעצבנת הזאת! אתמול קרה משהו מאוד מוזר, עדי, בת דודה שלי באה אליי והראתה לי תמונה מוזרה, תמונה של אמא שלי זכרונה לברכה מחזיקה אותה, עשינו חישובים ואמא שלי הייתה אמורה להיות לקראת סוף ההריון בתמונה הזאת אבל הבעיה היא שאין לה אפילו טיפטיפה בטן! עוד לא שאלתי את אבא על זה, אני מפחדת. ישר עלו לי כל מיני מחשבות, אולי לאמא שלי יש מתחזה? אבל אנחנו לא חיים בטלנובלה ככה ש... וישר עלה לי הרעיון הזה שאולי אני מאומצת בכלל. זה כל כך נוראי. אם אני אגלה שאני מאומצת אני ישר אתאבד. לדעת שכל החיים חייתי בשקר כזה ענקי...."
רון: "לאן אתה מתקשר ג'ון?!" הוא שאל בבהלה
ג'ון: "תשתוק רגע!" הוא צעק "הלו? אני מקווה שעוד לא שמת את המעטפה בדואר!"
...: "למה? מה קרה? כבר שמתי, אני בדרך חזרה ג'ון..." קולה של המזכירה נשמע מהצד השני של הקו
ג'ון: "אסור! אסור שהיא תידע שהיא מאומצת! פשוט אסור! תחזרי לשם מייד!"
-
"אז מה ככה? את מרגישה שהבנת פה הכל?", מאור שאל את שובל שקיפלה כמה סווצ'רים
שובל: "כן, כולם פה גם ממש נחמדים"
מאור: "סבבה. תראי, רציתי לבקש מימך טובה, היום לא פרקנו סחורה בבוקר, יש מצב שאת נשארת עד 1 וחצי בערך לעזור לי במחסן? כי נטלי ועדן לא יכולות, הן חייבות להשתחרר מוקדם"
שובל: "לי אין בעיה אבל אין לי איך לחזור"
מאור: "אני אחזיר אותך, אין לך מה לדאוג"
שובל: "אוקיי, סבבה"
מאור: "ההורים שלך מסכימים"
שובל: "כן, אין בעיה עם זה, אל תדאג" היא ענתה
מאור: "טוב, כבר 7 בערך, צאי להפסקה אם בא לך"
שובל: "תודה" היא חייכה, לקחה את התיק שלה ויצאה לכיוון הפיצה בקניון. היא מייד התקשרה לנועה
"הלו?", נועה ענתה
שובל: "שומעת?"
נועה: "כן..."
שובל: "היום אני נשארת עד 1 וחצי עם מאור, החתיך הזה המעבודה, במחסן... לפרוק סחורה וזה"
נועה: "מה, רק שניכם לבד?"
שובל: "כן!" היא חייכה "חכי רגע"
נועה: "טוב"
שובל: "תביא לי בבקשה פיצה אחת עם זיתים וקולה קטנה"
...: "אין בעיה, שנייה"
שובל: "תודה"
נועה: "מה זה, איפה את?"
שובל: "בהפסקה, אוכלת פה בפיצה"
נועה: "אהה..." היא שכחה מתי הייתה הפעם האחרונה שהיא אכלה פיצה
שובל: "הקיצר, אין את לא מאמינה איזה חתיך הוא"
נועה: "באמת? אבל אל תזרמי איתו ישר, כאילו, אם הוא ינסה איתך משהו"
שובל: "אל תדאגי...אבל את תמיד זורמת איתם והם עדיין רוצים אותך"
נועה: "אני זה משהו אחר" היא אמרה בקשיחות
...: "18.90" אמר הבחור שפניו מצולקות לשובל
שובל: "תגיד, יש לכם גם רוטב לפיצה?" היא שאלה אותו והוא הביא לה. הוא היה מאוד מוכר לה, היא ניסתה להיזכר מאיפה, היא גם ניסתה לא להיגעל מהצלקות שעל פניו.
...: "שיהיה לך בתאבון חמודה!" הוא צעק
נועה: "מי זה שם?!" היא שאלה פתאום
שובל: "סתם, הזה של הפיצה"
נועה: "הקול שלו ממש מוכר"{
שובל: "גם הפרצוף שלו" היא צחקה "הקיצר, אז אני אעדן אותך כבר מחר בבית הספר"
נועה: "אוקיי.. בהצלחה לך, ביי"
שובל: "ביי נשמה"
שובל התיישבה באחד השולחנות והתחילה לאכול עד ששמעה את אחד העובדים בפיצה צועק, "אלירן! מה אתה עומד שם כמו מטומטם? בוא ותעזור כבר עם המגשים!"...
-
"נו, מתי מגיעים התוצאות?", ליאור שאל בסקרנות את אנה. שניהם ישבו מיחוץ לחדרו של הרופא המומחה, מחכים לתוצאות של הבדיקות.
אנה: "לא יודעת, בוא נחכה"
ליאור: "אנחנו כבר 20 דקות פה מחכים!"
אנה: "מה אתה לחוץ? אני זאת שצריכה להיות לחוצה"
ליאור: "כי את האהבה של החיים שלי, ואני לחוץ...אני דואג"
אנה: "אין מה לדאוג"
ליאור: "את לא מפחדת שיגידו לך שאין מצב שתלכי בחיים?"
אנה: "אין כבר מה לעשות... בוא... בוא פשוט נחכה" היא השפילה את מבטה
ליאור: "אני מצטער"
אנה: "על מה?" היא שאלה וניסתה לעצור את הדמעות שאיימו לפרוץ
ליאור: "על שאני מבאס אותך סתם... בזמן האחרון את התחלת להאמין בעצמך ואני... אני סתם הורס לך את זה"
אנה: "ליאור..."
ליאור: "מה יפה שלי?" הוא שאל וליטף את שיערותייה הבהירות
אנה: "אתה זה שנותן לי את התקווה, אתה זה שנותן לי את הכח להמשיך"
ליאור: "אני אוהב אותך כל כך..."
אנה: "גם אני אותך מתוק שלי" היא חייכה ונישקה אותו.
-
עמית: "נו מתי את מוכנה? אנחנו מאחרים לירז!" הוא צעק מבעד לדלת
לירז: "תפסיק להלחיץ אותי! שנייה נשאר רק השפתון!"
עמית: "אבל כמה זמן?!"
לירז: "הנה, עוד שנייה, תפסיק להלחיץ, דיי, הייתי מעדיפה כבר ללכת עם שלי ומיטל לקניון!"
עמית: "את לא עושה טוב שאת באה איתי!"
לירז: "אתה זה שביקשת..."
עמית: "זה כולה מסיבה קטנה במועדון של חבר טוב"
לירז: "אתה לא רוצה שאני אבוא?"
עמית: "רוצה רוצה, נו צאי כבר! השעה 9 וחצי ואנחנו צריכים להיות בבית ב1 בגלל המתכונת מחר"
לירז פתחה את הדלת ועמית הביט בה ושתק. היא לבשה חצאית מיני ג'ינס כהה עם שפשופים קלים, נעלי עקב שחורות יפות וחולצת מעטפת בצבע שחור.
לירז: "נו, למה אתה לא אומר כלום?" היא חייכה
עמית: "את באמת מתכוונת לבוא ככה?"
לירז: "כן... למה?"
עמית: "את נראית כמו... כמו..."
לירז: "כמו מה?!" היא הרימה את קולה
עמית: "זה חשוף מידיי, תחליפי לג'ינס או משהו"
לירז: "מה אתה אומר... אני תמיד מתלבשת ככה למסיבות, כולן מתלבשות ככה למסיבות"
עמית: "את לא באה איתי ככה!" הוא צעק והתחיל ללכת לכיוון הדלת
לירז: "מה זה לא באה איתך ככה? אני לא סתם התארגנתי שעה וחצי!"
עמית: "לא רוצה שיחשבו שיש לי חברה שרמוטה!" הוא צעק והיא השתתקה, "מה את שותקת עכשיו? תחליפי בגדים"
לירז: "זה ניראה לך שרמוטה?" היא שאלה בשקט
עמית: "כן"
לירז: "טוב לדעת שזה מה שאתה חושב עליי באמת" היא אמרה בעצבים, התיישבה על מיטתה והחלתה לחלוץ את נעלייה
עמית: "זה לא קשור, פשוט ככה את נראית עכשיו, מה זה הלבוש הזה? את באה לחפש זיון או שאת באה איתי להנות??"
לירז: "מה זה הדיבור הזה עמית?! תירגע ומהר!"
עמית: "לא רוצה להירגע טוב?!" הוא צעק והיא קמה
לירז: "ממתי מעניין אותך מה אחרים חושבים?!"
עמית: "מעכשיו! לכי כוסאמק"
לירז: "יודע מה? לך תזדיין... לך לך תמצא לך מישהי טובה וצנועה..." היא אמרה בכעס
עמית: "עדיף על מישהי פרובוקטיבית כמוך... מתלבשת כמו איזה זונה מהצומת! מה את מנסה לשדר אה? 'בואו בואו תזיינו אותי, תראו איך אני לובשת, אני עם מיני, חסכתי לכם חצי עבודה!!'", הוא חיכה אותה בקול מגעיל ביותר.
לירז: "כוסאמא שלך טוב?" היא אמרה, הוא הביא לה סתירה.
-
ליאור חיכה מיחוץ לחדרו של הרופא, כוסס ציפורניים, מניע את רגליו בעצבנות...
פתאום אנה יצאה החוצה והביטה בו, היא לא אמרה דבר
ליאור: "אנה? נו מה הוא אמר? אנה...?"
אנה: "ל...ליאור..."
ועכשיו...
פרוייקט נועה!!!
כידוע לכם, אני מתארת את נועה בסיפור ככה בערך, רק יותר קטנה:
עכשיו התפקיד שלכם הוא להביא תמונה של איך אתם מתארים את נועה:]
