•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

ה-מ-ש-ך-ך-ך-ך-ך-ך-ך-ך-ך-ךך-ך-ך-ך

חעחעחע העברתי לעמוד חדשש...
נהנהנה 😛
יאללה תמשיכיי... ( :

המשךך נוו פליז איזה לחץ!

תודה לכולכם😊
אתם תדעו בקרוב למה הכוונה בשורה האחרונה של השיר..
אני כבר שמה המשך

=פרק 104=

"אנה מה את עושה?" ליאור לחש בקול מבולבל
אנה: "אולי פשוט.. תשתוק?" היא לחשה אליו בחזרה ונישקה אותו נשיקה לוהטת
הוא שכב עלייה ונישק את צווארה, לאט לאט הבגדים שלה ירדו ושניהם התכסו מתחת לשמיכה הגדולה..
"את בטוחה?" הוא שוב שאל ונישק אותה. מצד אחד הוא לא רצה לקום, לא רצה להפסיק, הוא הרגיש איך הגוף שלו בוער.. במיוחד במקום מסויים.. אבל מצד שני הוא פחד שהיא תצטער על זה, שהיא לא חושבת על מה שהיא עושה, הוא בכלל לא הבין מה היא עושה אבל הוא היה מסומם מהריח שלה, שיכור מהטעם שלה שהוא לא הרשה לעצמו לעצור את זה, לשאול, לדבר.
-
"יאללה קומי כבר, כמה זמן צריך להעיר אותך?!" שמעתי את הצעקות של אימי.. האוזניים כאבו לי כל כך וגם הראש. אני שונאת שעל הבוקר היא צועקת, כי אז כל היום יש לי צפצופים באוזניים, כאבי ראש והרגשה חרא.
"מה את רוצה? אני קמהה!!!" צעקתי בעצבים, יכולתי להרוג מישהו באותה שנייה. היא יצאה מהחדר ואני קמתי באיטיות, הסתכלתי מסביבי וכל כך היה בא לי לחזור לישון, לא הבנתי מה אני עושה ערה, אבל ידעתי שיש לי מבחן מבחן באנגלית ואני חייבת לעשות אותו. הלכתי לחדר השירותים שבחדרי, שטפתי פנים וצחצחתי שיניים ואז הפלאפון שלי צלצל.
"הלו?" עניתי בקול עייף ונגבתי עם השרוול של חולצת הפיג'מה את פניי הרטובות
בן: "טולי שלי, מה קורה?"
אני: "מאמי... בוקר טוב"
בן: "בוקר טוב גם לך מושלמת שלי"
אני: "מה השעה?" צחקתי
בן: "7 וחצי.. קצת יותר"
אני: "מה אתה ער בשעה כזאת?"
בן: "אוהו, אני ער עוד מ6"
אני: "אהה..אני קמתי עכשיו" חייכתי
בן: "אחחח נסיכה שלי איך ישנת?"
אני: "ישנתי מעולה, ואתה בובי?"
בן: "בקושי.. באמצע הלילה אנה באה לחדר שלנו והעירה את כולם"
אני:"מה? מה היא רצתה?"
בן: "שאלה איפה ליאור"
אני: "אהה"
בן: "ואז אמרתי לה שהוא מתקלח והיא יצאה.. ועד עכשיו לא ראיתי לא את ליאור ולא אותה"
אני: "אולי קרה להם משהו?"
בן: "לא ניראה לי.. אבל אני לא מוצא אותם בשום מקום"
אני: "ממממ מוזר"
בן: "כן... הקיצר בובה שלי היום אני חוזר הבייתה"
אני: "וואי נכון! באיזה שעה אתה מגיע?"
בן: "מורידים את כולנו בבית הספר, ב2 בערך אמרו שנגיע, אנחנו יוצאים מיפה ב11"
אני: "אה באמת? אז אני אראה אותך"
בן: "למה, עד איזה שעה את לומדת?"
אני: "3 ורבע"
בן: "אהה.. אז אני אראה אותך" הוא צחק
אני: "כן.."
בן: "כייף לי"
אני: "חח חמוד שלי.. שומע אני עפה להתארגן לביצפר, בסוף אני עוד אאחר"
בן: "טוב מתוקה שלי, אני אתקשר אלייך כשנגיע לביצפר"
אני: "אוקיי מאמי.. יאללה, אוהבת אותך יותר מהכל"
בן: "גם אני אוהב אותך חיים שליי! ביי מאמי"
אני: "ביי ביי"
החזרתי את הפלאפון למקום והתחלתי להתארגן. לבשתי ג'ינס ארוך כהה מאוד וצמוד, הכנסתי אותו לתוך מגף UGG בצבע חום בהיר עם פרווה בצבע אופוויט כזה, חולצה ארוכה צמודה בצבע לבן ומעל ג'קט קורדרוי בצבע קרם. התאפרתי בצורה עדינה, הכנתי מערכת ויצאתי מהבית.
-
ליאור פקח את עיניו וראה שכבר יש אור בחוץ, הוא הביט לצידו והבין שמה שהיה אתמול לא היה חלום, שזה קרה במציאות, שהוא לא דמיין. הוא שכב על הגב והביט באנה ששכה על הצד והניחה את ראשה על חזהו, הוא נשק בעדינות על מצחה וליטף את פנייה, היא פתחה את עינייה והביטה בו..
אנה: "זה היה מדהים" היא לחשה
ליאור: "לי זה היה יותר..מדהים.. תאמיני לי" הוא לחש
אנה: "מה השעה?"
ליאור: "8"
אנה: "אנחנו לא נורמלים"
הוא חייך ושניהם קמו והתלבשו, הם יצאו מהבניין בשקט והלכו בחזרה לחדרים, אף אחד לא היה בקרבת החדרים, כל אחד רץ לחדר שלו ולבש את המדים של הגדנ"ע.
-
"אוף, אני כל כך עייפה" אמרתי ללירז
לירז: "גם אני.. בסוף נרדמתי רק באיזה 3 בלילה"
אני: "בא לי לישון"
לירז: "גם לי" היא צחקה
אני: "אין, אני אומרת לך, אין מצב שאני עוברת את המבחן הזה. אני בקושי אראה מה כתוב, העיניים נעצמות לי, אני מחזיקה אותן בכח!"
לירז: "אז תגידי לה שאת רוצה מועד ב'"
אני: "אוי נו באמת לירז, כאילו היא תיתן לי"
לירז: "חחח תנסי, אין לך מה להפסיד"
אני: "אוי הנה שובל הקרציה באה" סיננתי "מה את רוצה?" פניתי לשובל שהתיישבה מולנו
שובל: "זו גם הכיתה שלי אם שכחתן.."
לירז: "אבל מה את עושה דווקא?!"
שובל: "טוב, לשם שינוי.. לא באתי לריב איתכן"
אני: "אז?" שאלתי בחוסר סבלנות. רק לראות את הפרצוף שלה עיצבן אותי.
שובל: "אני דואגת לנועה"
לירז פלטה גיחוך ושאלה "פתאום את דואגת לה?"
שובל: "אני תמיד דאגתי לה. אם להזכיר לכן היא הייתה החברה הכי טובה שלי, עד שאתן הגעתן"
אני: "את מתכוונת, עד שהיא איבדה את הזיכרון וראתה את הפרצוף האמיתי שלך.."
שובל: "למה את כזאת צינית?"
לירז: "אי אפשר לדבר איתך ברצינות" היא אמרה בהחלטיות ולקחה עוד ביס מהסנדוויץ'
שובל: "למה ניראה לכן?!"
אני: "טוב, הקיצר מה רצית?"
שובל: "לדעת מה שלומה"
אני: "היא עדיין לא התעוררה אבל היא מגיבה לסביבה, עדיין לא יודעים מה המצב שלה בדיוק"
שובל: "אה.. אוקיי. מתי היא תחזור לבית הספר?"
לירז: "אין לי מושג"
-
"תראו תראו, מי נזכר להגיע" המפקדת של צוות 3 אמרה בציניות כאשר ליאור הצטרף לקבוצה.
בן עשהלו פרצוף שואל וליאור התקרב אל המפקדת כדי להגיד לה משהו
המפקדת: "לא לא, אני רוצה שתגיד מול כולם מה הסיבה שלא ישנת בחדר ושהגעת בשעה 8 וחצי לפה!"
ליאור: "אממ...כי...בואינה רגע למה מי את בכלל י'א פוסטמה?" הוא צעק וכולם התפרצו בצחוק
המפקדת: "מה אתם צוחקים?! תעמדו בח'!"
ליאור: "דוגרי! מה את חשה את מפקדת על יחידה קרבית, כולה גדנ"ע, תראי איזה מפקדת גרועה את שנותנים לך להדריך חרמנים בני 17"
המפקדת: "תסתום את הפה שלך! חוצפן! תרד ל20!"
הוא צחק וכולם אחריו
בן: "אין, הוא לא נורמלי אני אומר לך" הוא לחש לאחד הבנים
המפקדת: "לא שמעת מה אמרתי?!"
ליאור: "פיי לכי כוסאמק" הוא אמר בצורה סטלנית שגרמה לכולם לצחוק והלך למכונות של השתייה
בן: "רגע, אבל דוגרי, מה את כבר יכולה לעשות? כולה מפקדת של גדנ"ע"
הבנים המשיכו להתווכח עם המפקדת עד שהיא התייאשה והלכה מישם.
-
"בהצלחה!" לירז לחשה אליי ואני חייכתי, המורה הגישה לי את המבחן. היו בו 3 דפים, דף אחד של אנסין, דף אחריו שאלות על הסיפור, דף שלישי דקדוק.
-
"יאללההה סוף סוף סיימנו עם החרא הזה פה!" ילדה עם שיער ג'ינג'י צעקה ועלתה לאוטובוס בהתלהבות
אחרייה עלו שיירה של ילדים ששמחו סוף סוף לחזור הבייתה.
"איזה אוטובוס אנחנו?" ליאור שאל את בן
בן: "הנה זה האחרון, הנה כבר אנה אהובתך שם"
ליאור: "שתוק!"
בן: "מה עשיתם אתמול?"
ליאור: "כלום"
בן: "שקרן"
ליאור: "באמא שלי!"
בן: "חח ככה אתה אוהב את אמא שלך?" הוא שאל בזלזול
ליאור: "קפוץ לי" הוא סינן, צחק והלך לשים את התיק בתא הגדול של האוטובוס.
היו 4 אוטובוסים שלתוכם התחלקו 6 כיתות.
אנה: "ליאור אתה יושב איתי?" היא שאלה
ליאור: "בטח יפה שלי.." הוא חייך והתיישב על ידה
בן: "טוב, אני מבין שגם הנסיעה הזאת תהיו דבוקים אחד לשני?!"
ליאור: "תתמודד זבל" הוא נישק את אנה בפה
בן: "יאק, דביקים" הוא אמר והלך לסוף של האוטובוס
אנה: "מי שמדבר!" היא צעקה ופרצה בצחוק
-
"נו, מה זה 12?!" לחשתי אל אחד התלמידים
הוא עשה לי סימן עם הידיים של 'לא יודע'
"סעמק!" פחטתי צעקה קטנה
המורה: "זהו, נמאס לי מימך, תביאי לי את המבחן שלך" המורה קמה והתקרבה לשולחן שלי
אני: "מה?! מה את רוצה אני תכף מסיימת!"
המורה: "לא, לא מעניין אותי, תביאי יאללה"
אני: "לא רוצה"
המורה: "תקשיבי לי מיטל אנ...."
"פאאקקקק!!!!!!!" עמית נכנס לכיתה בצרחה וקטע את המורה
המורה: "עמית, זה נקרא ללכת לשירותים?! 20 דקות! המבחן שלך פסול!"
עמית: "לא תאמינו מה שמעתי, אלוהים!"
המורה: "אין לנו זמן לצחוקים שלך"
אני: "מה קרה?" שאלתי בדאגה
עמית: "הייתה תאונה" הוא אמר ועמד באמצע הכיתה
שובל: "מה?! איזו תאונה?!"
עמית: "אחד האוטובוסים של הגדנ"ע התנגש במשאית גרר"

😮 מושלםםם
תמשיכיייי

OMG !
מזה הפרקים המותחים האלה ?!
תמשיכי ממהר !

יאוווווווווווווווווווו =O
אמאאאא!
איזה פחד!!
המשך מאמי ומהר!!
😛

וואיי פרק מדהיםםםםם!!!

תמשיכיי

יאו אני יהרוג אותךךךךךךךךךךךךךך.
איזה מתחחח אמאאאאא ...
תמשיכי דחוווווווווווווווווווווווווווווווווווף
פרק מוששלם

ה~~מ~~ש~~ך~~ 😮

תמשיכיייייייייייייייייייייייייייי


-יסמיני:]-

אממממא !
דדדדדעי. .לללא בבן. .בבבבקשה לא..
אני יהררוג אאאאאאותך !! 😮 😮 😮 😮 😮 😮

חחחח עכשיו תשאירי אותנו במתחחח יומיים שלמייםם..
יאללהה תמשיכייי =]
פליזזז
מגיע לנו עוד פרק.. =/
זה היה קצר מידי
וחיכינו לך כל השישי שבת [=
נונונונונונוננונוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

לדעתי בסוף עמית עבד עלייה חחחח
תחושה כזאאת

ת-מ-ש-י-כ-י

אני יציף אוותך (: