תמשיכי מאמייי..
מחכה =]]
מואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה 😘
=פרק 97=
"אולי נתחפש לפיות?" לירז צעקה בהתלהבות בחדרי
אני: "מה, אנחנו בכיתה ג'?"
לירז: "אז.. אממ.. שפנפנות פלייבוי!"
נועה: "מה פתאום.. חשוף מידיי"
אני: "אולי צבאיות?"
לירז: "צבאיות סקסיות!"
נועה: "מה צבאיות עכשיו? נראה כמו איזה פועלות ערביות" היא אמרה ופרצנו בצחוק
אני: "טוב אני הולכת להביא לנו לשתות"
ירדתי למטבח והעלתי למעלה על מגש 3 כוסות קולה גדולות ובמבה וצ'יפס
נועה: "אולי באמת נתחפש לשפנפנות פלייבוי? אבל שלא יהיה מוגזם"
אני: "אני יודעת! אולי סנטה קלאוס? אבל אממ סנטה קלאוסית!" צחקתי
לירז: "יווו איזה רעיון יפה!"
נועה: "אבל מאיפה נשיג את כל זה?"
אני: "תופרת, נקנה בדים והכל"
נועה: "רגע מה בדיוק צריך"
אני: "נגיד חצאית מיני אדומה שפס למטה יהיה פרווה לבנה, גופייה אדומה גם עם פרווה לבנה, כובע סנטה ואמ.. נעליים.. מגפיים או משהו, או אדום או לבן"
לירז: "זה ממה יפה, אבל צריך שהמגפיים יהיו בשחור לדעתי"
נועה: "כן, יותר יפה ככה"
אני: "יש! מצאנו תחפושת!"
---
דורון החנה את מכניתו מול ביתה של מאיה, הוא יצא מהמכונית ודפק על דלתה.
"מי זה?" נשמע קולה הרך מהצד השני
דורון: "זה אני, דורון, תפתחי שנייה"
היא פתחה את הדלת והביטה בו בקשיחות, "מה אתה רוצה?"
דורון: "לדבר איתך. אפשר להיכנס? מבול בחוץ"
מאיה: "כנס"
הוא נכנס והיא סגרה את הדלת
מאיה: "קפה?" היא שאלה בקרירות
דורון: "זה יהיה נחמד, תודה"
הוא התיישב על הספה הלבנה בדירתה והוריד את המעיל.
מאיה: "הנה" היא הביאה לו כוס קפה, את שלה הניחה על השולחן "מה רצית?"
דורון: "לדבר איתך.. למה את כזאת קרה אלי? מה שהיה, זה..זה חסר משמעות בעינייך?"
מאיה: "לא. אבל זה חזר משמעות בעיניך"
דורון: "מאיפה הבאת את השטות הזאת?"
מאיה: "אישתך אמרה לי"
דורון: "מה?!" הוא צעק "מתי דיברת עם אישתי?!"
מאיה: "לפני כמה ימים.. התקשרתי בערב והיא ענתה.. ביקשתי אותך והיא ביקשה שאני אפסיק להתקשר"
דורון: "מאיפה יש לה את החוצפה הזאת?! למה מי היא בכלל?!"
מאיה: "היא אישתך!" היא עצרה את עצמה מלבכות "היא אמרה שאתה ביקשת שהיא תענה כדי להגיד לי את זה. אתה עד כדי כך שמוק שלא יכולת להגיד לי את זה בעצמך? לא הייתי נפגעת, תאמין לי! אבל אתה שולח את אישתך כדי להגיד לי את זה? חשבתי שעברנו את כיתה א' מזמן, כניראה שטעיתי"
דורון: "מה? אני לא מאמין, אני לא מאמין! מאיה, את חייבת להאמין לי, אני לא אמרתי לה כזה דבר! היא אפילו לא אמרה שהתקשרת"
מאיה: "אל תצפה שאני אאמין לך עכשיו. פתאום אני חסרה לך אז אתה בא ומשקר לי? מה קרה, התחרטת?"
דורון: "אני מעולם לא חשבתי על כזה דבר.. לעשות לך את זה.. מאיה, בבקשה תאמיני לי" הוא קם ועמד מולה, הוא ניסה לחבק אותה אבל היא זזה.
דורון: "למה את עושה לנו את זה?"
מאיה: "לנו?"
דורון: "כן לנו. אני רוצה אותך, ואת..את רוצה אותי. למה את עוצרת את עצמך?"
מאיה: "אני פשוט נזהרת מלהפגע, זה הכל"
דורון: "אני לא אפגע בך"
מאיה: "מגעת"
דורון: "זאת אישתי"
מאיה: "מה זה משנה אתה או אישתך? העיקר שאני נפגעתי מכל הקטע הזה איתך. אולי..אולי זה פשוט לא מתאים.. אנחנו לא מתאימים"
דורון: "אנחנו כן! אנמי זוכר איך הבטת בי באותו יום, כשנישקתי אותך אני הרגשתי.. אני הרגשתי שאת רוצה אותי"
מאיה: "פשוט לא מתאים לי גבר נשוי. גבר שהוא איתי ואז חוזר לבית שלו, לחיים שלו, לילדה שלו, לאישתו"
דורון: "אל תגידי את זה, דיי. היא לא מעניינת אותי. את היחידה שמעניינת אותי, דיי מאמי"
מאיה: "אני לא יודעת מה להגיד לך"
דורון: "את לא צריכה להגיד כלום" הוא התקרב אלייה ונישק אותה.
---
ישבתי עוד קצת עם הבנות ולבסוף הזמנו מונית לשנקין, עוד שבועיים פורים, בטוח הכל מלא תחפושות ואביזרים. כשהגענו התחלנו להסתובב בחנויות, והיו כל מיני דוכנים בחוץ. לא מצאנו תחפושת מוכנה של סנטה קלאוס אז קנינו רק 3 כובעי סנטה יפים כאלה אדומים עם פרווה לבנה כזאת. נכנסנו לאחת מחנויות הבגדים וקנינו כל אחת חצאית מיני אדומה חלקה מבד רגיל וגופייה אדומה צמודה וטיפה חשופה. הלכנו לאחת חנויות הבגדים ואביזרים ששם וקנינו פרווה לבנה.. החלטנו שנכין את זה בבית.
נועה: "יו אני ממש רעבה"
אני: "אז בואו נלך לאכול"
לירז: "יוו הנה קרפ צרפתי, איך בא לי"
אני: "יהה.. כן, בואו"
רצנו כמו 3 ילדות קטנות לעבר איזה דוכן שהכינו שם קרפ צרפתי, קנינו כל אחת קרפ עם מלא שוקולד ופצפוצי מקופלת ..לא היה איפה לשבת אז התיישבנו באחד הספסלים בחוץ, אכלנו לנו וצחקנו.
לירז: "מעניין אותי למה שובל וחברותייה יתחפשו"
נועה: "בטח לזונות"
אני: "הן לא צריכות להתחפש לזונות, הן גם ככה זונות"
לירז: "חחחח איזו בדיחה .. ישן"
אני: "אויש סתמי" העפתי עלייה גרגיש קטן של מקופלת
---
דורון נכנס הביתה בכעס ומייד נכנס לחדר שהיה שלו ושל אורית, היא ישבה על המיטה וקרה ספר.
"את לא מתביישת תגידי לי?" הוא צעק והניח בעצבים את תיק העבודה שלו על הרצפה
אורית: "מה עכשיו? עוד ג'וק נכנס לך למוח?"
דורון: "כן! הג'וק הזה זאת את!"
היא פרצה בצחוק ציני, "הנה, אני מקשיבה. תפרוק הכל"
דורון: "ממש מצחיק. את אדישה וזה משגע אותי"
אורית: "תמיד אמרתי לך שאתה צריך טיפול פסיכיאטרי"
דורון: "איל העזת לנסות לסכסך בנינו?"
אורית: "על מה אתה מדבר?"
דורון: "על מוסטפה! על מה ניראה לך שאני מדבר? על מאיה אורית, על מאיה"
אורית: "מה איתה?"
דורון: "אל תעשי את עצמך לא יודעת! את ממש חוצפנית"
אורית: "אה, על השיחה?"
דורון: "כן!!"
אורית: "אוקיי, מה הבעיה?"
דורון: "אווחחחחחחח" הוא צעק והתחיל להסדיר את נשמתו "תפסיקי לשחק אותה כזאת תמימה! למה אמרת לה את מה שאמרת?"
אורית: "מה זאת אומרת למה? כי אני אישתך"
דורון: "אין לך זכות! אני ואת לא ביחד! נשואים זה על דף, אבל אין לי אלייך שום רגש, שום משיכה, את מגעילה אותי."
אורית: "יופי, אני שמחה בשבילך"
דורון: "תפסיקי להיות כזאת צינית"
אורית: "מה שתגיד"
דורון: "שלא תעיזי לדבר איתה בחיים שלך או לנסות לסכסך, תפסיקי לקנאות"
אורית: "דורון, צא מיפה אתה מפריע לי לקרוא"
דורון: "אני רוצה לעזוב את הבית"
אורית: "הדלת פתוחה" היא שוב חייכה חיוך ציני שהרגיז את דורון. היא ידעה טוב מאוד שהוא לא יעזוב את הבית. היא ידעה שזה רק עניין של זמן עד שהם יחזרו להיות ביחד, כמו פעם.
דורון כבר יצא מהחדר ברוגז.
---
"אנה, למה את מתחפשת?" דנה שאלה ולגמה עוד קצת מבקבוק הקולה הקטן
אנה: "לא יודעת.. פורים לא כזה מעניין אותי"
דנה: "נו, את חייבת להתחפש למשהו. אם הייתי בביצפר שלך היינו מתחפשות ביחד"
אנה: "אין לי כסף לדברים האלה"
דנה: "תעשי עוד קצת בייביסיטר"
אנה: "אין לי כח לזה.."
דנה: "נו דיי.. תהני קצת, מה קרה? מגיע לך!"
אנה: "לא רוצה"
דנה: "את לא רוצה כלום! מה את כן רוצה?"
אנה: "לחזור לסמי" היא אמרה בשקט
דנה: "אני לא מאמינה שאת אומרת את זה"
אנה: "גם אני לא, תאמיני לי"
דנה: "טוב עזבי.. כל פעם שאנחנו מדברות עליו את נהיית עצובה"
אנה: "צודקת.."
דנה: "אז.. בבקשה תתחפשי.. נו אין לך מה להפסיד!"
אנה: "למה אני כבר יכולה להתחפש?"
דנה: "למה בא לך?"
אנה: "לא יודעת.. אמרתי לך, לא בא לי בכלל להתחפש"
דנה: "אממ אני אחשוב על משהו ואודיע לך" היא חייכה
---
נכנסתי הבייתה עם 2 שקיות של מה שקנינו בידיים, עליתי מייד לחדר ונשכבתי על המיטה, הייתי כל כך עייפה. הרבה זמן לא התרוצצתי ככה בין חנויות וברחוב. אחרי רבע שעה של שכיבה ככה סתם קמתי והלכתי להתקלח. כשיצאתי ראיתי 2 שיחות שלא נענו מבן, אז התקשרתי אליו בחזרה
בן: "יפה שלי מה קורה?"
אני: "עייפה קצת, מה איתך?"
בן: "נחמד.. איפה היית?"
אני: "במקלחת.."
בן: "אה.. איך היה עם נועה ולירז קניתן?"
אני: "כן" חייכתי
בן: "אני רוצה לראות"
אני: "לא.. אסור.. זאת הפתעה!"
בן: "איזה רעה.." הוא אמר בקול עצוב חמוד
אני: "למה אתה מתחפש?"
בן: "לא יודע. לאורן עלה רעיון דפוק להתחפש לשלושת המוסקטרים"
אני: "יהה זה רעיון נחמד דווקא"
בן: "חח של הומואים"
אני: "לא נכון!"
בן: "אבל אולי נלך לזה. כי אם לא אורן וליאור רוצים להתחפש לחשפניות, אני לא אתן לזה לקרות" הוא פרץ בצחוק וככה גם אני
אני: "בא לך אולי לבוא אליי עוד מעט?"
בן: "אבל את עייפה לא?"
אני: "בשבילך אף פעם לא"
בן: "מתי את רוצה שאני אבוא?"
אני: "עוד חצי שעה..טוב מאמי?"
בן: "אוקיי יפה שלי.. אז ביי בנתיים, אוהב אותך"
אני: "אוהבת אותך יותר, ביי מותק"
ניתקתי והורדתי מעליי את המגבת, לבשתי טייץ ארוך שחור וסווצ'ר רגיל לבן.
סידרתי קצת את החדר ואז בן הגיע, אבא שלי הכניס אותו ויכולתי לתאר את הפרצוף העצבני על פנייה של אמא שלי.
"יפה שלי!" חיבקתי אותו והוא הביא לי נשיקה ארוכה בפה
בן: "התגעגעתי אלייך בובה"
אני: "גם אני אליך מאמי שלי"
נישקתי אותו עוד קצת ואז התיישבנו על המיטה.
"שנייה יש לי פלאפון" אמרתי ועניתי
אני: "הלו?"
נועה: "מיטל!"
אני: "חח מה קרה?"
נועה: "את לא תאמיני!"
אני: "מה?"
נועה: "כשחזרתי אז בדרך שוב היו לו הבזקים, כאבי ראש נוראיים.. אמא מייד לקחה אותי לרופא שמטפל בי והוא... הוא אמר שהזיכרון מתחיל לחזור! את מאמינה? יוו, איזה כייף! הוא אמר שתוך חודשיים הוא מאמין שכבר 80 אחוז מהזיכרון יחזור!.. הוא הראה לי את המצב של המוח או משהו במחשב, זה כזה מאגניב! נכון? מיטל?"
ואו..
מה יהיה כשיחזור לה הזייכררון..?
מפחייד,אבל מעניין..
תמשיכי מהר מהר מהר!!!
:0 :0 :0
גאד, את קולטת שאת פשוט מלכה? אין, יש לך כתיבה מדהימה,
את יוצרת מתח במשפטים כל כך פשוטים ולא צפויים, זה פשוט מושלם לגמרי.
ואי .. מה יקרה כשנועה תזכר .. אני מפחדת לדעת
תמשיכי מתוקה .. סיפור מדהים !
וווואי איזה מתח . .
תמשיכי זה מדהים =]]
וואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
שדורון יעזוב כבר את אורית הזאתתתתתתתתתת
מהמם מאמי תמשיכי
אאאאאאממממממממא P:
ואאאי. .המשך דחוווף !
אתר האהבה הישראלי