•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

QUOTE (שלך_תמיד @ 16/11/2006) במילה אחת מושלם!!!!
/שימי המשך דחוףףףףףףףףףף
😉



אאללאא אאייסטוורר,כברררר מפחיידד המוששלמות הזזו,
הססיפור המדהים הזהההה!!@$#@$#


תמשיככיי מהר מהר מהר מהר! 😁

מדהים..!
המשך?! 😛

יאיייי איזה סיפור מ--ו--ש--ל--ם.. אני עוקבתת אחריו תממממיד והואא כ"כככ מדדדהיייםםם!!!
מחכה להמשךךךך מאמי =]]
ד"א את ממש יפפפפהה..1! ראיתי תמונות שלך בבלוגגג 😛

מ=ה=מ=ם!!
אני אוהבת ת'סיפור הזההההההה !!!
מעניין מתי נועה תגלה את האמת!! חח

ד"א תשימי פה את הלינק לבלוג שלך (כולם מדברים על זה ובא לי לראות חח)

המשךך

2.2 .. בתאל תתחרפן .

המשך

ממממממממממממווווווווווווווווווווווווווושששששששששששששששששללללללללללללללללםםםםםםםםםם
ואיי זה היה מושלם וממש יפה!!!
תמשיכי, אני מתה על הסיפור המהמם שלך!!!
חחח

מוווווווווווווווווואאאאאאאאאאאאאאאאהההה 😍

המשך מושלם לסיפור מושלם
😉
מחכה לעוד אחד כזה, ואפילו יותר!!!

מתה על הסיפוור הזה!!

יפה לאללה [:

תמשיכייייי
מהמםםם :]
השלמתי כל מה שלא קראתי עכשיו.. [=

המממממממממממממששששששששששששששששך =]

פשוט מדהייים

המשךךך בייבייי

תודה על כל התגובות😊
הנה פרק חדש..

=פרק 69=

לירז התבוננה בנועה כמה שניות, היא הרגישה איך הכל הולך ומתגלה לאט לאט. היא ידעה שלא יעבור עוד הרבה זמן עד שנועה תידע הכל, היא אפילו לא רצתה לדמיין מה יקרה אז.
לירז: "אני יודעת.."
נועה: "א..אז את ידעת שהם היו חברים .. שהוא בגד בה איתי, ואז אני והוא נהיינו ביחד?" היא שאלה בהיסוס
לירז: "כן..תמיד היינו חברות הכי טובות, שכחת?"
נועה: "בא לי למות"
לירז: "דיי נועה.. א...את לא צריכה לחשוב ככה, מה שהיה היה ו..."
נועה: "מיטל יודעת?" היא קטעה את לירז
לירז: "ע..על מה?" היא ניסתה למשוך זמן כדי לדעת מה לענות לה.
נועה: "שאני ואלירן היינו ביחד..כ..כשהם היו ביחד?" היה לה קשה להגיד את זה
לירז: "א..לא..כן.נועה עזבי את זה דיי, זה עבר, זה נגמר"
נועה: "אני רק רוצה לדעת!"
לירז: "אבל את לא צריכה לדעת! את רציכה להיזכר לבד. ובאמת..נועה... באמת כדאי שנעזוב את העניין הזה, תשכחי מיזה וזהו!"
נועה: "אבל אני לא יכולה לשכוח! זה ניראה לך דבר כל כך פשוט?! תנסי להעמיד את עצמך במקומי, כל פעם אני נתקלת בידיעות חדשות, כל פעם אני מגלה דברים חדשים.. זה הורס אותי"
לירז: "א..אבל מה כבר אפשר לעשות? זה..ככה זה העולם"
נועה: "אולי את צודקת"
לירז: "אני צודקת, באמת שאין לך שום דבר לדאוג.. את תגלי הכל לבד.. אל תדאגי"
נועה: "טוב..."
---
אני ובן נכנסנו לסרט קומדיה רומנטית. הוא בהתחלה עשה פרצופים שהוא רוצה סרט עם רובים ומכוניות, אבל כמובן ידעתי איך לשכנע אותו. כל הסרט החלפנו נשיקות, לא הפסקנו להגיד אחד לשני כמה אנחנו אוהבים זה את זו. כשהסרט נגמר ואיתו גם הפופוקורן הענק והקולה וגם הפסק זמן הענק שלו קמנו והלכנו אל עבר היציאה.
אני: "נו, רואה שזה לא היה כזה נורא?"
בן: "איך משהו יכול להיות נורא אם הוא איתך?"
חייכתי והוא נישק אותי נשיקה קטנה בפה.
אני: "אבל הסוף צפוי"
בן: "נכון"
אני: "אממממ בא לי גלידה"
אמרתי והוא ישר הובילא ותי לדוכן הגלידה שבפינת הקניון. אני לקחתי גלידת וניל שוקולד והוא לקח גלידת פיסטוק. ישבנו באחד השולחנות ואכלנו... דיברנו על כל מיני דברים, עלינו בעיקר. כל פעם אני מגלה בבנאדם הזה צדדים חדשים שגורמים לי לאהוב אותו יותר. אחריי חצי שעה לקחנו מונית והוא הוריד אותי בבית החדש וירד גם.
אני: "עוד לא ראית ממש את הבית מבפנים, רוצה להיכנס?"
בן: "אולי בפעם הבאה מתוקה, אני באמת סחוט מעייפות, ועוד לא הכנתי דברים למחר, יש לי מבחן בהסטוריה"
אני: "מסכן שלי" חייכתי וחיבקתי אותו חזק. נפרדנו בנשיקה ענקית. אני נכנסתי הביתה והוא הלך ברגל לבית שלו, שנמצא במרחק של כמה דקות הליכה. נכנסתי הבייתה והחלפתי לבגדי שינה, שמתי סדין על המזרון בחדר, נשכבתי ותוך כמה דקות נרדמתי.
למחורת קמתי ב7 וחצי, שטפתי פנים ועשיתי כמה ארגונים של הבוקר. לבשתי ג'ינס בהיר רגיל, חולצה ארוכה צמודה בצבע לבן ומעלייה סווצ'ר מחמם עם קפוצ'ון בצבע לבן. נעלתי את נעלי האדידס הלבנות שלי, התאפרתי וירדתי למטה. אמא כבר לא הייתה בבית ואבא על יד שולחן המטבח, קרא עיתון ושתה קפה.
אבא: "חיכיתי לך" הוא הרים את ראשו
אני: "מה למה?"
אבא: "את לא צריכה הסעה?"
אני: "אמממ טוב" חייכתי
אבא: "יאללה את מוכנה?"
אני: "כן"
אבא: "יש לך כסף?"
אני: "כן"
אבא: "אז יצאנו". הוא הניח את הספל בקיור וסגר את העיתון. יצאנו ונכנסנו למכונית, הוא התחיל לנסוע וכעבור 5 דקות כבר היינו בבית ספר. ירדתי והוא אמר שהוא יאסוף אותי ב2 וחצי, כשאני אסיים. נכנסתי למבנה בית הספר ולירז ישר רצה אליי..
לירז: "את לא..אין את פשוט לא קולטת מה קרה"
אני: "פשש יפה לך... לא אומרת שלום לא כלום" חייכתי
לירז: "אחרי שתשמעי מה שיש לי לספר לך, את ממש לא תחייכי" היא אמרה ברצינות שהבהילה אותי.
אני: "טוב...בואי למחששה יש במילא עוד כמה דקות עד לצלצול"
לירז: "בואי"
הלכנו והתיישבנו במחששה, לירז הוציאה לי ולה סיגריה, הדלקנו והיא התחילה לדבר. היא סיפרה לי הכל על הפגישה שלה עם נועה הכל.
אני: "דיי את לא רצינית" לקחתי שאחטה אחרונה מהסיגריה בעצבים
לירז: "אני מאוד רצינית. את חייבת לספר לה מיטל היא תגלה את זה ממישהו אחר ואז הלך עלייך... הכל יהרס, הכל יתנפץ. אני..אני יודעת עד כמה היא חשובה לך עכשיו"
אני: "פאק פאק פאק... מה אני יכולה לעשות?" טמנתי את ראשי בין שתי ידיי
לירז: "תלכי ותספרי לה..."
אני: "איך? איך אני אהיה מסוגלת לספר לה?...אוףףף"
לירז: "אני יודעת.. אני יודעת כמה את עצבנית ובלחץ.. גם אני הייתי ככה ששמעתי על זה אתמול. את חייבת לספר לה הכל. אולי תוכלי להציל את החברות שלכן.. כי דוגרי, בנינו, שתינו יודעות שאם היא תגלה את זה פתאום היא תחזור להיות השטן של פעם"
אני: "לירז את לא עוזרת! אל תגידי דברים כאלה לא רוצה לשמוע!"
לירז: "אבל זאת האמת... אני מכינה אותך מעכשיו" היא אמרה שוב ברצינות והתעצבנתי שהיא כזאת רגועה.
אני: "איך את רגועה כל כך איך?"
לירז: "אני ממש לא רגועה... אבל ההחלטה היא שלך. אם לספר לה או לא."
אני: "וואי..עזבי..לא..כן..לא לא...צריך לדחות את זה קצת.."
לירז: "טוב..מה אני אגיד לך. תחשבי טוב לפני כל צעד שאת עושה"
---
נועה ירדה עלתה במדרגת ונכנסה לכיתה, לא היה שם אף אחד חוץ משובל וחברותייה.
נועה: "שובל?" היא אמרה בקול חושש
שובל סובבה את ראשה בסנוביות "אה?"
נועה: "א..אני צריכה לדבר איתך?"
שובל: "על מה כבר יש לנו לדבר?"
נועה: "אני צריכה.. אני רוצה לשאול אותך כמה דברים"
שובל: "טוב, דברי"
נועה: "לבד.. בואי תצאי רגע החוצה"
שובל: "טוב.. אני שנייה באה" היא אמרה לחברות שלה ויצאה.
נועה: "אז ככה, אני פשוט אגיד את זה"
שובל: "נו, אין לי את כל היום" היא אמרה בהתנשאות. היא כל כך חיכתה ליום הזה שבו היא תוכל להתנשאות מעל נועה.
נועה: "אני רוצה לדעת את האמת"
שובל: "חח, את האמת על מה?"
נועה: "על הכל. על מה שהיה לפני התאונה, עליי ועל מיטל, על אלירן אם את בכלל יודעת מי זה, על הכל"
שובל: "ייקח לי שעה לספר לך"
נועה: "יש לי זמן, בואי נבריז"
שובל: "לא לא..בואי אחריי ביצפר"
נועה: "אוקיי.."
שובל נכנסה חזרה לכיתה ונועה הלכה לשירותים. לירז ומיטל בצד הקיר ושמעו הכל..
---
פשוט שמענו הכל, אני התחלתי ממש להילחץ כל כך שנאתי את שובל באותו רגע. כבר דמיינתי איך אני תופסת אותה בגרונה וחונקת אותה עד שהיא מתה.
לירז: "מיטל מיטל!"
אני: "מה?"
לירז: "מה את חולמת לי עכשיו? נו מה עושים?"
אני: "לא יודעת עזבי לא יודעת לא רוצה לחשוב על זה מה שיקרה יקרה" אמרתי בלחץ
לירז: "מה את מרימה ידיים בכזאת קלות?!.. אני לא מבינה אותך"
אני: "מה כבר פשר לעשות?"
לירז: "א..חכי פה אל תזוזי" היא אמרה לפתע ונכנסה לכיתה. כעבור כמה שניות היא יצאה יחד עם שובל... "בואי" היא אמרה לי והלכתי אחרייה ואחריי שובל. עמדנו שלושתינו לייד המדרגות.
שובל: "נו מה כל כך דחוף?"
אני: "מה יש לך לירז מה הבאת אותה?"
לירז: "חכי אני יודעת מה אני עושה"
שובל: "נווו אין לי זמןן לשטויות שלכן"
לירז: "אל תדאגי, לא נגזול מזמנך היקר..." היא אמרה בציניות "תראי אני אגיד לך את זה ככה. מילה אחת לנועה, לא משנה מה זה יהיה ואני נשבעת לך שאנחנו נידעה שאת סיפרת לה.. אני אישית אדאג לזה ששום שערה לא תהיה על הראש שלך, שום ציפורן .. אני אפרק אותך" לירז אמרה בקשיחות ואני בתוכי צחקתי איך היא משחקת אותה עבריינית. אבל כניראה שההגה שלה עבדה ושובל קנתה את זה, ראיתי עלייה שהיא מפחדת, היא יודעת כבר שלירז או אני עצבניות זה לא טוב. שובל נכנסה חזרה לכיתה בשקט..
אני: "חחחחח את לא נורמלית..."
לירז: "מה זה היה הפיתרון היחידי"
אני: "את חושבת שהיא האמינה? לי ניראה שכן.."
לירז: "גם לי."
אני: "חחחחח אבל הרגת אותי, משחקת לי אותה איזה עבריינית מהארלם"
לירז: "מיטל, את לא מכירה את הצד הזה שבי" היא אמרה בקול מסתורי ושתינו פרצנו בצחוק.
---
בן ישב בכיתה שלו על יד אנה, התלמידה החדשה שהגיעה השנה. היא הייתה רוסייה, היה לה בלונד-שטני חלק עד אחריי הכתפיים ועיניים בהירות.
אנה: "נו עשית את השיעורים בתנ"ך?"
בן: "למי היה זמן? התכוננתי להסטריה, גם זה בקושי"
אנה: "היא משגעת אותך אה?"
בן: "מי?"
אנה: "מיטל.."
בן: "כן...אין דקה שאני לא חושב עלייה"
אנה: "הלוואי וגם אני יכולתי להרגיש מה זאת אהבה"
בן: "אבל יש לך חבר לא?"
אנה: "כן"
בן: "אז מה הבעיה אני לא מבין?"
אנה: "עזוב... סיפור ארוך" היא אמרה והשפילה את ראשה
המורה נכנסה ושניהם הפסיקו לדבר,
אחריי הכל עם המורה לתנ"ך אף אחד לא היה מתעסק.
---
אני: "איפה אתה?"
אבא: "בחות, הנה אני רואה אותך" הוא ניתק ואני הכנסתי את הפלאפון לכיס. נכנסתי לאוטו ואמא גם הייתה שם. התחלנו לנסוע ולנסוע וכעבור חצי שעה הגענו למבנה ענקי.. זו הייתה חנות ענקית בת כמה קומות רק של רהיטים ודברים לבית. אני כבר התחלתי להריץ בראשי מה אני הולכת לקנות ואיך החדר החדש שלי יראה.
---
בן ואורן עמדו מחוץ לבית הספר מחכים לחבר שצריך לבוא לאסוף אותם ישר לאימון.
אורן: "אז מתי תתקן את האופנוע?"
בן: "וואלה לא יודע, היום אחריי האימון אניא קח אותו למוסך, פתאום החליט לא לעבוד"
אורן: "היי הנה אנה" הוא הצביע על אנה שיצאה משער בית הספר והתקדמה לעבר מכונית לבנה.
בן: "מה איתה?" אורן לא ענה "שכח מיזה, יש לה חבר" בן המשיך כאילו קרא את מחשבותיו
אורן: "מה, אין סיכוי אתה אומר?"
בן: "לא יודע.. יש לה חבר כבר איזה חצי שנה, או יותר.. לא זוכר"
אורן: "אתם ידידים טובים?"
בן: "לא..ידידים רגילים ככה.. יושבים אחד לייד השני מדברים..זהו"
---
אנה התקדמה אל המכונית הלבנה, שם חיכה לה החבר שלה סמי. סמי היה בן 21, ואנה? בת 17. היא נכנסה אל כמונית וסמי החל לנסוע. כעבור דקה הוא עצר בצד הכביש ומבטו היה עצבני ביותר.
אנה: "מה יש לך מאמי? למה אתה ככה?"
סמי: "למה אני ככה? למה אני ככה עוד המטומטמת הזאת שואלת...למה אני ככה??? אני אגיד לך למה אני ככה! ראיתי איך הסתכלת על הבחור ההוא בטרנינג!!!!!" הוא צעק והיא נבהלה
אנה: "מי? הבלונדיני? בן? הוא רק ידיד מה יש לך"
סמי: "רק ידיד.... בטח הולכת ומתפרפרת עם כל הביצפר הזה שלך! בשביל מה את צריכה ביצפר, הרי במילא לא יצא מימך כלום!"
אנה: "תפסיק סמי.."
הוא לא הקשיב לה ותפס אותה ישר משערותייה הבהירות ומשך אותה כלפי מטה.
אנה: "דיי סמי עזוב אותי..סליחה דיי.."

כמו ששמתץם לב, אנה היא דמות חדשה... לא יהיה לה תפקיד מרכזי כמו למשל לירז, מיטל ובן.. אבל כן יהיה לה תפקיד.

מושלםםםם
תמשיכייי

מסכנה אנה=[

הההההפפ הפפפפפפ שתתרחק מבבבבבבבבבן~!!!D:


המשך פשוט מוששלם

תמשיכי בייבבבב

מדהים [: