אהבה-קנאה - ומה שביניהם.

מאמי
זה
פשוט
מדהיםם 😊)

המשךך
דחוףףףף =]]

המשך ממש בקרוב...

ווואי איזה סיפור מדהים, יש לך ממשש כישרון.

עברה בי צמרמורת כשקראתי ..


המשךך

לא אמרת שההמשך בקרוב?

ההמשך יהיה מחר - יום חמישי😊

מהמםםם
מורניי נעלמת לי לגמרי הא?!?!?
דבר איתי..
ואממ הסיפור שלך נשמע ממש ממש טובב
אז. אני דורשת המשךךךךך
מוואאהה
רותמיק =]]

רותם 😛 את לא שולחת הודעות... אני כאן
המשך... היום ... מקווה שאספיק להתחבר בערב... 😊

פרק ד'

"חתיכת גנב! , מסיג גבול, בוא לפה, רקס תפוס אותו! ", הצעקות הידהדו בקושי , מזל שבדיוק השיר שב mp3 נגמר.
הרמתי את עיניי וראיתי ש30 מטר לפניי עומד איש גדול עם כלב דוברמן מפחיד.
כמו טיל אספתי את המחברת ורצתי.
הכלב טס אחריי.
רצתי כל הדרך , סירבלתי את הדרך , בשביל כלב.
אחרי כמה זמן, ראיתי את היציאה מהפרדסים.
הנחתי שהכלב כבר הפסיק לרדוף אחריי.
אבל ליתר ביטחון רצתי.
פרצתי החוצה משטח הפרדסים. רצתי , רצתי .
"תיזהר! " , "ילד!" וצפירת מכונית זה כל מה שזכרתי מהאירוע.

שחור. הכול שחור.

מצמצתי. לא יכולתי לפקוח את העיניים. הן היו כבדות מידי.
התחלתי להרגיש את הגוף שלי , הידיים הרגישו שרוטות, הרגליים - כואבות, והראש- כבד.
הייתי עייף מידי לקום, חזרתי לישון.

******
"הוא בלי הכרה כבר יומיים" , שמעתי קול עצוב , איפושהו ליידי.
"אימא?" שאלתי.
בעיניים עצומות עדיין. "אייל!" היא צעקה ,מתייפחת וצוחקת תוך כדי, היא חיבקה אותי חיבוק אוהב ונישקה אותי.
"אימא, אימא תני לי אוויר, נו באמת את רוצה שאני אחזור להיות בלי הכרה?" אמרתי בחיוך.
"משוגע! אל תגיד את זה אפילו לא בצחוק. איזה עצבים אתה עשית לי ולאבא, ולאח שלך" היא החזירה לי בכעס. כאילו אני אשם שלא ראיתי את המכונית. טוב , אולי רק קצת אשם.
"לא נורא, מה אתם מפחדים? אני שור, בטח המכונית נהרסה לא ? " צחקתי.
"נדמה לי שאולי נשבר לה הפנס " אימא שלי אמרה. נשמעו כמה צחקוקים.
פקחתי עיניים בשנייה.
אלעד ורון עמדו לייד השידה שלייד המיטה שלי.
החדר היה קטן יחסית, רק שתי מיטות. המיטה השנייה לא הייתה מאוכלסת.
התסכלתי סביב. האור סינוור אותי. לצד שמאל שלי, לייד החלון, הייתה עוד דלת, שכשנכנסים אלייה מגלים כיור מלוכלך.
נשמעה שטיפת ידיים. הבנתי שיש עוד מישהו שבא לבקר אותי.
דמות נגלתה אליי , כשהיא יצאה מהחדרון הקטן. שיערה גולש בקלילות, עיניה הירוקות חוצות אותי. שחר!
יופי... רק אותה אני צריך עכשיו. איפה גיא? ברח? , ממש חבר טוב, גם גונב לי את האהבה, גם לא בא לבקר.
אימא שלי הלכה להביא קפה. דיברנו קצת כולם.
"טוב אנחנו זזים" אלעד אמר, והצביע על רון . "אנחנו פה כבר מהבוקר, תרגיש טוב " .
"תודה" אמרתי להם. אני ושחר נשארנו לבד.
"אז אמרו שמשחחרים אותך מחר , נכון?" היא שאלה.
"כן..." עניתי... לא מרוכז כביכול.
הסתכלתי על רגליי שאחת מהן הייתה מקובעת. והשנייה עם שטפי דם לא נעימים. הידיים שלי היו מלאות חתכים.
"זה כואב?" היא שאלה בהתחשבות. "כן... קצת " .
פתאום הרגשתי מלא כעס. האדמתי. "אז מה עם גיא?" שאלתי , בקולי הייתה רמיזה לעצבנות.
"אה גיא? " היא ספק שאלה, ספק אמרה.
"הידידה הכי טובה שלי לא יכולה לספר לי על זה שיש לה חבר... נחמד" אמרתי.
"אייל! רציתי לספר לך , פשוט לא הייתה לי הזדמנות" .
"הזדמנות? למה בדיוק? מה הבעיה לספר לי בביה"ס?".
"אממ... לא יודעת, לא רציתי שתפגע או משהו. אני לא אוהבת אותו , זה בגלל רוויטל".
"אמרנו שהכול ישאר כמו שהיה! " אמרתי. כן ממש. ידעתי שזה לא יקרה. "חוץ מזה אם את לא אוהבת אותו, למה את חברה שלו?" שאלתי.
"אז זהו... נפרדנו".
נפרדו! זה לא הצליח. לרגע רציתי לחייך.רגע אחרי זה לא.
איתו היא ניסתה. איתי לא. מה זה אומר בדיוק?
"וואלה" אמרתי...
הפלאפון שלה צלצל. "כן אימא, כן אני באה אני באה". היא הלכה. נשקה לי בלחי והלכה.
באותו לילה הצלחתי לשכנע את אימא שלי שתלך לישון בבית. נשארתי לבד בחדר. ישנתי.
הפסקתי לבכות.
חשבתי על הפרדסים. יצאתי בנס.
בעצם,מה אני צריך את הנס הזה? נס?
אני לא יכול לחיות עם המחשבה עלייה שוב. אני לא יכול.
....................................
"אני לא יכול יותר " . עברו שלושה חודשים . הבר מצווה שלי עברה בשלום .כל החברים שלי היו שם. גיא אחד מהם.
אני כהרגלי סולח מהר מדי.
גם שחר הייתה שם. לא הזכרנו שוב את הריב הקטן שהיה לנו . הכול הלך ממש חלק.
החיים המשיכו.
"אני לא יכול יותר" .
"אתה חייב " אלעד גער בי, "אתה חייב אייל! תראה באיזה מצב אתה! והחזקת שלוש חודשים, זה יעבור בסוף, זה יעבור".
וזה לא עבר.
-------------------------------------
"שלום לכם אורחים יקרים, ברוכים הבאים לבר מצווה של רון, תהנו, תשתוללו, תרגישו כמו שצריך" .
בום בום. הטרנסים הרעידו את האולם הגדול הזה. האורות נצנצו באורות בצבעים שונים.
השיחה המרכזית בשולחן של החברים הייתה, מן הסתם - בנות.
"רון לא מרשה לכם להתקרב לסיגל" .
"אוי , שתוק כבר גלעד" , רון הטיח בו. גלעד? גלעד הוא בן דוד של רון. הוא גם למד איתנו בכיתה. הוא היה חבר שלנו , בערך.
קצת מציק לפעמים, וקצת שוכח לשים מעצור לפה. אבל חבר.
וסיגל? , סיגל הייתה הבת דודה השלישית. סיגל הייתה בגיל שלנו, ואף אחד מאיתנו לא הכיר אותה.
לפי הסיפורים , היא הייתה יפה. והיא באמת הייתה כזאת. היא ישבה בשולחן שלנו. קצת יותר מידי נעצתי מבטים , עד היום אני לא יודע אם רון שם לב.
הלכנו לרקוד, אסור לאכזב את רון. ועוד אחרי שלקחתי שני שיעורים בריקוד לפני הבר מצווה שלי? בושה.
אז רקדנו, ורקדנו ,רקדנו, ואכלנו , ורקדנו ורקדנו . הייתי צריך הפסקה.
הלכתי לשולחן . התפלאתי למצוא את השולחן ריק. ריק, חוץ מסיגל.
הבטן שלי התהפכה. העור שלי קצת האדים.
"היי " היא חייכה.
"אה.. אממ .. אהה... היי" אמרתי. מנסה לגייס את הקול הכי cool שלי.
"אתה מורן, נכון?" . מה ? מאיפה היא מכירה את השם שלי? וואו. חטפתי שוק.
"נכון?"
אה... כן" עניתי. דביל.
היא חייכה.
דיברנו, החלפנו מספרי icq .
" מי יודע ? , אולי אני כן אעבור את התקופה הזאת" חשבתי לעצמי.

אהבבתתיי..

תממשיךךך!#@$%

תודהה אושרע צולעת... 😛 פרק אופטימי... לא תמצאו עוד הרבה כאלה...

יאא איזה יפההה..


המשך מאמי

QUOTE (eliya_s @ 09/06/2006) יאא איזה יפההה..


המשך מאמי
😉

תודה כולם😊
עוד תגובות...
ההמשך הבא ייקח טיפה יותר זמן... אלא אם אני אמצא זמן היום לכתוב אותו😊