אהבה-קנאה - ומה שביניהם.

חיימשילייייייייייי!!!.....

אני רוצה סיפוררררר=]=]=]...

תמשיך תמשיך תמשיךךך!!...

אוהבת אותך מלאןןןן

=-לולי שלך-=

נשמעע סוףףף
המשךך

מאמי תמשיךך!!
נשמע אחלה סיפורר..!!!=]

לוביו!!
דקו'ש=]

ת-מ-ש-י-ך!!!!!!!!!!!!!

לממהה לא אמרת שאתה עושה סיפורר,אהה י'זבבלללוןן?!

חח

העייקר שתמשיך..

יאאללהה..

לתקתק ההמששךך!

מצטער, המחשב שלי נדפק.המשך בקרוב.

יום העצמאות... 8 בערב...
י..."תמסור, תמסור" ,
"שמור עליו נו!" , בשתי כידרורים עברתי את אלעד, וקלעתי.
"ניצחון!" צחקתי .
"רק בגלל שאתה גבוה" , רון אמר כשהוא נותן לי כיף.
"יאללה בוא, בוא תעזור יש לנו להפעיל ת'מנגל... ותיכף גם יהיו זיקוקים,
אייל אתה עושה?".
"בטח", אמרתי, " שייצא טעים" הסתכלתי על אלעד, "או לפחות אכיל".
"חח מניאק" הוא סינן בצחוק.
"יאללה אני הולך להביא את המנגל " רון אמר, הוא נכנס לבית שלו . אנחנו היינו בחצר.
"איפה הגיטרה?" לירון שאל. ובעוד הוא הולך לחפש אותה , דיברתי עם אלעד.
"שמע... יש לי משהו לספר לך, לא עכשיו אבל אני צריך לספר לך".
"זה קשור לשחר?" הוא שאל. איך הוא ידע? , בעיני נראה כאילו בטוש גדול כתוב על הפנים שלי "פראייר!".
אז סיפרתי לו. סיפרתי לו איך כמעט הייתי איתה היום.

---------------------------------
שעתיים קודם. אני יושן.בבית שלי.
"אהובתי, חיפשתי כבר בכל הירידים, אהובתי, שאלתי כבר את כל הנוודים, שרואים דרך כל הנשמות, זה קשה הם אומרים , לכולם פנים דומות... עבר עוד חורף, מי יוד...." . הפלאפון צלצל בעדינות.
"לעזאזל! להעיר אותי מחלום טוב! , איך אני שונא את זה" אני אומר לעצמי , ועונה בעצבנות בלי לקרוא מי התקשר, טעות מספר אחת.
"הלוו!!" כמעט צעקתי לפלאפון.
"אייליי" שמעתי את הקול ששמעתי גם לפני מספר שניות, בחלום, "אה.. הכול סדר?".
"כן!" לא ייאמן איך הקול שלי השתנה במהירות. "הכול מצוין , מה נשמע?".
"אממ... הכול סיידררר... חג שמחחחח!! " .
"חחח מתוקה" אמרתי, מתענג על ההזדמנות להגיד את מה שאני חושב, "גם לך...".
"אז מה עושה היום?, תן לי לנחש עם אלעד ורון? " היא שאלה.
"אממ את האמת, לא יודע, סביר להניח שכן, לא קבענו משהו מיוחד. אבל הם בטח עוד יודיעו לי, למה מה את עושה?".
"סתם, לא יודעת, חשבתי ללכת עם שובל , לעיר ו..." היא החלה להגיד.
"שנייה יש לי ממתינה" היא אמרה. "אוקיי " אמרתי.
מדהים איך התזמון היה כזה, גם לי היה טלפון, רק של הבית.
עניתי , ונשמע קול מוכר מהקו. "אייל... מה קורה? שומע, היום אצלי, ב7 וחצי, אתה תמיד מאחר, אז תבוא ב7 . דיר באלאק אם אתה לא בא! אני אהרוג אותך", וניתק.
"טוב " עניתי , לעצמי כי הטלפון כבר ניכבה.
חזרתי אל הפלאפון. אחרי כמה שניות שוב שמעתי אותה. "סליחה , וואי איזה קרציות , כל שנייה 'שחר בואי לחורש, שחר בואי לחורש' ".
"זה בסדר" צחקתי. החורש הייתה סוג של שכונת-מפגש, של כל החבר'ה באזור. " אז רגע.. את הולכת לחורש?"
שאלתי.
"לא! זה מה שהתחלתי להגיד, אני הולכת עם שובל לעיר, יש באוטו שלי מקום לעוד מישהו , חשבתי שאולי אתה רוצה לבוא?"
בהתחלה חשבתי שזו רעידת אדמה. אבל זה היה רק הלב שרעד, בצורות מפחידות.חיוך ענק התפשט על פניי. ואז ירד. הבטחתי לרון. טוב, בערך הבטחתי.
"איזה תזמון יש לך, בדיוק קבעתי כבר עם רון" – "ועם אלעד" היא השלימה.
"טוב... כן" החזרתי לה.
"אוףף.. מבאס אתה, טוף , נלך רק עם שובל, חח אימא שלי הסכימה לקחת אותך איתנו, ואתה בן , ואתה יודע כמה זה חריג שאימא שלי מסכימה לדברים כאלה חח " היא צחקה.
"כן , באמת חריג שאני בן " אמרתי לה.
" חח , אייל! רשע שכמוך" היא אמרה.
פשוט לא רציתי שהשיחה תיגמר.
נשמעה קריאה , וזה היה מהצד שלה.
"טוב נו, אני צריכה ללכת, יש פה דיקטטוריה".
"חח טוב, ביי מואהה וחג עצמאות שמח".
"ביי, חג ורי ורי ורי שמח" היא אמרה. ואז לפני שהספקתי להחזיר "אבל אתה מבריזן " אמרה בצחוק.
צחקתי לעצמי אחרי שהשיחה התנתקה. היא כ"כ מדהימה.

---------------------------------
"יואו, אייל , היא אוהבת אותך! אוהבת אותך , זהו זה הרמז הכי גדול שאפשר לתת. ממילא היא כל הזמן צמודה אליך, וצוחקת איתך והכול, אבל זה? , ראית פעם את שובל יוצאת לאנשהו עם בן?, אפילו אם זה היה עם עוד עשר בנות!, אני בטוח בזה, היא אוהבת אותך".
"אני מקווה".
יום העצמאות עבר בהנאה. שרנו שירים (במיוחד של משינה), ניגנו, שיחקנו כדורסל, הכנתי כמו שאני קורא לזה "יצירת אומנות של קבב" , ובסך הכול היה ממש נחמד. רק שכל היום הציקה לי המחשבה , שהייתי יכול להיות איתה בזמן הזה.
כשהחלטנו לפרוש כל אחד לביתו, אני ואלעד הלכנו ביחד.
תוך כדי חולפים על רחובות. והמשכנו לדבר על זה.
"אני חושב " אמרתי לו, "שאני אציע לה חברות, אני לא יכול לחכות יותר".
"אל תדאג" הוא חייך, "היא אוהבת אותך, כמעט 100% ".
"נקווה , אמרתי".

עברו כמה שבועות, לא אזרתי אומץ לעשות את זה.
פתאום צצו להם עוד רמזים קטנים, אלעד כבר כמעט הכריח אותי להציע לה, היא אוהבת אותי, הוא אמר.
כמעט חודש אחרי יום העצמאות.
יום שבת. נשארתי בבית. ההורים לא היו. אחי הגדול לא היה. והם היו אמורים לחזור רק בערב.
"זה הזמן" אמרתי לעצמי, "גם אם היא לא תסכים , לפחות אני לבד בבית".
באותו יום השיחה היחידה שצילצלתי הייתה לאלעד. בערב.מאוחר. כבר אחרי שעשיתי את זה
"שלום אפשר לקבל את אלעד?"" אמרתי בקול חנוק.
כמה שניות, חיזקתי את עצמי.
"הלו?" הוא אמר.
"אלעד" אמרתי בקול פורץ בבכי, ההרגשה הכי קשה בעולם. "אלעד, שחר לא אוהבת אותי" אמרתי. אני מתפלא שהוא הבין אותי , כי הייתי מלא בדמעות.
"מהה? למה החלטת?" הוא אמר.
"כי... כי היא אמרה לי" , אמרתי מתייפח, לא יכולתי לדבר יותר.
ניתקתי.


מה קרה בדיוק? תדעו בפרק הבא.

ואו..

תתתממששייךך!!!

פששש איך אתה תמיד מצליח לסחוף אותי ככה..

את רושם מדההיםם!@$

הממשששךך:]

אוהההבבת,
דניאלוש=]

תודה על התגובות. מצטער שיצא ארוך , זה פרק ראשון 😊 האחרים יהיו יותר קצרים.

זהה בסדר שזה ארוךך..

תעשה אותם אפילו יותרר ארוכים כי אתה כותב פעם ב..

מגייעע ללננוו!

P=

תממששייךך...

מדהיםם!!

המשךךך

מעלףףףף

מהפנט תמשיך

המשך?!