שימיי הממשך ממאמי
מזהה אהבתי תסייפור
הנה ההמשךך...
סורי שזה קצת באיחורר
אבל אני מקווה שתהנווו:]]]]
שמתי פיג'מה והלכתי לישון.
בבוקר קמתי כש.......................................
כשבידי אני אוחזת את הטלפוןן שנשאר שם עוד משיחה שלי עם אבי באותו הלילה.
----------------------------------------------------------------------------------------
אבי - "אז מה קורה בינינו?!" לפתע הוא שאל ואני השתתקתי.
לא ידעתי כל כך מה לענות...הרי אני בעצמי לא יודעת מה התשובה...
אבי - "את שם?!" הוא שאל
אני - "כן" עניתי
אבי - "אז למה את שותקת!?"
אני - "כי אני לא כל כך יודעת מה להגיד..."
אבי - "טוב נראה לי שאני מבין מה התשובה..", הוא אמר, מאוכזב...טיפה עצוב.
אני - "תראה...אני לא רוצה שתיפגע או משהו כי אני בעצמי לא יודעת מה אני מרגישה אלייך"
אבי - "חבל רק שאני יודע יותר מדי טוב מה אני מרגיש אלייך"
הוא אמר ושוב הייתה שתיקה ארוכה בינינו.
לא ידעתי מה להגיד, זה היה לי מוזר מדי.
' אבי?! אבי שלי?! ה-אח שלי אוהב אותי?! ' משהו פה לא הסתדר לי....
---------------------------------------------------------------------------------------
אותו בוקר היה רגיל.
קמה ב-12 מצחצחת שיניים, יורדת למטה לאכול ארוחת בוקר ונכנסת להתקלח.
בסביבות 1 בצהרים שירן ותומר הגיעו אלי לחזרה ראשונה.
"את מוכנה?!" שאלה אותי שירן אחרי שעשינו חימום קולי.
"כן..", עניתי בהחלטיות.
כל כך רציתי כבר לשמוע את השיר שלי.
'שיר שלי' חשבתי לעצמי, 'סוף סוף שיר משלי'
תומר הוציא מהתיק שלו שלושה עותקים.
התקרבתי אליו במטרה לקחת את העותק שלי...לפתע הוא קרצ לי:
"זה השיר החדש והראשון שלך", אמר..אני חייכתי.
התיישבתי על הכיסא מולם והחלתי לקרוא:
כואב לי
עדיין כואב לי
עמוק בלב
היכן שהשארתי מקום, מקום ריק
שעדיין שמור לך!
עדיין התקוה בוערת בי, שאולי היום יגיע
ואתה תהיה שלי.
פזמון:
אם רק היית יודע,
כמה שעכשיו אני צריכה אותך.
אם רק היית מבין
איך אני נשברת כשאני לא לצידך
הפצע נפער, הלב שוב נשבר,
רק הצער בליבי נשאר.
ועכשיו מר לי,
ליבי מדמם.
הלב לעולם לא יהיה שוב שלם.
דמעות של כאב, ריח עשן,
הלוואי ואמצא את דרכי מכאן.
רגש כבוי, גשם בחוץ,
אותה החומה שוב נבנית,
כנפי הפרפר, שוב צל על פני,
עוד חלום התנפץ.
פזמון:
אם רק היית יודע,
כמה שעכשיו אני צריכה אותך.
אם רק הייתי מבין
איך אני נשברת כשאני לא לצידך
הפצע נפער, הלב שוב נשבר,
רק הצער בליבי נשאר.
כמה דקות אחרי הקריאה שתקתי.
עדיין מחזיקה ביד את אותו שיר שהולך להישמע ברדיו עוד שבוע.
אהבתי אותו.
אהבתי את הבתים, הפזמון, את המילים..ובכלל ממש התחברתי אליו.
"אני משער שאת רוצה גם לשמוע את הלחן לא?!", אמר תומר
"בטח..", אמרתי, שוב מחייכת.
וככה עברו להם השעות...למדתי את המילים...
שמעתי את הלחן המדהים ששירן ותומר חיברו.
ואפשר להגיד שכבר ממש הצלחתי להיכנס לדמות הזאת של 'זמרת'.
ב-6 לירון הגיעה אליי בכדי לשמוע איך היו החזרות.
הראתי לה את השיר...היא אמרה שזה הולך להיות הלהיט הבא...:]]
בסביבות 11 פתחתי את היומן והחלתי לכתוב:
"אני לא מאמינה שכל זה קורה לי...כאילו כל החלומות מתגשמים לי בזה אחר זה,
זורמים ללא הפסקה.
הבנתי משהו היום, להיות זמרת זה לא רק ללמוד מילים ולשיר אותם כמו רובוט עם מנגינה..
להיות זמרת זה להתחבר אל המילים..לתת את כל מה שיש לי כשאני שרה..
וזה בדיוק מה שאני הולכת לעשות..."
לפתע צלצול פלאפון קטה את מחשבותיי.
"ליאן!?", קול של גבר נשמע מן הקו השני.
הבטתי אל הצג ולהפתעתי ושמחתי הרבה ((חשוב לציין 😛 )) שמתי לב שזה תום.
"תום?!", עניתי
"מה קורה?!" הוא שאל "טוב" ואיתך?!"
"עכשיו שאני שומע אותך הרבה יותר טוב.."
הרגשתי איך אני מסמיקה...הודתי לאלוהים שהוא לא לידי עכשיו אחרת
זו הייתה ממש פדיחה.
"מה עושה?!"
"סתם..קוראת", אמרתי וקיוויתי שהוא יישאל 'מה?! '.
"מה קוראת?!", חייכתי כי ידעתי שזה בדיוק מה שהוא יגיד.
"שיר חדש שלי!"
"יפה יפה...לא ידעתי שאת זמרת.."
"אז עכשיו אתה יודע..."
המשכנו לדבר עד השעות הקטנות של הלילה...
ידעתי שיש בינינו משהו שאין לי עם אף אחד אחר...למרות שבתכלס,
אני והוא עדייןן לא ראינו אחד את השני.
פתאום שמעתי רעש מכיוון החלון...
הסתובבתי וראיתי שם את................................
אהבה יפה שליי!!!
זה פשוט יפפפפפפה!!
אני אוהבת אותךך
דברי איתיי 😁
אוהבת,
לינורצ'וו:]]
וווואווו תמשיכי בובה מהמםםם :]#@%
:] פאקינג-תותי-תות [:
את?מעלף המשףףף
ואל תייבשיי
וואי פיספפסתי פה כמה פררקים
אבל הנה עכשיו השלממתי ה-כ-ל [[ ;
מהממממממממממממם
תממשיכי מותתתק
לאבבבב יו ביייבי
וואי מאמי סיפור מעאלףףףףףףףףףףף..!
עכשיו קראתי את שלושת הפרקים והם פשוט מדהימיים ומסקרנים..!
זה סיפור אמיתי שלך?!
מאמי המשך דחוףף.. אני מתה מסקרנות..
מחכה להמשך
שבת שלום😊
שיואוו כמה שאת מכועעעעעעעערת
תודהה על התגובותתתתת 😊
אני ממש שמחהה שאהבתןןןןן
ספיר?! זה לא סיפור אמיתי שלייי מאמיי
אני נכנסת למקלחת מהר לפני שייגמרוו המיים
ומיד אחר כך שולחת המשךךך 😁
אוהבתתת אתכםםםם,
עדנו'ששש
והנה כמו שהבטחתיי ההמשךך
תהנווו 😛
פתאום שמעתי רעש מכיוון החלון...
הסתובבתי וראיתי שם את................................
את אבי.
החיוך שהתנוסס לי על השפתיים מהשיחה עם תום מהר מאוד ירד לו.
'מה אבי עושה פה?!' חשבתי לעצמיי ולגמרי שחכתי את תום שנמצא על הקו.
"ליאן?! את שם?!"
"כןן סליחה פשוט קוראים לי אני חייבת ללכת", אמרתי בלת-ברירה, הרי עם זה
היה תלוי בי הייתי ממשיכה לדבר איתו לנצח.!!
ניתקתי את השיחה ויצאתי אל החלון.
"מה אתה עושה פה!?", שאלתי בעצבנות...
"לא יכולתי לחכות עד מחר בשביל לראות אותך"
למה לחכות עד מחר אתם שואלים?! קבענו ללכת כולם לים...אולם עכשיו אני
טיפה מאוכזבת מזה שקבעתי איתם.
מה בדיוק הולך לקרות מחר?! מה יהיה עם אבי?!
"את באה!?" הוא לפתע שאל
"אני לא יכולה", ניסיתי להתחמק ממנו
"נו בבקשה", הוא אמר ועשה פרצוף עצוב...את אותו הפרצוף שאני לא יכולה לעמוד בפניו
"טוב שניה..", אמרתי ותוך כמה דקות כבר הייתי למטה.
משום מה, לא נעצרתי אפילו ליד המראה בכדי לבדוק איך אני נראת...
לא כל כך היה אכפת לי ממה שאבי חושב עליי...וזה...זה היה די מוזר.
כי איכשהו, באותו היום במסיבה, אני הרגשתי אליו משהו.
בדרך למטה חשבתי מה היה יכול לגרום לשינוי הפיתאומי הזה ברגשות שלי לאבי,
הבנתי שהגורם הזה הוא בעצם - תום.
'נראה לי שאני מתחילה להתאהב' חשבתי לעצמי כשכבר הייתי במרחק של כמה
צעדים מאבי.
"תודה שבאת", הוא אמר ונתן לי נשיקה, חייכתי
"חשבת על מה שאמרתי לך!?", הוא לפתע שאל...
ושוב, שתקתי שוב לא ידעתי מה לענות לוו ושוב, הייתי נבוכה...נבוכה מאי פעם.
"תראה אבי אני...", אמרתי מנסה איכשהו לצאת מהמצב הזה
"אני מבין, את לא מרגישה אליי את אותו הדבר זה העניין?!" הוא נכנס לי במשפט..
ובעצם הוציא לי את המילים מהפה.
אמר בדיוק את מה שאני תכננתי להגיד 'אני לא מרגישה את אותו הדבר אלייך'
התיישבנו על הספסל מול הגינה.
אמרתי לו שהוא יימצא מישהי אחרת, מישהי שבאמת תאהב אותו...
הוא אמר שאף פעם הוא לא יאהב מישהי כמו שהוא אוהב אותי.
"כבר נהיה מאוחר", אמרתי ובאתי לקום מן הספסל,
הוא הושיב אותי חזרה.
"אני לפחות שמח שהיית ישרה איתי!!", הוא אמר והחזיק את ידי.
"גם אני שמחה", עניתי ונתתי לו נשיקה על הלחי.
נפרדנו וכל אחד הלך לדרך שלו.
שמחתי כל כך שאמרתי לאבי את האמת, או שלפחות הוא הגיעה אלייה בעצמו
וחסך ממני את המבוכה.
אבל למרות כל זה, עדיין הרגשתי לא בנוח.
באיזשהו מובן הרגשתי שפגעתי בו.
אחרי הכל, אולי נתתי לו הרגשה שיש לי משהו אליו?!
שאני מרגישה אליו את אותם הדברים!?
הרגשתי שזו קצת אשמתי...שאולי אני פה לא הייתי בסדר.
אולם, אחרי שיחת נפש עם לירון, הבנתי שאולי האשמה פה לא נופלת על אף אחד..
הרי אין משפט כזה שאומר שאהבה לא כואבת...ההפך אומרים
שאהבה אמיתית לכאב נולדה...
"ליאנייי כברר תשעעעע", הצעקות של אמא מלמטה העירו אותי
הבטתי מבט חטוף אל השעון ומהר קיפצתי מן המיטה
'כבר תשע?! עוד שעתיים הולכים והבטחתי לטובה לעבור דרכה לפני' חשבתי בדרכי למקלחת.
צחצתי שיניים, שטפתי את הפנים וירדתי למטה.
"למה לא הערת אותי?!" שאלתי מרוגזת את אמא
"כי לא ביקשת" היא ענתה לי את אחת מאותן התשובות המתוחכמות האלה של האמהות.
"אני לא חייבת לבקש...", התעצבנתי יותר.
"תרגעי יש לך שעתיים", היא אמרה והוציאה לי שוקו מהמקרר
"שעתיים זה כלום אני עוד צריכה לעבור אצל טובה"
"לא נורא צאי עכשיו את תספיקי", וברגע הוציאה ממני את כל הכעס.
איך היא עושה את זה!? איך היא תמיד אומרת משפטים שיכולים להוציא בנאדם מדעתו...
ואחר כך כל כך רגועה ומנסה לעזור?!
נתתי לה נשיקה של 'תודה על העזרה' ועליתי להתלבש.
לבשתי בגד ים בצבע בננה, ג'ינס קצר גופיה וכפכפים.
לקחתי את התיק הכנסתי בו מגבת כסף מפתחות ואת הכובע של 'בילבונג' וירדתי למטה.
עברתי כבר חמש רחובות...
עוד קצת ואני מגיעה אל הבית של טובה.
צלצתי באינטרקום היא ענתה: "זאת את ליאני?!"
"כן.." עניתי והדלת כניסה נפתחה.
את דלת הבית פתח לי הבן הגדול שלה, זה שכמה מהחברות שלי היו מתות לטיפת תשומת לב ממנו.
'עם הן רק היו יודעות הן היו הורגות אותי' חשבתי לעצמי
כשהבטתי בו פותח את הדלת כשמגבת עטופה לגופו...כנראה שיצא בדיוק מהמקלחת.
אמרתי לו שלום ונכנסתי.
"אז מה ליאניי מה קורה?!" הוא אמר והתיישב לידי.
מאז הפעם הראשונה שהכרנו הוא קורא לי ליאניי...ליאן כנראה כבר לא קיים בלקסיקון שלו.
"טוב מה איתך רנו'ש?!" כן, אצלי הוא אך ורק 'רנו'ש'
"מעולה", הוא אמר
"אני רואה", עניתי וחייכתי אליו.
הוא, ששכח שהוא עם מגבת קרצ לי ומיהר לחדרו להתלבש.
"אז ניפגש מאמי", הוא אמר מלמעלה.
"אז איך היה יום החזרות הראשון של הכוכבת!?", טובה בדיוק ניכנסה אל הסלון.
"הכי טוב שיכול להיות..."
"איך השיר החדש?!", היא שאלה
"ממש יפה...אהבתי אותו מאוד", אמרתי והתחלתי לשיר לה אותו, בבקשה שלה כמובן.
אחרי שעה וחצי בערך של שירה וכמה תיקונים בסולמות
נזכרתי שמחכים לי.
אמרתי שלום לטובה ומיהרתי לבית של לירון.
כשניכנסתי מורן כבר הייתה שם, 'בוחנת את המקרר מקרוב'
"שמנה", צעקתי לעברה והיא מיד נעמדה
"דובה", היא אמרה וחיבקה אותי
כמו שכבר הספקתם להבין אני ומורן מאוד אוהבות אחת את השנייה...אני קוראת
לה שמנה היא קוראת לי דובה...ממש אחוות אחיות כמו שאומרים.
נכנסנו אל החדר של לירון ושמתי לב שהיא עצבנית.
"מה קרה?!", שאלתי והתיישבתי על המיטה מפלסת את דרכי בין כל הבגדים שהיו שם.
"אין לי מושג איפה הבגד ים..", היא אמרה מתקופפת מתחת למיטה לבדוק עם אולי הוא שם.
קמתי והעברתי מבט בארון לפתע קלטתי משהו אדום מבצבץ מלמעלה..
"את זה חיפשת?!" אמרתי כשבידי אני מחזיקה את הבגד ים האדום שלה.
"מה הייתי עושה בלעדייך!?", קפצה עליי בחיבוק
"לא היית באה איתנו היום?!", צחקתי ונכנסתי את המטבח להביא לי משהו לשתות.
לקחתי כוס קולה וישבתי עם מורן בסלון לחכות 'שהדרמה קווין' שלנו תתלבש כבר.
פתחנו על ערוץ 10 וראינו שידור חוזר של הדוגמניות.
"שתדעו לכם שהניראל הזאת פשוט מהממת היא תיזכה בדוק", היא אמרה כשבדיוק
ראינו את הפרק של הבנות במילנו.
בדרך כלל כל מי שמורן אומרת שהיא תיזכה זוכה בסוף..
ככה זה היה עם מלכת היופי 2006 מלכת היופי 2005 מלכת היופי 2004........((וכבר הספקתם
להבין את הרעיון כן!?))
"לדעתי בכלל נטלי הכי יפה..אני לא מבינה למה העיפו אותה", אמרתי מגבירה את הווליום של
הטלוויזיה.
"מה פתאום אליסיה הכי מהממת", לירון צעקה מהחדר.
"לירון את תתלבשי...ומה את מקשיבה לנוו חחח י'רכלנית", מורן צעקה לעברה.
לפתע היא יצאה מהחדר לבושה עם הבגד ים.
"מותק מותר לי להביע את דעתי לא?!", היא אמרה ועמדה בפוזה של 'עזבו את ניראל אני הדוגמנית הבאה'
תמיד אמרתי שללירון יש גוף מהמםם...!!
גבוה, רגליים יפות, בטן שטוחה וציצי גדול...תגידו שזה לא גוף מושלם...!?
"שמנההההה תתלבשי כבר", צעקה מורן
"טוב טוב תירגעו אני כבר כמעט מוכנה" היא "נבהלה" מן הצעקות
"כן כן מה ש'תגידי", אמרתי ותוך כמה שניות היא כבר הייתה בחדר.
השעה הייתה 11 כשיצאנו מהבית בדרך למרכז.
"יותר מהר...מחכים לנו", מורן הייתה לחוצה כהרגלה
"כמו שצריך להיות...שייחכו", לירון החלה ללכת לאט בכדי לעצבן את מורן..
משום מה, היא פשוט אוהבת לעצבן אותה אולי בגלל שכשהיא מתעצבנת זה הדבר הכי מצחיק
שיש?!? חחח
רעות אנחנו וכמו שאומרים 'אנד וי לייק טאט'
כשהגענו כולם כבר היו שם.
אמרנו שלום לחבר'ה וגם לאלעד הכוסון מהקיוסק וישבנו על הספסל מחכות לאוטובוס.
לפתע - צלצול הפלאפון שלי............
יואאא מאמי אין אין את כותבת מדהייםם!!
המשך מעלאאףףף..!!
את חייבת לכתוב לנו המשכים יותר מהר אני לא עומדת במתחח
תתחשבי בנו חחח
סייפור מדהיםםםםםםםם
אוהבת ומחכה להמשך😊
חחחחחיםםםםםםםםם
אני אוהבת אותךף!!!
אתה כזה, כזה, מכוער כזהה!!חוח
המשך(:
אוהבת,
לינורצ'וו:]]
מהמממממםםם קראתי א הסיפור סיפור יפה מאודד!!!
תמשיכי מאמי
-יהדו'ש-
אתר האהבה הישראלי