אחרי 'דמעה של אהבה'
התחלתי סיפור חדש שאני מקווה שתאהבוו
ולפני שאני מתחילהה קרדיט ללינורו'שש שעזרה ליי המוןן :]]]
אוהבתת'ךךך יפה שליי
אזז אממ...תהנוו 😊
--קצב החיים--
מאז שאני זוכרת את עצמי, מוסיקה הייתה בשבילי דרך חיים.
חייתי את המוסיקה, נשמתי אותה...כל הזמן, בכל מקום.
בתור ילדה אבא תמיד היה לוקח אותי לראות מופעי תאטרוןן...מדי פעם גם הופעות של מוסיקה...
תמיד חלמתי לעמוד שם...להיות במקומם על הבמה...
להופיע...לשיר...להרגיש את המוסיקה ב"לייב" ופשוט לחיות אותה.
הבטחתי לעצמי שיום יבוא ואני ייכנס אל תוך העולם הזה,
שסוף כל סוף אני יהיה חלק ממנו...
הרי ידעתי בדיוק מה אני רוצה..
ידעתי בדיוק מהו החלום שלי - להיות זמרת!
אפשר להגיד שהמוסיקה תמיד הייתה התרופה שלי - לכל דבר, לכל כאב שבעולם...
היא הייתה המקום אליו הייתי בורחת כשרע ליי...המקום שבו יכולתי לשקוע בחלומות
בלי שאף אחד אחר יפריע לי...
אולם בניגוד למה שאחרים חושבים לא רציתי את זה בשביל פרסום,
רציתי את זה בשביל עצמי..!!
בשביל להרגיש שהגשמתי את החלום הזה...
ושמה שאני באמת רוצה...הולך להתגשם לו....
אני ליאן שלב, בת 15 וחצי, כיתה י'.
מצב כלכלי?! טוב, אפשר להגיד אפילו טוב מאוד.
מראה חיצוני?! שער שחור ארוך מתולתל, עיניים ירוקות וגובה ממוצע.
אני גרה בצפון ת"א עם שלושת אחיי הגדולים ועם אמא.
אבא שלי חי בחו"ל ועדיין לא ברור מתי הוא חוזר לארץ, אולם אי אפשר להגיד שאני לא מתגעגעת,
בכל זאת לחיות שנתיים בלי אבא זה קשה - אבל איכשהו מתגברים!
הכל התחיל בדיוק כחודשיים לפני יום הולדת ה - 16 שליי...החופש הגדול...ה- 16 ליולי...
יום ראשון...שש וחצי בבוקר..אני מתעוררת למשמע צלצול הפלאפון שלי
"הלו?!" עניתי כששתי עיני עדיין עצומות
"ליאן?!" שמעתי את קולה של טובה מן הקו השניי...
טובה זו המורה לפיתוח קול שליי...
אני לומדת אצלה כבר 3 שנים ואף פעם לא פיספסתי שום שיעור...כנראה בגלל זה היא תופסת ממני
בנאדם אחראי ובוגר.
מוזר להגיד, אבל טובה היא היחידה שתמיד התנהגה אליי כאל ילדה בוגרת...
הריי אמא שלי ואחיי תמיד חיו באשליה שאני עדיין "הקטנה המפונקת" שלא יכולה להסתדר לבד..
"כןן טובה מה קרה?!", שאלתי מופתעת...לא הבנתי למה המורה שלי מתקשרת אליי כל כך מוקדם בבוקר.
"תתלבשי", היא אמרה לי "עוד שעה אני מגיעה לאסוף אותך"
עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה, או לשאול את טובה לאן אנחנו הולכים...היא ניתקה
והשאירה אותי עם המתח הזה לשעה שלמה.
קמתי מהר מהמיטה ויצאתי לצחצח שיניים.
אמא, שכבר הייתה ערה וראתה טלוויזיה בסלון, הופתעה לראות אותי ערה.
"פרינססה...מה פתאום את ערה?!", אמא שאלה בעוד היא נותנת לי נשיקת 'בוקר טוב'
"טובה התקשרה...היא אמרה לי להתלבש..שהיא תכף באה", עניתי לה
"אהה נכון..", הבנתי שהיא יודעת על מה מדובר..לא האמנתי שכולם יודעים ורק אני לא..
הבטתי בה מחכה לתשובה..."נוו אז לאן אנחנו הולכים!?", שאלתי בסקרנות
"הפתעה", היא אמרה וישר נעלמה מן המקום.
השעה הייתה כבר עשרה לשבע...עליתי לחדר ופתחתי את הארון.
הוצאתי ג'ינס וגופיה ומיהרתי להתלבש ולהתאפר..
הבטתי לרגע על השעון - השעה הייתה בדיוק שבע וחצי
וכמובן - טובה כבר הספיקה לצפצף ממכוניתה...
לקחתי את הפלאפון וירדתי מהר למטה...
"מה היה כל כך דחוף?!", שאלתי
"יש לי בשורה מעולה", היא אמרה כשאמא עלתה למכונית, "חברת תקליטים שמעה אותך והם רוצים
להוציא לך דיסק!"
ברגע ששמעתי את הבשורה הטובה הזו מטובה...כל כך שמחתי!!!!
הרגשתי כאילו לפתע כל הדלתות נפתחות...החלום שליי סוף כל סוף הולך להתגשם..
"בוקר טוב!", אמרה טובה כשנכנסו בדלת הכניסה לחברה
אייל ((המנהל)) הגיע אלינו עם חיוך והתחיל לדבר איתה...
אני ואמא ישבנו בנתיים בצד, מחכות לרגע שבו נכנס אל הפגישה שלנו
בעוד אני שקועה במחשבות...התיישבה מישהי לידי
"את ליאן נכון?!", היא שאלה
"כן...", עניתי
"אני דנה הסוכנת החדשה שלך", היא לחצה את ידי...
"נעים מאוד", אמרתי
"יש לך את זה", היא הביטה ביי וחייכה, "שמענו אותך ושתדעי לך שיש לך קול מדהים!!"
חייכתי חיוך מבוייש ותוך כמה דקות היינו כבר בתוך המשרד.
דנה החלה להסביר לי מה הולך לקרות הלאה..
מתי מקליטים..מתי הפגישה הבאה...
אחרי שעתיים שלמות של הסברים היא לפתע שאלה "את גם כותבת?!"
"כן...בערך..." עניתי..ידעתי לכתוב שירים...אהבתי לכתוב אותם...
והאמת, גם יצאו לי כמה לא רעים..!!
היא הוציאה מהמגירה שלה דף ועליו כתובות מילים של שיר כלשהו...
שיערתי שזה הולך להיות השיר הראשון שלי...וכמובן - לא טעיתי
"אנחנו רוצים להוציא את השיר כמה שיותר מהר..", היא אמרה, "מחר בבוקר תומר ושירן יגיעו אלייך ותתחילו לעבוד איתך עליו"
הבטתי בדף שניצב מולי...בוחנת כל מילה ומילה...מנסה לדמיין בראשי את מה שהולך לקרות בעתיד..
הרגשתי איך השמחה שבי עוברת בכל חלקי הגוף..
כל כך קיוויתי שמעכשיו הכל יילך וחלק..ושסוף סוף יהיה לי דיסק משליי:]]
פתאום ניתקפתי הרגשה משונה...אולי פחד...
פחד ממה שאחרים יחשבו...
או אולי פחד מעצמי?! לא לעשות את הכי טוב שאני יכולה?!
חזרנו הביתה בסביבות 1 לאחר עצירה ארוכה מאוד בדיזינגוף...
עליתי מהר לחדר, הנחתי את כל השקיות והוצאתי את הפלא מהכיס...
--6 שיחות שלא נענו--
'נראה מי התקשר' חשבתי לעצמיי
--2 שיחות מלירונו'שש שליי--
--2 שיחות מדור נשמתיי--
שיחה אחת חסומה ועוד אחת מאבי - הידיד הכי טוב שליי
התקשתי ללירונה ראשונה:
אני - "יפהה שלייייי"
היא - "ליאא איפה היית כל היום חיפשתי אותך"
אני - "לא תאמיני מה קרהה.............", אמרתי והתחלתי לספר לה כל מה שקרה היום...
אני - "וואיי אני לא מאמינה מאמי שליי אני כל כך שמחה בשבילך"
לירון זו החברה הכי טובה שלי...יותר נכון האחות שאף פעם לא הייתה ליי
הכל אנחנו מספרות אחת לשניה...
כמה אני אוהבת אותה...בחיים לא הייתה לי חברה כזו טובה..
אחת שתמיד שמחה יחד איתי...עצובה כשרע ליי...ממש 'אחיות בדם'
אני - "טוב אני הולכת קצת לישון אני עייפה נדבר ביוש נשמתיי"
היא - "ביוש מאמי אוהבת'ך"
השיחה עם לירון הייתי לשם שינוי קצרה הפעם...הייתי כל כך עייפה שבקושי יכולתי לדבר
התקשרתי לאביי שסיפר שהוא מת מגעגועים וכבר רוצה להיפגש ((חמוד 😛))
וכרגיל - היום בערב מסיבה אצלו
והלכתי לישון...
'טררר טררר טררר' השעון המעורר צלצל בשעה 7
כמה הייתי עייפה...7 שעותת ישנתי!!!!
לא הספקתי לקום מהמיטה וכבר הגיעה הודעה חדשה לפלא
"עוד שעתיים אני אצלך והולכים...אני מתה כבר לראות את עידו שליי", ההודעה לא הייתה אחרת
מאשר - לירון
חייכתי וניגשתי אל המחשב...שחכתי שהשארתי אותו פתוח מאתמול בלילה...
הדלקתי את המסך...ולפתע מכל מקום צצה לי הודעה...
לפתע שמתי לב שיש הודעת מערכת....................
אהבתםם?! להמשיךך?!
תגיבוו 😉
מדהימה שלללליי ?!?
זה פשוט מ ד ה י ם
טוב נו ...
מעניין לממהה DD;
חח כןן כןן
ב ז כ ו ת י
בגלל שאני כל כך מכושרתת !
ואת ?!
פשוט ללא !
חח כן כן בטטטטטטטטטחח !
את [?!]
הכייייי מוכשרת בעולם אהבה יפפפה שלליי ((:
אני אוהבת אותךך !
אוווףף אני יתגעגעע = [
חוחו
אני נוסעת לסבתאאא
יאאאאאאאאאאא
ביום רביעי את ישנננהנהנה אצלללליייי ;PP
חוחו איזה כיייפ לללליי !!
וואי איזה ללאא = \
יאאא
יום רביעיעיייעיעיעייעיעיעיע
ל ו נ ה פ א ר ק
הינה אנחנו באוותת חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח DD;
אהובתי ?
המשךך !!
אוהבתת ,
לינורצ'וו:]]
לינורו'שששששש זאתת עדןן:]]]
תודהה יפהה שליייייייייי
אוהבתת אותךך הכי שישששששששש
מוכשרתת אחת!!!!!
😊 😊 😊 😊
איןן עלייךךך ואף פעםם לא תהיהההה
עוד תגובותת?!
עדנו'שש
מממממממש יפפה PP:
תממשיכיי מאמי . . .
אנונימית ושירקהה תודהה יפותת:]]
3 תגובות ואני ממשיכה
עדנו'שש
אהבתי מאמי, נשמע התחלה סוף . .
אני כבר ממשיכההה:]]]]
אוהבת אתכןן
עדנו'שש
? - "ליאנו'ש?!"
אני - כןן...מיזה?!
? - "תום...מה קורה מאמי?!"
אני - "סורי אבל אני לא מכירה אף אחד שקוראים לו תום"
תום - "איזו ליאן זו?!" 'תום...' חשבתי לעצמיי...כמה אני אוהבת את השם הזה תום..
אני - "ליאן שלב" עניתיי...משום מה קיוויתי שהוא לא יפסיק את השיחה בינינו
תום - "אוייי סליחה חשבתי שזו מישהי אחרת...", הוא אמר...
טוב, שיערתי שזה מה שהוא יענה
אני - "זה בסדר מאמיי..." אמרתי, האמת קצת מאוכזבת.
בדיוק ברגע שבו התכוונתי לסגור את המסך נשמע קול הודעה חדשה.
תום - "אז מאיפה את?!", הוא שאל...
אני - "תל אביב" עניתי "ואתה?!"
תום - "גם..."
וכך המשכנו לדבר...סיפרתי לו עצמי, הוא סיפר לי על עצמו.
אולם יצאתי מהשיחה הארוכה הזאת של שעה רק עם כמה נתונים:
קוראים לו תום, הוא בן 17, הוא גם גר בת"א והוא מנגן בגיטרה.
כל כך נהנתי מהשיחה שלנו שהספקתי לשכוח את המסיבה שאני צריכה להתארגן אליה.
הבטתי אל השעון, השעה הייתה כבר שמונה.
לקחתי את החלוק ומיהרתי להיכנס אל האמבטיה.
כשהמים החלו לזרום, המחשבות החלו להגיע יחד איתם.
חשבתי על תום, איך הוא במציאות ואיך הוא נראה ועם אי פעם ניפגש..
הבנתי שלשנינו יש מכנה משותף - מוסיקה, ושאולי נוכל להיות ידידים טובים...!!
אז אחרי שירה בציבור מאוד מרגשת עם הברז והמים יצאתי החוצה...
כשניכנסתי לחדר מצאתי מישהו יושב על המיטה שלי.
"דורו'ש מה אתה עושה פה?!", שאלתי ולרגע שכחתי שאני עדיין עטופה במגבת.
"איפה היית כל היום!?ולמה לא חזרת אלי?!", הוא החל בחקירות ואני, מחכה לרגע שכבר ייצא ויתן לי להתלבש בשקט.
"תכף אני ייספר לך הכל...אבל ברשותך אני צריכה להתלבש..", אמרתי והצבעתי על המגבת...
מתפללת שהוא יבין את הרמז.
"הייתי בא לפה כל יום בשעה הזאת עם זה מה שהייתי רואה..", הוא אמר בדרך החוצה.
"חחח מצחיק אתה שזה משהו", חייכתי אליו
"אני ייחכה לך למטה", הוא אמר, "טוב", עניתי וסגרתי את הדלת.
'סוף סוף אפשר להתלבש בשקט' חשבתי לעצמי בדרכי לפתוח את הארון..
הוצאתי סטרפלס בננה וחצאית לבנה והתלבשתי.
התאפרתי קלות...קצת סומק, פס שחור ורימל...לא היה לי חשק ליותר מזה,
וחוץ מזה, דור כבר התייבש למטה.
שמתי נעליים וירדתי במדרגות.
דור שישב על הספה, בירך אותי ב"כמה את יפה תמיד וכמה היום" והודיע שההורים נסעו לסבתא
והשאירו לי מפתח.
הוצאתי קולה מהמקרר ומזגתי לשתינו.
דיברנו קצת עד שלירון מורן ושגיא הגיעו ואז יצאנו לכיוון הבית של אבי.
כל הדרך שגיא סיפר לנו בדיחות שאלוהים יודע מאיפה הוא מביא אותן ודור איכשהו ניסה להבין ולצחוק.
אני, מורן ולירון לקחנו כמה צעדים אחורה ודיברנו.
לירון - "אתם חושבים שאורי יבוא?!", היא שאלה
אורי מאוהב בה כבר למעלה מחודשיים ומהרגע הראשון שהוא הבין את זה הוא לא מפסיק להציק לה.
לירון - "הוא לא מבין שאני לא אוהבת אותו?!"
מורן - "כנראה את צריכה להסביר לו את זה שוב בפעם המיליון"
אני - "די איזה מגעילות הבנאדם מאוהבב!!", אמרתי וחייכתי בערמומיות
לירון - "אה ליאן נשמה, ממש לא מעניין אותי כבר עם הוא מאוהב או לא מה שאני יודעת שהוא פשוט
חפרן ו=מ=צ=י=ק", התעצבנה.
אני - "תרגעיי אבי אמר לי שאחרי ההצגות שהוא עשה לך בפעם שעברה הוא לא מתכוון להזמין אותו שוב"
לירון - "את ידעת וסתם נתת לי להתעצבן!?", היא אמרה ומורן החלה לצחוק
מורן - "חחח אתן זוכרות איך הוא התנהג?! ממש ילד מושפע!!", היא הדביקה אותי בצחוק שלה..
וככה את כל הדרך העברנו בצחוקים וירידות עליו ועל לירון.
אחרי רבע שעה בערך הגענו לבית של אבי.
דור צלצל בפעמון...לא עברו 2 דקות והדלת נפתחה.
נכנסנו כשמסך עשן מופיע לפנינוו ומוסיקה בקולי קולות נשמעת ברקע.
אמרתי שלום לכולם והלכתי להתיישב בספה הקרובה.
לפתע אבי התיישב לידי.
הוא - "ככה נכנסים ולא אומרים שלום יפיופה?!", הוא אמר ונתן לי נשיקה
אני - "סוריי עם כל האנשים האלה איך אתה רוצה שאני יימצא אותךך נשמה שלי?!"
הוא - "חחח את באה לרקוד?!" הוא שאל
אני - "אני יכולה להגיד לך לא?!" חייכתי
הוא - "האמת ש...לא!", הוא אמר ומשך אותי אל רחבת הריקודים
התחלנו לרקוד ובלי שבכלל שמתי לב לפתע היינו באמצע וכולם הסתכלו עלינו.
לא אחת אמרו שאני ואבי זוג מושלם ושאנחנו נועדנו להיות ביחד...
האמת אף פעם לא הבנתי למה, הרי אנחנו כל כך שונים אחד מהשני...אבל כמו שאומרים
הפכים מתאימים זה לזה לא?!
המשכנו לרקוד כשעיניהם של כולם נעוצים בנו..
הבטתי בו..הוא חייך וכך גם אני...המשכנו לרקוד ואפשר להגיד שהיינו צמודים כל הערב.
'אני מרגישה משהו לאבי?!' חשבתי שעיניו הביטו בי.
פתאום הרגשתי מן הרגשה כזו מוזרה.
אולי אני מתחילה להתאהב בו?!
אחרי הכל, יש בו כל מה שבת מחפשת אצל מישו: הוא רגיש, חתיך, נחמד...
והאמת, כסף?! לא חסררר ((😛))
למרות ש....
אף פעם לא חשבתי על זה ברצינות...אני ואבי?! לא מסתדרר לי גם עם אני מנסה.
השעה הייתה 2 כשאני והאחיות שלי היינו בדרך הביתה.
וכמובן, כמו אחרי כל מסיבה מגיעה שעת 'שיחת הביקורת' שלנו.
מורן - "איזה צמודים את ואבי הייתם כל הערב..."
לירון - "כןן...בדיוק מה שהתכוונתי להגיד...את רוצה לספר לנו משהו?!"
הם החלו לחקור.
אני - "מה זה פה?! מה אנחנו בשב"כ?! תירגעוו..לא קורה בינינו שום דבר..סתם ידידים טובים"
לירון - "כן כן מה ש'תגידי"
אני - "באמת נו.."
ניסיתי לשכנע אותן שאני אומרת את האמת אך ללא הצלחה, הם לא האמינו לי ובתכלס,
בכלל לא היה לי אכפת.
הגענו הביתה, נפרדתי מהבנות ונכנסתי.
אמא ואבא כבר היו ישנים...והאחים שלי כרגיל לא בבית.
עליתי לחדרי ופתחתי את הטלוויזיה על ערוץ 24.
הדלקתי את המסך וראיתי שיש לי הודעה מתום.
הוא - "התגעגעתי...", איזהה חמודדדד
אני - "גם אניי מה קורה?!"
הוא - "טוב ואיתך?!"
אני - "הכלל טוב..", אמרתי וקראתי לו את האווי: "נמאס לי כבר מהכל!!"
לא הבנתי למה הוא רשם את זה והחלטתי לברר.
אני - "למה כתבת את זה באווי?!"
הוא - "עזביי סיפור ארוך..."
אני - "יש לי זמן.." אמרתי והוא החל לספר ליי.
הוא - "יש לי בעיות עם אבא שלי..אני כבר לא יודע מה לעשות..."
לרגע הרגשתי קצת לא בנוח..בכל זאת אנחנו עדיין לא מכירים כל כך טוב בשביל שהוא ייספר לי,
אבל ידעתי שזה יעשה לו רק טוב עם הוא יוציא הכל החוצה.
ובנינו - לספר את מה שיש על הלב לבנאדם זר הרבה יותר קל מלספר לבנאדם שאתה מכיר.
הוא - "אני רוצה ללמוד מוסיקה בחו"ל, לעשות משהו עם החיים שלי והוא פשוט לא מבין את זה.
בשבילו לנגן, לשיר זה סתם בזבוז של זמן ואף פעם לא ייצא מזה משהו..."
כל כך כאב לי בגללו ובגלל האבא הזה שלא מבין מה טוב בשביל הבן שלו.
הרי מה ההורים תמיד רוצים?! שהילדים שלהם יהיו מאושרים לא?!
לא הבנתי את אבא של תום.
הרי עם הוא כל כך רוצה שיהיה טוב לו...ש'יעשה משהו עם החיים שלו' אז שייתן לו זכות בחירה
לעשות מה שהוא רוצה וכן, כם עם הבחירה הזאת היא ללמוד מוסיקה בחו"ל.
אני - "ניסית לדבר איתו?!", שאלתי מנסה איכשהו לעזור
הוא - "כמה פעמים...אבל זה פשוט כמו לדבר עם קיר.."
אני - "ומה אמרת לו?!", הרגשתי כמו איזה חוקרת בשב"כ.
הוא - "את יודעת...שאני חייב לעשות את זה...ושמוסיקה זה החיים שליי.."
אני - "אולי תנסה לדבר איתו בשקט..בלי צעקות...תסביר לו, אחרי הכל זה אבא שלך הוא יבין"
הוא - "תודה", הוא לפתע שלח לי
אני - "אין בעד מה..", עניתי
הוא - "אני לא מאמין שסיפרתי את כל זה למישהי שאני מכיר בקושי 48 שעות, אפילו
החברים הכי טובים שלי לא יודעים מכל זה", הוא כתב וחיוך של שמחה התגלה על פניי.
המשכנו לדבר...לגלות עוד כמה פרטים אחד על השני.
הוא ביקש להיפגש, אמרתי שעדיין מוקדם מדי..הוא אמר שהווא מבין:]
וכך השיחה הזאת של חצי שעה גלשה ל-3 שעות...
נתתי לו את הפלאפון שלי והוא נתן לי את שלו.
האמת, רציתי כל כך להיפגש איתו, אבל כנראה שזה באמת עדיין מוקדם.
שמתי פיג'מה והלכתי לישון.
בבוקר קמתי כש.......................................
חח מכוערת
עלק נתקעת~😛
טובב
מתי היצירה ש ל י י ? !
כי היא ר ק שליי😛
חעחעחעחחעע=P
לא אוהבת אותך יותר י'קופפההה
אהה מכוערתת
דיברת עם מאמא שלךללךל?!
יופי= ]
אז את כן באה?!
אחלה= ]
חחח צרפתית..
הורג אותי= [
אוהבת , [[או שלא]]
לינורצ'וו:]] [[[או שלא😛]]
וואי!
זה מהממם פשוט
עכשיו קראתי את 2 הפרקים
זהה מדדדדדדדדדדדדהים
אחווושרמוטטה
וליאן איזה ששששששם יפהה זהה כל כךך מתה על השםם הזהה
שימי הממשך מאמי 😊
2 פרקים מדהימים
תמשיכיי יאפה שלי
מוואהה
תודה על כל התגובותתת:]]]
עוד כמה תגובות ואני ממשיכה 😊
עדנו'שש