חחחח חמודה :]
למה? שאלה טובה חחחח
"כדי שנדע להתסדר בעצמנו בתנאי שדה"
סתם מעאפנים..חיחי.. 😊
ואאאי איזה יבשששנית אננננננני פפפפפיי
היום לא היה לי זמממן לעצצצצמי בכללללל!~!
ישר מהראיונות בתיכון הלכתי לחוג ריקוד ושם עוד חטפתי צעקקקות על זה שאני מאחרת בגלל הראיון.. .
ומה אני יעשה אנלא יכולה להיות בשני מקומות באותו זמןןן. . מה גם יש לנו הופעעה ושטויות של סופשנננה.. הם עושים לי את מזלזלת את לא אחראית.
כועמאמאמא שלהההם למה מה קרה כולה חוג כולה תחביב . .! אני חיבת להם מששווו!?~@
אני משלמת תגידו תודה נעלסבבבבבא אני מתחרפנננננננננת
הרגע חזרתי כולי ישננננה יש לי עוד שיעורים שזיןןןןן התחלתי לעשות שיעורים והבטחתיל להורים אני ילדה טובבבה ובאמא אין לי ראש לזזזה &@! צכככה להכין קפפפפה לכבות תמחשב
ו א י ן
ל י
ב ג ד י ם
למחר!
אופ. 😢
תמריק..
כבר אמרתי ואמרתי שוב..את צריכה להסביר למורות היצורות שלךך שובב!
מה זהה?ממש חוצפפהה! אבל בתכל'ס..אין לך על מה להתעצבן...
זה פשוט נראה לך מעצבן כי הכול נפל לך בבום ואם נגיד זה היה קורה בזמן אחר אולי
היית מבינה אותן...לא יודע...
שיהיה לך לילה טוב ואל תהיי עצובה!
אושריי
בגדים חח
שאלה יהיו הצרות שלנו..
המשך? דחוף?
תמריייי איך זה שאני תמיד יודעת אחרונה על כל מה שמתחדש באתר הזה?? אהה? אהה?
חח תמריייי זה פשוט מ=ו=ש=ל=ם!! אהבתי את החיבור הזה בין כל הסיפורים..אחח אהבתי אהבתי את הכלללל!!
המשך בובההה יפהה!~~
מוווווווווואאהה
סורע על היבוש בננות 😢
שירי (: שמחה שאת קוראת תסיפור שלי מותק. .
מוקדש לך , ..
מהפרק הקודם
"אמרתי לך שתצחקי" חייכה נויה מביטה במשי וחוזרת להביט במפית המקומטת
"סתמי תפה יא יצורה! אם את מאוהבת אני עוזרת! ברור לך?"
"את מאוהבת?" שאל רוג'ר שחזר לצד של משי ונויה ופינה את הבקבוקים הירוקים והריקים.
"לא ברור עדיין" נאנחה נויה והתחילה לקרוע את המפית הקטנה והמקומטת
"אם את מאוהבת, לא רק זאתי תעזור, גם אני" חייך רוג'ר
"ל'זאתי' יש שם !" נעלבה משי
"תודה" חייכה נויה מתעלמת ממשי.
המשך
" - גם אני חשבתי על זה בזמן האחרון, המילים הן באמת מסיכה. רק לעיתים נדירות כל-כך הן חושפות את הזהות האמיתית. לרוב הן מסתירות אותה. גיליתי שזה נכון לגביי - "
" - ולמה אתה מתכוון בזה שגילית שזה נכון לגבייך? - "
" - אם תראי אותי במציאות, אני חושב שלא תזהי אותי כמו שאני מאחורי המחשב - "
" - אני חושבת שאני בדיוק במצב שלך - " הקלידה נויה והמשיכה עד סוף המכתב.
" - המילים האלה מסתירות את הזהות האמיתי שלי, למרות שלפעמים אני מרגישה שזו הזהות שלי.
אני מרגישה שאני לכודה בין שני עולמות. בין עולם המציאות, בלי המקלדת ובלי המסך עם המכתבים שלך, ובין העולם שלי ושלך. בעולם המציאותי יש לי זהות שונה מכל הבחינות מאשר הזהות שיש לי איתך במחשב.
ואני לא יודעת איפה אני נמצאת בעצם, איפה אני אמיתית.
המציאות קוראת לי.
בבקשה תכתוב לי, אני לא יכולה בלי המכתבים שלך.
פיה"
נויה עברה בעינייה שלוש פעמים אחרונות על המכתב ששלח לה האלמוני הבוקר וכיבתה את המסך.
"נויה! את מאחרת!"
"אני באה!" צעקה נויה מתרוצצת בחיפוש אחר מגפי השפיץ החדשות שלה וקיוותה שהפעם המכתב יגיע לא רק בעוד יומיים או שלושה, אלא עוד היום או במקרה הכי גרוע, מחר.
"נויה?" שאלה אמא של נויה מלמטה לאחר רעשים של חפצים נופלים על ריצפת הפרקט.
"המיני הזאת עושה אותי נכה!" צרחה נויה ללמטה, קמה מהריצפה וירדה ללמטה בצעדים קטנים וזהירים.
"השמנת!" קראה אמה של נויה המומה
"אמא!" צייצה נויה נעלבת, " - זה התכווץ בכביסה!" טענה נויה מסדרת את החצאית שעלתה והסתירה במשקפי השמש הגדולות והחדשות את הבושה שהציצה על לחייה.
"ממחר את חוזרת לתפריט הקודם" פסקה אמה של נויה ופתחה את הדלת בתנופה.
נראה היה שהיא כועסת.
הנסיעה לסוכנות הייתה שקטה.
אפילו במעלית נויה ואמה לא החליפו מילה, נויה שנאה אותה על זה שהיא לא מפרגנת ולא אומרת תודה על ההכנסות שהיא מזרימה לחשבון של אמא שלה.
מול המראה, באותן התנועות בדיוק, החליקו וסידרו נויה ואמה את הפוני ואת השיער באצבעותיהן העדינות.
אותה התספורת היתה להן וכן אותו השיער הבהיר.
"אל תבואי להחזיר אותי היום" אמרה בשקט נויה כשיצאו מחוץ למעלית אל לובי הסוכנות הגדול, נזהרות לפסוח בדיוק מעל הרווחים בין המעלית לריצפת השיש בחשש שהעקבים יתקעו ביניהם.
"אז מי יחזיר אותך הביתה גברת?" שאלה פונה למסדרון שהוביל אל אולפן B, האולפן הקבוע של נויה.
"אני כבר אמצא, אני רוצה להישאר פה היום, ואמרת שאת יוצאת עם המפחיד בלילה. . . אז אני לא אפריע לך"
"קודם כל הוא לא מפחיד, תלמדי לדבר, אני לא יכולה לשמוע אותך מתחנכת בצורה הזו, ואם לא תמצאי תקשרי"
"לא שמעת אמרתי שאני אמצא?"
"לא שמעת אמרתי אם לא תמצאי תקשרי?" שאלה באותו טון חסר סבלנות של נויה
"טוב טוב" ירתה נויה והתקדמה מספר צעדים לפני אמה
"נסיכה!" נשמע קול מאחורי גבה של נויה.
"מני" חייכה נויה מסתובבת לאתר את הקול
"מה שלומך?" שאל
"ברוך השם" חייכה נויה "רוג'ר בא היום?" שאלה בתקווה
בפעמים האחרונות שלה פה רוג'ר הפסיק לבוא.
אף אחד לא הצליח לתפוס אותו כבר שבוע.
"בדיוק היום כן" חייך מני בהפתעה, " - למה?"
"נהנת איתו" חייכה נויה בחיוך של 'להרגיע מני'
"אישית. . ." התקרב מני ולחש " - הייתי הולך עליו, ראית איזה גופה יש עליו? נתערב הוא גם רוקד?"
"מה אני צריכה התערבות אני, עזוב אותך, פשוט נהנת איתו. .. משנה לי גם הוא רוקד?"
"מני, נויה מאחרת אבל רוג'ר מוכן לצילומים, תוך דקה אתה מאחורי המצלמה" נשמע קולה של שירה במכשיר קשר קטן שהיה צמוד למכנס הסטייליסטי של מני.
"אני בא, נויה איתי" קרא מני חזרה. סיים בשלוק אחרון את הקפה שבידו והרעיש בנעלי העקב שלו בדרך חזרה לאולפן B.
"נוני! אני צריך אותך חמש דקות על הסט, מה יהיה איתך מאחרת לי כל יום?" שאל ג'וב והניח את כף ידו על גבה החשוף של נויה כדי להאיץ בה בדרך לחדר ההלבשה שלה.
"טליה, קראי לענת. נויה בדרך אליכם איפור קל ותוספת שיער 40" קרא ג'וב במכשיר קשר קטן זהה לשל מני.
מני התרוצץ מסביב למצלמה מסדר זום וקליט אור ומול המצלמה עמד רוג'ר עם דוגמנית יפה וגבוהה.
צעדייה של נויה שחכו ואט אט נעמדה להתבונן ברוג'ר שפלירטט בצורה מושלמת עם הדוגמנית שצחקה בקול מכל ליטוף ומילה קטנה ששפתיו לחשו.
"נויה! להלתבש! עכשיו!" האיץ בה ג'וב בדלת חדר ההלבשה שלה והצביע פנימה.
ראו בתווי פניו; הגבה שקפצה באופייניות כזו, וקצות פיו שרטטו בכל מילה. ג'וב היה לחוץ, מאוד.
"מה קרה הלחץ?" שאלה נויה קצת נעלבת מהיחס הלא אופייני כלפייה ונכנסה אל חדר ההלבשה בהרגשת אשמה.
"נדבר אחר-כך! תלבשי וצאי!" ירה ג'וב וסגר את הדלת, בעדינות.
העדינות עדיין לא נעלמה ממנו, ג'וב תמיד היה ג'נטלמן.
נויה לבשה בגד ים מוזהב ומנצנץ, מעליו לבשה את חלוק הסטן האדום שלה ויצאה יחפה אל הסט כשהמחשבות שלה עוד נודדות אל המראה של רוג'ר והדוגמנית הגבוהה.
"נויה - איפור שיער" קראה שירה ופסעה לכיוונה של נויה במהירות
"מה קרה כולם לחוצים?" שאלה נויה לא מבינה
שירה הביטה בה מופתעת "ג'וב לא דיבר איתך?" שאלה
"לא"
"את נוסעת עוד ארבעה ימים"
"לא. . ."
"כן. . . עכשיו בואי, יש לנו להספיק המון צילומים עד יום ראשון"
"רגע! לאן? איך - איך - איך קורה שאני האחרונה שיודעת?" שאלה נויה בסיחרור
"לאפריקה, זה מה רצית לא? קיצר מתוקה, ג'וב יסגור איתך את הפרטים." אמרה ופתחה את החדר ששימש לשיער ולאיפור.
"היא שלכן, חמש דקות והיא על הסט" קבעה שירה ויצאה במהירות החוצה.
"איפה ג'וב?" שאלה נויה בחוסר אונים, היא הרגישה לא שייכת.
"מדבר עם אמא שלך" ענתה טליה בזמן שריססה על החזה הבטן והרגליים של נויה שמן.
"אל תזוזי" מילמלה ענת מצמידה תוספת שיער.
"ג'וב, אתה מוכן להסבי - "
"בהפסקה נויה, תעלי" אמר ג'וב והעלה את נויה על הסט ליד רוג'ר
"הי" חייך רוג'ר
"היי מותק" אמרה בשקט נויה והתיישבה במקום שבו הייתה אמורה לשבת לפי ההנחיות של מור כשרוג'ר מביט בה מלמעלה.
"אני רוצה שלווה" נשמע קולו שלמור מבעד למוזיקה שהתחילה לפעול בקצב.
אבל בשביל נויה להקרין שלווה זה היה עכשיו כמו ללכת רגועה בשדה קוצים . . .
בלתי אפשרי.
"מה יהיה נויה?" שאל מור אחרי חמש דקות שלא הנביטו תוצאות.
"אני חושב שניתן לנויה לקבוע את מצב הרוח בלוקיישן הזה" אמר ג'וב שהבין מיד מה קרה, כמו תמיד.
נויה העבירה את מבטה בין מור לבין ג'וב, קמה והתקרבה אל רוג'ר קרוב.
היא הצמידה אותו אל הקיר כשפניו מול המצלמה ונעמדה מולו כך שגבה פנה אל המצלמה, פנייה נחו על חזהו של רוג'ר בנעימות ושילבה את אצבעות ידיה באצבעותיו שלו.
אולי הכל היה מכוונת מקצועיות, אבל רעידה מסויימת בגופה של נויה עברה וגרמה לה להרגיש פרפרים.
"אהבתי!" צעק מור ושלח מבט אל ג'וב שחייך גם הוא
"היא מציגה את הבגד-ים מאחור, גאוני" מילמל ג'וב ונויה המשיכה להיות במאית התנוחות שלה ושל רוג'ר ביחד.
פוופוו. . . נקרעעעתי מעיפפפות . .
מקווה שזה טיפה פיצה .. \: למרות שזה פרק יבש. .
אווווווווהבת .
יאאא איזה המשךך..
לופ יו..
מדהים..
2 פרקים מדהימיםם
תמשיכיי בובית
מווואהה
אוף אוף אוף.. קצרררר=/
כל כך יפההה... מתה על הנויה הזאתי חחח😊
תמשיכיי
אהבתי מאוודד!
לאא ייבש ולא בטיחח!!
תממששייככיי!!!@!~@$#^%&$^)*
מדההייםם!!!פששוטט מדההיםם!!
פייי פרק מהמםםםם...
ממש יבש..מה אני יגיד לך..בצורת.. 😉
יום עצמאות שמיח לכולםםם :]
לאבבב 😍 נופי ....
אתר האהבה הישראלי