חיי אהבה כפולים

"נויה! את תאחרי, את יודעת שג'וב לא אוהב כשמאחרים לו" קראה אמא של נויה מלמטה בפעם השלישית הבוקר
"שנייה, עוד רגע" מילמלה נויה לעצמה עוברת בעיניה על מסך המחשב.
"נויה!"
"באה!" נויה חייכה ולחצה לחיצה מלווה המון חששות על מקש אפור ועליו כתוביות שחורות קטנות בצורת send וכיבתה את המסך.
"אני באה אני באה" התרוצצה נויה בחדרה העשוי כולו עץ צבוע ורוד מחפשת את תיק היד שלה ואת משקפי השמש
"תזדרזי קצת יותר נויוש, אנחנו באיחור כבר של עשר דקות" צרחה אמא של נויה מלמטה
"איבדתי את משקפי השמש של גוצ'י! אמא!"
"מה אני אעשה איתך את, מה אני אעשה" נשמע הקול ונעלי עקב עולים במדרגות העץ המובילים לחדרה של נויה.
"דווקא גוצ'י איבדת?" שאלה נכנסת אל החדר והתחילה להרים את ערימות הבגדים המבולגנים על הרצפה.
"אני בוחרת איזה לאבד?" שאלה נויה מנפנפת לאחור את שיערה הארוך והבלונדיני כדי להמשיך לחפש.
"אני לא אקנה לך יותר בגדים אם ככה את שומרת עליהם" סיננה אמא של נויה, "והנה המשקפיים, עכשיו בואי"
"איך את - " התחילה נויה לומר אבל חסכה את התשובה 'מתחת לבגדים נויה, מתחת לבגדים'

"נויה, דוגמנית שלי" קרא ג'וב קם מהכיסא הקבוע שלו מול סט הצילומים והתקדם לעבר נויה ואמה.
"כמה יפה נויה היום וכמה יפה בתיה היום" נישק את שתיהן בעדינות ובחיוך האופייניים לו.
"אוי! חנפן!" צחקקה בתיה, אמא של נויה.
"חלילה וחס" חייך ג'וב והוביל את בתיה לשבת בכיסא שבו ישב הוא עצמו לפני מספר דקות.
"לא לא לא, אין צורך, רק הקפצתי את הילדה. תתקשר אם היא תעשה בעיות?"
"אמא. . ." רטנה נויה
"נויה שלנו? מלאך במלאכים" אמר ג'וב וליטף את שערה של נויה בתחושה אבהית "היא תתקשר אם אנחנו נעשה לה צרות" חייך ג'וב.
"סומכת עליך ג'ובאני" אמרה בתיה והתרחקה
"נו נויה? איך עבר החופש?" שאל ג'וב מאמץ את נויה לצידו בחום והלך איתה לכיוון חדר ההלבשה
"מהר אבל הספקתי להתגעגע" אמרה נויה בניסיון לחייך
"שמח, אני שמח לשמוע" נאנח משועשע, "הכנו לך קולקציה משהו בן-זונה, חורף של קסטרו, באמת משהו מלך" התלהב ג'וב ונכנס עם נויה לחדר ההלבשה הפרטי שלה.
"כסף כמה?"
"סביבות 60,000 דולר אם לא יותר, תלוי ביחסי ציבור, בגודל הקטלוג ובמסע קמפיין"
"ממש לפרנס ת'הורים"
"ממש ככה" חייך ג'וב מתענג מלראות את נויה שוב, "טוב, אז ברשותך עלמתי. . . נתחיל כבר עכשיו למה אנחנו עמוסים בלו''זים מטורפים"
"בכיף" חייכה נויה וניגשה אל המתלה המוזהב.
"מספר 1, את כבר מתמצאת אני בטוח, ואת יודעת איפה להשיג אותי. ואם את לא רוצה אותי, מה שבלתי אפשרי - מור ומני בחוץ" חייך ויצא מהחדר.
נויה הייתה חיית דיגמון, יום ולילה בלי הפסקה ועדיין נראית שבזה הרגע תפסה רענון.
נערה בלונדינית, דוגמנית, המון גוצ'י, המון מותגים ואמא מצועצעת -
ממבט ראשון רואים שהילדה היא שטחית לחלוטין כדת וכדין בישראל.
'אור, כן את האור, את הכוח, את הכל. . .' נשמע צלצול הנייד מתיק היד הקטן של נויה.
'שרלילה מחייג אליך'
"משי בייבי, מה שלומך אוצר?"
"שרמוטה, מה אומרת צהריים על הקניון?"
"אין לי צהריים בייב, נגמר החופש אני בעבודה"
"עם הג'וב-בע הזה?" שאלה משי בגועל
"עם הג'וב-בע הזה" חייכה נויה
"קלטתי אותך יא קציצה! מעדיפה כסף עליי? וחשבתי כבר לעדכן אותך. . . כל כך הרבה לספר לך על נירוש"
"בונא זהרי עם הניגוני מצפון שלך, אני מתה לראות אותך, ביקר לי! אבל הרגע הגעתי. . ."
"מבינה אותך מותק, אה! מה עם אלמון שלך?"
"אלמון? אלמון האלמוני יעני? פחייי"
"אלמון האלמוני, כה, זה שאת כמו חנענה איתו. מה איתו זה?"
"טוב בייבי, לא יכולה לדבר עליו כאן. . . בכל זאת, יודעת - נו. . ."
"יודעת יודעת , אחת על אחת יום חמישי שעה 11 אצל סופה בר"
"סגור"
"אללה שרמוטה, תראי להם מה זה פוזה"
נויה צחקה וניתקה
"נויקי, חמש דקות איפור ושיער" צץ ראשה של המפיקה שירה בדלת ועל כתפייה נחו זוג אוזניות כבדות.
"שלוש דקות אני יוצאת" נויה זרקה את הנייד אל התיק הקטן וניגשה אל המתלה המוארך בתסכול.












סיפור חדש עם דמויות ישנות וחדשות (:
סופשבוע רגוע חמוצים וחמוצות שלללללי
אוווווווווהבת.