חיי אהבה כפולים

זה בסיידרר=]
רק תמשיכי 😊

=)

מתייי שיהיה לך זמןן 😊
נחכה..

תממררייקקוקוקוקוקקו..

י'קוקי.. חח..

תמשיכי כשתוכלליי...

עדד שלא תמשיכי הטבעת שלך נשארת אצלי..P=

מוחעחעחעעחעחחע(צחוק מרושע.חח..)

ייאאללה.. תמשיכי כשתוכללי..

ססיימתי לחפורר!=]

גאד . שישה דפיים ולא כתבתי המשששך .. אמממממא איזה גועעל! לא שמתי לב בכללל!
מקווה שייצא המשך ארוך
תהנו [?] \: וסורי


מוקדש לנופפפפרי היפה שללי

מהפרק הקודם

"אני דווקא אוהב את החיוך שלך, זה התכשיט הכי יפה שלך" אמר והפעם לא חייך, נויה היא זו שחייכה וחזרה להביט בג'וב המדבר.
אבל מילותיו והסבריו של ג'וב לא נכנסו כלל אלייה.
חומות של פרפרים מדגדגים ביצרו אותה והמחשבה על מילותיו רוג'ר לא הניחה לה.


המשך

רטט הורגש בידייה.
לא רטט ממילותיו של רוג'ר אלא רטט הנייד שלה.
'קובבה מחייג אלייך'
ג'וב שלח אלייה מבט של 'תעני אחר כך'
נויה ניתקה את הצילצול ושבה לעשות עצמה מקשיבה לדברים שנאמרו.
" - ובקיצור? שיהיה לכם לילה טוב ונתראה מחר" חייך ג'וב לכולם אחרי הנאום הארוך שהנדיד את נויה למקומות רחוקים.
נויה ורוג'ר קמו יחד אבל נויה הלכה לצד אחד של האולפן ורוג'ר אל צד שני, אל ענבל.
נויה לא שמה לב כיוון שעינייה עסקו בלחפש את שמה של משי בפלאפון שלה ולהחזיר לה שיחה.
'מחייג אל קובבה' נכתב על הצג ותומנה של שתיהם מחייכות הופיעה.
"יאלו?" ענתה משי
"קובבה?"
"אה מותק. . איזה סינונים את מרביצה את"
"שום סינונים, ג'ובאני הסביר לנו על מחר"
"אה? מה מחר?" שאלה משי לא מבינה
"אפריקה?" ענתה נויה בשאלה
"אה ווי נכון.. אה ווי נכון!!"
"אה ווי נכון יא סתומה, מה רצית שמנה?" שאלה נויה מחייכת
"אה.. נו.. אמ.. " גימגמה משי
"אה נו אמ מה?"
"פאק נויה! אני בדיכאון!" צייצה משי
"מה קרה בייבי?" שאלה בחיוך. נויה ידעה שמשי לא יכולה להיות בדיכאון כל עוד ניר איתה.
"ניר" ענתה משי
"ניר?" שאלה נויה והחיוך נעלם משפתייה.
"כה" ענתה וקולה נשמע כאוב
"מה עשה?" שאלה נויה
"אני לא יכולה להיות איתו יותר . . . הוא כזה תמממממים!" צעקה משי
"מטורפת!" נבהלה נויה והסתובבה לחפש את רוג'ר בעינייה, הוא עמד קרוב לענבל ופשוט צחק איתה. שוב משהו צבט לה בפנים ומחנק מסויים הציק לה.
"את קולטת.. שכבנו בבית שלי וזה.. ועד הבוקר דיברנו כזה בחושך .. אני עושה לו החנות שלך פתוחה והוא ברציני הציץ מתחת לשמיכה.. " משי סיפרה והתגלגלה מצחוק
נויה נשארה קפואה ומהופנטת מביטה ברוג'ר ובענבל.
"חחחח לא סתם מאמי" נרגעה משי מהתקף הצחוק והמייבוש שנתנה לה נויה, "הוא נשמה! באלוהים! אתמול קיבל רישיון וישר רץ לקחת אותי לים" אמרה וחיוך נשמע בקולה
"שמחה בשבילך" לחשה נויה מתעוררת וניסתה לחייך.
"מה קרה לך את?"
"רוג'ר" לחשה נויה ושבה להביט בו מחייך לענבל
"אוהווווו. . . "
"שום אוהו! משי! נשבעת לך בחיים לא הרגשתי ככה" אמרה נויה בחוסר אונים
"שיא בובה! קטעים איתך . . איזה אכילת סרטים.. 'בחיים לא הרגשתי ככה' - " חיקתה משי את נויה בדרמתיות. " - אבל רגע... לא אמרת את מאוהבת באלמוני?"
"גם" ענתה נויה
"את הבידור שלי בחיים יפה שלי! תודה על הכל!"
"נו משי.. אני רצינית איתך.. מגעילה" יללה נויה
"טוב טוב, היום 11 בסופה בר?" שאלה משי
"מה סופה בר!? הוא עובד שם" צעקה נויה צעקה שהגיעה לאוזניו של רוג'ר.
היא שלחה אליו מבט חטוף מלווה בבהלה כדי לראות אם שמע. אחרי ששלח לה מבט זהה הבינה שהתשובה היא כן.
"פאק" צייצה מסתובבת אל הקיר ודפקה את ראשה בשט ובעדינות בו
"הא? מה קרה?" שאלה משי לא מבינה
נויה נשכה את שפתייה "הוא לידי" לחשה
"לא"
"כן"
"לא. . . "
"כן"
"אין מצב. . ."
"כן אני אומרת לך! כן!!!"
"רגע. . לא נכון . . הוא לידך . ." לחשה משי מתפקעת מצחוק
"אהא" צייצה נויה והרימה את מבטה אל התיקרה העמוסה ציוד תאורה כבד.
"פאק אחותי את גדולה!"
"מה אני עושה עכשיו?"
"מה אמרתי לך את הבידור בחיים שלי!"
"משי חלאס מעצבנת! מה אני עושה עכשיו?"
"חיה עם המציאות?" צחקה
"אוף.. היום את נרצחת! בדיוק שם בשעה שקבעת! סלאמת!" ירתה נויה אל תוך הנייד וניתקה.
נשענת עם ראשה על הקיר כשפנייה מביטות מטה בריצפה לא ידעה איך לתרץ את מה שרוג'ר שמע.
היא הסתובבה באיטיות בדיוק כשעינייה נפגשו עם עיניו החומות של רוג'ר, קרוב.
"רוג'ר!" פלטה בהפתעה
"נויה?" חייך חיוך חושד
"מה?" שאלה בצרידות ומיד השתעלה.
"את בסדר?" שאל באותו חיוך
"כה? סתומרת כן" ענתה
"את נראית חיוורת ילדה" אמר והביט בפנייה של נויה
"כן? אני עייפה" אמרה וסידרה את שיערה ובגדייה
"צריכה טרמפ הביתה? אני במילא על הדרך.." שאל
"אממ, כן" ענתה "רק תן לי להחליף בגדים שתי דקות ואני בחוץ" אמרה
"מחכה" חייך
נויה הסתובבה בגבה אליו והלכה לכיוון החדר שלה נושכת את שפתייה.
היא הייתה עוד בשוק שלא הזכיר את מה שפלטה בצעקה.
"סתומה סתומה סתומה סתומה סתומה" סיננה לעצמה מחליפה באיטיות את בגדי הדיגמון לבגדים הרגילים שלה. מקווה שלא תצטרך לצאת מהחדר הזה בזמן הקרוב. כל כך רצתה להיקבר במקום רחוק, פשוט להעלם לתקופת זמן ולחזור עם מחשבות מסודרות.
הכל התערבל וקדח אצלה.
"נויה?" נשמעה קריאה מבחוץ
"אני באה" צעקה והביטה על עצמה במראה, היה נראה שהיא בוחנת את עצמה לעומק.
אחרי נשימה ארוכה קמה מהכיסא בדיוק כשהנייד רטט בתוך תיקה.
'התקבלה הודעה חדשה'
נויה הרימה את גבותייה ופתחה את ההודעה ברגע ששירה המפיקה פתחה את דלת החדר
"נויה? רוג'ר מחכה לך" אמרה
"כן, אני יודעת" ענתה נויה ושחכה מההודעה.
היא הכניסה את הנייד חזרה אל תוך תיקה הקטן והורוד ויצאה מהחדר.
רוג'ר לא היה באולפן עוד, כנראה חיכה לה בחוץ.
עשתה את דרכה בכל המסדרונות הארוכים והשקופים מהרהרת באלמוני ובסירוגין ברוג'ר.
במעלית אפילו לא טרחה להביט בעצמה במראה, היא הייתה כה שקועה בהירהורים.
חצתה את הלובי לכיוון דלת הכניסה של בניין הסכונות והאוויר הקר היכה בה.
המון מכוניות חלפו ובאו על פנייה, אבל מכונית אחת עצרה ואותתה לכיוונה.
חיוך מטופש חויך על פנייה בעקבות המחשבה שרוג'ר חיכה לה.
עקבייה הדקיקים שבו להרעיש בכל צעד עד שהתקרבה אל המכונית ובאה לפתוח את דלת המושב הקידמי שהבחינה שיושבת שם דמות.
בהפתעה מוזרה עברה לפתוח את דלת המושב האחורי ונכנסה פנימה למכונית.
"גם לענבל הבטחתי טרמפ, זה רק חמש דקות, את לא ממהרת נכון?" שאל רוג'ר ששלח לנויה מבט דרך המראה
"היי ענבל, ולא אני לא ממהרת" אמרה נויה ותחושה של עלבון עלתה בה והציפה אותה.
היא הרגישה שהמקום ליד הנהג במכונית של רוג'ר שמור רק לה, היא לא הייתה רגילה לחלוק דברים עם אנשים אחרים.
"אחלה" חייך רוג'ר והתחיל לנסוע.
בכל הנסיעה נויה הרגישה כל כך תקועה, רוג'ר וענבל דיברו על דברים שכלל לא היו קשורים אלייה.
"מירי יודעת עלינו?" שאלה ענבל את רוג'ר
"כן, סיפרתי לה" ענה
"מה אמרה?" שאלה ענבל
"שזה סבבה מצידה ושנוכל לזרום עם זה מתי שנצטרך"
"די! מה באמת?"
"כן" חייך רוג'ר
"חשבתי תיקח את זה קשה.. אתה יודע, היא אוהבת אותך וזה, ואותי היא שונאת"
"אל תגזימי, היא לא שונאת אותך"
"אה לא? אז מה היא כן?" שאלה
"היא סבבה איתך, מה? לא?"
"פעם אחרונה שהייתי אצלך והיא התקשרה ואתה היית במקלחת - "
נויה נזכרה בפעם האחרונה שהיא עצמה הייתה אצל רוג'ר וענבל התקשרה כשהוא היה במקלחת
" - אז עניתי לה והיא דיברה אליי בכזה יובש! אתה לא מבין.. ואז סוף השיחה היא אמרה לי למסור לך שהיא מתגעגעת"
"כה, אני יודע" ענה רוג'ר
נויה הייתה בשוק, זה בדיוק מה שהיה לה בפעם האחרונה אצל רוג'ר.
ענבל הייתה גדולה ממנה. היא בטח גם נשארה לישון אצל רוג'ר כשם שנויה ישנה אצלו.
אבל בניגוד אל נויה, היא בטח גלשה לדברים אחרים.. ליבה של נויה התחיל לפעום בכאב כששיחזרה את השיחה שזה עתה דיברו ענבל ורוג'ר, ועם כל משפט התחילה להבין שהם בעצם יחד.
שאלות רבות התעוררו אצלה.
למה הוא הזמין אותה לישון אצלו אם הוא וענבל ביחד?
"תוריד אותי פה" הפסיקה נויה את השיחה בין ענבל לבין רוג'ר
רוג'ר האט בהפתעה, "מה מאמי? מה קרה?"
"שחכתי שקבעתי עם חברה שגרה ברחוב הזה" אמרה אבל לא שמה לב איפה היא נמצאת כשבעצם רוג'ר נוהג בכביש הראשי.
"איזה רחוב?" שאל לא מבין
"אני... אמ... כן משי, אני יודעת! זה בדיוק מה אמרתי לו! כן! קבעתי איתה.. מה אני אעשה שהיא לא הייתה בבית.." אמרה עושה את עצמה מדברת בפלאפון
"היא מדברת בפלאפון" אמרה ענבל לרוג'ר
"כה, עכשיו הבנתי" צחק רוג'ר על שלא הבין קודם והמשיך לנהוג
"טוב מאמי.. יאללה.. נדבר מחר.. כן, גמאני אותך כונפה.. אללה.. בועי.. חחח טוב טוב קרצייה.. בועי" אמרה נויה מהר ועשתה עצמה מנתקת.
"מה עם האהבה שלך?" שאל רוג'ר ושלח אלייה שוב מבט דרך המראה
"מה איתה?" שאלה מנסה לחייך
"זה מה אני שואל אותך"
"אה! אמ.. היא.. אממ חיה פועמת ובועטת" חייכה נויה בהסמקה.
"אני יכול לעזור?" שאל רוג'ר
"או אולי אני?" שאלה ענבל
"אתם?" שאלה נויה וצחקה לעצמה "לא, אני חושבת שלא" אמרה וחזרה להביט בחלון מתפללת שלא ישאלו עוד שאלות עד שתגיע הביתה.
רוג'ר פנה בפנייה ליישוב בסביבה, ישוב שלא הוא ולא נויה גרים בו.
"בכיכר שמאלה ואז ימינה ברחוב הבא" אמר ענבל
כנראה שכאן ענבל גרה.
נויה לא הבינה למה הוא מוריד אותה בבית, הם לא אמורים להיות ביחד? אמורים לבלות לילה אחרון לפני שרוג'ר נוסע והיא לא תראה אותו?
"הנה... כאן..." אמרה ענבל והציעה על שלט של רחוב
עכשיו רק נויה ורוג'ר יהיו במכונית? היא תוכל לדבר איתו לבד?
חוץ מזה, שאם ענבל ורוג'ר יחד, איך יכול להיות שהוא לא יודע בכלל איפה היא גרה?
נויה קברה את עצמה בערמת שאלות והתחילה להילחץ מהרגע שענבל תעזוב את המכונית, למרות שהייתה בטוחה שהרגשתה תשתפר.
"תודה מאמי" חייכה ענבל לרוג'ר שנעמד תחת הבניין שלה.
"דקה, אני אלווה אותך" אמר יוצא מהמכונית
נויה נשארה לבד כשרעש שתי הדלתות נטרקו.
הוא וענבל הלכו יד ביד לכיוון כניסת הבניין החשוכה.
כיוון שהיה חשוך נויה לא ראתה דבר.
אבל לפי החיוך שהיה על פניו של רוג'ר, כשחזר תיארה לעצמה שנפרדו פרידה מעבר לפרידה שלה ושלו.
היא עברה למושב הקידמי והמתינה שייכנס.
הדליקה את המערכת על אסקייפ בווליום גבוה כשרוג'ר נכנס אל המכונית וחייכה אליו את אחד החיוכים היפים שלה ששמרה לצילומים ולפגישות בינלאומיות.
"מה?" שאל רוג'ר שהתהפנט מהחיוך שלה וחייך גם הוא בהידבקות.
"כלום, אתם חמודים ביחד" אמרה ועברה להביט קדימה
"אני וענבל?" שאל רוג'ר בהרמת גבה
"כן" חייכה נויה
רוג'ר צחק והתחיל נוסע לכיוון היציאה מהיישוב.
נויה לא הבינה מה פשר הצחוק, אבל פחדה לשאול.
"יהיה בסדר אם נעבור אצלי בבית? אני צריך להתקלח לפני שאני הולך לעבודה, וזה בדרך אלייך" אמר
"בטח, אין בעיה" אמרה נויה והאמת שחיכתה להיות שוב בבית שלו.
הם שרו בקולי קולות את השיר 'כמוני' של לוקו והצל ועשו פרצופים אחד לשני.
בבטן כואבת ובלחיים כואבות מחיוכים הדיעו שניהם לבניין של רוג'ר.
הוא החנה את האוטו והמוזיקה נפסקה.
"וווווווואאאאאאיייי" צחקה נויה, היא התגעגעה לצחוק ככה.
"חחחחח חמודה" חייך רוג'ר והדליק את האור בחדר המדרגות של הבניין.
הוא הרים אותה בידיו ועלה במדרגות עד קומת הדירה שלו.
"רוצה לשתות משהו?" שאל מדליק את האורות בדירה ופנה אל המטבח
"משהו, אממ, חריף, יש?" שאלה
"פה? חחח לא, אבל אני הולך עכשיו לעבוד בסופה בר, תבואי אם את רוצה יהיה לך הרבה חריף.. עליי" קרץ אלייה ופנה ללכת לכיוון המקלחת.
"מה שאת רוצה - תעשי מאמי.. הבית שלי זה הבית שלך" אמר וסגר את הדלת אחריו.
רעש מים זורמים נשמע.
נויה הניחה את התיק הקטן והורד שלה ופנתה להביט במטבח.
כמו תמיד - הדירה הייתה מסודרת, הכל במקום.
היא פתחה את המקרר, מסודר כמו הדירה. מוצרי חלב צד ימין מוצרי בשר צד שמאל וכל הירקות פירות והשטויות של הבריאות נמצאים באמצע.
בדלת היו הרבה בקבוקי מים וכמה בירות.
היא הוציאה בירה ופתחה אותה בפליק תוסס.
שיגע אותה הסדר הזה, זה רעש לה בעיניים - היא הייתה חייבת לבלגן משהו.
אבל אסור היה לה.
במקום זה שיכנעה את עצמה לחשוב על דברים אחרים, על האלמוני.
היא הדליקה את המחשב, שתוכל להיכנס לחשבון שלה ולבדוק אם יש הודעות חדשות ממנו.
המחשב נדלק לאט.
כל כך לאט. . .
נויה שתתה מהבקבוק, רעש המים הזורמים נפסק - רוג'ר מתלבש בדרך לצאת.
נויה לא ידעה כמה סודות חשובים טמונים במחשב הזה.
היא התחברה לאינטנט ונכנסה אל תוכנת המכתבים.
קול הודעה נשמע, הקול שחיכתה לו בכל יום בדריכות שיבוא מהאלמוני.
החשבון היה אלמוני1816 וההודעה נכתבה מפיה_16.
נויה צחקקה לעצמה, היא כבר רגילה לראות את השמות שלהם בתוכנה הזאת, היא נכנסה אל התוכנה רק כדי לקבל ולשלוח לאלמוני מכתבים.
צוחקת מההזיה התנתקה מהחשבון שלו ונכנסה לחשבון שלה.
לא היו הודעות חדשות, מאוכזבת, כיבתה נויה את המסך והתיישבה אל מול הטלוויזיה והדליקה אותה.
"יש משהו מעניין?" שאל רוג'ר יוצא מהמקלחת מנגב את ראשו והלך לכיוון המטבח לוקח משהו קטן ובריא לאכול.
"אופרה ווינפרי נחשב מעניין?" שאלה נויה בפרצוץ מעוות והעבירה ערוץ
"חמודה" חייך רוג'ר ושתה מבקבוק שהוציא מהמקרר
"ואאי" פיהקה נויה "אני עייפה"
"בואי אני אקח אותך הביתה" אמר
"אולי אני אשן אצלך?" שאלה
"את צריכה לארוז למחר מאמי, מה גם שאני חוזר כמעט בשעה שאני צריך לצאת לחכות לג'וב. אז אין לך מה לישון אצלי" חייך חיוך עקום
"וואי, רציני?" שאלה נויה
"כה" אמר מכניס את בקבוק המים חזרה למקרר ולובש חולצה שחורה וצמודה.
"יאללה, נעוף" אמר מכבה את האורות ונועל אחריהם את הדלת.
נויה הייתה יותר מידי עייפה כדי לשמור על העיניים פקוחות והן נעצמו מעצמן במשך הנסיעה.
הם הגיעו אל הבית שלה.
היא הייתה ישנה ורוג'ר לא רצה להעיר אותה. נושא אותה בידייה פתח את דלת הבית ונכנס לתוכו.
הוא זכר לפי אותו בוקר שהציצה בחלון, הוא זכר שהחדר שלה נמצא למעלה.
הוא עלה ופתח את דלת חדרה.
על המיטה שכב נער, בן 17 או 18. רוג'ר לא הכיר אותו.
בחדר היו פזורים נרות כבויים שריחם עוד טייל באוויר ועל הקירות ניתלו שלטים של 'נויה אני מאוהב בך'.
רוג'ר הניח את נויה על המיטה לצד הנער הישן.
הוא כיוון לה שעון לשתיים כדי שיהיה לה זמן לארוז והביט בה זמן מה.
הוא הרגיש שכל הצרות נעלמות כשהוא מביט בה ישנה.
השיער הבלונדיני הבגדים הלבנים ותווי הפנים העדינים נתנו לה מראה של משהו טהור.
הוא כיסה אותה באחת השמיכות הורודות שהונחו על המיטה ויצא מהחדר בשקט.













יצא המשך ארוך?
תהרגו אותי אם יצא קצצצצצצצר .. חיחיחי מאושרת . . . 😁
אללה נשמות . .
אה ואושרי .?. כתבתי, תביא תטבעעעת [: עלאק קוקי. . חחחח
אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווהבת (:

ארוךךך
מדהיםםם
מושלללםםםםם!!

המשך

תמרושששששששש
איזה יפההההההההההה
איי איזה המשךךך
הרוג'ר הזההה גררררררר...
מממממממממממ...
תמשיכייי מהרררררררררר
אוהבת ת'סיפור הוא ממש מעלףףףףףףףף

מור'צי 😊

מושלםם!! אל תפסיקייי!!

מדדדדדדהים (:

ווווואי יצא מדהייייייים ואני כבר מתה לעוד המשך

מהמממממממממממם
פרקקקקקקקקקקק ממששששששש יפהההההההה
תמשיכי דחוףףףףףףף

מעלףף המשךך דחוףףףף

הטבעת תחזור אלייך בראשון,אל תדאגי..

קראתי וזה שיפר לי ת'מצברוח..=]

תמשיכי..

ואני שמתי לב למ'שו...נראה לי,אני אשאל אותך..

אושי, שמחה זה שיפר תמצברוח . .
ותשאל מאמי. .

אולהלהלהלהלהללה =)

תודה על ההקדשההההה..😛 חחח

איזה פרק מווווושלם..מהממםםםם..

געגעתייי אליווווווו =)

חולה על הכתיבה שלךךך..!

אני מתהה שתגלה כברררר שהוא האלמוני........!@#$%^

המשך דחווווווף ..

וחג שמיחחח לכולםםםםם

נופר'וששששש 😊