איזה זבלה אני 😢
כותבת במשך . .
אוווווהבת
יאיי =]
אבל שיהיה התקדמות עם רוג'רר.. לא להיתקע על בן..
אני עם אליה המשךךך אני מחכה
ייאאללהההה תמריקקוו..
התגעגעתתיי לסיפווורר..
נטטששתתיי בתגובות בגלל את יודעת ממהה אבלל קראתי כולל הזמןן..=]
תמששייככיי י'מדהיממהה!
זזהה פשוט מדהיםם והבבןן הזהה תקווע ככמוו קוץץ בתחתת!!!!!
מצפה בקוצר רוח להמשך!!!!!!!
בטח היא כותבת כל כךך הרבה
מפצה אותנו בהמשך ארוך😛
אמאמאמממ גוווווווווווווווווווווווולי !? אולי לא המשך אררוווווך כמו שאמרת . . אבבבל הוא מוקדש לך אהובה 😁
מהפרק הקודם
החזה של נויה עלה וירד בקצב לא אחיד, מידת התרגשות פעמה בה.
בן ידע שזה הולך לזרום עד הסוף הפעם והאט את הקצב כדי שלא תחשוד ותחזור אחורה.
הוא נישק אותה בעדינות ובאיטיות מגרה לכל אורך גופה עד שהגיע אל המכנס שלבשה.
בנישוקים עדינים, שלח את ידיו להוריד את מכנסייה.
כעת נשארה רק בחזייה ותחתונים.
המשך
אבל שום דבר לא קרה, הכל נפסק בזמן - כמו תמיד.
ישובה מול מסך המחשב כשחלוק ורוד ודק עוטף אותה.
בהתה במרקע ששרף בעיניים ולא ידעה מה לכתוב.
אצבעותייה ליטפו את המקשים כאילו חיכתה שינחו אותה ויאמרו לה מה לכתוב.
על המכתב שקראה ארבע שעות קודם - לא רשמה בחזרה, היא הרגישה רע.
בן ישן על המיטה מאחורייה, שרוע היה באלכסון ומידי פעם פלט אנחה בעקבות חלום.
נויה חשבה שאולי תספר לאלמוני על בן, אבל היא ידעה שהאלמוני לא פסיכולוג ואוליישתעמם לשמוע על אקס שחזר למיטה, או שאולי ישתעמם מלשמוע שהיא עדיין בתולה.
האמת , גם הוא לא מזכיר שום אהבה מהחיים שלו. הוא מדבר רק על מחשבות ועל דעות.
הוא לא מספר כלום מחיי היום-יום שלו.
היא לא ידעה מה לכתוב לו.
אבל היא כן ידעה שהיא אוהבת לדבר ולשמוע והיא ידעה שיותר מכל היא אוהבת לדבר איתו.
הסמן שהיבהב בדף הלבן והזוהר במסך הפך להיות מציק.
מופיע ונעלם באותה תדירות, הכל חוזר על עצמו, שום דבר לא מתקדם.
"אוף" נאנחה והוציאה סיגריה מקופסה קרובה
קמה מהכיסא והתיישבה תחת החלון על מצע של כריות רכות.
שוב תחושה של יצורים קטנים מכרסמים בדיגדוג מציק בבית החזה שלה, היא שוב הרגישה שמשהו אוכל אותה מבפנים.
"אני הולך עכשיו - " נשמעה לחישה מבחוץ
נויה הציצה דרך החלון בזהירות ; בפתח הבית עמדו יוני ואמא שלה מתנשקים נשיקת פרידה
"ברוך השם" לחשה נויה לעצמה
" - אני אבוא גם מחר" הוסיף יוני
"אוהו. . ." , נויה פנתה לסגור את החלון בשקט וכיבתה את הסיגריה.
חצתה את החדר לכיוון המחשב וכיבתה את המסך.
אבל לפני שנכנסה אל המיטה התעורר בה רעיון למכתב חזרה.
בחיוך מטופש ובחום מתפשט; התיישבה אל מול המחשב והדליקה את המסך בשנית.
הסמן המהבהב התחיל להתקדם במהירות ותיקתוקי ההקלדה נתנו לה קצב חדש.
עייפה ועל שפתייה אותו חיוך מטופש, התיישבה על מצע הכריות הרכות תחת החלון הסגור ונרדמה.
נשמעה צפירה מלמטה.
"כוס עמממממק! מזה אי אפשר לישון כאן!?" בן התעורר מסוכך על עיניו מהאור שסינוור מבחוץ
נויה פקחה עינייה באיטיות והתרוממה.
כל גופה כאב לה מתנוחת השכיבה המוזרה.
"את נראית רע" צחק בן
נויה שלחה אליו חיוך מאולץ "תודה נשמה" אמרה בשקט וניפנפה את שיערה לאחור
שוב הצפירות נשמעו.
"מי - המיינייאק - שצופר - ככה - על - הבוקר - ?" התרגז בן
"רוג'ר" לחשה נויה נזכרת
"מי?"
"פאק!" נלחצה ופנתה להציץ דרך החלון רק שכחה שהוא סגור.
בן התגלגל בין השמיכות מצחוק אבל נויה רק שיפשפה את מיצחה ופנתה לפתוח את החלון.
"רוג'ר!?" שאלה נויה כשראשה תלוי מן החלון
"הערתי אותך?" שאל מוציא גם הוא ראש מהמכונית
"לא! - "צעקה אל המכונית והביטה על עצמה ועל החלוק שלבשה " - לא! אני מוכנה, שתי דקות אני למטה" דפקה חיוך מאולץ ונכנסה פנימה בכזו מהירות שראשה פגע שוב בחלון.
בן הותקף גל צחוקים מחודש
"בן! צא! עכשיו! אין לי זמן אלייך היום!"
"את הולכת איתו?" שאל בגועל והצביע לכיוון החלון והצחוק נשכח
"כה. . . ואתה עף מפה" אמרה מתלבשת במהירות
"למה? אני אשאר עד שתחזרי"
"לא" אמרה מקפצת מצד לצד כדי להיכנס למכנס הג'ינס החדש
"נו מה את כזאת?" שאל
נויה שלחה אליו מבט מזהיר
"טוב טוב!" אמר מרים ידיים "אני הולך מאמי, אבל זכרי!"
"זוכרת" אמרה חוטפת משקפי שמש, פלאפון וארנק ותוחבת אותם לאחד התיקים הורודים שלה ויצאה מהחדר.
בן קם להתלבש והתפשט בדיוק כשנויה חזרה לחדר
"ידעתי שאת רוצה נשיקת פרידה, לא הבנתי למה ברחת כל כך מהר" אמר בחיוך ופרש את ידיו לצדדים
"נעליים" סיננה נויה וחטפה בזריזות זוג נעליים ונעלה אותם בדרך לדלת הבית.
עומדת ליד המכונית באה לפתוח את אחת הדלתות נשמעה צעקה מלמעלה
"נויה? אני מאוהב בך!" צעק בן מהחלון כשחצי מגופו ערום.
"טוב אחי" צייצה נויה בגילגול עינייםוהסתובבה נכנסת אל המכונית.
"זאת האהבה שלך?" שאל רוג'ר מנסה למצוא זווית כדי לראות את החלון של נויה שלמעלה.
"לא ממש" אמרה נויה בשקט וסגרה את הדלת אחרייה
"איחרתי?" שאלה שולחת אל רוג'ר פרצוף מקומט ומסכן והציצה בשעון
"זין! ג'וב הולך להרביץ לנו צעקות" יללה נויה
"כשאת איתי, הוא לא יעיז, הוא אוהב אותך" חייך ונתן גז.
"יופי שבאתם" חייך ג'וב, "בדיוק הגיעו הבורקסים"
"לא רעבה" אמרה נויה והצמידה את כף ידה לביטנה.
היא הרגישה בחילה.
"את חיוורת" אמר רוג'ר
"לא נורא לא נורא, בשביל זה יש לנו איפור הא?" חייך ג'וב ומחא כף אל כף ושיפשף אותן זו בזו כפי שנהג לעשות לפני כל תחילת יום עמוס.
"נויה! שיער איפור!" צרחה שירה
ככה התחיל היום האחרון לפני הנסיעה לאפריקה.
13 שעות - עבדו, עמדו, צעקו וצילמו.
"מחר אני רוצה אותכם מוכנים בשלוש לפנות בוקר, אנחנו נאסוף אותכם"
"שלוש?!" שאלה נויה בדאגה
"אל דאגה יקירה, יש לך 6 שעות במטוס לישון" אמר ג'וב בחיוך והתחיל להסביר על הטיסה.
בנתיים רוג'ר שלח מבט חטוף לידייה העדינות של נויה
"טבעת יפה" לחש ונגע בטבעת עשויה זהב לבן
"תודה" אמרה נויה בשקט בלי להזיז את מבטה מג'וב שדיבר.
"מאיפה לך כל התכשיטים האלו?" שאל ועיניו נחו על שרשרת כסופה של דולפין סביב צווארה וצמיד מנצנץ ענוד סביב כף ידה.
"חברים לשעבר" ענתה באותו אופן
"איזה תכשיט את הכי אוהבת?" שאל בלחש והתקרב אלייה
נויה הסירה מבטה מג'וב ופנתה להביט ברוג'ר, עינייה מוצפות בשאלות.
"את הטבעת הזו" אמרה ואצבעותייה ליטפו טבעת כסופה. "למה אתה שואל?"
"אני דווקא אוהב את החיוך שלך, זה התכשיט הכי יפה שלך" אמר והפעם לא חייך, נויה היא זו שחייכה וחזרה להביט בג'וב המדבר.
אבל מילותיו והסבריו של ג'וב לא נכנסו כלל אלייה.
חומות של פרפרים מדגדגים ביצרו אותה והמחשבה על מילותיו רוג'ר לא הניחה לה.
אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווהבת.
איזה מותק רוג'ר..
יאאא.. איזה בובי..
טנקס על ההקדשהה.. 😊
מתה עליךךך..
המשךךך!!
זה היה ק-צ-ר!!
אבל יפה אני אפילו לא שמתי לב איך סיימתי לקראו את זה...
אני רוצה עודדדדדדדדדדדדדדדדד!!!! 😊
אתר האהבה הישראלי