מאמיייי סיפוררר מהמםםםםםם
תמשיכייייייייי =]
הודיה זה סיפור אמיתי שהתחיל באמת מכיתה ז'?
ויפהה ...תמשיכי 😊
אוווו עוד סיפור של המוכשרת שלילילילי
קראתי עעכשיו את 2 הפרקים
מווווושלמיםם
תתמשיכיי בובה..
יפפפפפפפפפה :] תמשיכי !~#
נחמד מאד תמשיכי נשמע מעניין 😊
ת' מדהימות שלייי =]
אוהבת'כןןןןןןןןןן מווווווווווווואהההההה
טוב אז כך, למי שעדיין לא בעניינים:
כל השמות בסיפור בדויים [לא אמיתיים]
הכל באמת התחיל בינהם בכיתה ז' ונמשך עד עכשיו [היא ואני באותו גיל, 18 וחצי]
חצי מהסיפור אמיתי וחצי לא
לא למדתי איתה באותו ביצפר, לא יסודי ולא על יסודי
אני מתחילה לכתוב לכן ת'המשך =)
המשך...
נכנסתי לחדר שלי, החלפתי בגדים, לבגדים ביתיים
הכנתי תיק לביצפר, שמתי לי שעון מעורר בפ"ל
סידרתי ת'מיטה שלי ונשכבתי לישון.
מתוך שינה שמעתי ת'שעון מעורר שלי
לקחתי ת'פ"ל לידיים וכיביתי
פתחתי ת'עיניים, הורדתי מעצמי ת'שמיכה וקמתי
לקחתי ת'פ"ל ויצאתי איתו לסלון
הנחתי אותו בסלון לייד התיק ביצפר שלי
בדקתי בסלון מה השעה, נותרה לי חצי שעה להתארגן לביצפר.
הלכתי עם ספיר לביצפר, ספיר זאת חברה שלי מהשיכבה
אנחנו לא באותה כיתה
היא לומדת בכיתה של נדב, ידידה שלו.
התחלנו לעלות במדרגות וקלטתי את נדב מאחורינו, עם חבר שלו
הינו כבר בשיכבה שלנו, עלינו לקומה השניה
חבר של נדב הלך, נשארנו רק אני, ספיר ונדב
נדב נתן לספיר נשיקה בלחי וחייך עלי, החזרתי לו חיוך.
ספיר- "אני מקווה שלא שכחת שיש לנו שיעור ראשון אנגלית"
פנתה עליו.
נדב- "דבר כזה אפשר לשכוח? [נראה כולו מבואס]"
הסתכלתי עליהם, שותקת, עדיין לא היה צלצול להכנס לשיעור הראשון
אחרי 3 דקות בערך.
נדב- "למה שותקת?"
פנה עלי בחיוך, החזרתי לו חיוך.
אני- "אין מה להגיד"
נדב- "טוב ביי לכן, אני בכיתה, ספיר לא לאחר"
ספיר- "לך י'קרציה"
צחקק והלך לכיתה שלהם
ספיר- "חמוד"
אמרה כאילו לעצמה.
אני- "טוב, גמני זזתי לכיתה שלי, ביי בובה"
חייכתי עליה ונתתי לה נשיקה בלחי, היא החזירה לי חיוך
הלכתי לכיתה שלי, למקום שלי, לייד נועם, ידיד שלי
הוא עדיין לא הגיע.
השיעור הראשון עבר די מהר, בהפסקה הראשונה יצאתי לקפטריה
עם 5 ש"ח שהיו בכיס של החצאית מיני שלי.
הקפטריה היתה מפוצצת למרות שזאת הפסקה של 5 דקות סה"כ
רציתי לשתות ולא לקחתי שתיה איתי לביצפר
לא הייתה לי ברירה ונעמדתי בתור, שמעתי פתאום קול מוכר
מקדימה, זה היה הקול של נדב.
נדב- "לוטםםם"
קרא לי, הסתכלתי עליו וחייכתי.
נדב- "מה את רוצה לקנות?, אני אקנה לך"
החלטתי להגיד לו שהוא יקנה לי ואז אחזיר לו ת'כסף.
אני- "פחית קולה"
נדב- "האדום או הכחול?"
אני- "האדום"
נדב- "אוקי"
חייך והחזרתי לו חיוך, סובב את מבטו למוכרת
קנה לעצמו פחית קולה בצבע כחול (האדום זה הקוקה קולה והכחול זה הארסי קולה)
ולי בצבע אדום, יצא מהתור והושיט לי ת'פחית
באתי לתת לו ת'כסף.
נדב- "תשמרי לעצמך, פעם הבאה תקני לי וכך תחזירי לי ת'כסף"
אני- "סבבה"
חייכתי והחזיר לי חיוך, התחלנו ללכת בייחד לשיכבה שלנו
הקפטריה בשיכבת ט', הצלצול להכנס לשיעור השני כבר נשמע לפני 2 דקות
נדב- "לאיזה שיעור את מאחרת עכשיו?"
אני- "מתמטיקה ואתה?"
נדב- "אנגלית, שתי שיעורים ברצף על הבוקר"
אני- "באסה"
נדב- "צודקת [המשיך לחייך, כמוני]"
הייתה שתיקה קצרה ומעצבנת, כמה ידידות שלו התקרבו עליו
הוא חייך עליהן ונתן להן נשיקות בלחי, דיבר איתן
אני- "אני אזוז לי לשיכבה"
הסתכלתי עליו.
נדב- "חכי לי רגע"
חיכיתי לו, הוא נפרד מהן, קלטתי ת'מבטים שהן נעצו בי
לא התייחסתי עליהן, אני ונדב המשכנו ללכת לשיכבה
כאילו הוא לא פגש אותן בכלל.
נדב- "בחיים שלי לא חשבתי שאת וספיר חברות
אותה ספיר שראיתי איתך היום בבוקר"
אני- "למה לא?"
נדב- "אתן יותר מידי שונות"
אני- "במראה החיצוני כן, אבל באופי אנחנו מאוד דומות"
נדב- "היא אחת כזאת שנותנת בקלות ואת לא נראת כמוהו
פה התכוונתי שאתן יותר מידי שונות וגם במראה החיצוני כמובן"
אני- "אז מי עדיף?"
נדב- "לא הבנתי אותך"
אני- "אחת שנותנת בקלות או אחת שלא"
נדב- "תלוי איך את שואלת אותי
בתור בן, אני לא אצא בקשר רציני אם אחת שנותנת בקלות
אבל לסטוצים בכיף"
אני- "איך אתה מבדיל בין אחת שנותנת בקלות ובין אחת שלא?"
נדב- "לפי ההתנהגות, בנות שלא נותנות בקלות מתנהגות אחרת
לא נמרחות יותר מידי על בנים, ספיר דווקא נמרחת על בנים ודי הרבה"
אני- "אוקי"
לא ידעתי מה להגיד.
הגענו לשיכבה, לקומה השניה, הוא נתן לי נשיקה בלחי
נפרדנו וכל אחד הלך לכיתה שלו.
באמצע השיעור השלישי נשמעו דפיקות בדלת
הדלת הייתה סגורה.
המורה שלי- "פתוחח"
הדלת נפתחה ונדב נכנס לכיתה.
ענת [המורה שלי]- "נדב אין לך שיעור עכשיו?!"
נבחה עליו.
נדב- "יש אבל ג'נה ביקשה לראות את לוטם [הצביע עלי]"
ז'נה זאת המזכירה בשיכבה שלנו, מה היא רוצה ממני?
הסתכלתי על נדב במבט שואל, הוא לא הסתכל עלי
אלה על ענת, היא הסתכלה עלי.
ענת- "לוטם עוד 15 דקות אני רוצה אותך בכיתה
יאללה צאי ותכחי מז'נה אישור"
אני- "אוקי"
עניתי מבולבלת, קמתי ויצאתי בעקבות נדב מהכיתה
נדב סגר ת'דלת והתחלנו לרדת במדרגות.
אני- "מה ז'נה רוצה?"
נדב- "כלום"
אני- "אז?, למה הוצאת אותי מהכיתה?
איך אני אביא לענת אישור מז'נה אם זאת בכלל לא קראה לי באמת?"
נדב- "אני אזייף לך אישור לענת, היא לא תשים לב שלא ז'נה כתבה ת'אישור"
אני- "לאן הולכים?"
נדב- "אחרי"
לקח את ידי בידו.
אני- "אחריך לאן?"
נדב- "נמצא כבר, הייתי חייב לצאת מהשיעור"
יצאנו מהשיכבה, יד ביד, הלכנו לכיוון המחששה, לא היה שם אף אחד
הוא הוציא סיגריה ומצית מאחד הכיסים במכנס הדגמ"ח שלו
התיישב על אבן גדולה והדליק ת'סיגריה, החזיר ת'מצית לאותו כיס שממנו לקח
הסתכלתי מסביבי, בודקת שאף עובד ביצפר לא מסתובב באיזור
האיזור היה ריק, נדב עישן ת'סיגריה שלו
הסתכלתי על הסיגריה בגועל, תמיד סיגריות הגעילו אותי
מאז שאני זוכרת ת'צמי.
נדב- "האיזור ריק?"
אני- "כן"
הוא סיים ת'סיגריה, כיבה אותה, הוציא חפיסת מסטיק אורביט מכיס אחר במכנס שלו.
נדב- "רוצה?"
הציא לי מסטיק.
אני- "תביא"
הוציא מהחפיסה ונתן לי, לקח גם לעצמו
התיק שלו היה עליו, הוא הוציא מהתיק כמה דפים מהמזכירות
והתחיל לזייף לי אישור לענת.
כשסיים הסתכל על האישור מרוצה מעצמו, נתן לי ת'אישור.
אני- "ואם היא תשאל את ז'נה אחר כך?
כדי לבדוק אם האישור באמת ממנה?"
נדב- "מותק אני כבר שנתיים תקוע בביצפר הזה, בכיתה ז'
ענת הייתה המחנכת שלי, היא לא תשאל את ז'נה אחר כך
יותר מידי תמימה הענת הזאת, קל לעבוד עליה"
אני- "אולי היא השתנתה?, ענת?
מה נשארת שנה בכיתה ז'?"
נדב- "כן, לא השתנתה אל תדאגי
יאללה בואי"
קם ולקח את ידי בידו, התחלנו לחזור לשיכבה.
בקומה השניה, בשיכבה שלנו, נתתי לו נשיקה בלחי
והלכנו כל אחד לכיתה שלו
ענת באמת נפלה בפח, האמינה שהאישור מז'נה
התיישבתי במקום שלי, נועם עדיין לא הגיע.
בסוף השיעור יצאתי מהכיתה אם לימור, עוד חברה שלי מהכיתה
ירדנו במדרגות.
לימור- "מה ז'נה רצתה?"
אני- "לדבר איתי על כמה דברים"
אני לא הכי סומכת עליה אז בגלל זה לא יכולתי להגיד לה שז'נה לא קראה לי באמת
היא מלשנית, על כל דבר קטן רצה להתלונן בפני המורים, גם ביסודי לימור הייתה כזאת
למדנו בייחד ביסודי.
לימור- "על מה?"
נדב יצא מהכיתה שלו והציל אותי.
אני- "אני צריכה ללכת"
עוד לפני שהיא ענתה לי, הלכתי בהליכה מהירה לנדב
נתן לי נשיקה בלחי.
נדב- "מה קורה?"
אני- "מצוין, מה איתך?"
חייכתי והוא החזיר לי חיוך.
נדב- "מעולה, נו צדקתי בקשר לענת?, נפלה בפח?"
אני- "כן"
אמרתי כולי מאושרת מהחיים.
נדב- "אמרתי לך"
קרץ לי, המשכתי לחייך.
אני- "איזה שיעור יש לך עכשיו?"
נדב- "ספרות ולך?"
אני- "אינגליש"
נדב- "פאק"
קרן ולירון התקרבו עלי.
אני- "אני אזוז לי"
נדב- "סבבה"
נתן לי נשיקה בלחי והתכלתי לרדת אם קרן ולירון במדרגות.
לירון- "מה פספסנו?"
חיבקה אותי ואני אותה.
אני- "אה?"
קרן- "את, נדב, מה קורה בינכם?"
אני- "כלום"
לירון- "עכשיו רציני"
אני- "בכל הרצינות, כלום לא קורה בינינו, חוץ מזה שאנחנו ידידים
לפחות כך נראה לי"
קרן- "או שיותר מידידים..."
אני- "לא"
קרן גם חיבקה אותי, גם לה החזרתי חיבוק.
קרן- "בובה נדב הוא לא אחד כזה שמתחבר עם כל אחת"
אני- "מאיפה את יודעת?, גם את כמוני התחלת ללמוד בביצפר הזה אתמול
והיינו בייחד ביסודי, שם נדב לא למד איתנו"
קרן- "רואים עליו"
אני- "אוקיי"
התייאשתי כבר.
קרן- "בהצלחה"
לירון- "מזל"ט, הוא שלך בייבי"
אני- "מה שתגידו"
סיננתי.
**************
תגיבו ב' =)
ת' נישמתי =)
--------------------
אני מתחילה לכתוב המשך אבל יותר קצר
המשך ארוך יהיה לכן מחר
אתר האהבה הישראלי