המשך...
בשיעור החמישי הראש שלי התחיל להסתחרר לי
לא אכלתי היום כלום, רק שתיתי פחית קולה
אולי זה בגלל שלא אכלתי היום כלום
ישבתי בשיעור, חשבתי שזה יעבור לי בכל רגע
כשהבנתי שזה לא הולך לעבור לי
פחדתי לקום אז קראתי למורה שלי שהסתובבה בין השולחנות
היא נתנה לנו עבודות להכין
היא התקרבה לשולחן שלי.
רונית [המורה שלי]- "כן לוטם?, צריכה עזרה?"
אני- "יש לי סחרחורת"
אמרתי לה בקושי.
רונית- "אני מקווה מאוד שאת לא ממציאה את זה"
אני- "זאת האמת"
המשכתי לדבר בקושי.
רונית- "טוב כחי שתי חברות שלך ותרדו לאחות"
קרן ולירון קמו ועזרו לי לקום
פחדתי לאבד ת'הכרה בכל רגע
קרן עזרה לי מצד אחד ולירון מהצד השני
יצאנו מהכיתה, ראינו את נדב אם כמה חברים שלו יושבים על המדרגות
התקרבנו למדרגות ונדב ראה אותי, הסתכל עלי במבט מודאג
קם והתקרב עלינו, פנה עליהן.
נדב- "מה קרה לה?"
קרן- "יש לה סחרחורת, אנחנו לוקחות אותה לאחות"
נדב- "תחזרו לכיתה אני אקח אותה"
לירון- "בטוח?"
נדב- "כן, גם כך יש לי שיעור חופשי עכשיו"
נדב הרים אותי על הידיים, נפרד מהחברים שלו
ראיתי פתאום הכל שחור, הבנתי שאיבדתי ת'הכרה
פתחתי ת'עיניים וראיתי שאני שוכבת על מן מיטה לבנה כזאת
נדב הלך מצד לצד, מודאג, האחות עמדה ליידי
באתי לקום, האחות ישר קפצה עלי.
האחות- "אל תקומי עדיין"
נדב נעצר והסתכל עלי במבט מודאג.
אני- "כואב לי הראש"
האחות- "אכלת היום משהו?"
נדב- "היא לא אכלה היום כלום"
אמר בבטחה.
אני- "אממ... באמת לא אכלתי היום כלום"
אמרתי לאחות.
האחות- "יש לך אוכל בתיק?"
אני- "לא"
האחות- "וכסף לקנות אוכל בקפטריה?"
אני- "רגע"
הוצאתי ת'חמש ש"ח מהכיס של החצאית, שעדיין לא נגעתי בהם
אני- "יש"
האחות- "אוקי, את תשארי פה
נדב מותק תלך תקנה לה אוכל בקפטריה"
נתתי לו ת'חמש ש"ח.
נדב- "מה בא לך?"
אני- "טוסט עם גבינה, ת'"
נדב- "אין בעד מה, כבר חוזר"
יצא בריצה מהחדר.
**************************
המשך הבא יהיה מחר
בנתיים תמשיכו להגיב ב'
אוהבת'כןןן מווווווווואההה




