אני עומדת על שלי :'' המשך''!@@:]]
בננות שלי.. אהובתיי.. הנה ההמשך..
מצטערת שכזה מאוחר אני מפרסמת אותו..
פשוט לא היה לי זמןןן..
מתה עליכןןןן המון!! ומקווה שתאהבו..
מאירועי הפרק הקודם-
ניגשתי למטבח וכתבתי פתק קטן..
*"אימוש אני ורוני יצאנו. רוני אצל הילה..
ואני להיפגש עם דפנה [חח אני יסביר לך כבר בבית]..
לקחתי פלא.. אוהבת אותך.. אופיר"* והנחתי אותו על שולחן האוכל..
הזמנתי מונית ונסעתי לפגוש את דפנה..
כשהמונית עצרה, יצאתי בזהירות מהאוטו והתחלתי לחפש את דפנה..
עד שהבחנתי בנערה רזה ואדמונית יושבת על אחת החומות ברחבת הפארק..
וישר זיהיתי אותה.. "דפנה" קראתי לה ונפנפתי לה לשלום...
הפרק החדש-
"היי.." היא אמרה וקמה לקראתי.. "היי.." חזרתי אחריה.. וחייכתי מין חיוך מזויף שכזה..
"אז...?" שאלתי.. וחיכיתי לשמוע את דבריה..
"תל אביב ממש יפה.. את גרה באזור?" היא התעניינה..
"אפשר להגיד.. רבע שעה מפה.. סתם התעצלתי לבוא ברגל..
אז הזמנתי מונית. מכירה אותי כבר..לא?" אמרתי לה..
"חח..חופשי..עצלנית מספר 1 את" היא השיבה והתחילה לצחוק..
"אז על מה רצית לדבר איתי?" אמרתי וישבתי על אחד הספסלים שבפארק..
דפנה לא השיבה, כנראה ניסחה במוחה את הדברים שהיא תגיד לי בעוד מספר רגעים..
בינתיים התבוננתי על האנשים בפארק, על הילדים הקטנים שמתגלשים במגלשה..
ומיד רצים כדי לעלות עליה שוב.. את בעלי החיים שמתרוצצים להם על הדשא..
ועושים את צרכיהם בכל מקום..
"תראי..לא קל לי.." היא התחילה.. ואני האזנתי לה..
"מה קרה?" שאלתי אותה..
"..מה שאני הולכת לספר לך דורש ממני הרבה כוחות נפשיים.." היא המשיכה,
ואני כבר התחלתי להילחץ ולחשוב על כל מיני מחשבות..
"קרה משהו נורא.." היא הוסיפה.. "נו דברי כבר דפנה..
חלאס למתוח אותי ככה" התחלתי להתעצבן.. "אבא שלי..." היא אמרה..
"מה איתו?" שאלתי.. "הוא מכה את אמא" דפנה הוסיפה ..
ודמעות הרטיבו את עינייה החומות.. "מה?..את רצינית?" הייתי המומה לחלוטין,
למה שאהרון יעשה כזה דבר לרותי?!.. "אני לא יודעת מה לעשות..
לא יודעת.. אני לא יכולה להישאר בבית.. בגלל זה באתי לפה..
רציתי לברוח.. לא היה לי לאן.. וישר חשבתי עלייך" היא אמרה לי וחיבקה אותי..
חיבקתי אותה בחזרה.. "יהיה בסדר..אל תדאגי" אמרתי לה וליטפתי את ראשה..
"איך יהיה? מתי? שאמא תהיה בקבר?" היא אמרה..
והדמעות לא פסקו לרדת.. "אני לא יודעת מה להגיד לך דפנה...
מה תעשי..?" שאלתי אותה.. "לא יודעת.. פשוט לא יודעת..
אין לי מושג מאיפה להתחיל אפילו.. מה אני יעשה?.. למי אני אספר?!..
והאם בכלל כדאי לי!? הרי אמא לא תסכים..!! היא תפחד.." היא התחילה להילחץ..
"בטח שכדאי..את לא יכולה לתת למצב כזה להימשך!" צעקתי עליה..
"לא יודעת.. לא יודעת אופיר.." היא התחילה ללחוש..
ושמעתי בקולה הצרוד כמה היא חוששת להתעמת עם המציאות המרה שבה היא חיה..
"והכי כואב לי!.. הכי כואב לי.. שרועי הקטן לא מבין דבר..
כל פעם שרואה את אמא עם סימנים כחולים על גופה.. הוא שואל מה קרה..
והיא סתם אומרת שקיבלה מכה מהארון.. והוא צוחק הקטן..
ואומר לה 'עקומה..תיזהרי'.. לא מבין דבר.." היא אמרה..
"אל תצפי שבגילו הוא יבין הרבה.. הוא מאמין לכל מה שאומרים לו כרגע.." הסברתי לו..
"מה יהיה אם הוא ינסה לפגוע גם בנו?" היא שאלה אותי..
"אל תתני לזה לקרות.. תספרי על זה.. לאנשים הנכונים.." עודדתי אותה..
"תודה אופיר" היא לחשה ומחתה את הדמעות מעיניה..
"חח כמה אירוני אה..? הדמעות מתייבשות והעצב נשאר איתי תמיד.." היא אמרה ושתקתי..
כל כך הבנתי אותה.. "ששש.. דיי דפנה יהיה טוב" אמרתי לה..
והיא חייכה.. מין חיוך חמצמץ שטבול בהרבה כאב..
"כדאי שאני אחזור עכשיו.. שלא ידאגו לי בבית" היא אמרה וקמה ללכת..
"בואי אני אלווה אותך" אמרתי לה..
התחלנו להתקדם לעבר תחנת האוטובוס הקרובה,
את רוב הדרך העברנו רק בשילוב ידיים.. ושתיקה.. הרבה שתיקה..
לא ידעתי מה לומר לה, פחדתי..
באותו הרגע כלל לא עניין אותי מהמריבה הטיפשית שהייתה לנו ברעננה..
רק חשבתי עליה, כמה מסכנה היא, ומה בטח עובר עליה עכשיו..
"טוב אז.. להתראות ותודה" היא אמרה, חייכה אליי ועלתה לאוטובוס..
"רגע" אמרתי ומשכתי אותה אליי..
"תן לנו שנייה.. מבטיחה" אמרתי לנהג האוטובוס.. והחזקתי בידיה של דפנה..
"אני פה בשבילך תמיד דפנה, לא משנה מה קרה..
בואי נשכח מהכל.. אני מוכנה לסלוח.. תדאגי שאני כאן, שאכפת לי..
אל תפחדי דפנה, יהיה בסדר.." אמרתי לה ונשקתי לה על הלחי..
"מקווה שיהיה בסדר.. מזמן לא היה 'בסדר' בחיים שלי.."
היא השיבה והאוטובוס נסע.. שהיא הייתה ישובה בספסל האחורי שלו..
היא נפנפה לי לשלום.. ואני החזרתי..
שעיניי רטובות..
רטובות כל כך מדמעות..
מדהים יפה שלי 😊
אני רוצה פרק עם איתי 😢
ושמתי לך המשך אאאאאאאאאאאאאאאאארוך ארוך בסיפור שלי
יואווו איזה מרגשששששששששש
לפחות השלימוווו
מחכה להמשךךך
אוהבתת
טלוש
אווופפייי איזה עצווובב..
אבל מווושלם כמו תמידד..
מחכה להמשךךך מואהההההההה
המשך בקרובב.. אוהבת אתכן בננות 😊
QUOTE (G-A-L @ 10/04/2006) מושלםם..
עצובב.. 😢
המשך!
😢
מתוקות 😊 .. ההמשך יהיה כנראה מחר
אוהבת אתכןןן המון המוןן..
ושמחה שאתן קוראות ואוהבות את הסיפור שלי..
שלכן, לירן.
QUOTE (G-A-L @ 10/04/2006) למה לא היום?😢
סורי נשמתי אבל לא נראה לי שיהיה לי זמן..
אם יהיה אני יפרסם..
לאב יו 😊
QUOTE (G-A-L @ 10/04/2006) אופיי..בא לי המשךך!
חחחח מחר מאמי..
מבטיחה להקדיש לך אותו 😊
אוהבת
אתר האהבה הישראלי