המשךךךךךךך נוו..
מה נהיית לי כמו נושית?? חחח
מתגעגעת כל כך לסיפור המדההים שלך!!@
גגלללווש,
פלייייייזז תמשייכיייי....:]
שיהיה לך יום קססססססום ובוקר נהדדר,
אוהההבת,
דניאלוש=]
גגגגגגגלושש
אנחנו רוצות המשך בובית.. 😢
גלושש..?!
איזה נטישה מטורפת הבאת... 😠
יאללה נוווווווווווווווווווו...
לילוש
טוב, אני לא אגיד שחזרתי כי זה יהיה שקר.. תמיד הייתי פה.. אבל עכשיו אני איתכן.
אני מבקשת מהבנות שלא יודעות את הסיבה למה לא המשכתי, שלא יתנפלו עלי.
תודה למי שהגיבה.
קבלו אותה בפיצוי 😕
מוקדש לאישתי היחידה , תודה על כל התמיכה בשבוע הזה!
נכנסנו לביתי בשקט. כולם ישנו, איתמר בכלל לא היה בבית.. בטח יצא..
נכנסנו מתחת לשמיכה, מתכרבלים.. פתחתי את המיטה כדי שתהיה יותר גדולה וסידרתי לו כריות ושמיכה..
תוך כמה דקות, כבר שנינו.. נרדמנו.
פרק 21-
קרני אור מתפצלות חיממו את החדר.
אבק כיסה את החלון, והוילון שט לו בכיוון הרוח.
עניו עדיין היו עצומות, הוא ישן.
שמעתי את נשימותיו המגיעות לאוזניי.
הבטתי בפניו, שקטות..רגועות..שלוות..
הבטתי בפלאפון שלי והיו לי 3 הודעות חדשות, הבטתי בהם.
~ לא התקשרת אהובתי אך אני מניח שכבר את בבית~
זה היה מרן.. הייתה עוד הודעה ממנו..
~שיהיה לך לילה טוב קטנה, נדבר מחר בבוקר!~
וההודעה השלישית הייתה ממאור.
~לילה טוב מאמי שלי, דברי איתי מחר!!~
לפתע קיבלתי עוד הודעה.. פתחתי אותה..
~בוקר טוב מאמי.. אני צריכה לדבר איתך~ זאת הייתה גילוש.. נשכבתי במיטה בחזרה והשבתי לה..
~בוקר אור.. את מוזמנת לדבר~
השבתי לה..
# מה קורה מותק? # היא שלחה..
~נחמדון, מה אצלך?~
#גם, איתי לידך? # היא שאלה..
~ישן~ השבתי..
#אא.. יופי, שיתעורר תבואי אלי.. # היא אמרה..
~נראה כבר, אין לי כוח..בא לי לישון כל היום.. אולי תבואי עכשיו את?~
#אבל איתי שמה..# היא השיבה..
~אי אי .. נו יאלה אל תהיי כבדה, מותר לכם גם להיות ידידים!~
#טוב, כבר בדרך אליך חיחי#
~בהיוש~ סימסתי לה והתחלתי להציק לאיתי..
"בוקר טוב...בוקר טוב.. בוקר טוב..בוקר טוב!!" שרתי לאיתי את השיר שהוא הכי שונא ששרים לו בבוקר..
"אחחח.. ירעה די כבר!" הוא אמר והעיף לי כרית לפנים.
"יבן זונה קום.. " צחקתי עליו.. "גילי בדרך!"
"איזה גילי?" הוא שאל..
"איזה גילי? בת דודה של סבתא רבה שלי.. נו קוםםםם כבר!!" הורדתי ממנו תשמיכה..
"אני רוצה נשיקה.." הוא אמר בקול ישנוני..
"קבל אם תקום.." חייכתי..
"מבטיחה?"
"נשבעת.." צחקתי.. הוא ישר נעמד על רגליו..
"נו.. אני מחכה.." הוא עשה תנועה של נשיקה בשפתיו ועצם את עניו וקיבל נשיקה דביקה ישר ללחי שלו...
"אא.. לא כזאת רציתי.." הוא אמר עצוב..
"כזאתי תקבל.." חייכתי.. "לך צחצח מסריח, גילי בדרך!"
"אה.." הוא אמר בפרצוף..
"מה יש?" שאלתי..
"כלום.. בא לי לישון.." הוא אמר נשכב בחזרה על המיטה, ומכסה את ראשו עם השמיכה..
"אני רוצה זה לא עובד עליך אה? קשה אחד!!" אמרתי נשכבת עליו..
"אי.. את שמנה.. אני מת.. אני נחנק" הוא אמר מתהפך והוא היה מעלי.. הרים את השמיכה וכיסה את שתינו .. בנה לנו מן אוהל.. חיחי..
"אתה חולה נפש אתה יודע?"
"אני חולה, אני יודע.." הוא אמר מחייך מתקרב אלי..
"איתי אתה מפחיד אותי.." צחקתי.. "מה עובר עליך?"
"אני משתגע.." הוא אמר..
"ממה?"
"ממך.." הוא חייך..
"למה מה עשיתי?" אמרתי בתמימות..
הוא לא ענה ורק הביט בעני...
"הלו? יש פה משהו?" שמענו את קולה של גילי המצחקקת..
הזזתי מהר תשמיכה.. וראיתי את פניה הבהולות של גילי..
"היי גילי.." צחקתי.. "השמן לא רוצה לקום..רוצה לעזור לי?" שאלתי וראיתי את פרצופה הדי מזועזע..
"אמ.. איתי.. קום.." היא אמרה...
"כן...הוא גם יקום ככה.." צחקתי..
"אני עפה לצחצח.. יהיה נחמד אם הוא יהיה ער שאני אחזור.." אמרתי נכנסת לשירותים.. מקשיבה לשיחה שלהם.. חיחי..
"איתי.. קום מאמי.." היא אמרה מתיישבת בעדינות על המיטה..
"אני צריכה לדבר איתך.." היא אמרה והוא פתח את עניו הכחולות..
"כן.." הוא אמר... ושוב.. הוא חייך.. והיא נמסה, עניה נמסו ממראהו.. שערו היה פרוע, הוא נראה טוב... יותר מדי טוב.. עניו בלטו.. והוא היה ללא חולצה..
"אממ..אממ.." היא בלעה את המילים..
"כן?" הוא שאל.. מחייך.. מצחקק.. וממשיך להביט בה..
"אמ. עזוב.. לא משנה.." היא אמרה מתרחקת..
"נו.. דברי נסיכה.." הוא אמר.. והיא נמסה ממילותיו..
היא התקרבה אליו.. מביטה בעניו.. וללא מילים.. מנשקת אותו בעדינות בשפתיו.. הוא הרחיק את ראשו.. והסתובב..
"אני..מצטערת.." היא אמרה..
"זה בסדר.." הוא אמר..
"אני פשוט.. אוהבת אותך.." היא אמרה כמעט ללא מילים..בשקט..הדמעות חנקו אותה בגרון..
"אני.. מצטער..אבל אני לא.."
"אני יודעת..זה בסדר.. תגיד לליז שאני אחזור יותר מאוחר..ביי.." היא אמרה יוצאת טורקת אחריה את הדלת ומשאירה שקט בחדר, איתי שכב על המיטה.. מנגב באטיות את שפתיו.. צחצחתי שיניים בזריזות וידעתי שכרגע אי אפשר לדבר עם גילי.. יצאתי החוצה.. מביטה בו..
"נו?" שאלתי.. "איפה היא?" עשיתי תעצמי כלא יודעת!
"הלכה.."
"לאן?" שאלתי..
"לא יודע, פשוט הלכה.."
"למה?" שאלתי..
"היא נישקה אותי.." הוא אמר לפתע, עניו היו מוזרות..
"מתי?" שאלתי..
"כרגע.. היא אמרה שהיא אוהבת אותי.."
"אא.." אמרתי.. "ומה אמרת"
"שלא.." הוא אמר..
"מבינה.. מסכנה.." אמרתי..
"למה מסכנה?" הוא שאל..
"היא ממש אוהבת אותך.. ממש.." אמרתי..
"אני לא יודע מה לעשות, אני פשוט לאא..."
"למה לא?" שאלתי..
"לא יודע, לא אוהב..."
"אא.." אמרתי.. "אוקי.. אי אפשר להכריח אדם לאהוב.."
"ברור שאי אפשר.." הוא אמר..
הייתה שתיקה אפלה בחדר.
"תקשיב איתיוש..אני זזה לרן.. אתה יכול להשאר פה אם בא לך אבל.." אמרתי מחייכת..
"לא, אני גם עף..קבעתי עם משהי.." הוא חייך..
"הופה, הופה.. ספר לי.. " חייכתי..
"סתם..משהי שהכרתי.."
"עוד סטוץ?" שאלתי..
"כנראה.." הוא ענה שם עליו מכנס בזריזות וחולצה..הוא צחצח..והלך..
פשטתי מעלי את הפיג'מה ובמקומה החלפתי למכנס שלושתרבה לבן עם גופיה לבנה.
יצאתי החוצה.. מחזיקה בידי את הפלאפון.. וביד השניה מפתחות של הבית.
דחפתי אותם בזריזות לכיס.. והמשכתי לצעוד לכיוון ביתו של רן.
הגעתי, דפקתי.. וכבר בתוך כמה שניות.. הרגשתי הרגשה קסומה.
אלה היו שפתיו של רן.
"הו, רן.." אמרתי מתייבשת על מיטתו..
"התגעגעתי.." הוא חייך..
"איך עבר הלילה?" שאלתי..
"ורי נייס.. ואצלך?" הוא שאל..
"גם.." צחקקתי..
"למה מצחקקת?" הוא שאל..
"סתם, אתה מצחיק אותי.." אמרתי מעבירה את ידי בין שערותיו...
הימים עברו, והזמן החלף.
האהבה גברה.
"בוקר.." צעקתי לרן באוזן.
"בוקר.." הוא ענה בשקט.
"מה קרה?" שאלתי מנשקת אותו נשיקה חטופה. הוא היה יבש.
"סתם.. כלום..עייף.."
"אא.." אמרתי.. "אני עפה לכיתה שלי מתוק.. נדבר.."
"ביי.." הוא ענה ויצאתי..
'ומה יש לו היום?' חשבתי לעצמי..
"למי?" שמעתי קול.. כנראה שדיברתי בקול רם..
"לאף אחד.." חייכתי.. וראיתי ילד יפיפה מולי...
"אא.." הוא אמר מחייך.. חיוך כובש התגלה לנגד עני..
המשכתי ללכת.. מביטה בעניו התכולות.. ומנסה להבין מאיפה צץ.
נכנסתי לכיתה שלי.. ומאור כבר קפצה עלי בנשיקות.
"מה האהבה?" שאלתי..
"שלומי האהבה.." היא אמרה מקפצת.. חיוך מאוהב התפשט על פניה..
הו, כמה שהתגעגעתי לחיוך הזה..
"איזה יופי.. מה אתה ביחד?" שאלתי..
"כן.." היא חייכה..
"מזל טוב אהובתי.." חיבקתי אותה..
"תודה.. =].." היא אמרה.. אחרי תקופה ארוכה שהוא מחזר אחריה, הגיע הזמן שהם יהיו ביחד.. =]..
המורה נכנסה לכיתה.. ואחריה גילי שנראתה מאושרת.
איתי לא הגיע היום, והייתי בספק למה.
עבר לו היום.. וחזרתי הביתה מותשת..
את רן ראיתי מדי פעם בבצפר, יושב לו לבד.. לא הבנתי מדוע מתבודד..
על פניו תמיד הייתה שרויה הבעה כעוסה, הבעה מאוכזבת..
התקשרתי אליו..
"היי מתוקי.." אמרתי..
"היי.." הוא ענה..
"מה קורה?" שאלתי..
"אא.. בסדר..אנחנו צריכים לדבר.." הוא אמר..
"מה קרה?" שאלתי..
"לא ביג דיל, נתראה כבר.." הוא אמר מנתק לי.
'אנחנו צריכים לדבר' אף פעם לא נשמע טוב. תמיד ידעתי מה היה הסוף של הדבר.. אך הפעם לא הייתי בטוחה שהוא כבר הגיע.
"איתי.. אתה בא לגלוש?" התקשרתי אליו..
"כן ברור.." הוא אמר..
"סבבה, חצי שעה אצלי?" שאלתי..
"חצי שעה אצלך.." הוא אמר בחיוב.. ניתקתי..
---
"היי איתיוש.." אמרתי מנשקת לו בלחי..
"היי.." הוא חייך מתניע את המכונית שלו ונוסע..
הגענו לחוף הים, ואיתו הגיע גם הרוח הקרירה..
הריח של הים עלה באפי וסימם אותי.
פשטנו את בגדינו ועלינו לבשנו חליפות.
החלנו שוחים לכיוון הגלים, לכיוון בו נוכל לגלוש.
עלינו על גל, ושוב.. ההרגשה המוכרת תקפה את גופי והתפשטה בו.
הרגשתי חופשיה כציפור, קרני השמש חיממו אותי למרות המים הקרירים..
רכבנו על הגל מאושרים ומחייכים.
נפלתי למים, התגלגלתי ועליתי לשאוף אויר.
יצאתי מהמים הקרים, מתייבשת על החול באכזבה.
"מה קרה?" הוא שאל מתנשף רץ מהמים.
"סתם.. לא יודעת.. לא הולך לי היום.." אמרתי..
"לא נורא..עוד תשתפרי.." הוא חייך.
"כן אה.."
"אבל יאלה.. בואי נחזור למים.." הוא תפס את ידי עוזר לי לקום..
קמנו.. ונכנסתי שוב למים.. הפעם הצלחתי.. היה ממש כיף.. ההרגשה הזאת ממלאת אותי בביטחון ובקסם. הייתי מרוצה מעצמי הפעם, ועשה לי חשק להמשיך לגלוש.
נשארנו שעות בערך במים, לא יצאנו מהמם עד שהרגשתי שידי כבר שורפות מרוב שנשרפתי.
"יאלה נזוז? השמש לא עושה לך טוב.." הוא אמר מביט בידי..
"אהא.. יאלה בוא.." אמרתי אוספת את דברי מתקדמת לכיוון קצה החוף.
"היי..תגיד..זה לא רן?" שאלתי את איתי כי בקושי ראיתי משהו..
"כן.. זה הוא.." הוא חייך..
"בוא שניה.." אמרתי בשקט.. "ותהיה בשקט.." הוא דיבר עם מישהו מאחורי סוכת המציל.. צעקות נשמעו..
--
"נשבע לך..אני אשלם לך על הקיץ!!" רן אמר..
"אני מזהיר אותך ילדון.. אתה חייב לי המון..." אמר קול מבוגר.
"נו אני מבטיח.. רק עוד הלוואה אחת.." הוא אמר..
"תגיד.. חברה שלך בכלל יודעת מזה?" הגבר שאל.
"לא.. והיא גם לא תדע.." רן איים עליו..
"בחורצ'יק.. הלוואה אחרונה.. ודיר באלק יום שלישי הכסף לא אצלי!!"
"טוב.." רן אמר.. וקיבל שקית קטנטנה עטופה בנייר כסף לידו.
"תודה רבה לך.." רן אמר.. הסתובב... והחל ללכת.. משאיר אחריו עקבות על החול הרך.
את אותו היום אני לא אשכח, הצרות החלו באותה השניה שבה רן הלך. הבטתי לכיוון איתי.
"סליחה.. סליחה.." צעקתי לעבר האדם שרן דיבר איתו.
"כן.." האדם אמר מביט בי בחשדנות.
"היי.. אני אחותו של רן, אני אשלם לך..עזוב אותו.." אמרתי מחייכת..
"מה? בטוחה?" האדם שאל..
"כן.. בטוחה.." חייכתי.. "כמה זה?"
"1200.." האיש אמר..
"אאא אוקי.." אמרתי בספקות.
"ילדונת..את בטוחה שאת אחותו.." האדם שאל..
"נו כמובן.. לא רואים את הדמיון?"
"ומי זה?" הוא שאל והביט על איתי..
"חבר שלי.." חייכתי וחיבקתי את איתי.. "טוב..אז מתי אפשר להעביר לך את הכסף?" שאלתי מתחקרת..
"תביאי לי את המס' שלך..אני כבר אחייג אליך.." הוא אמר מוציא את הטלפון שלו..הוא הקליד את הפלאפון שלי והביט הישר לעניו.. עניו השחורות הפחידו אותי עד מוות..
"טוב, אז.. ביי.." אמרתי מחייכת ומחזיקה חזק ביד איתי..
התנשמתי.. לא ידעתי מה אני עושה..
"תגידי לי.. את נורמאלית??" איתי שאל ותפס בידי בחוזקה..
"כן, למה?" שאלתי..
"את הולכת לשלם על זה?"
"לא יודעת.." אמרתי מבוהלת מבטיחה לכיוון הגלים הרועשים...
ראיתי שהשמים החלו משחירים.
"ליז! תפסיקי עם השטויות שלך!.. את תסתבכי מעל הראש!! " הוא אמר...
"מאיפה רן יביא את הכסף?" שאלתי.. "ובשביל מה כל כך הרבה כסף?"
"תגידי לי, את עיוורת? לא שמת לב?" איתי שאל..
"לא.." אמרתי מבוהלת.. עני נפתחו לרווחה, וליבי הפסיק לפעום.
יאא סמיםם נכון@?!$
אויי לא טוב חחחח
המשך
פרק מדהייים!!!! אהבתיייי!!!
יאו מה קהר המשךךךךךךךךךךךך!
ואאאאאי איזה מתחחחחח .. .. .
רןןןןןןןן חצווווווף מסומםםםםם מסריחחחח!
גוליייייי תנקס על ההקדשה=]
אווהבתוווווותך
בתאאאאאלוש
אמאאא..המשךך דחוףף!!!
ובלי ייבושים!!
אתר האהבה הישראלי