תגובה 600 (:
תמשייייייייייכי ..
יואוו איזה עצובבב...
מחכה להמשךךך...
נונונונונונונווווווו שימי המשךךך
😮
המשך.....עכשיוווווו..!!! פליז..
יווווווווו
איזה יפההההה
תעשי המשךךךךךך!!!!!
מהררר בקשה..😊
בןן כללבב המתתןןן הזהה אני שווננאתתת אותווו!! 😠
אייככססס בעעעע
מה היא בהריון..? ווווייי... ממי?! מניר?
המשךךך דחחוופפייי 😉 מ=ד=ה=י=ם=ם=ם
חעחעח..
את פהה..
בטטחח כותבת המששךך!!
וווווואאי!!חייבב בדחיפותת!!
תוסיפפיי ממההרר!!!!!!!!!
נעמוננת מוקדש לך מתוקה (:
מהפרק הקודם
"אבל היא ילדה! זה לא יכול להיות!
היא לא יכולה לטפל עכשיו בתינוק למען השם!
היא עדיין בלימודים! קובי! תעשה משהו זאת הבת שלך!"
המשך
התעוררתי למציאות שבתוך הבטן שלי שוכב מקופל תינוק קטן. שוב.
ההתעלפויות, ההקאות והבחילות חזרו כמו לפני ארבע שנים והבעת הרחמים חזרה להיות על פניהם של אמא ואבא.
אבל עכשיו אני כבר גדולה, אני בת 17 כמעט 18, ואני אחליט מה אני אעשה עם התינוק.
"את לא מתכוונת לשמור אותו חומד, זה לא לעניין" ידייה של אמא ליטפו את פניי
"אמא" צחקתי, "תרגעי, אני עדיין לא יודעת מה לעשות עם התינוק"
"למה את מחכה? מה יגרום לך להשאיר אותו אצלך?" שאלה נלחצת
על זה לא ידעתי לענות. רציתי תינוק, באמת רציתי. אבל ידעתי שזה מעשה לא נכון.
"אני צריכה לדעת מי האבא, זה קודם כל" אמרתי ואמא סובבה ראשה להביט באבא שלי ושניהם חזרו להביט בי בפרצוף מבולבל
"את - את לא יודעת מי האבא?" שאלה
"לא" חייכתי אליהם וחזרתי לשחק עם חור קטן בשמיכה
"את נזהרת, נכון? אני מתכוון קונדומים?" שאל אבא מתקרב
"כן" חייכתי "אני גם על גלולות"
"אז תסבירי לי איך.. איך שוב.. נכנסת ל.." ניסתה אמא לומר
"הריון," השלים אותה אבא, "ואיך את יודעת שעל הדרך לא נדבקת במחלות מין?" ותקע בי אותו מבט מלא ספקות של אמא והתקרב עוד לכיווני.
בזה הם תמיד היו דומים. בתקיעת מבטים.
"הא! מחלות!" נשנקה אמא ותפסה מהר בידו של אבא שנחה לה על הכתף
"תרגעי אמא..." אמרתי משועשעת "ממש פולנייה אישתך" סיננתי לאבא בחיוך, גם אבא חייך ואמא שלחה לו מבט חמור.
"דיי נו אמא... אל תהיי כבדה..." צחקתי ומתן וניר הופיעו בפתח
הצחוק נעלם כמו בכל פעם שמתן הופיע בהפתעה כזו.
"ניר" לחשתי ושבתי לחייך
"מלכה שלי" קרא מתן והתפרץ אל החדר בזמן שהמבטים של ההורים שלי ליוו אותו בכל צעדיו בדרך אליי.
ניר צעד מאחור בשקט ונשען על קיר רחוק.
"קובי, אורית, מה שלומכם?" שאל מתן בהצגה שהוא מופתע שלא שם לב אליהם קודם והפעיל את כישרון ההופעה שלו.
אמא שלי השתכנעה מיד שמתן בעל נימוסים והצליחה להוציא חיוך, גם אם הוא היה מאולץ.
"טוב, תודה" ענתה ואבא שלי רק הינהן וליטף את כתפייה של אמא שלי בחום.
"את מרגישה טוב יפה שלי?" שאל מתן ונשק לי במצח
"מקודם הרגשתי מצוין" אמרתי בניסיון להביך אותו
"ועכשיו?" שאל מתן ושלח לי מבט של 'לא יצליח לך'
"אני - אמ, סלחו לי... אני... יש לי דיבור עם האסלה" אמרתי בניסיון לחקות את מתן וסתמתי את פי בשתי ידיי קמה מהמיטה לכיוון השירותים.
"אני... טוב... אני אשאר כאן!" שמעתי אותו מאחוריי וידעתי שהוא הצטער על שפתח את הפה.
חייכתי נכנסת לשירותים ועמדתי בצמוד לדלת ממלאת ספל לבן במים מהברז בנסיון להקשיב למה שמתרחש בחדר.
"איך אמרת שקוראים לך חמודי?" שאלה אמא שלי
"את יכולה לקרוא לי חמודי, אבל קוראים לי מתן" אמר
לא הייתי בטוחה שמה שאמר בדיוק טרם למצב בחדר
"אז, מתן." התחיל לומר אבא שלי אחרי זמן מה של שקט, "שלך מה שנמצא בבטן של הילדה שלנו?"
"אני חושב שכן, כן." ענה מתן ונשכתי את שפתיי מרוקנת את המים אל תוך האסלה מגבוה בליווי קולות הקאה.
מעניין מה ניר חושב על כל העניין, שאלתי את עצמי מביטה במראה המלבנית הקטנה על הקיר וממלאת את הספל הלבן בשנית.
"בבתי החולים האלה אין פרטיות" שינה מתן מהר נושא אחרי הקולות שהשמעתי
"כן, נורא ואיום" הסכימה אמא שלי אבל אבא שלי חתר לכיוון אחר ושב אל הנושא הקודם
"ואתה חושב שמשי צריכה להשאיר את התינוק?" שאל
"אני..." וברגע שמתן התחיל לדבר חייכתי חיוך קטן ורוקנתי את הספל השני אל האסלה בליווי קולות הקאה.
לפתע נשמע קול אחר בשיחה "בוקר טוב, צהריים טובים, באתי עם תוצאות אבל לאן ברחה העלמה?"
"לא ברחה" צעקתי מהשירותים פותחת את הדלת ונתקלת בחמש זוגות עיניים עם מבט לא נעים
"הא" מילמלתי וחזרתיח מהר אל השירותים להוריד את המים וניגבתי את פי בשרוול הפיג'מה
"סליחה" לחשתי בחיוך אוחזת בבטן חוזרת למיטה שעלייה ישב כרגע מתן ונראה שעמד ללכת ממני
"אל תקום" אמרתי בחיוך "תישאר" הוספתי והנחתי עליו את היד הרטובה
חייכתי והבטתי ברופא, "תוצאות?" שאלתי ומבטי נח על ניר שחייך חיוך קטן
ידעתי שהוא מבין אותי והשתעשע מההצגה.
"מקווה שאת מרגישה יותר טוב" חייך הרופא "ובכן, כמו שאמרתי לך אתמול בערב, יש לך תינוק, את בתחילת החודש הרביעי ולפי טעם בית החולים אנחנו ממליצים לך לעשות הפלה, זה לא כרוך בתשלום וזה רק לילה אחד טישטוש מסוים לאחר בליעה של שלושה כדורים בהפרש שעתיים בין אחד לאחר" דיקלם הרופא
"סבבה" חייכתי
"מה סבבה?" שאל מתן המום ופנה להביט בי אחרי מבט מתמשך ברופא שחייך כמוני.
"סבבה, אני אקח תכדורים האלה" אמרתי למתן מלטפת את פניו ברוך
"למה? משי... אני חושב שכדאי שנדבר על זה... זה של שנינו... ואני רוצה את הילד"
הרופא בא לומר משהו אבל הקדמתי אותו ;
"מותק, יש לי ארבעה דברים להגיד לך" חייכתי ממשיהכ ללטף את פניו ברכות.
"ראשית, אתה בחור צעיר, רק השתחררת מהצבא... עם תינוק על הראש לא יהיו לך חיים, לא תלמד באונוברסיטה, ושלא נדבר על תואר ראשון, שני, דוקטורט..." אמרתי מחייכת
"שנית, גם אני עדיין קטנה לדברים האלה, אני עדיין לומדת אני בתקופת בגרויות. אם יהיה לי תינוק כל העתיד שלי יקרוס, ואז: איזה מין אישה תהיה לך?" המשכתי באותו חיוך
"שלישית, אין על מה לדבר.. והתינוק הזה לא של שנינו. להזכיר לך, לפני ארבעה חודשים אתה היית בלבנון... ככה שהתינוק לא יכול להיות שלך" אמרתי ושמעתי מן אנחה של 'חבל' מהכיוון של אמא שלי
"דבר רביעי, מותק, אני מאוהבת בניר. מ א ו ה ב ת" אמרתי ונשקתי לאפו של מתן בעידוד והמשכתי באותו חיוך עליז.
"אני..." התחיל לומר מתן וקם מהמיטה בהלם "אני חושב שכדאי..."
"כדאי שתלך? כן, כדאי..." חייכתי אליו כשהיה בדרך החוצה ברוורס בדיוק כשבא להיתקע ב...
"חמודי! תיזה.." התחילה אמא שלי לצייץ אבל מתן קיבל את כל מה שאני לא הספקתי לתת לו מהמשקוף של הדלת.
נפטרנו ממתן? יש מצב (:
חזרתי למשתמש הישן שלי אחרי ארבע חודשים של הרחקה:]
אווווווווווווהבת 😁
יאווווווווו..איזה פרקקקקקק!!..
אהבתי את החופשיות שלה, איך שהיא מקבלת את זה שהיא בהריון.. זה נדיר!!!..
וניר.. ניר מתוקיייייי אני אוהבת אותו!
המשך דחוףףףף
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
איזה פרקקק קטלני ומצחיקק..
המשךך דחוף!!
למה היא ככה אל מתן לא יפהה...
פרק יפה תשמכיכי
חחחחחח
מדהיייייייייים
המשךך
אתר האהבה הישראלי