אנייייייייייי
רוצההההההההההההההה עודדדדדדדדדדד
תגובוותתת!!!!!!!!!
רעים!!
תגיבו להההההההההההההה
רעים חח
עכד שאין לי עוד תגובות אני לא ממשיכה..
אין לי חשק ככה לכתוב עוד פרקים!!!!!!
נשמתייייי השלמתי את הפרק האחרון שהיה חסר לייי.
הסיפור שלך מדהיםםם, ואני מחכה כבר להמשך..!!
ומי שלא קורא/מגיב ההפסד הוא רק שלווווו..!
אוהבת אותך, לירןן..~
אכלנו.. שבענו..
והלכנו לרפת..
שם...
טוב האמת..
כשהגעתי הבייתה..
שמתי לב שאחותי לא בבית..
לא הבנתי למה..
הרי היא אמורה להיות בשעה הזאת בבית..
שאלתי את אמא מדוע היא לא בבית ואיפה היא..
אמא- "אממ אני באמת לא יודעת לא שמתי לב בכלל שהיא יצאה."
אני כבר לא ידעתי מה לחשוב..
והעדפתי לחשוב שאולי היא הלכה לאיזו חברה או משו..
כשהגענו לרפת..
נזכרתי כי אבי ביקש ממני ללכת לאורווה כדיי לראות מה עם סוסה חולה..
הלכתי לכיוון האורווה...
כשנכנסתי לא האמנתי למראה עייני..
ראיתי את אחותי על הרצפה..
כשכל החציר מכסה את כל גופה..
שוכבת ולא זזה..
כל ידיה היו מכוסות בדם..
לידה היה מונח סכין..
ישר הבנתי כי היא ניסתה להתאבד..
לא ידעתי אם היא מתה או חיה..
אני ממש ממש נכנסתי ללחץ..
לא ידעתי מה לעשות..
צעקתי לעידו.. [הרפת הייתה ממש קרובה לאורווה..]
עידו שהיה איתי.. הלך לכיוונה ובדק אם יש לה דופק..
היה לה דופק ממש ממש חלש...
אני התקשרתי מיד לאמא ולאמבולנס..
האמבולנס הגיע ממש ממש מהר והחל לטפל בה ובאותו זמן גם הסיע אותה לבית החולים הקרוב ביותר..
אני ממש נכנסתי להיסטריה ולא הפסקתי לבכות.
לא ידעתי מה לעשות..
לא ידעתי מה לחשוב..
לא הבנתי למה היא ניסתה להתאבד..
כאשר האמבולנס העלה אותה על המכונית..
ראיתי כי ליד המקום בו היא שכבה מונחת מעטפה שעליה רשום "למאיוש שלי בלבד"
כל כך פחדתי לקרוא את מה שכתוב בפנים..
פחדתי לפתוח את המעטפה..
אז לקחתי אותה איתי שמתי אותה בכיס..
והלכתי לכיוון כולם..
אמא שלאה אותי "מה עשית בפנים?"
אני "לא משו מיוחד.."
נסענו כולנו לבית החולים..
עידו היה איתי כל הזמן הזה..
לאחר כמה שעות..
אמרו לנו הרופאים כי היא נפתרה..
וכי היה כבר מאוד מאוחר להצילה.. כי היא איבדה המון דם.. והחתכים הגיעו מאוד עמוק...
אני כל כך כעסתי על עצמי..
למה לא יכולתי להגיע לשם יותר מוקדם?
כל כך הרבה שאלות היו במוחי...
לא יכולתי שלא להפסיק לבכות..
ואני משום מה לא הבנתי מדוע עמית לא פה.. [עמית הוא החבר של אחותי..]
איך הוא לא ידוע מה קרה לה?
למה לא הודיעו לו?
אז החלטתי להתקשר אליו..
התקשרתי.. ..
הוא אמר כי הוא כבר יוצא לכיוון בית החולים..
אמא אמרה לי ללכת הבייתה..
להתרענן ואז לחחזור..
כך עשיתי חזרתי עם עידו יחד לבית..
כשהיינו במונית..
עידו שאל אותי.. מה עשיתי באורווה כל כך הרבה זמן..
אני- אממ מאמי אני מצאתי שם מכתב שאחותי כתבה לי..
ואני ממש ממש מפחדת לפתוח ולקרוא מה כתוב בו..
עידו- אבל אם את רוצה לדעת למה זה קרה.. ולמה היא החליטה לקחת את המוות שלה בידיי עצמה את חייבת לקרוא אותו..
אני- אני יודעת אבל אני ממש מפחדת..
עידו- אני יכול לעזור לך להתגבר על הפחד הזה באיזה שהיא דרך?
אני- זה פחד אישי שלי ואני צריכה להתגבר עליו לבד.. סורי מאמי...
עידו- אל תדאגי אני מבין אותך..
ויהיה טוב אני בטוח שאחותך מסתכלת עלייך מלמעלה.. ורוצה שתהיה מאושרת..
רוצה שתהיה שמחה..
אפילו שהיא לא כאן..
היא תמיד תהיה איתך..
תסתכל עלייך ותשמור מלמעלה שלא יקרה לך כלום אני בטוח!
אני- תודה עידו על שאתה איתי פה ותמוך בי ככה.. באמת..
כשהגענו הבייתה.. עידו נכנס להתקלח..
ואני שהייתי בתוך חדרי החלטתי לאזור אומץ ולקרוא את המכתב..
"למאיוש שלי,
אני יודעת שאת עכשיו כואבת ולא מבינה מדוע? למה? איך? מה?
אני מבינה כי את רוצה את כל התשובות לשאלות אלו..
והמכתב הזה נועד בדיוק בשביל זה..
לתת לך את כל התשובות לשאלות שאת שואלת כרגע את עצמך..
אז..
קודם כל שתדעי שאין לזה שום קשר אלייך..
אני פשוט מרגישה מאוד דיכאונית כרגע [כבר לא מרגישה.. אני לא איתך..]
גיל בגד בי..
כמה פעמים..
הוא פשוט לא בן אדם אמיתי.
הוא פשוט בוגדני..
לא יכול לאהבו כמו שאני אותו.. ואת יכולה לתאר לעצמך כמה זה פוגע בי..
נתתי לו את כל החיים שלי.. הוא ידע את כל כולי.. היה הבן אדם שהכי אהבתי בעולם שהכי סמכתי עליו ופתאום לראות כמה הוא בגד בי..
כמה הוא לא איתי אמיתי כמו שאני איתו..
זה ממש כואב לי וזו בעצם הזיבה העיקרית למה שעשיתי..
אך אני לא רוצה להאשים אותו זה מעשה שאני קיבלתי על עצמי ואני החלטתי לעשות זאת..
ולכן אני מבקשת ממך שלא תאשימי אותו כי הוא לא שם בכלל..
זו רק אני שעשיתי זאת וזו רק אני שהחלטתי על כך..
כל החיים שלי בחרא..
פיטרו אותי מהעבודה..
כל החלומות שלי התנפצו בשנייה..
אז החלטתי כי אין לי למה לחיות..
אלא למות עדיף לי..
ואני באמת מצטערת שאת וכל המשפחה סובלים מכך..
אבל אני חושבת כי הגיע הרגע שפעם אחת בחיים אני יעשה משו בשביל עצמי..
משו למעני..
ובלי להתחשב באחרים..
אני כל כך מצטערת על כך הצער שאני גורמת לכם ברגעים אלו..
אך במכתב זה אני רוצה לפנות אלייך אישית..
ולבקש ממך..
שלא תשכחי אותי לעולם..
תנצרי את אהבתך אליי עמוק בליבך ולא תשכחי שום רגע נתון שלנו יחד..
אפילו אם לא היינו פיזית יחד אלא רק במחשבות רק בחלומות..
תזכרי אותי..
אני רוצה לבקש ממך בקשה מאוד מיוחדת..
תמשיכי לחיות את החיים עד תומם..
תמשיכי למצות כל רגע בחיים..
תמשיכי לחיות לפי מה שאת..
ומי שאת..
תחיי בשביל עצמך ולא בשביל אחרים..
תעשי רק את מה שאת אוהבת..
רק מה שאת רוצה..
אך דעי להתחשב באחר.. ובשונה
דעי לקבל דעות של אחרים
אפילו אם את לא ממש מסכימה איתם..
כבדי את האחר ויכבדו אותך..
והכי חשוב..
אני לעולם לא יעזוב אותך..
אני יסתכל עלייך מלמעלה וישמור עלייך מכל משמר..
מכל רע..
אני יזעור לך להמשיך בחייך כמו שאת רוצה ויודעת..
תמשיכי לעזור להורים ולאחים הגדולים..
תחיי באהבה ויחזירו לך אהבה..
ועצה קטנה ממני – עידו הוא הבן אדם שהכי מתאים לך בעולם..
תשמרי עליו כי לא נשארו ממנו הרבה!
אז מאיוש שלי..
דבר אחרון והכי חשוב=
אני אוהבת אותך.. ולא עזבתי אותך..
הלכתי למקום יותר טוב..
למקום בו אוכל לשמור עלייך הכי טוב בעולם..
ובקשה לי אלייך.. את כל מה שאמרתי לך פה במכתב תשמרי בינינו שזה יהיה הסוד האחרון שנחלוק יחד..
חולה עלייך ולא אשכח אותך לעולם..
שלך לעד, שירן!"
אני קראתי את המכתב ודמעות לא הפסיקו להציף את עייני..
ככה יכולתי לבטא את הכאב שלי בצורה הכי טובה..
עידו שסיים להתקלח נכנס לחדרי כשרק מגבת עליו..
הוא התיישב לידי..
והחל לחבק אותי..
ומילמל, מאמי אל תדאגי הכל יהיה טוב.. אני איתך בכל..
אני- תודה רבה לך עידו..
עידו- את ככה בגלל המכתב?
אני- כן אבל אל תשאל אותי מה כתוב בו כי אני לא יכולה לספר היא ביקשה ממני לא להגיד..
עידו- אין בעיה אני מבין..
טוב אני זז להתלבש תיכנסי להתקלח ונלך חזרה לבית חולים..
טוב?
אני- אין בעיה נכנסת עכשיו..
נכנסתי להתקלח ונתתי לזרם המים להישפך עליי..
ככה יכולתי להרגיש כאילו המים מנקים ממני את כל הדמעות ואת כל העצב..
אך הדמעות שלי התערבבו יחד עם זרם המים..
כשיצאתי מהמקלחת התחלתי להתארגן..
התלבשתי, שמתי בגדים שחורים
ולקחתי איתי משקפי שמש.. כי אני לא אוהבת שרואים את הדמעות שלי זולגות מעיניי..
חזרנו לבית החולים..
ושם אמא שאמרה לנו כי עוד מעט תיערך הלוויה..
כולם חזרו הביתה החליפו בגדים..
הודענו לכמה אנשים חשובים..
וזזנו לבית העלמין..
שם..
ועכשיו אני רוצה הרבה תגובות..
שמתי פרק ממש ממש ארוך..
שהשקעתי בו המון!!!!!!!!!!
וואי רותם אני כולי צמרמורת פה.. את כותבת מדהים..
ובכלל הפרק הזה משגע ועצוב ..
[החלק עם המקלחת וזרם המים- גם אני כותבת אותו בסיפורים שלי תמיד]
אהבתי את החלק של המכתב, כתבת אותו בצורה כה אמיתית..
בכללי פרק מהמם, מחכה להמשך אהובתי..
לירן~..
ואי מאמי עצובבבבבבבב כל כך..
תמשיכי נשמתי..
לאביו
איזה פרק יפה...
את רושמת פשוט מולשם עברו בי צמרמורת
בננות תודה לכל מי שהגיבה לי..!!
אבל אני רוצה עוד כמה תגובות לפני שאני עושה המשך.....
אוהבת המון..
רותמיק :]]
מאמוששש שילייי השלמתי את מה שהחסרתי כבר אתמולללל חחח
אבל רק עכשיו יצא לי להגיבב כי לא הייתי במחשב שליי!
אז זה מושלםם כמו תמידדד#$%
ממש ממש עצובבבבבבבב!!
תמשיכי דחוףףף מאמייי
יפיתי=]]
בננות סורי על הייבוש..
אבל היום המשךךך
מבטיחה!!!
חולה עליכןן
רותמיק =))
ישששששששש מחכהההה=]]
למה את לא ב-א-י-י-ס-י?!?!?!
אתר האהבה הישראלי