לירנוש ויעלוששששששששש
מושלמות שליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
רק בשבילכן המשךךךך[נראלי כולן נטשו את הסיפור שלי..]
פרק 16-
לאחר כמה ימים אני נסעתי לעיר..
כמו שאתם מתארים לעצמכם זה לא ממש היה כל כך כיף..
לא היה לי את השקט שהיה לי בחווה..
בקיבוץ..
מעולם..
כל השנים שאני חיה.. לא גרתי בשום מקום שהוא לא הקיבוץ..
אני פשוט מחוברת כל כך חזק לאדמה שלי..
לקרקע שלי..
אין שום מקום בעולם שהייתי רוצה לגור בו חוץ מהקיבוץ..
העיר נראתה לי כל כך מגעילה.. [סורי לכל העירונים גם אני עירונית.. מת"א.. פשוט בשביל הסיפור..]
כל כך מזוהמת..
כל כך דחוסה..
לא מסוגלת להבין איך כל כך הרבה אנשים מסוגלים לחיות פה..
ועוד לאהוב את זה..
טוב אז הגעתי..
הייתי עם עידו..
ראיתי כמה ההוירם שלו סגורים..
כאילו לא מתקשרים..
אני לא כל כך הבנתי מדוע..
והאמת שהייתי מאוד סקרנית לדעת..
כאשר הגעתי הם אמרו 'שלום' ותו לא..
לי זה היה מאוד מוזר..
כי כאשר אחי הביא לביתנו חברה שלו.. אמאבא שאלו את החברה המון שאלות.. כמו חוקרים במשטרה..
לאחר יומיים ששהיתי בביתו של עידו החלטתי לשאול מדוע הוריו לא מתקשרים עם האנשים..
חיים במין בועה שכזו..
עידו החל להסביר: "לא סיפרתי לך עדיין אך הנה זמן טוב,
כשהייתי בן 6 אחותי נפטרה מתאונת דרכים..
מאז הוריי לא מתקשרים עם אפחד..
ממשיכים בחייהם אך לא מדברים,
רק אם הם חייבים..
דמעות החלו לבצבץ על עיניו של עידו..
אני חיבקתי אותו ואמרתי: "אין צורך שתמשיך אני מבינה..
עידו- תודה מאיוש את כל כך טובה..
אני כל כך מאושר שמצאתי אותך..
הייתי כל כך מאושרת באותו רגע למרות כל העצב והכאב על מה שעידו אמר לי כרגע..
הייתי מאושרת שהוא נפתח בי בכזו קלות..
לכן החלטתי שאני גם צריכה לעשות זאת..
ולספר לו משו מעברי שלא נותן לי מנוח..
לא נותן לי שקט...
אך עם כל מה שהיה בקיץ האחרון לא כל כך זכרתי את זה בזכותו של עידו..
אני- עידו יש משו שאני צריכה לספר לך..
עידו- די מאי את מפחידה עם הפרצוף הזה.. כאילו זה משו ממש רציני.. טוב ספרי אני תמיד מוכן לשמוע..
אני- אז.. נכון אתה מכיר את ההורים שלי..?
עידו- נו זה ברור..
אני- טוב אז אתה לא באמת מכיר אותם..
עידו – מה זאת אומרת? אני מכיר אותם ההורים שלך הם לא קובי ועליזה?
אני- הםם ההורים שלי כל חיי נכון.. אבל הם לא ההורים האמיתים שלי הם ההורים המאמצים שלי..
אני ילדה מאומצת..
עידו- וואי באמת?
ואת לא יודעת מי הם ההורים האמיתיים שלך?
אני- לא מעולם לא ידעתי..
רק עכשיו יש לי ספק קטן שאני רוצה לדעת מי הם..
מדוע הם נטשו אותי..
למה לא רצו בי.. כל מיני שאלות שאת קובי ועליזה
אני לא יכולה לשאול כי אין להם את התשובות..
אבל שלא תבין לא נכון..
אני מאוד אוהבת את ההורים המאמצים שלי..
למרות שאני לא רואה אותם כך..
הם מאז ומעולם היו ההורים שלי..
אני מתייחסת אליהם כך..
הם גידלו אותי הם עזרו לי הם תמכו בי.. בכל המובנים הם היו ההורים שלי..
ואני לא חושבת שאם אני אמצא את ההורים שלי אז אני אלך לגור או לחיות איתם..
אני פשוט לא חושבת שזה אפשרי שאתרגל להורים אחרים..
חוץ מזה שקובי וחנה גם מתייחסים אליי כילדה שלהם בכל המובנים..
וגם כל האחים שלי.. אני כמו אחות רגילה בשבילם.. ואני שמחה שככה זה.. כאילו אני לא יודעת מה היה איתי אם לא הייתי גודלת אצלם.. חוץ מזה שכמעט בטוח לא הייתי מכירה אותך.. אז..
עידו- איזה מאמי את..
ואני מבין את כל מה שקורה לך..
ואם את רוצה למצוא את ההורים האמיתים שלך אני תמיד פה כדיי לעזור לך..
לאבא שלי יש כל מיני קשרים בכל מיני מוסדות ציבוריים [אבא שלו הוא שופט מאוד גדול ומוכר..]
אז מתי שרק תרצי אני אוכל לסדר לך משו..
רק תגידי..
ובקשר לוידוי שלך..
אני בטוח שזה לא קל לגלות את זה..
אבל את צריכה לדעת שזה מה שקרה ואת לא יכולה לשנות את זה..
ככה ה' רצה וזה מה שקרה..
את רק יכולה לנסות להבין מדוע.. וגם זה לא בטוח תקבלי כי את לא יודעת איזה מין אנשים הם..
ומה איתם עכשיו..
את רק יכולה לנסות ולהיות בטוחה שאני תמיד איתך!
כל כך עזרו לי כל מילותיו של עידו..
הרגשתי עם כל זה כל כך טוב..
כל כך מוגנת..
הרגשתי שכל מילה שיצאה לו מהפה הייתה כל כך אמיתית..
עידו חיבק אותי..
ונתן לי הרגשה פשוט נפלאה..
אני מרגישה שכל יום אני פשוט מתאהבת בו יותר ויותר..
הרגש פשוט מתעצם..
עד שלפעמים נדמה לי כי יגיע היום שאני פשוט לא אוכל לחיות בלעדיו..
שאלתי את עידו גם מה קורה עם גיל וכל שאר אלו שהיו איתו בקיבוץ..
הוא אמר שמאז שהגיע לעיר אפחד לא כל כך שם עליו כי הוא מאוד התרחק מהם..
הוא אמר אבל שהוא מעדיף להיות איתם כך מפני שהם לא הילדים הכי טובים שהוא מכיר..
ושהוא מתחרט על כך שהוא מבין את זה רק עכשיו..
אבל האמת שגם בקיץ הוא הכיר לא מעט חברה ממש נחמדים..
כל מיני חברים שלי שהכרתי לו כדיי שלא ירגיש לבד..
שלא ירגיש שאיבד איזהשם חברים כל כך טובים..
וגם כדיי שישתלב..





