מהמממממממממממם
המששששששששששך
דחוף
המשך כנראה מחר נשמתייי..
ונעמושה 601 וואו..... 😯
ואואואואו מדהיייייייים מאמי
חיחי מחכה להמשךךךך
מאירועי הפרק הקודם-
הלכתי לכיוון בית החולים והאזנתי למיני דיסק שלא שכחתי לקחת עימי מהבית..
הוא גרם לי להירגע.. האזנה לשירים תמיד מרגיעה אותי..
השיר שלי ושל תמיר נשמע במיני דיסק.. ודמעות החלו לזלוג מעיניי...
"עוד אקח אותך..רחוק מכאן.. לקצה העולם.. יש שם אי קטן..
זה האי.. האי שלנו.. זה אי האהבה.." ..
זה השיר הראשון שאני ותמירי שמענו ביחד בדייט הראשון שלנו..
אוף למה הגלגל לא יכול לחזור אחורה.. אז הכל היה פשוט יותר..
והפרק החדש-
הגעתי לבית-החולים וביררתי היכן נמצא החדר של תמיר..
"חדר 392..ומי את?" שאלה אותי המזכירה..
"חברה מאוד קרובה.." אמרתי לה והיא חייכה והרשתה לי ללכת..
נכנסתי לחדר, תמיר שכב על המיטה.. ואינפוזיה הייתה מחוברת לידו הימנית..
"תמירי.." אמרתי והנחתי את התיק על הכסא שלידו..
"מה שלומך?" שאלתי בדאגה וליטפתי את פניו.. "הוא בסדר.. קצת מותש.."
אמרה לי מור שנכנסה פתאום לחדר..
"אה..היי מור.." אמרתי לה והיא חייכה אליי.. "דניאל..אני רוצה להגיד לך משהו.."
תמיר אמר ולקח נשימה עמוקה.. "מה מאמי?" שאלתי והתבוננתי בו..
"אל תכעסי או תהיי עצובה, פשוט חשבתי שמגיע לך לדעת ש...
הרופא אמר לי שהסיכויים שלי להחלים הם אפסיים.." תמיר אמר..
ומיד הסתכלתי על מור בדאגה.. "יהיה בסדר תינוק" מור אמרה לו וצחקה..
ידעתי שהיא בעצמה חוששת, וע"י קצת בידור היא מתחזקת ..
"כן יהיה בסדר" הוספתי אחריה וחייכתי חיוך שיקרי..
יצאתי מהחדר וניגשתי לרופא של תמיר..
"סליחה, אוכל להחליף איתך מספר מילים?" שאלתי אותו בנימוס..
"מי את? ובמהרה.. אני ממהר לניתוח" הוא אמר ברשמיות.. ומהר ניסחתי את דבריי..
"אני חברה מאוד טובה של הבחור שיושב בחדר 392..
שטיפלת בו ממש לא מזמן.. אמרת לו שסיכויי ההחלמה שלו אפסיים..
האם זה נכון? אין שום דבר לשנות את המצב או משהו?" שאלתי אותו..
והוא הסתכל עליי וחייך.. "תראי חמודה.. החבר שלך חולה במחלה מאוד נדירה..
וקשה מאוד למצוא לה תרופה מוחלטת..
בעזרת מספר טיפולים נוכל לנסות לחסל את הנגיף שבגופו,
אבל זה יכול לגרום על הדרך לשיבושים שונים בגופו של הנער.." הוא הסביר לי..
"..לכן סיכויי ההחלמה הם אכן אפסיים.." הוא המשיך..
"ומה עליי לעשות? האם ככה לוותר ולתת לו ללכת מעולמי?" שאלתי אותו בייאוש..
"אינני יכול לעזור לך יקירתי.. רק תהיי לידו ברגעיו האחרונים.." הוא אמר והלך לדרכו..
נשארתי שם.. עומדת קפואה במקום ולא מסוגלת לזוז..
הרגשתי שכל עולמי פשוט קפא במקום.. ושאין שום דרך להפשירו..
התחלתי לבכות.. דמעות קטנות ורטובות זלגו על פניי..
ולא היה בי אפילו את הכוח לנגבם..
לא ידעתי כיצד אוכל להתמודד עם הבשורה שזה עתה נודעה לי..
לא ידעתי מה לעשות.. כיצד לתפקד..
אבל דבר אחד ידעתי.. ידעתי שאני לא יפקיר אותו אפילו לא לרגע אחד..
ואם הגורל שלו זה למות בגיל כה צעיר.. אז עליי לקבל את זה..
ולנצל כל רגע איתו.. כי הוא אהבת חיי.. אהבת חיי היחידה..
הוצאתי את ספר התהילים מהתיק.. והמשכתי לקרוא בו..
"בבקשה אלוהים.. תעזור לו.. אני מתחננת אלייך..." אמרתי ודמעותיי הרטיבו את הכתוב..
"..קח אותי רק לא אותו.." אמרתי בלחש...
סתם לידע כללי שתדעו -
חלק מהפרק קצת משקף את החיים שלי .. [דברים שקרו לי בעבר]..
יאווו איחזה עצובבבבבבבבבבבב
ואני מצטערת שזה היה צריך לעבור עלייך
כי אני לא מאחלת לאפחד להיות במצב הזהה
זה כזה מפחיד וכואב באותו זמןןן
ממש אהבתיי ת'פרק הוא מרגש ומדהיםםם
והיא ממש חברה טובה!!
תמשיכיי מהרוששששששששששששש
לפ יוו
מור'צי 😊
בובהה יפה כרגילל
שמתי לך המשך +הקדשה 😊
..
המשך בקרוב בננות..
ומורצ'י איי לאב יוו..
דאייי איזו פאקינג צמרמורת יש ליייי
חח אני מושפעת מהשני הזאת הסיפור של תמריי
קיצר מאמי פשוט מדהיםםםם
ואל תהרגי לי אותוווווו
מחוכה להמשךך
אוהבתת
טלוש
כן בתאלוש =/
וטלוש.. חכי תראי כבר מה יהיה..
אוהבת אתכן.. ותודה על התגובות..
המשך בקרוב..
ממאושית שלייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
אמאאאאאאאאא
איזה פרקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק
אני פה עם דמעותתתתתת מסכניםםםםםםםםםםםם
ואממ אני ממש ממש עצובה שזה חלק ממה שעבר עלייךךךך עם אבא שלך..
אני ממש ממש מטערת בשבילך.. ותמידידידידידידידידיידידידידידידיידידידידיידדידידידידדדד
פה בשבילך!!!!!!
חולה עלייךךך
רותמיק =))
אתר האהבה הישראלי