באמת עצובי \=
יפה כרגיל - אוהבת אותך יפה שלי (:
חחחחחח טלוששש.. יהיה בסדר.. דונט ווריי..
והיללי מתה עלייךךך...
המשך בקרוב 😊
ואווווי עצוביייי..
מחכה להמשך מותקקק 😊
יאוו לירנושששששששששש
איזה עצוביי!!
אופייייייייייייייייייי ואין תחליף לאף בנאדם
איזה משפט חזק אהבתי מאוד!!
תמשיכי לירנוששששששששששש
מהר מהר מהר מהררררררררררררררר
לפ יוו
מור'צי 😊
תודה על התגובותתת..
לאב יוו בננות..
והמשך בקרוב .. 😊
QUOTE (קיפיי @ 07/04/2006) יש ! 😊
😊
אוףף שתמיררר לא ימותת!
המשךך!
אניי רוצה המשךךך דחוף..
גמני אהבתי את הקטע שבתאלוש אהבה.......
חח
לאפפפפ יו מוצ'וו רותמיק =))
שמחה שאהבתןןן..
ההמשך יהיה.. אממ..נראה לי בצהריים ככה.. [?]
מתה עלייכןןן ויום מקסים 😊
יום מדהים 😊 אוהבת אותך
מחכה להמשך
בננות הנה ההמשך.. לאב יוו...
מאירועי הפרק הקודם-
**מאור**: אז ככה.. תפנימי את זה..
"כוחו של אדם נמצא ביכולתו ובהתאוששותו להמשיך הלאה.."
ישבתי מול המחשב.. קוראת את אותו המשפט שוב ושוב..
האצבעות שלי כאילו קפאו במקומן ולא הצלחתי להקליד למאור אפילו את דבריי..
מחשבות התחילו להתרוצץ במוחי.. מחשבות על המשפט.. ועל הקשר שלו לתמירי..
איך תמיר יוכל להמשיך הלאה..? איך הוא באמת יצליח להינצל...?
הרי רופא יודע הרבה יותר מאשר סתם משפט סתמי שמנסה להעביר לנו מוסר השכל.. לא?
לחצתי על הכפתור וכיביתי את המחשב באופן מיידי.. ידעתי שאני פוגעת בו ככה והורסת אותו..
אבל לא הזיז לי באותו הרגע.. הרי הוא רק מחשב..
ותמיד אפשר לקנות חדש אם הוא פתאום 'מת'..
ולעומתו אם תמיר ימות..
לא יימצא לו תחליף לעולם...
והפרק החדש-
עוד יום חלף, יום של בזבוז.. יום של עצב והרבה מאוד כאב..
עוד יום של ייאוש, איבוד תקווה והמון צער..
ישבתי בחדר שעות שלמות וניסיתי להבין את הדרך שהעולם פועל..
לצערי לא הצלחתי..
כואב לי לדעת שבסופו של דבר כל ההצלחות,החלומות והתקוות שלנו מתנפצים,
ושאין בכוחם להיאבק מול הכוח הגדול מכל- המוות..
עמית ואני ניהלנו שיחה דיי ארוכה היום..
שיחה שנפלטו הרבה דעות והשקפות של כל אחד מאיתנו..הוא אמר שהוא מבין את הצער והכאב
שאני מרגישה עכשיו, ושגם הוא הרגיש כך שאבינו נפטר..
"את היית קטנה עדיין...לא הבנת הרבה" הוא אמר לי.. ואני שתקתי..
כנראה שבאמת לא הייתי בוגרת אז,
כדי להבין באמת את המשמעות של המוות ..
ושל ההיעלמות המוחלטת והבלתי נמנעת הזו מהעולם ...
"אפשר להיכנס?" שאלה אותי אמי וקטעה את חוט המחשבה שלי בין רגע..
"בטח" אמרתי והסתובבתי עם הכיסא לכיוונה..
"אני רוצה לדבר איתך" היא אמרה והתיישבה על המיטה שלי..
"מקשיבה" אמרתי עם חצי חיוך..
"מתוקה בימים האחרונים אני מרגישה שעובר עלייך משהו.. משהו רע..
וזה בגלל תמיר..אני יודעת.. ובצדק שתרגישי רע,
כי אכפת לך ממנו והוא חשוב לך, והוא לא סתם עוד אחד..
באמת למדתי לקבל את העובדה שאת אוהבת אותו" אמא התחילה את נאומה..
חייכתי אליה.. ושמחתי שהיא סוף סוף קיבלה את תמיר..
רק חבל שרק עכשיו, כי עכשיו זה דיי מאוחר..
"..בכל אופן יקירתי חשוב לי שתדעי שלא משנה מה יקרה לתמיר..
בין אם יחלים מהמחלה.. ובין אם סופו יהיה מר..
אני רוצה שתביני שהחיים ממשיכים.. וזו דרך העולם.. כך הוא מתנהל..
אני לא רוצה שתהיי שבורה ותאבדי את כל התקוות והחלומות שלך בגלל זה" היא המשיכה..
"מה שוות כל התקוות והחלומות בסוף..אה אמא?..
הרי מי כבר מספיק להגשים את כולם..? וגם אם הוא מספיק..
בסוף הוא מת.. והכל נשכח" אמרתי בייאוש..
"לא הכל נשכח.. פה את טועה. האנשים שנשארים עדיין בעולם זוכרים את אותו האדם..
וחיים מזיכרונות וחוויות שהיו להם איתו.. כמוני לדוגמא.." היא אמרה..
והבנתי שהיא מדברת על אבא.. "מה אני יגיד לך אמא..." אמרתי לה..
"תגידי לי שאת אוהבת אותי ותביאי חיבוק" היא אמרה וחייכה אליי..
העיניים שלה היו רטובות מדמעות, ידעתי שכואב לה בדיוק כמו שלי כואב..
חיבקתי אותה חזק.. והדמעות יצאו..ואיתן כל הכאב שהחזקתי בתוכי בימים האלה..
"אוף נמאס לי.." אמרתי לה והמשכתי לבכות..
"שששש..תירגעי" היא אמרה והמשיכה לחבק אותי..
"ובכל העולם לא מוצאים בנאדם שייקח את הכאב וייתן לך לישון.."
צלצל לי הפלאפון.. על הצג הופיע ---מור--- "היי מור" מיד אמרתי..
"היי בובה.. שומעת יש מצב את קופצת לבית חולים ומחליפה אותי?" היא ביקשה..
"בטח..אני יתארגן ואבוא" השבתי במהרה.. "מעולה..תודה מאמי.."
היא אמרה ובאה לנתק.. "רגע מורי.. תגידי מה עם תמיר?" שאלתי מיד..
"תמיר בסדר..ישן.. התרופות ממש מרדימות אותו.." היא אמרה..
"טוף..אני כבר באה..ביי מותק" אמרתי וניתקתי את השיחה..
"צריכה הסעה?" אמא מיד הציעה.. "כן, רק אני יתארגן ונצא" השבתי..
והחלפתי מהר בגדים.. אחרי רבע שעה בערך יצאנו לכיוון בית החולים..
"תתקשרי אליי אם לא יהיה לך איך לחזור" אמא אמרה..
"אוקיי..ביי ותודה" אמרתי וטרקתי את דלת המכונית..
נכנסתי לבית החולים.. המסדרונות מעולם לא נראו לי כל כך ארוכים ועמוסים..
מיטות חולים ריקות נשענו על הקיר הימני.. לצד הכניסות לחדרים..
ואני הלכתי לאט ובשקט.. הגעתי לחדר של תמיר..
התבוננתי פנימה וראיתי את מור בדיוק מתארגנת לצאת..
"ביי מאמי" היא לחשה כשקלטה אותי ויצאה לדרכה..
נכנסתי פנימה..
תמיר שכב במיטה כשמחוברים אל עורקיו צינורות שמזרימים לו את כל הנוזלים שהוא צריך..
כאב לי לראות אותו ככה.. זה הזכיר לי את הביקורים אצל אבא שלי.. כשהוא היה חולה..
"תמירי" לחשתי וליטפתי את ראשו..
הוא פקח את עיניו באיטיות וחייך אליי..
"אוהבת אותך.." אמרתי ..
ונשקתי לו במצח..
ואל תפסיקו לקרואאא.. אפילו אם קצת עצוב בפרקים האחרונים..
בסוף זה יהיה שווה את זה..
מ=ד=ה=י=םםםםםםםם!!!!!!!!
המשךך דחחחווווף=]
יאוו לירנושששששששששש
איזה שלמותתתת!!
נראה לך נפסיק לקרואאאא
לפחות לא אנייייייייייייייייייייייייייייי
מתה על הסיפורים שלך ועל הקטעים וכל מה שאת רושמת
לפחות אנייי!!
לפ יוו
והמשכושששששששש
מור'צי 😊
אתר האהבה הישראלי