חחחחחחחחחחח תודה 😊
לפתע,הפלאפון שלו צילצל.
הוא הוציא אותו מהכיס.
"זה דניאל" הוא הביט בי.
"תענה.." אמרתי.
"הלוו?" עומר ענה...
---
"אתה עם ירדן?" דניאל שאל.
"למה?" עומר שאל.
"תענה! אתה איתה?" דניאל שאל בעצבים.
"אל תרים עלי ת'טונים שלך זה קודם כל" עומר ענה והרגיז אותו כניראה.
"אני שואל בפעם האחרונה,אתה איתה או לא?" דניאל המשיך.
"מה איכפת לך? וגם אם אני איתה-מה אתה מתערב?לך תחפש ת'חברים שלך" עומר ענה וניתק.
"יא קרועעעעעעעעע" ציחקקתי.
"בואנה..הילד הזה מטורף עליך..שזה כבר מפחיד." עומר אמר והביט בי.
"מה מפחיד בזה ?" שאלתי ולקחתי ביס מהשניצל.
"יש לך ממה לפחד..תהיי בטוחה" עומר אמר בטון מדאיג.
"חחחחח..למה? מה דניאל כבר יעשה לי?" צחחקתי.
"מה את דפוקה? הוא אנס פעם מישהי" עומר אמר.
"מהההההההההה?" צרחתי.
"אני לא לא לא אני לא מאמינההההה עומר ואיך זה שלא ידעתי מה מה.." התחלתי לגמגם.
עומר התחיל להתפקע מצחוק.
"מטומטם אחדד מה אתה צוחקק אה? מה מצחיק? הוא אנס מישהי ואתה צוחק? אדיוט!" המשכתי לצעוק.
"זה היה בצחוק יא סתומה..טוב שלא לקחת רציני" הוא אמר והמשיך לצחוק.
"אני שונאת אותךךך..שונאת !" צעקתי וזרקתי עליו את אחת הכריות שהיו זרוקות על הספה.
עומר הפסיק לצחוק לרגע.
"באמת?" הוא שאל.
"מה באמת?" הבטתי בו בזלזול.
"את באמת שונאת אותי?" עומר שאל.
"ניראה לךךךךךך? אני מתה עליךך" חייכתי.
"ידעתי את זה..זה ברור.את מתה עלי..מה הית עושה בלעדי?" עומר התחיל לצחוק.
"אויש שתוק" אמרתי.
צליל ההודעה של הפלאפון שלי צילצל. "תביא לי אותו" צעקתי כשעומר חטף במהירות
את הפלאפון שלי מהשולחן.
עומר פתח את ההודעה,והפרצוף המשועשע שהיה לו נהפך מיד למבוהל.
"את לא רוצה לדעת מה כתוב פה" עומר אמרה וניראה מבוהל מאוד.
"דייייי כבר" צרחתי וחטפתי ממנו את הפלאפון.
על הצג ראיתי:"ירדן אני אוהב אותך בבקשה תסלחי לי על הכל..דניאל."
אויייייייי ..עומר והשטויות שלו.
"דיי למה אתה חיב להיות מעצבן ולהלחיץ אותי?" הסתכלתי עליו.
"אני מעצבן אותך? אני יכול ללכת אם את רוצה.." עומר אמר.
"אל תשגע אותי" קמתי ופיניתי את הצלחות למטבח.
עומר חיבק אותי מאחורה,והקפיץ לי את הלב.
"אז עכשיו אני גם משגע אותך?" הוא שאל.
הורדתי את ידיו ממני,"כן ,אתה משגע אותי" עניתי והסתובבתי בעצבים.
עומר תפס אותי בידי וסובב אותי אליו.
"אני מעצבן אותך..אני משגע אותך..ואני גם אוהב אותך" הוא אמר והסתכל לי בעיינים.
סובבתי במהירות את ראשי.
"עזוב אותי אני לא במצב רוח לשטויות שלך" אמרתי ומיד הצטערתי על כך.
עעומר התעצבן..או נפגע.
הוא פשוט הסתובב בלי לומר כלום,והלך..
לפי הטריקת דלת שלו,הבנתי עד כמה הוא התעצבן.
לא הספקתי לחשוב יותר מידי,כי הטלפון ניזכר לצלצל.
זו היתה מורני.
"התגעגעתיייייי יא קופה" היא אמרה.
"גם אני אליך ..מאוד" עניתי.
"את עצובה או משהו?" היא שאלה.
"רק מבולבלת" עניתי.
סיפרתי לה על כל מה שקרה בימים האחרונים..
וגם על מה שקרה פה,לפני דקה.
"ירדני..עכשיו בכנות,את אוהבת את עומר..נכון? מאז שדניאל ואת ניפרדתם,
את חושבת על עומר..מדברת על עומר..הכל עומר עומר עומר.
אז כמו הוא אמר לך שהוא אוהב אותך,לא יכולת להגיד לו שגם את אוהבת אותו?"
מורני שאלה.
"את לא מבינה מורני..אני פוחדת להפגע כמו עם דניאל.."השבתי בעצב.
"אז בגלל שמישהו פגע בך פעם,זה אומר שאת לא תתאהבי יותר בחיים?" היא שאלה.
"מורני,אני ידבר איתך יותר מאוחר,אני חושבת שאני צריכה לעשות משהו חשוב מאוד.."
אמרתי.
"בביי מותק מתתה עליך" היא אמרה וסיימנו את השיחה.
התיישבתי על המחשב.
"עומר?" שלחתי לו הודעה.
"מה?" הוא ענה.
"למה הלכת ככה?" שאלתי.
"למה את חושבת שהלכתי ככה?" הוא שאל בכעס.
"נו..סליחה" אמרתי.
"בסדר.." הוא השיב.
"אתה סולח לי?" שאלתי.
"לא יודע..אני צריך לחשוב על זה" הוא אמר.
"נווו עומר..אל תהיה מגעיל" צחקתי לעצמי.
"סתם נו..איך אפשר שלא לסלוח לך?" הוא שאל וגרם לי לחייך.
"אממ..רציתי להגיד לך משהו" אמרתי.
"אני חייב פשוט ללכת כי הבנים מחכים לי למטה לכדורגל..אז נדבר.." הוא ענה.
"טוב" עניתי מאוכזבת.
ישבתי מעוצבנת על המיטה..
למה דווקא עכשיו הוא היה צריך ללכת ?
גם כןןןן..
לפתע ראיתי את דלת החדר שלי נפתחת,ודניאל נעמד בפתח.
"מה ? מה אתה עושה כאןןן?" שאלתי מבוהלת...





