סייפור חדש שלי..לא מצאאתי שם#!

מממ טטוב תתגגגיבבו ותגידו אאם יפפה ואם ההתחלה בבסדר
ככי אם לא אזז אני מפססיקה כבר פה$ (:
וספיר תסיימי כבר לקרוא יקופה

=חן=

חןןןןןןןן!~?@
יייייפה:]]~!#
תמשיכיכיכיכי

החזקתי את הפאלפון,ורעדתי. להתקשר? לא להתקשר? רעדתי.
מה עומר צריך ממני ? מה דחוף כל כך ? זה קשור לדניאל ? הכל ניראה לי כל כך מוזר.
חייגתי את המספר של עומר..
"הה..הלו..עומר?" גימגמתי.
"ירדןןןן? פוווווו אני שמח שהצלחתי להשיג אותך." עומר התנשף לתוך השפורפרת.
"מהה? מה קרה עומרררר?" הרגשתי כבר את הדמעות בגרון.
עומר,שאל בקול הכי מדאיג בעולם "את יושבת?"
---
ההמשךךך-

"לשבת?למה לשבת? אני לא צריכה לשבת..דבר כבר עומר!"
הרגשתי שמשהו רע קרה,וההרגשה השתלטה עלי,על כולי.
"טוב..תקשיבי,יש פה מישהו איתי ו.." המשיך עומר..
"נוווווו כבר עומר" המשכתי.
"הוא ממש אבל ממש רוצה לדבר איתך..ושאני יגיד לו לא ?" השיב עומר.
כניראה שההרגשה שלי שוב היתה שגוויה,שום דברר רע לא קרה ולא הולך לקרות.
ואפילו,הלב שלי חזר לפעום.
"ירדני?רק רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך,ושאתמול נהנתי..הרבה זמן לא נהנתי ככה.."
שמעתי את קולו של דניאל וחיוך ענקי עלה על פני..
"ו..אני מצטער אם הבהלנו אותך,פשוט היה לי חשוב להגיד לך את זה,אני מקוה שאת לא כועסת ו.."
דניאל התכוון להמשיך,אבל עצרתי אותו-"דנדן (ככה אני קוראת לו),אני לא כועסת ! אפילו לא טיפ טיפה..
אני שמחה שנהנת אתמול,כי גם אני נהנתי ככה,ו...אני אוהבת אותך"
אמרתי והרגשתי הקלה ענקית.
אני ודניאל חברים כבר חודש.
אתמול,זו היתה הפעם הראשונה שיצאנו שנינו לבד..וזה היה השישי הכי קסום בחיים שלי !
אני ודניאל לא לומדים באותו בית ספר.הוא לחוץ ועמוס כמעט בכל ימי השבוע,ובגלל זה
אנחנו יכולים לבלות ביחד רק בסופי שבוע.
בכל מקרה,למרות כל החסרונות,יש גם הרבה מאוד יתרונות בקשר שלנו.
והיתרון הכי חשוב-הוא שאני אוהבת אותו,והמון.
והוא,גם אוהב אותי-אני חושבת/:
דניאל נותן לי הרגשה של מישהי מיוחדת.
אני יודעת שההרגשה הכי נפלאה בעולם היא ההרגשה שאתה נאהב. ודניאל,נותן לי להרגיש ככה..נאהבת.

דניאל החזיר אותי בחזרה לכדור הארץ וניפץ לי את המחשבות.
"ירדני,רועי הגיע ואנחנו יורדים קצת לכדורגל בשכונה..נדבר מותק..אוהב אותך"
דניאל סיים את השיחה.

זה היה הסופשבוע הכי כיפי שהיה לי,או לפחות ככה חשבתי.
הכל היה מושלם עם דניאל,אפילו מושלם מידי ! מושלם בכדי להיות אמיתי...
החלטתי להתקשר למורני.
מורני היא כמו אחות בשבילי..אנחנו מכירות מהיום שבו נולדנו..עברנו הכל ביחד.
באיזשהוא שלב,ההורים שלה החליטו לעזוב את העיר..אבל נשארנו בקשר הדוק,
ואנחנו מדברות כמעט כל יום..אני אוהבת לדבר איתה..יש לה פיתרון להכל.
התקשרתי אליה.

"הלו?" ענו.
"מורני?" שאלתי.
"ירדנה..מה נשמע מותק? איך את מרגישה אחרי אתמול? סורי שלא התקשרתי בסוף..ברח לי מהראש" ענתה מורני.
"זה בסדר מותק..אוף..חשבתי ש..אני ירגיש הכי טוב בעולם,אבל אני מרגישה כל כך מוזר:/" עניתי בעצב.
"אווצ'..ספרי לדודה מורני" הציעה מורן (כמו תמיד).
"אחרי שדיברתי בטלפון עם דנדן,הרגשתי מוזר.לא יודעת,התחלתי לחשוב ולחשוב ולחשוב..ו..ו.." התחלתי לגמגם ולרעוד.
"היי,מאממי..בואי נגיע לעיקר,תרגעי,ותספרי לי" מורני ניסתה להרגיע אותי כשמעה כמה אני לחוצה.
"אוקי,אני פשוט..פשוט..מורני ? את לא חושבת שזה טוב מידי כדי להיות אמיתי? אני לא מבינה את זה..עד לפני חודש היתי יושבת לי בחדר,שומעת שירים עצובים שקטים כאלה..ניזכרת באקסים..בוכה..עצובה..
ועכשיו? החיוך לא יורד לי מהפרצוף.זה מוזר לא? אולי זה רע? זה לא הגיוני..אני פוחדת ו..אני לא מצליחה לחשוב על כלום מלבד דניאל"
אמרתי וחזרתי לרעוד.
"אוי ירדנה,זה טבעי שתרגישי ככה.עד לא מזמן הית מאמללת את עצמך,יושבת וחושבת על כמה מסכנה שאת..ופתאום הגיע הנסיך מסינדרלה והשכיח ממך הכל..לימד אותך מה זה לאהוב,לצחוק,לחייך..
בשבילך זה מוזר,לא רגיל ולא שיגרתי,ובגלל זה את מרגישה ככה." הסבירה מורני בסבלנות.
"אמרתי לך כבר שאני אוהבת אותך כל כך? עד השמיים ובחזרה (:" אמרתי.
"רק עד שם? היתי בטוחה שאת אוהבת אותי יותר.." ציחקקה מורני.
"חח סתמי טוב? אין לי מצב רוח לשטויות שלך..טוב מורני,נדבר יותר מאוחר..האוכל קורא לי!" הצחקתי את עצמי.
"ממ כן גם את האוכל את מעדיפה יותר ממני הא? ביי ביי שמנה" מורני סיימה ת'שיחה.

"ירדן ירדן ירדןןןן" ליאור ורותם רצו אלי בהתלהבות "אמא הכינה פנקיק! בואי"
חח צחקקתי לעצמי,סיננתי "חמודים",ורצתי לעבר המטבח.
אכלנו,צחקנו,דיברנו..סוף סוף כל המשפחה ביחד.
לפתע צילצל הטלפון."אני אני יענה אבא" אמרתי בפה מלא.
אך אמא עצרה אותי-"לא לא לא גברתי הצעירה,את יושבת פה ומסיימת.אבא יענה" ענתה לי,וסימנה לאבא לגשת לטלפון.
"הלו? כן? את מי? ירדן? היא אוכלת..אני מצטער..תתקשר יותר מאוחר..ביי"
אבא סיים את השיחה ואני היתי בשוק.
"לפחות אמרו מי זה ?" הסתקרנתי
"לא.." אבא ענה "הוא מסר שהוא יתקשר יותר מאוחר.."
עד 11 חיכיתי..אף אחד לא התקשר חוץ משירה,עדן,ומורני.
התאיישתי/:
שכבתי במיטה שעות עד שהרגשתי לגמרי עייפה,כיביתי את האור וניסיתי להרדם..
אך היה משהו שהפריע לי..זה היה צליל ההודעה בפלאפון..

?@$

..

תגיבו :]

חנוש חיים שלייי
זה ממש יפפה.
יש לך את זה😛.

מאמי
זה סיפוררר ממש ממש יאאאאאאאאאאאאאאאפפפפפפפפפפההההה
חחח
תעשיייי המשךךךךךך דדחוחףףףףףףףףףףףףףף
ביותרררררררררררררררר
-רותם-

מדהיםםםםםםםםםםםםם!!!!
תמשיכייייייייי בובהההההה =]

תודה מאמי אני יכתוב יותר מאוחר :]
אהבת את זה?

עם הכוונה עלי אז כן ומאוד =]

חנוווווווש זאת את נכוווווווווווווון ?@#$%^$
זה ממש יפפפפפה
תממשיכי אההההההההההבה שלילילייייייייייי ((;

שירקה (: #@ !

וואאיי!!!=,[[[


הגבתתי ממקוודדםם וזה לא שלח ת'הודעהה!!

זוננהה אמא של האתר הזהה!! חחחחח

אחללה של סיפוורר!!

תפרגני לנו איזה המששךך...(????)

כן שירוש זאת אנני :] #
ותודה יפה שלי 😘

הנה ההמשךךךךך -

עד 11 חיכיתי..אף אחד לא התקשר חוץ משירה,עדן,ומורני.
התאיישתי/:
שכבתי במיטה שעות עד שהרגשתי לגמרי עייפה,כיביתי את האור וניסיתי להרדם..
אך היה משהו שהפריע לי..זה היה צליל ההודעה בפלאפון..
---
"ירדני? את ערה? אנלא מצליחה להרדם"
זו היתה שירה.
אני חושבת שהתאכזבתי,אבל לא הבנתי כל כך למה.
ממי בדיוק רציתי לקבל את ההודעה? מדניאל? ב12 בלילה?
מה קורה לי?
אני יושבת לחכות לטלפונים שלו,כל טלפון או הודעה שמתקבלת אני מקווה שתהיה ממנו,
אני חושבת עליו כל היום 😊
זה טוב או רע ?
אני כבר לא יודעת.
אני לא רוצה להיות אובססיבית לגביו. בכל זאת,הוא החבר שלי.
ואובססיה היא לא דבר טוב,ובמיוחד אובססיה לגבי בני זוג שידועים בתור כאלה
שהולכים,באים,נעלמים,בוגדים,ואפילו אם יוצא להם לפעמים-הם גם פוגעים.
"הערת אותי מותק,ואני מתה מעייפות.נדבר מחר.אוהבת ירדן"
התסכלתי שוב בהודעה,לחצתי על "שלח",העפתי ת'פלא לאנשהו ועצמתי עיניים..

בוקר יום ראשון.
אוף..אני שונאת את יום ראשון
תחילת שבוע..כל השבוע עוד לפנייך..מוריד את כל החשק.
הגעתי לבצפר דיי מוקדם,אבל שמחתי לראות שגם עדן הקדימה.
"בוקר טווווווווווווב לך" חייכתי ושלחתי לה נשיקה.
עדן השיבה לי עם החיוך הכובש שלה..אוי החיוך הזה..היא יכולה להשיג איתו כל בן וגגגם כל בת !
"אפשר חיבוק?" שאלתי אותה.
"ברורררררררררר" היא אמרה,קפצה עלי והדביקה לי נשיקה.
"מאמי,אולי נלך היום לקניון? הרבה זמן לא יצאנו מאז הלחץ הזה כל המבחנים.."
הצעתי.
"ממ..רעיון טוב,נשאל את שירה אם היא פנויה היום ונעשה לנו איזה יום כיף" עדן אמרה.
שירה נכנסה לכיתה בפנים מתנשפות.
"אווו רק דיברנו על החמור" עדן אמרה ושתינו נשפכנו..
"מי חמורררררררררררררר?" שירהה התעצבנה.
"הי הי מה יש? קמנו על רגל שמאל היום? ומה יש את מתנשפת?" החלטתי לבדוק מה המצב איתה.
"איזה כלב מטומטם רדף אחרי כל הדרך לבצפר" שירה ענתה.
עדן ישר התפרצה "חחחחחחחחחחחחחחחחח תשבעי..ורצת כל הדרך ?"
"מה ניראה לך? שאני ילך כמוך כמו בתצוגת אופנה שכלב בגודל העולם מנסה להביא לי ביס בתחת ?"
שירה עתנה וקרעה את שתינו.
"טוב שירלה,חשבנו על יום כיפי בקניון..באלך?" שאלתי.
"דוווקא היום ? יש לי שיעור במתמטיקה.לכו בלעדי.
אהה ו..אני מקווה שלא תיכננתן כלום ליום שישי כי ההורים שלי נוסעים,אחים שלי אצל סבתא,ואתן?אצלי"
היא חייכה חיוך מתוק והלכה.
יום שישי? דווקא יום שישי? היום היחיד שאני ודניאל יכולים להפגש? אוףףףף..
לא הספקתי לחשוב יותר מידי כי הצלצול קטע את מחשבותי והשיעור התחיל.

היום עבר כמו נצח..וסוף סוף הצלצול הגואל שאומר "לככככו כבר הביתה" הגיע.
לא יודעת אם היתי עייפה או שסתם התחשק לי לישון,אבל נירדמתי וכשהתעוררתי השעה היתה כבר 4.
הכנתי שיעורים ודחפתי ת'ספרים לתיק במהירות כדי שאמא לא תנדנד.
התקלחתי,התלבשתי,התאפרתי מעט,ו..לדרך.
הקניון היה מלא באנשים,ילדים,זקנים.
לא היה מקום לזוז. היתה שם איזה הצגה לילדים...אני עדין לא מבינה:זה קניון או תיאטרון ? איי
אני ועדן הסתובבנו שעה בערך..בכל החנויות :]
קניתי חולצה ממש חמודה מקסטרו ועדן קנתה חצאית גינס מדהימה.
עברנו ליד איזה דוכן יפה שהיה שם,וקנינו לי לה ולשירה אותו צמיד ..לרגל.
ככה המשכנו עוד חצי שעה להסתובב,למדוד,לקנות,לצחוק,ולדבר..
אחרי שהחלטנו סופית שאנחנו עיפות,ישבנו באיזה בית קפה נחמד ושתינו שוקו..
דיברנו ודיברנו וסיפרנו וצחקנו..
אבל מהצד,הבחנתי במישהי מוכרת.
"אני לא מאמינהההההההההה" צעקתי !!

המשך בקרובב..

מוששששששלללללםםםם
המממששששששךךךךךךךך
דחוףףף
-רותם-

תתתתתתתודה מאמי :]
המשך מחררר