גילו'ש:
חחחח חפיף יפתי
*****************
גלו'ש:
אני לא ממשיכה יותר
מההההלמה?!!?
אל תפסיקיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
זה יפההההההההההההההההההההההה
תמשיכייייייייי
יפהה (:
אממ הודיהה..
זה סתם סיפור שאת כותבת? או שזה מבוסס על משהו?
רגעע
מה לא ממשיכה?
למההה?😮
כתוב שהסיפור 5 המשכיםם
היו רק 3 !!!
שחרו'לה ושחר:
זה סתם סיפור שכתבתי
אני לא ממשיכה אותו יותר כי אני לא מתחברת לסיפור הזה
מממממממממההההההההההה????? למההההההההההההההההההה
רק עוד שנייםםםםם =[
😢 😢 😢
אני עצוביייייייייייייי...😢 😢
הוא היה ממש יפהה
חבל שלא סיימת אותוו..
אז אולי תעשי עוד פרק אחד לסיומתת?... =]] בקשהההההההההההההההה
ת' יפיופות שלי =]
לא יהיו פה יותר פרקים
אני לא ממשיכה יותר
התחלתי לכתוב סיפור חדש ולמי שלא ראתה עדיין, קוראים לו- *החיים של נערה מתבגרת רגילה*
הסיפור נכתב מזווית ראיה של בת ואותו אני לא הולכת להפסיק באמצע
אין שם מ"ס מצומצם של המשכים ולדעתי הוא שווה קריאה
תכננתי אותו יומיים לפני שהעלתי לאתר
הוא מספר על חיים רגילים של נערה מתבגרת
לא אחת מהטופ שבטופ ולא אחת שנמצאת במצב שממנו אי אפשר לרדת יותר נמוך
אני עוד פעם מצטערת
זה באמת לא בסרד אם לא מתכוונים לסיים לפחותצ אלל תתחילו זה מעצבןן!11
מקווה שמישהו זוכר ת'סיפור הזה כי החלטתי להמשיך אותו!
המשך עכשיו אני מתחילה לכתוב
המשך...
שמעתי בכי מעבר לקו.. "נועם?" שאלו בין הדמעות.. לא הצלחתי לזהות ת'קול, הדבר היחיד שהצלחתי לזהות זה שזאת הייתה אישה
"מדבר, מי זאת?" "אויי נועם" המשיכה לבכות, טוב מה ניסגר?!.. "מי זאת?!" היא המשיכה לבכות וזה התחיל לעלות לי ת'עצבים
"אני מאחר לשיעור, את מוכנה להגיד לי מי את?!" "בטח תחשוב שעובדים עליך" המשיכה לבכות..
"תגידי ואז נראה מה אני אחשוב" "שירז ומאור הם האחים הקטנים שלך?" "אני לא הולך לענות על השאלה הזאת לפני שאת תעני לי, מי את?!"
שמעתי שהיא המשיכה לבכות ואז ניתקה לי..
ישבתי בכיתה, באותו יום.. בתחילת שיעור שני.. מנסה להתרכז בשיעור אך ראשי היה בשיחה המוזרה עם האישה הזאת שעדיין לא ידעתי מי היא הייתה בעצם..
נוסף לזה.. מאיפה היא יודעת על שירז ומאור? למה היא בכתה?.. כבר התחיל לכאוב לי הראש.. ראיתי את אלינור מסתכלת לכיווני במבט מודאג, דאגה לי..
חייכתי עליה והיא החזירה לי חיוך.. אנחנו לומדים באותה כיתה איך שהצלחתם להבין בטח..
באמצע השיעור עוד פעם קיבלתי שיחה ממ"ס חסום.. המורה נתנה לנו עבודות להכנה בכיתה, בזוגות..
למזלי לאלינור לא היה עם מי לעשות ת'עבודה והיא רצתה שנעשה אותה בייחד..
הגאונה שישבתי איתה תסתדר לבד.. לה לא דאגתי.. תעשה ת'עבודה עם מישהו אחר.. הלכתי לשבת לייד אלינור
היא יושבת לבד.. התיישבתי ליידה ואז קיבלתי את אותה שיחה, היא הסתירה אותי.. עניתי..
"הלאו?" "נועם.. איך אבא?" "את מוכנה להגיד לי מי את?" דיברתי בקול חלש.. שהמורה לא תשמע..
"אני.. אני.." עוד פעם התחילה לבכות.. "טוב חלאס, נמאס לי.. לא מתכוונת להתוודות אז אל תתקשרי יותר" ניתקתי..
"היא מפחדת" אלינור התחילה לצחוק.. הסתכלתי עליה ובשיא הרצינות "מפחדת?" לא הבנתי אותה..
"כן, שתעשה ממנה צחוק" המשיכה לצחוק.. "אני ממנה?!, זה קול של אחת בת 30+, אין מצב שהיא מפחדת שאני יעשה ממנה צחוק"
"אוייי נועם, לפעמים אתה כ"כ תמים" המשיכה לצחוק.. המורה נעמדה מולינו, באמצע כזה.. הסתכלה על אלינור..
"כן אלינור, מה מצחיק אותך?"
*********
תגיבו ב' =)
זה המשך די קצר..
פשוט אני רוצה לדעת שאתם מעוניינים בסיפור הזה
אני יכולה גם לא להמשיך..
פשוט יש לי רעיון להמשכים בסיפור הזה..
אז רק תגיבו, או לא..
אתר האהבה הישראלי