הארי פוטר והנסיך חצוי הדם...

רגעעעעעעעע זה הספר השישי??..

אוי מי גאד

חשבתי שזה החמישיייייייייי

לאאאאאאאאאאאאאא..אני לא קוראתתתתתתתתתתתתתתתתתת
אני מקבלת אותו בדואר בעוד שישה ימים...אני לא יכולה להרוס לעצמי=[

יווווו עכשיו אני יודעת שיש את זה כאן..
אני לא אצליח להתאפק..

קיצר לא משנה..
אני לא קוראתתתתתת..=/

QUOTE (G-A-L @ 17/12/2005) רגעעעעעעעע זה הספר השישי??..

אוי מי גאד

חשבתי שזה החמישיייייייייי

לאאאאאאאאאאאאאא..אני לא קוראתתתתתתתתתתתתתתתתתת
אני מקבלת אותו בדואר בעוד שישה ימים...אני לא יכולה להרוס לעצמי=[

יווווו עכשיו אני יודעת שיש את זה כאן..
אני לא אצליח להתאפק..

קיצר לא משנה..
אני לא קוראתתתתתת..=/
😕 לא נורא תקראי את החמישי ואז תקראי את השישי 😁

פרק שני גם יפההההההההה..!

היא אומרת שהיחא קראה את החמישי...אז מה אכפת לך להתחיל לקרוא את השישי??

בגלל שקניתי את הספר..ואני רוצה לקרואאא אותו שהוא יגיע..

אאאאאאא..=[..

דאאי 😢 לא מאמינה על סנייפ!


אררר

פרק 3: הרצחת וגם ירשת?

הארי פוטר נחר בקול רם. הוא ישב בכסא ליד החלון של חדר השנה שלו בערך ארבע שעות, מסתכל ברחוב המחשיך, וסוף סוף נפל ישן עם לחי לחוצה נגד השמשה הקרה, המשקפיים שלו באלכסון ופיו פתוח רחב. אדים עלו על החלון בגלל נשימתו, ואלו נצנצו בגלל האור הכתום שיצא מפנסי התאורה, והאור המלאכותי גרם לפניו להיות צבעוניים, ופניו היו מופנים כלפי מטה וזה הראה את שיערו השחור הפרוע.
החדר היה מלא בדברים שונים ואשפה. נוצות של ינשוף, מרכזים של תפוח העץ, ועטיפות ממתקים לכלכו את הרצפה, מספר ספרי כשפים היו בין החלוקים המסובכים במיטה שלו, ובלגן של עיתונים ישבו בשלולית של אור על השולחן שלו. הכותרת של אחד מהם הייתה:

הארי פוטר : הנבחר?
שמועות ממשיכות לעוף על הפרשה המסתורית שאירעה לאחרונה במשרד הקסמים, שבמהלכה היה מעורב זה שאין לומר את שמו.
"אנחנו לא מורשים לדבר על זה, אז אל תשאלו אותי " אמר אחד הנשאלים בעילום שם.
בכל זאת, מקורות מידע מהימנים במידה רבה, אישרו שההפרעה התרכזה במסדרון האגדי של חדר הנבואות.
אף על פי שמשרד הקסמים סירב אפילו לאשר את הקיום של כזה מקום, מספר גדול של קהילת הקוסמים מאמינה שאוכלי המוות שברחו מאזקאבן הסיגו גבול והשתדלו לגנוב את הנבואה. הטבע של הנבואה הזאת לא ידוע, אף על פי שההשערה הנפוצה היא שהנבואה מתייחסת להארי פוטר, בן האדם היחיד אי פעם ששרד את הקללה ההורגת ושכמעט בטוח שהיה באותו ערב במשרד הקסמים. המאמינים החזקים שמאמינים שהארי פוטר הוא ה"נבחר" בטוחים שהארי פוטר יהיה היחיד שיוכל להסיר מעלינו את האיום של זה שאין להגיד את שמו.
מקום המשכן הנוכחי של הנבואה, אם זאת קיימת, לא ידוע(עוד פרטים עמוד 2,שורה 5)

עיתון שני היה מונח שם,כותרתו הייתה:

סקרימגאור גבר על פאדג'

את רוב הדף הראשון תפסה תמונה שחורה לבנה וגדולה של איש עם רעמת שיער עבה כמו של אריה ופנים מאוד הרוסות. התמונה זזה, האיש נפנף לעברו.

רופוס סקרימגאור, עד אמש ראש מחלקת ההילאים של הקהילה הקסומה, ניצח את קורנליוס פאדג' בבחירות להיות שר הקסמים.
המינוי התקבל בברכה אצל רוב קהילת הקוסמים, אף על פי שיש שמועות על קרע בין השר החדש ואלבוס דמבלדור, שמונה מחדש לראש קונפירדנציית הקוסמים, לאחר שיחה של שעות במשרד של סקרימגאור.
דוברים מטעם סקרימגאור, אישרו שסקרימגאור ודמבלדור דיברו על עבודתו החדשה של סקרימגאור אך לא נכנסו לפרטי השיחה.
אלבוס דמבלדור ידוע ב...(להלן עמוד 3,שורה 2)

לשמאלו של העיתון היה גזר עיתון נוסף שקופל בצורה שיוכלו לראות את הכותרת:

אחריות משרד הקסמים בהגנת התלמידים.
שר הקסמים החדש, רופוס סקרימגאור, אמר היום שהוא מתכנן לנקוט בצעדים בטחוניים חדשים לגבי בית הספר הוגוורטס לכישוף וקוסמות, שאליו יחזרו התלמידים בסתיו.
"מסיבות מובנות, המשרד לא יכנס לפרטי פרטים על תוכנית הבטחון המחמירה שהוא מתכנן,
למרות שכן הסכים להגיד שלחשים וכשפים יוטלו על הטירה בנוסף לאלו שכבר יש, ושיהיה צוות קטן של הילאים שיושכרו כדי להשגיח על הטירה".
רוב ההורים המודאגים כנראה נרגעו למשמע הצהרה זו.
כך אמרה גברת אוגוסטה לונגבוטום, "הנכד שלי, נוויל, חבר טוב של הארי פוטר, שכאמור, נלחם באוכלי המוות זמן ארוך במשרד הקסמים ביוני שעבר ו..."

אך יתר הסיפור הוסתר ע"י כלוב גדול שעמד על זה. בתוך הכלוב הייתה תנשמת יפיפייה לבנה כשלג. עיני הענבר שלה סקרו את החדר בקפידות, הראש שלה מסתובב מדי פעם כדי להסתכל באדון הנוחר שלה. פעם או פעמיים היא נקשה במקורה בעצבנות, אבל הארי הארי ישן חזק מדי בשביל שישמע אותה.
תיבה גדולה הייתה מונחת על הרצפה. המכסה של התיבה היה פתוח.
חוץ משאריות של תחתונים, ממתקים וכסתות דיו ריקות, התיבה הייתה ריקה.
בתחתית התיבה היה עלון סגול שקושט במילים הבאות:

בהוצאת משרד הקסמים
כיצד להגן על ביתך ומשפחתה מהתקפה!
קהילת הקוסמים נמצאת כיום תחת איומו של ארגון הנקרא אוכלי המוות.
שמירה על צעדים פשוטים אלו,יגנו עליך ועל משפחתך ועל ביתך מהתקפה.
1. אתה מיועץ לא להשאיר את הבית לבד.
2. זהירות מיוחדת צריכה לקחת במשך השעות של חושך.במקרה שאפשר, יש לסיים כל עיסוק בשעות
היום.
3.בדוק כמה בני המשפחה שלך מודעים לכללי הביטחון, אם זה לא בצורה מספקת, עבור איתם שוב על הכללים, וודא שהם יודעים אותם, במקרה של ילדים קטנים, ניתן לעבוד איתם בצורה של הופעה.
4.קבע שאלות עם בני ביתך וחבריך, שרק הם יודעים את התשובה עליהם.
ככה תוכל להיות בטוח שמדובר בהם ולא במתחזה שהשתמש בשיקוי פולימיצי.
5. אם הינך מרגיש שבן משפחה, חבר, עמית לעבודה או שכן מתנהג מוזר, פנה מיד למחלקה לאכיפת החוק. יתכן כי הוא פועל תחת קללת אימפריוס.
6. במקרה של הופעת הסימן האפל מעל מקום מגוריך ו/או בניין אחר, אל תיכנס, אבל ידע את מחלקת ההילאים מיד.
7.לנוכח האירועים, יש סיכויים שאוכלי המוות משתמשים באינפרים.
כל ראיית אינפרי או פגישה עם אחד כזה, יש להודיע מיד למשרד הקסמים!

הארי נחר, והפנים שלו נפלו למטה בערך אינץ', מה שעיקם את המשקפיים שלו עוד יותר, אבל הוא לא התעורר. שעון, שתוקן ע"י הארי לפני כמה שנים, תיקתק בקול רם על אדן החלון, מראה דקה אחת לאחד עשרה. ליד זה, הארי החזיק משהו בידו החלשה.
זה היה חתיכת קלף שנכתבה בכתב קטן ומסולסל. הארי קרא את המכתב הזה כל כך הרבה פעמים מאז שהגיע לפני שלושה ימים. המגילה שהייתה הדוקה חזק מאוד, הייתה עכשיו שטוחה.

הארי יקר,
אם זה נוח אליך,אני אבוא אליך לדרך פריווט ביום שישי הקרוב באחד עשרה בלילה, כדי לקחת אותך למחילה, ששם אתה מוזמן לבלות את שארית החופש שלך.
אם אתה תסכים, אני אשמח שתבוא לעזור לי באיזה שהוא עניין בדרך למחילה.
אנא שלח באדיבותך את הינשוף הזה עם תשובה.
מקווה לראות אותך ביום שישי הזה
שלך ברוב כנות
אלבוס דמבלדור.

אף על פי שהוא כבר ידע את זה בעל פה, הארי הגניב מבטים למכתב הזה מאז שבע בערב, מתי שמצא את המקום הטוב ביותר בחדר השינה שלו ששמה יכלו לראות הכי טוב את דרך פריווט דרך החלון.
הוא ידע שזה היה חסר טעם להמשיך לקרוא מחדש מילים של דמבלדור.
הארי שלח בחזרה " כן " עם הינשוף המוסר, כמו שדמבלדור ביקש, וכל מה שהוא יכול לעשות עכשיו זה לחכות: או שדמבלדור יבוא, או לא.
אבל הארי לא ארז. זה נראה יותר מדי טוב להיות אמיתי שהוא הלך להיות מוצל
מהדרסלים אחרי שבילה רק שבועיים איתם.
הוא לא יכל להתעלם מהתחושה שמשהו הולך להשתבש.
אולי התשובה שלו למכתב של דמבלדור לא הגיעה אליו?
אולי דמבלדור ימנע מלבוא לאסוף אותו?
אולי המכתב לא היה בכלל מדמבלדור ושזה היה רק בדיחה או טריק או מלכודת?
לכן הארי לא ארז, הוא לא יכל לארוז ואז למצוא את עצמו פורק את המזוודות.
הדבר היחיד שעשה שמא דמבלדור כן יבוא, היה לנעול היטב את הכלוב של הדוויג, התנשמת שלו.
מחוג הדקות של השעון הגיע למספר שנים עשרה, ברגע הזה, נכבתה מנורת הרחוב.
הארי התעורר בפתאומיות כאילו החושך הפתאומי הייתה אזעקה חזקה.
הוא יישר במהירות את המשקפיים שלו, הוריד את הלחי שלו מזכוכית החלון, ובמקום זה הדביק את האף שלו לחלון ופזל עיניים למדרכה.
דמות גבוהה וארוכה שלבשה גלימה הלכה בשביל של הגן.
הארי קפץ כאילו הוא קיבל הלם חשמל. הוא קם מהכיסא שלו והתחיל להכניס כל דבר שהיה בהישג ידו לתוך התיבה. בזמן שהוא זרק סט חלוקים, שתי ספרי כישוף ואבזמי כסף לתוך התיבה, צלצל הפעמון של הדלת.
למטה בסלון, שאג הדוד ורנון "מי המשוגע שבא בשעה כזאתי של הלילה?"
הארי קפא על מקומו עם טלסקופ שעשוי מפליז ביד האחת וזוג של מאזניים ביד השנייה.
הוא לגמרי שכח להזהיר את הדרסלים שדמבלדור אולי יגיע.
הוא עבר מעל התיבה שלו ופתח את דלת חדר השינה שלו בדיוק בזמן שהוא שמע קול עמוק אומר:
"ערב טוב,אתה חייב להיות מר דרסלי, אני מניח שהארי אמר לך שאני אבוא."
הארי ירד במדרגות שניים-שניים,ועצר באופן פתאומי כמה צעדים ממפתן הדלת.הניסיון לימד אותו שעדיף להישאר הרחק ממגע ידו של הדוד ורנון במצבים כאלה.
במפתן הדלת עמד איש רזה וגבוה עם שיער ארוך בצבע כסף שהגיע לו עד למותניים וזקן.
משקפיים חצי עגולות היו על אפו העקום של דמבלדור, והוא לבש גלימת מסעות בצבע שחור.
הדוד ורנון ששפמו היה סבוך כמו של דמבלדור,הסתכל פעור פה בצורת לבושו של האורח והוא כאילו לא יכל להאמין למראה עיניו הקטנות.
"לפי הצורה שאתה בוחן אותי, אני מסיק שהארי לא הזהיר אותך שאני אבוא!" אמר דמבלדור באופן נעים.
"זמן רב מאוד עבר מאז הביקור האחרון שלי כאן" אמר דמבלדור תוך כדי שהוא מסתכל בדוד ורנון.
"אני חייב לומר לך שהאגפנטהוס שלך פורח"
ורנון דרסלי לא אמר כלום. הארי לא פיקפק בעובדה שהנאום הזה יגרום לו לעונש גדול.
הארי הרגיש שהעצבים של הדוד ורנון עומדים להתפקע עוד מעט, אבל כנראה שמשהו בהופעתו של דמבלדור כאילו חטפה לו את נשימתו.
אולי זה בגלל שפתאום הופיע קוסם בביתו או בגלל צורת הופעתו, או שאולי בגלל שאפילו הדוד ורנון הבין שמולו עומד אדם שיהיה קשה להציק לו.
"אה, ערב טוב הארי," אמר לו דמבלדור תוך כדי שהוא בחן אותו היטב דרך המשקפיים העגולות שלו, הוא נראה מסופק "מצוין, מצוין.."
המילים נראו כאילו הם נאמרו בשביל הדוד ורנון.
היה ברור לדוד ורנון שאיש שמסתכל על הארי ואומר מצוין, הוא איש שהוא לא יוכל לראות שוב פנים אל פנים.
"אני לא רוצה להיות גס אבל..." הוא התחיל בצליל שהבהיר על גסות.
"גסות מקרית קוראת באופן מעורר חרדה לעיתים קרובות," גמר דמבלדור באופן רציני. "הכי טוב לא לומר שום דבר, איש יקר שלי, וזאת חייבת להיות, פטוניה, נכון?"
הדלת של המטבח נפתחה, ושם עמדה הדודה של הארי, לובשת כפפות גומי וחלוק בית מעל כותונת הלילה שלה. ניכר היה שהיא הייתה בחצי הדרך ללכת לישון. היא לא אמרה כלום אבל היא נראתה בהלם.
"אלבוס דמבלדור" אמר דמבלדור כאשר הדוד ורנון ניסה לבצע הקדמה, אך נכשל.
"אנחנו התכתבנו, כמובן" הארי חשב שהוא התכוון לצרחן שהוא שלח לדודה פטוניה, אבל היא לא הגיבה.
"וזה חייב להיות הבן שלכם דאדלי, נכון?"
באותו רגע, דאדלי הגיח מהסלון. ראשו הבלונדיני והענק שלו שיצא מהצווארון של הפיג'מה שלו הסתכל באופן מוזר על האורח ופיו פתוח בפחד.
דמבלדור חיכה רגע או שניים וחיכה כדי לראות אם דאדלי מתכוון להגיד משהו, וכשראה שהוא לא עומד להגיד כלום, הוא רק חייך אליו.
"אז נניח שאתה הזמנת אותי לסלון שלו?"
דאדלי ברח מדרכו של דמבלדור כאשר דמבלדור עבר לידו.
הארי, שעדיין החזיק את הטלסקופ ואת המאזניים, ירד את המדרגות האחרונות וליווה את דמבלדור.
דמבלדור סידר לעצמו את הכורסא הכי קרובה לאח, התיישב עליה ונראה מופתע מעט מן הסידור של המקום.
"אנחנו לא עוזבים אדוני?" שאל הארי
"כן, אנחנו נעזוב, אבל יש כמה דברים שאנחנו צריכים לדבר עליהם קודם." אמר דמבלדור "ואני מעדיף לא לעשות את זה בכניסה. אנחנו נאלץ להישאר קצת יותר אצל דוד ודודה שלך"
"אתה, אתה?"
ורנון דארסלי נכנס לחדר, פטוניה תפסה בכתפו ודאדלי התחבא מאחורי שניהם.
"כן," אמר דמבלדור בפשטות "אני אשאר"
הוא הניף את שרביטו כה מהר שהארי כמעט לא ראה אותו.
עם נפנוף מהיר אחד, הספה נסקה קדימה ודפקה את הברכיים של כל אחד משלושת הדרסלים,כך שהם התמוטטו זה על זה בערימה.
עם עוד נפנוף, והספה חזרה למיקום המקורי שלה
"אנחנו יכולים גם כן להיות נוחים," אמר דמבלדור באופן נעים.
כשהוא החזיר את שרביטו לכיסו, הארי ראה שהיד שלו נהיה שחורה ומצומקת, זה נראה כאילו הבשר שלו נשרף.
"אדוני, מה קרה ליד שלך?"
"לא עכשיו הארי" אמר דמבלדור "בבקשה תשב"
הארי התיישב על הכורסא שנותרה, משתדל לא להסתכל בדרסלים שכנראה בחרו להישאר שקטים.
"הייתי מניח שאתה הולך להציע לי משהו לשתות, אבל הנך מעיד שזאת תהיה אופטימיות לנקודה של טיפשות"
ובנפנוף שלישי של השרביט, בקבוק מאובק עם חמישה כוסות הופיעו באוויר, הבקבוק נהפך ומזג נוזל בצבע דבש לכל אחד מחמשת הכוסות ואז הכוס שטה באוויר לעבר כל אחד מהנוכחים.
"המשקה הזה של מאדאם רוזמריטה השתפר מאוד" אמר דמבלדור מרים את כוס הזכוכית שלו להארי.
הארי לגם לגימה מהמשקה, הוא מעולם לא טעם דבר כזה מעולם, אבל הוא נהנה מזה מאוד..
הדרסלים, לאחר חילופי מבטים, ניסו להתעלם מאוד מהכוסות שהוגשו להם, מה שהיה קשה מאוד בגלל שאלו נדבקו לאוזניהם. הארי לא יכל לחשוב שדמבלדור לא נהנה מזה
"טוב הארי" אמר דמבלדור תוך כדי שהוא מסובב ראש לעבר הארי "קושי קטן התעורר אצלנו ואני מקווה שתוכל לפתור ואתו, אבל קודם, אני חייב להגיד לך שהצוואה של סיריוס התגלתה לפני שבוע והוא מוריש לך את כל מה ששיך לו"
ראשו של הדוד ורנון הסתובב לעבר הספה,אבל הארי לא הביט בו, הוא לא יכל לחשוב על משהו אחר לעשות. "אה, בסדר"
"זה מעשה מאוד ישר שהוא עשה, מה שאומר שאתה מוסיף כמות נכבדה של זהב לחשבון שלך בבנק גרינגוטס ואתה יורש את כל רכושו של סיריוס, שזה החלק הבעייתי של הירושה"
"הסנדק שלו מת?" אמר הדוד ורנון מהספה. דמבלדור והארי פנו שניהם ביחד להביט בו. הכוס שלו החליטה למשוך קצת את האוזן שלו, הוא השתדל להחזיר אותה חזרה למצבה המקורי. "הוא מת? הסנדק שלו?"
"כן," אמר דמבלדור. הוא לא שאל את הארי מדוע הוא לא גילה זאת לדרסלים. "הבעיה שלנו" הוא המשיך "הוא שסיריוס הוריש לך גם את כיכר גרימולד מס' שתיים עשרה."
"הוא עוזב את הבית?" שאל הדוד ורנון בעיניים חמדניות, אבל איש לא השיב לו.|
"אתה יכול להמשיך להשתמש בזה כמפקדה" אמר הארי "לא אכפת לי, אני לא באמת רוצה את זה" הארי לא רצה לדרוך שוב בכיכר גרימולד מס' שתיים עשרה, הוא חשב שהוא מעולם לא יוכל להתגבר על הזיכרון שבו ראה את סיריוס משוטט בחדרים בזמן שחיכה באופן נואש שיעזוב כבר את הבית הזה.
"זה נדיב" אמר דמבלדור. "אף על פי כן, פינינו את הבניין באופן זמני.
"מדוע?"
"ובכן ," אמר דמבלדור, מתעלם מהדוד ורנון שהתעמת עם הכוס שלו.
"מסורת של משפחת בלק פסקה שהבית יועבר אך ורק לבן משפחת בלק, סיריוס היה האחרון למשפחת בלק שיכל לקבל את הבית, היות שאחיו רגולוס נפטר מזמן, וחוץ מהם, הוריו היו חשוכי בנים.
"סיריוס הוריש לך את הבית מה שהופך אותך להיות כאילו בן משפחת בלק, אבל יש עוד קסם שמגן על הבית חוץ מהתנאי הזה.
אתה מבין, הוריו של סיריוס עשו כישוף שמטרתו היא לוודא שרק טהור דם יוכל להיות בעל הבית של בית זה!" הארי נזכר בדיוקן מוחשי מאוד של אמא של סיריוס שנמצא במסדרון שלא מפסיק לצרוח על עוברים ושבים.
"אני בטח נכנס לתמונה כאן," אמר הארי
"ובכן כן," השיב לו דמבלדור "אם אתה לא תתאים לתנאים, אז הבית יצטרך לעבור לידי בת דודתו של סיריוס, בלטריקס לסטריינג''"
בלי להבין מה הוא עושה, הארי קם על הרגליים, הטלסקופ והמאזניים נפלו על הרצפה.
שהרוצח של סיריוס ירש את הבית שלו?
"לא!" הוא אמר
"טוב, באופן ברור היינו מעדיפים שהיא לא תשיג אותו," אמר דמבלדור בניחותא "המצב הוא מלא סיבוכים, ואנחנו לא יודעים אם הכשפים שאנחנו עשינו העבירו את הבעלות מן סיריוס אליך, אז פינינו את הבניין מחשש שזה לא כך, ושבלטריקס תגיע בכל רגע למבנה, מה שיצור מצב לא נעים"
"אבל איך אתה יודע אם אני בכל אופן כן רשאי להחזיק את הבית בבעלותי?"
"למרבה המזל," אמר דמבלדור "יש מבחן פשוט"
הוא שם את כוס הזכוכית הריקה שלו על שולחן קטן שליד הכסא שלו, אבל לפני שהספיק לעשות משהו אחר, הדוד ורנון התחיל לשאוג "אתה מתכוון להסיר את הדברים האלה מאיתנו?"
הארי הסתכל מסביב, כל שלושת הדרסלים השתוללו עם ידיהם מעל ראשיהם בגלל שהכוסות שלהם הקפיצה את הגולגולת שלהם מעלה מטה. התוכן של הכוסות ניתז לכל עבר.
"או, אני כל כך מצטער" אמר דמבלדור באופן מנומס, והוא הרים את שרביטו שוב וכל שלושת הכוסות נעלמו. "אבל היה יותר מנומס לשתות את זה, אתה יודע"
הדוד ורנון הסתכל עליו כאילו הוא עומד להתפוצץ, אבל הוא רק כיווץ את פניו ולא אמר כלום.
"אתה רואה," אמר דמבלדור אל הארי כאילו הדוד ורנון לא אמר כלום. "אמנם ירשת את הבית, אבל ירשת גם את"
הוא הצליף בשרביטו בפעם החמישית, היה קול חזק, וגמדון בית הופיע, עם חוטם, אוזני עטלף ענקיים, ועיניים אדומות, והוא השתופף על השטיח של בית משפחת דארסלי.
הדודה פטוניה צרחה, פתאום בא יצור ומטנף את הבית שלה, והדוד ורנון שאג "מה זה לעזאזל?"
"קריצ'ר" גמר דמבלדור.
"קריצר לא, קריצר לא, קריצ'ר לא" קרקר הגמדון בית בקול רם כמו זה של הדוד ורנון מוביל את הרגליים המסוקסות שלו ומושך את אוזניו. "קריצ'ר של בלטריקס, כן, שייך למשפחת בלק, קריצ'ר רוצה את גברתו החדשה, לא את הילד הרע של הבוגד! לא, לא, לא"
"כפי שאתה יכול לראות, הארי," אמר דמבלדור בקול רם מעל קריצ'ר שהמשיך לקרקר "לא, לא, לא" "קריצ'ר מגלה אי רצון מסוים להיות שייך לך"
"לא אכפת לי," אמר הארי שוב, מסתכל בגמדון בגועל נפש. "אני לא רוצה אותו..."
"לא, לא, לא, לא, לא, לא"
"אתה תעדיף להעביר אותו לבעלות בלטריקס לסטריינג'? תחשוב שהוא חי במשך שנה במפקדה של מסדר עוף החול"
"לא, לא, לא, לא, לא, לא"
הארי התבונן ביצור, הוא ידע שקריצ'ר לא יכול להיות מורשה ללכת לחיות עם בלטריקס לסטריינג', אבל מחשבה להיות הבעלים של יצור שבגד באדונו היה גועלי.
"תן לו פקודה," אמר דמבלדור "אם הוא עבר לבעלותך, הוא יצטרך לציית לך, אם לא, נצטרך לחשוב על דרך להרחיק אותו מהגברת האחרת שלו"
"לא, לא, לא, לא, לא, לא"
הקול של קריצ'ר עלה לצעקה, הארי לא יכול היה לחשוב על שום פקודה חוץ מ- "סתום, קריצ'ר"
לכמה רגעים נראה היה שקריצ'ר הולך להיחנק, הוא תפס בגרון שלו, נפל לרצפה והשתתק.
טוב, זה בהחלט מקל על העניינים," אמר דמבלדור בשמחה "זה אומר שסיריוס ידע מה הוא עשה, אתה הבעל ההוגן של כיכר גרימולד מס' שתיים עשרה ושל קריצ'ר"!"
"אני צריך להחזיק אותו אצלי?" שאל הארי, מזועזע. קריצ'ר דש מסביב לרגליים שלו.
"לא אם אתה לא רוצה," אמר דמבלדור "אתה יכול לשלוח אותו למטבחים של הוגוורטס לעבוד שם, גמדוני הבית האחרים יוכלו לשים עליו עין"
"כן, אני אעשה את זה" אמר הארי בהקלה "קריצ'ר, אני רוצה שתלך לעבוד במטבחים עם שאר הגמדונים," קריצ'ר שהיה עכשיו שוכב על הגב עם הידיים והרגליים באוויר, הביא להארי את המבט הכי מתעב שראה בחייו, ואז נעלם.
"טוב," אמר דמבלדור. "יש גם את העניין של בקביק ההיפוגריף, מאז שסיריוס מת, האגריד שם עליו עין, אבל אם אתה רוצה אותו אז..."
"לא," אמר הארי תיכף ומיד "הוא יכול להישאר עם האגריד, אני חושב שבקביק היה מעדיף כך"
"האגריד יהיה שמח," אמר דמבלדור "הוא שמח מאוד לראות את בקביק, וגם בקביק אותו, טוב, כבר ארזת הכל, הארי?"שאל דמבלדור.
"שאני אעזור לך לקחת הכל?" שאל דמבלדור בפיקחות
"אממ... לא" התחמק הארי "אני רק אעלה לשים את הטלסקופ ואת המאזניים ואני מגיע"
זה לקח לו קצת יותר מ10 דק', לארוז הכל ולהוריד הכל למטה. הוא הצליח סוף כל סוף להוציא את הגלימה שלו מתחת לכל הבלגן שהיה לו בתיבה. הוא בקושי הצליח לסגור את המכסה. ביד האחת שלו הוא החזיק את התיבה וביד השנייה את הכלוב של הדוויג.
הוא התאכזב לגלות שדמבלדור לא חיכה במסדרון אלא נשאר בסלון.
אף אחד לא דיבר ורק הארי הפר את הדממה "פרופסור, אני מוכן עכשיו"
"טוב," אמר דמבלדור "פשוט דבר אחרון, אז..." הוא פנה לדבר אל הדרסלים.
"אני אפילו לא בטוח שהארי יודע, אבל הוא יצטרך לפה רק עוד פעם אחת בלבד"
"לא" אמרה הדודה פטוניה שדיברה בפעם הראשונה מאז שדמבלדור הגיע.
"סליחה?" אמר דמבלדור באופן מנומס.
"הוא צעיר מדאדלי אך ורק חודש ימים, והוא לא ילך מהבית הזה כל עוד הוא לא יהיה בן שמונה עשרה"
"אה" אמר דמבלדור באופן נעים "אבל בעולם הקוסמים הילדים מגיעים לבגרות בגיל שבע עשרה"
הדוד ורנון מילמל "מגוחך" אבל דמבלדור התעלם ממנו.
"עכשיו, כפי שאתה יודע, הקוסם שהרג את ההורים של הארי, הלורד וולדמורט, חזר, ואנחנו נמצאים במצב של מלחמה פתוחה. הארי נמצא היום בסכנה גדולה אפילו יותר מאשר היה כאשר השארתי אותו על מפתן ביתכם לפני חמש עשרה שנה עם מכתב שמסביר על הרוצח ושביטא תקווה שתדאג לו, ואתה קיבלת אותו," דמבלדור הפסיק ואף על פי שקולו נשאר רגוע, הארי הרגיש סוג של צמרמורת יוצאת ממנו.
"אבל אתה לא עשית מעולם מה שביקשתי, מעולם לא טיפלת בהארי כמו בן, הוא נשאר בהזנחה שלך וזה לפעמים הדבר הכי אכזרי שיש, הכי טוב שאפשר להגיד עליך שהוא איכשהו הצליח לברוח מהנזקים היותר גדולים שיכלו להיגרם לילד החסר מזל שיושב מולנו."
הדודה פטוניה והדוד ורנון הביטו מסביב.
"אנחנו? מתעללים? אבל.. אבל.." אבל דמבלדור הרים את ידו כסימן לשתיקה. והשתיקה נפלה על הדוד ורנון כאילו היכו אותו בפטיש.
הקסם שהשארתי לפני חמש עשרה שנים אומר שהארי הוא בעל הגנה חזקה בגלל שהוא נמצא במקום שהוא יכול לקרוא לו "בית", אף על פי כן, הוא עלוב כאן, הוא לא רצוי כאן, הוא היה אפוף ברוע. אתה לפחות, הבאת לו חדר. הקסם הזה יפסיק לפעול כשהוא יהיה בן שבע עשרה. לכן אני מבקש ממך רק דבר אחד, שהארי יוכל לחזור לפה אך ורק פעם אחת כדי שהקסם לא ישבר ושההגנה תמשיך עד שהוא יהיה בוגר."
אף אחד מהדארסליים לא דיבר.
הדוד ורנון הסתכל על כולם כאילו משהו נתקע בגרון שלו.
טוב הארי... זה הזמן בשבילנו ללכת!" אמר דמבלדור סוף כל סוף.
הוא יישר את הגלימה שלו ואמר "עד שאנחנו נפגשים שוב," הוא אמר לדרסלים כאילו שרגע זה יוכל לחכות לדורות, ואז הרים את כובעו, ופנה לצאת מן הסלון.
"ביי," אמר הארי במהירות לדרסלים ועקב אחרי דמבלדור.
"אנחנו לא רוצים שיראו אותנו ושיעקבו אחרינו עכשיו" הוא אמר מושך את השרביט שלו. "אני אשלח את המטען שלנו לאנבור לחכות לנו שם, אף על פי כן, הייתי שמח שתביא גם את גלימת ההיעלמות הזאת שלך, ליתר ביטחון.
הארי הוציא את הגלימה שלו מהתיבה עם קצת קושי, מנסה לא להראות לדמבלדור את הבלגן בפנים.
כאשר הוא דחף את הגלימה לתוך כיס הז'קט שלו, דמבלדור נופף בשרביטו והתיבה והכלוב נעלמו.
הוא ניפנף שוב בשרביט והדלת הקדמית נפתחה אל החושך המעורפל והקריר.
"ועכשיו הארי, נותר לנו רק להמשיך בחושך ולרדוף אחר ההרפתקה הבאה שלנו"

המשךךךך

אמא 😢
צכה עוד פרק 😢

QUOTE (moraless @ 17/12/2005)אמא 😢
צכה עוד פרק 😢
אוקי הפרק בשבילך.. 😁

פרק מס' 4 - הוראס סלוגהורן
לכל אלה שרוצים לדעת מה פרוש השם של סלוגהורן אז:
סלאג - חילזון
הורן - קרן
כלומר,קרן החילזון

למרות העובדה שהוא בילה כל רגע שהוא היה ער בימים האחרונים,בלחכות נואשות לכך שדמבלדור באמת יבוא לקחת אותו,הארי הרגיש בבירור שהוא ער ברגע שהוא ודמבלדור עזבו ביחד את דרך פריווט.
הוא מעולם לא ניהל שיחה עם המנהל מחוץ להוגוורטס לפני הערב הזה.בדרך כלל היה שולחן שהפריד ביניהם.
הזיכרון של המפגש האחרון שלהם פנים מול פנים גרמה להארי להרגיש לא בנוח.
שכן בפגישה האחרונה,הארי צעק הרבה מאוד על דמבלדור,ושלא נזכיר גם כמה הוא ניסה לרסק ולשבור כל דבר אפשרי במשרד שלו.
בכל אופן,דמבלדור נראה שליו לגמרי.
"שמור את השרביט שלך במצב היכון" הוא אמר ברכות.
"אבל אני חשבתי שאני לא רשאי להשתמש בקסמים מחוץ לכותלי בית הספר,אדוני"
"אם אנחנו נהיה תחת התקפה," אמר דמבלדור, "אני אביא לך רשות להטיל כל קסם וקללה שיעלה על דעתך להטיל.בכל מקרה,אני לא חושב שאנחנו צריכים לחשוש להיות מותקפים הלילה."
"למה לא אדוני?"
"אתה איתי" אמר דמבלדור בפשטות "זה מה שנעשה,הארי"
הם הגיעו באופן פתאומי לאמצע דרך פריווט.
"אתה לא עברת את הטסט בהתעתקות,כמובן" הוא אמר
"לא" אמר הארי, "אבל חשבתי שצריך להיות בן שבע עשרה כדי לעבור אותו?"
"באמת צריך" אמר דמבלדור "לכן תצטרך לאחוז בזרועי חזק מאוד.בזרועי השמאלית,אם לא אכפת לך,כמו שראית,יד השרביט שלי קצת רגישה בזמן האחרון"
הארי אחז בכח בזרועו של דמבלדור.
"טוב מאוד" אמר דמבלדור "ובכן,הנה אנחנו יוצאים לדרך"
הארי הרגיש את זרועו של דמבלדור מתפתלת וזה הפחית את עוצמת אחיזתו בה.
הדבר הבא שהוא ידע,זה שהכל נהיה שחור.הוא היה מאוד לחוץ מכל הכיוונים.הוא לא יכל לנשום.
זה היה כאילו מוטות ברזל הונחו בחוזקה על חזהו.
העיניים שלו נכנסו לתוך ראשו יותר ויותר עמוק. עור התוף שלו כאילו נכנס לתוך הגולגולת שלו
ואז....
הוא מצא את עצמו באוויר הקר של הלילה ופקח את עיניו.
הוא חשב שהוא עבר בתוך צינור גומי.
זה היה כמה שניות לפני שהוא הבין שדרך פריווט נעלמה.
הוא ודמבלדור היו עכשיו עומדים במקום שנראה כמו כפר שומם ונידח,שבמרכזו היו מראות שהעידו שהייתה שם מלחמה לא מזמן וגם כמה ספסלים.
הארי הבין לפתע מה קרה,הוא התעתק בפעם הראשונה בחייו.
"האם הכל בסדר?" שאל דמבלדור,מביט למטה על הארי בדאגה.
"אני בסדר" אמר הארי,ממשש את אוזניו."אבל אני מעדיף מטאטאים".
דמבלדור חייך,ועטף את גלימת המסעות שלו על צווארו ואז אמר "מכאן".
הם המשיכו בצעדים ערניים. הם עברו דרך בתים נטושים וריקים.
לפי שעון שהיה ברחוב,השעה הייתה קצת לפני חצות.
"אז,תגיד לי הארי" אמר דמבלדור "הצלקת שלך,האם היא כאבה בזמן האחרון?"
"לא" הוא אמר "אני גם הרהרתי על זה.חשבתי שהיא תכאב כל הזמן עכשיו שוולדמורט מגיע למלוא עוצמתו.
הוא הביט אל דמבלדור וראה שהוא ניסה למצוא דרך להסביר להארי למה הצלקת לא כאבה.
"אממ..,צריך להסתכל גם אחרת" אמר דמבלדור
"לורד וולדמורט הבין סוף סוף את הסכנות בהיותו מקושר לך,וחשב שאם תדע את מחשבותיו זה יגרום לך הנאה,נראה שהוא מחפש עכשיו דרך אחרת לפגוע בך"
"ובכן,אני לא מתלונן" אמר הארי,שלא התגעגע בכלל לחלומות שבהם חדר למחשבותיו של הלורד וולדמורט.
הם פנו בפינת הרחוב,עברו על פני תא טלפון ועל פני תחנת אוטובוס.
הארי הסתכל אל דמבלדור ואמר
"פרופסור?"
"הארי?"
"אממ,איפה אנחנו בדיוק?"
"זה הארי,הכפר באדליידג' באברטון."
"ומה אנחנו עושים כאן?"
"אה כן,ברור שאתה שואל,אני לא אמרתי לך" אמר דמבלדור
"ובכן,אני הפסקתי לספור את מס' הפעמים שאמרתי את זה במהלך השנים האחרונות,אבל אנחנו,שוב פעם מחפשים מורה חדש.אנחנו הולכים לפגוש ידי ותיק שלי וננסה לשכנע אותו לחזור להוגוורטס."
"ואיך אני יכול לעזור בזה,אדוני?"
"אה...,אני חושב שנמצא בך שימוש" אמר דמבלדור
"תישאר כאן הארי."
הם המשיכו במעלה רחוב צר תלול עם ציפוי של בתים. כל החלונות היו כהים. הצמרמורת המוזרה שקרתה להארי לפני המסע בדרך פריווט קרתה לו כאן גם.
בחשיבה שאולי סוהרסנים נמצאים כאן,הארי הטיל מבט מעל הכתף שלו ותפס את השרביט שלו באופן מחזיר אמון בכיס שלו.
"פרופסור, מדוע אנחנו יכולים לא פשוט להתעתק ישירות לתוך הבית של הידיד הזקן שלך? ".
" כי זה יהיה מאוד גס" אמר דמבלדור. " אדיבות מכתיבה שאנחנו מבקשים מהקוסמים להיכנס לביתם,ולא סתם מתעתקים תוכם,וחוץ מזה,רוב הבתים של הקוסמים מוגנים מפני זה,בהוגוורטס למשל
"אתה לא יכול להתעתק בכל מקום שהוא בתוך הטירה" אמר שהארי מהר "הרמיוני גריינג'ר אמרה לי"
" והיא מאוד צודקת אנחנו פונים שוב " ..
השעון של הכנסייה צילצל חצות. הארי תהה מדוע דמבלדור לא שקל שיהיה גס לבוא לקולגה הזקן שלו כל כך מאוחר, אבל עכשיו השיחה הזאת הוקמה, הוא עוד יותר רצה לשאול שאלות.
" אדוני, ראיתי בנביא היומי ששר הקסמים פוטר "
" נכון, " אמר דמבלדור, עכשיו הם פנו לעבר רחוב תלול. "הוא הוחלף כמו שראית,ע"י רופוס סקרימגאור,שהיה ראש מחלקת ההילאים."
" הוא אממ .. האם אתה חושב שהוא טוב? " שאל הארי.
" שאלה מעניינת, " אמר דמבלדור. "הוא מסוגל,בוודאי,לעשות יותר מקורנליוס פאדג'"
" כן, אבל אמרתי.... ".
" אני יודע מה שאתה אמרת. רופוס הוא איש של פעולה והוא לחם בקוסמים חזקים ביותר,אפילו בלורד וולדמורט בעצמו.
הארי חיכה, אבל דמבלדור לא אמר משהו בעל ערך על הקרע שהנביא היומי דיווח, ולא היה לו העצבים לרדוף אחרי הנושא, לכן הוא שינה נושא. "אדוני,ראיתי גם שאמיליה בונס.."
" כן, " אמר דמבלדור בשקט. " אובדן נורא. היא הייתה מכשפה גדולה. כאן למעלה, אני חושב, אווטש"
הוא הצביע עם היד הפגועה שלו.
" פרופסור, מה קרה ליד שלך …? "
" אין לי זמן להסביר עכשיו, " אמר דמבלדור. " זה סיפור ארוך, רציתי לעשות צדק... "
הוא חייך אל הארי, שהבין שהוא לא יענה על שאלה זו, ושהייתה לו רשות להמשיך לשאול שאלות אחרות.
"אדוני,השגתי חוברת ממשרד הקסמים שמסבירה איך להתגונן מפני התקפה של אוכלי מוות" התחיל הארי.
"כן,קיבלתי אחד כזה בעצמי" אמר דמבלדור "מצאת את זה שימושי?" הוא שאל.
" לא באמת.."
" לא,גם אני חשבתי שלא. אתה לא שאלת אותי, למשל, מה הוא טעם הריבה האהוב שלי, לבדוק שאני אמנם פרופסור דמבלדור ולא מתחזה.. "
" אני לא.. " הארי התחיל, לא לגמרי בטוח אם הוא הוכח או לא.
" כדי שתדע בעתיד, הארי, זה פטל .. אף על פי שכמובן, אם הייתי אוכל מוות, הייתי בטוח לחקור את העדיפויות של ריבה שלי לפני להתחזות לעצמי.. "
"בחוברת הזאת,אמרו משהו על אינפרי,מה זה אדוני?" שאל הארי
" הם גופות," אמר דמבלדור בניחותא. " גופות מתות שכושפו לעשות מטלות אפלות האינפרים לא נראו זמן רב, אף על פי כן, לא מאז שוולדמורט היה חזק לפני חמש עשרה שנה. .. הוא הרג מספיק אנשים לעשות צבא מהם, כמובן. זה המקום, הארי, פשוט כאן . "
הם התקרבו לבית אבן. הארי היה יותר מדי עסוק בלעכל את הרעיון הנורא של האינפרי בשביל להיות בעל תשומת לב למשהו אחר, אבל בזמן שהם הגיעו לשער של החזית,דמבלדור עצר אותו."
" הו יקר. הו יקר יקר ויקר " ..
הארי עקב אחרי המבט של דמבלדור לעבר החזית שנטית בזהירות, והרגיש את הלב שלו שוקע. הדלת הקדמית נתלשה מהצירים שלה.
דמבלדור הביט למעלה,המקום נראה מאוד מוזנח.
" שרביט במצב היכון, הארי, " הוא אמר בשקט.
הוא פתח את השער והלך במהירות ובשתיקה בשביל של הגן, הארי עקב אחריו,ואז הוא דחף את הדלת הקידמית לאט לאט, השרביט שלו באוויר ובמוכן.
"לומוס"
קצה השרביט של דמבלדור נדלק, מטיל את האור שלו במסדרון צר.בצד שמאל,עמדה עוד דלת פתוחה . תוך כדי שהוא מחזיק את השרביט הדולק שלו לפניו דמבלדור נכנס לסלון שממולו והארי אחריו.
הרס מוחלט ניצב מול עיניהם. שעון קוקיה עמד לרגליהם, כולו מרוסק, המטוטלת שלו שכבה יותר רחוק כמו חרב מפותלת.היה פסנתר בצד שלו, האקורדים שלו היו על הרצפה. הריסות של נברשת שנפלה היו בקרבת מקום. כריות היו קרועות בצדדים, ונוצות נשרו מהצדדים הקרועים ; חלקים של זכוכית היו כל כך מנופצים שדמו לאבקה. דמבלדור הרים את שרביטו יותר גבוה,כך שיכלו לראות חום אדום ומטפטף שנראה שניתז על הטפט.מספר נשימות קטועות של הארי גרמו לדמבלדור להסתובב
" זה לא יפה,נכון? " הוא אמר בכבדות. " כן, משהו נורא קרה כאן " ..
דמבלדור נכנס בזהירות לתוך אמצע החדר, בוחן את ההריסות ברגלים שלו. הארי עקב אחרי תנועותיו, מביט מסביב חצי מפוחד ממה שהוא יכול למצוא מתחת לפסנתר או לספה ההפוכה, אבל לא היה תחתם שום גוף או גופות..
" אולי היה קרב ו..., והם סחבו אותו מכאן, פרופסור? " הארי הציע, מנסה לא לדמיין נפתע האיש כדי להשאיר כתמים כאלה על הקיר
" אני לא חושב כך," אמר דמבלדור בשקט, מסתכל מאחורי כורסה ששכבה לימינו.
" אתה אומר שהוא..."
" עדיין כאן איפשהו? כן " ..
וללא אזהרה,דמבלדור תקע את שרביטו בתוך המושב של הכורסא ואז נשמעה צעקת כאב "אווטש"
ערב טוב,הוראס,אמר דמבלדור בזמן שהוא שוב מתיישר למעלה.
הלסת של הארי נשמטה. איפה שהייתה לפני שנייה כורסא, היה עכשיו איש נמוך,שמן וקירח שהסתכל על דמבלדור בעין אגרסיבית.
" לא היה צריך לדקור אותי בצורה כל כך חזקה, " הוא אמר באופן צרוד, מלטף את הרגל שלו. " זה כואב " ..
אור השרביט התמקד על ראשו המבריק,העיניים הבולטות שלו,שפם הכסף שלו,והוא לבש ג'קט עם כפתורים שהיו מוברקים במידה רבה מעל לפיג'מה של משי צבע לילך.קצה ראשו העליון בקושי הגיע לסנטר של דמבלדור
" מה מביא אותך לאן?? " הוא נחר בזמן שהוא ליטף את הרגל שלו, שעדיין כאבה לו.
הוא היה לגמרי לא מובך יחסית לבן אדם שעשה את עצמו כאילו כורסא..
" הוראס יקר שלי," אמר דמבלדור,מסתכל בידידו, " אם האוכלי מוות באמת היו באים,הסימן האפל היה מתנוסס מעל לביתך"
הקוסם הביא מכה למצח שלו כאילו שכח משהו
" הסימן האפל" הוא מילמל. "ידעתי שיש משהו...אה טוב.לא היה לי זמן ממילא,עשיתי את הנגיעה האחרון ברגע שנכנסתם לחדר.
הוא השמיע צליל של אנחה שגרמה לכמה מהקצוות של השפם שלו להתנופף..
"האם אתה תרצה את עזרתי בסידור?" שאל דמבלדור בנימוס
"בבקשה" אמר האחר.
הם עמדו גב אל גב,הקוסם הארוך והרזה מול הקוסם הנמוך והשמן,וביצעו תנועות ססגוניות עם שרביטיהם.
הרהיטים ריחפו לעבר מקומם המקורי,דברים שבורים תיקנו את עצמם,הנוצות חזרו לכריות,קרעי הספרים תיקנו את עצמם ונחתו על המדפים שלהם,מנורות הונחו והאירו על השולחנות שתיקנו את עצמם,אוסף של תמונה עם מסגרות מכסף נתלו בכל מיני מקומות בדירה.
חורים,כתמים וסדקים תיקנו את עצמם.הקירות נהיו שוב לבנים ונקיים.
" איזה סוג של דם היה זה, דרך אגב? " שאל דמבלדור בקול רם את הקוסם שנקרא הוראס.
" על הקירות? דם דרקונים! " שאג הקוסם שנקרא הוראס בזמן שהוא מחזיר את הנברשת לתקרה.
" כן, דרקון, " חזר על הקוסם באופן שיחתי. " הבקבוק האחרון שלי והמחירים הם בשמיים כרגע.
עדיין, זה אולי יהיה שימושי " ..
הוא הביט בבקבוקון שהחזיק בידו. "אממ... קצת מאובק"
הוא הניח את הבקבוקון על המדף ואז מבטו נח על הארי.
" הו" הוא אמר,והעיניים הגדולות והעגולות שלו טסו לעבר מצחו של הארי והוא הבחין בצלקת "הו"
"זה" אמר דמבלדור "הארי פוטר. הארי,זהו עמית ותיק שלי לעבודה,קוראים לו הוראס סלוגהורן"
סלוגהורן הביט בדמבלדור בפיקחות"אז ככה חשבת לשכנע אותי? אז שתדע לך,התשובה היא לא אלבוס!"
הוא הביט בהארי,פניו בהחלט נראו כאילו הם מנסים להתנגד לפיתוי כלשהוא..
"אני מניח שאנחנו יכולים לקבל משקה,אמר דמבלדור
"לזכר הימים הטובים"
"סלוגהורן היסס
"טוב בסדר,אז כוס שתיה,אני מניח" הוא אמר בקול חסר חיבה.
דמבלדור חייך אל הארי והושיב אותו על כסא שלא ממש דמה לכורסא הישנה שהוראס התחזה אליה. הכסא היה קרוב לאח כך שהארי היה נראה לעין מאוד.. הארי הבין דמבלדור רוצה להחזיק אותו במקום שהוא נראה לחלוטין ואפילו בולט.
זה כנראה הצליח,כי כאשר הוראס סיים למזוג את המשקאות,עיניו מיד נחו הארי.
"אמפ.." הוא אמר כשהוא חזר,הוא הסתכל על הארי ומיד הסתובב כאילו זה גורם לו לעיוורות בעיניים. "קח" הוא אמר לדמבלדור והושיט לו את המשקה. הוא גם דחף את הכוס של הארי לידיו.
לאחר שהוא הגיש להם את המשקאות,הוא התיישב על הספה שכרגע תוקנה,הוא היה כל כך נמוך שרגליו לא נגעו ברצפה.
"טוב,אז מה שלומך הוראס?" שאל דמבלדור
"לא כל כך טוב" אמר הוראס תכף ומיד "חולשה,קמטים,עייפות,אני מזדקן אלבוס"
"ואתה בכל זאת הצלחת לארגן לנו קבלת פנים ב3 דק' נכון?" אמר דמבלדור
סלוגהורן ענה לו בחצי עצבנות,חצי גאווה "שניים,וחוץ מזה,אם הקסם שלי לא היה מתפרץ כל כך הייתי הולך להתרחץ" הוא הוסיף. "אבל העובדות מראות על כך שאני אדם זקן,אלבוס.אדם זקן ועייף שצריך לחיות בשקט ובנוחות.
הארי הסתכל סביב לסרוק את החדר.,הוא היה מחניק ולא מסודר,אבל אף אחד לא יכל להגיד שהוא נוח.
היו שם כסאות רכים ואדומים,משקאות למיניהם,קופסאות של שוקולדים וכריות שמנמנות.
אם הארי לא היה יודע מי היה גר שם,הוא היה חושב שבבית זה מתגוררת אישה זקנה ועשירה.
"אתה עוד לא זקן כמו שאני הוראס!" אמר לו דמבלדור
"טוב,אולי אתה צריך לחשוב על פרישה" אמר סלוגהורן בצורה גלויה ועיניו הלבנות החזרזירות הסתכלו על ידו הפצועה של דמבלדור "הרפלקסים כבר לא מה שהיו פעם,אני רואה"
"אתה צודק לגמרי" אמר דמבלדור באופן רגוע ומזעזע,תוך כדיש הוא הפשיל את שרוולו כדי להראות לו את אצבעותיו השחורות והשרופות לגמרי. חלק מהן גרמו לעורו של הארי לסמור.
"ללא ספק אני איטי יותר משהייתי פעם,אבל היד השניה..."
"הוא משך בכתפיים ופשט את ידיו רחב,והארי ראה טבעת של יד שלא נפגעה כלל,שלא ראה את דמבלדור לובש לפני כן. זה היה גדול ונראה שזה היה עשוי מזהב,ובמרכזה הייתה אבן שחורה וכבדה.
עיניו של סלוגהורן התמהמהו לרגע על הטבעת,והארי ראה מבט זועם קטנטן כשהוא קימט לרגע את מצחו.
"אז האזהרות האלה הוראס,האם הם לרוחם של אוכלי המוות? שאל דמבלדור
"מה אוכלי המוות ירצו לעשות עם גולם שבור,ישן ועני כמוני?" דרש סלוגהורן.
"אני מניח שהם היו רוצים את הכשרונות שלך,ואז היו מענים אותך ורוצחים אותך" אמר דמבלדור. "אתה באמת אומר לי שהם עדיין לא באו לנסות לגייס אותך?"
סלוגהורן הביט בדמבלדור באופן מלא שנאה לרגע ואז מלמל, "לא נתתי להם סיכוי.הייתי בתנועה במשך יותר משנה. מעולם לא נשארתי במקום אחד יותר משבוע. הבית הזה הוא של מוגלגים,הבעלים נסעו לחופשה באיים הכנרים למשך שבוע,זה מקום מאוד נעים,אני אצטער לעזוב.זה קל מאוד אתה יודע לחדור פנימה אתה יודע,ברגע שהאזעקה מתחילה לפעול,אני משתק את השכנים שראו אותי וגם ת האזעקה,ככה הם לא הבחינו לדוגמא שהצלחתי להכניס פסנתר לתוך הבית!
גאוני" אמר דמבלדור "אבל זה נשמע מעייף מאוד לעשות זאת כל פעם,בייחוד אם אתה רוצה חיים שקטים,כמובן,אם תחזור להוגוורטס.."
"אם אתה רוצה להגיד לי שהחיים שלי יהיו יותר שלווים בהוגוורטס,אתה יכול לחסוך את הנשימה שלך אלבוס,אני אולי הייתי עסוק בלהתחבא,אבל כמה שמועות הגיעו אליי שהרבה מאוד מורים שלך, והאחרונה הייתה אמברידג',בורחים מהבית ספר שלך"
"פרופסור אמברידג' עזבה בגלל סכסוך עם שבט הקנטאורים שלנו" אמר דמבלדור "אני חושב שאתה,הוראס" לא הייתה מרשה לעצמך להיכנס ליער ולקרא לקנטאורים בני תערובת מטונפים"
זה מה שהיא.. מה שהיא? אמר הוראס "איזו אישה טיפשה,מעולם לא אהבתי אותה!"
הארי צחק צחוק גדול,וגם דמבלדור וגם סלוגהורן הסתכלו בו.
"מצטער" הארי אמר במהירות "אני פשוט לא ממש אהבתי אותה"
דמבלדור התחיל לצאת מהחדר.
"אתה עוזב?" שאל סלוגהורן תיכף ומיד, מסתכל בו מלא תקווה
"אממ...,תהיתי אם אני יכול להשתמש בשירותים שלך" שאל דמבלדור.
"הו," אמר הוראס תוך שהוא מראה ברורות שהוא מתאכזב "קומה שנייה במסדרון השמאלי.
דמבלדור פסע לצאת מהחדר. כאשר הדלת נסגרה מאחוריו,השתרר שקט בחדר.
אחרי כמה רגעים של שקט,נראה היה שסלוגהורן לא בטוח מה לעשות עם עצמו.
הוא נתן מבט חשאי בהארי,ואז לעבר האש,ואז הסתכל על הארי שוב.
"אל תחשוב שאני לא יודע למה הוא הביא אותך" הוא אמר בפתאומיות.
הארי הסתכל בסלוגהורן. העיניים של סלוגהורן סקרו את הצלקת שלו.
"אתה נראה מאוד כמו האבא שלך.."
"כן,אמרו לי" אמר הארי
"חוץ מהעיניים שהם..."
"העיניים של אמא שלי,כן" הארי שמע את זה כל כך הרבה פעמים בעבר,שהוא כבר הכיר את זה בעל פה.
הרמפ,כן,טוב,אני לא הייתי המורה הכי אהוב עליה,אבל היא הייתה אחת שלי" הוסיף סלוגהורן בתשובה למבט השואל של הארי. "אוונס הייתה אחת התלמידות הכי מוכשרות שלימדתי אי פעם,אתה יודע. נערה מקסימה. הייתי תמיד אומר לה שהיא הייתה צריכה להיות בבית שלי,אז הייתי מקבל תשובות חוצפניות מאוד."
"באיזה בית היית?
"הייתי ראש בית סלית'רין" אמר סלוגהורן
"הו,עכשיו" הוא אמר מהר בגלל שראה את מבטו המעוקם של הארי ונפנף באצבעו. "אל תתחיל להיות נגדי בסדר? אתה בטח בגריפינדור נכון? כן,זה בדרך כלל עובר במשפחות,לא תמיד,אף על פי שזה ככה ברוב המקרים. אני לא יודע אם שמעת על סיריוס בלק,בטח שמעת עליו,חייב להיות,בטח הסתכלת בעיתונים של שנים קודמות,הוא מת לפני כמה שבועות."
זה היה כאילו יד בלתי נראית תפסה במעיים של הארי והחזיקה אותם מהודקים.
"בכל אופן,הוא היה ידיד גדול של אבא שלך בבית הספר. כל משפחת בלק הייתה בבית שלי אבל סיריוס גמר בגריפינדור! עסק ביש! הוא היה בחור כל כך מוכשר. השגתי את האח הצעיר שלו,רגולוס,אבל הייתי מעדיף אילו היה לי את הסט!"
הוא נשמע כמו אספן מתלהב שהפסיד הצעה במכירה פומבית.
"אמא שלך הייתה ילידת מוגלגים כמובן,לא יכולתי להאמין לזה כאשר מצאתי אותה,חשבתי שרק טהורי הדם יכלו להיות כל כך טובים!"...
"אחת מהידידות הכי טובות שלי היא ילידת מוגלגים" אמר הארי "היא הכי טובה בשכבה שלנו!"
"מצחיק איך זה קורה לפעמים,הלא כן?" אמר סלוגהורן
"לא באמת" אמר הארי באופן קר.
סלוגהורן הסתכל למטה בהפתעה "אתה לא חייב לחשוב שאני משוחד" הוא אמר "לא,לא,לא,אני לא סתם אמרתי שאמא שלך הייתה אחת מהסטודנטים האהובים עלי בכל הזמנים! והיה גם את דירק קרסוול,בשנה שאחריה,עכשיו הוא ראש המשרד ליצירת קשר עם גובלינים,עוד יליד מוגלגים כמובן,סטודנט מחונן מאוד,והוא עדיין נותן לי מידע פנימי מצויין על האירועים בגרינגוטס."
הוא הסתכל למעלה,מחייך לעצמו בסיפוק רב. והצביע על מסגרות של צילומים על הארון,כל אחד מאוכלס בדיירים זזים.
"כל הסטודנטים לשעבר חתמו לי,הנה תראה,ברנבס קופה,העורך של הנביא היומי,הוא תמיד התעניין לשמוע אותי מדבר על הנביא היומי.
והנה אמברסיוס פלום שמפריע לכל יום הולדת שלי רק בגלל שהגשתי קודם את סיסרון הארקיס לראיון עבודה איתו,וכמובן שהוא קיבל את הג'וב.אנשים תמיד אוהבים לשמוע ממני ואני מקבל תמיד כרטיסים למשחקי קווידיץ' של הנבחרות שלהם!"המחשבה הזאת גרמה לו לחייך חיוך רחב
"וכל האנשים האלה יודעים איפה למצוא אותך,לשלוח לך דברים?"שאל הארי, שלא יכל לחשוב מדוע אוכלי המוות לא מצאו את סלוגהורן אם הוא מקבל כרטיסים חינם למשחקי קווידיץ' כשכל שאר האנשים כן יודעים איפה הוא נמצא.
החיוך החליק מהפנים של סלוגהורן מהר כמו הדם שהיו על הקירות שלו.
"כמובן שלא" הוא אמר "אני כבר לא שומר איתם קשר כבר שנה"
הארי היה בעל הרושם שהמילים הדהימו את סלוגהורן עצמו,הוא נהיה מבולבל ולכן משך בכתפיו.
"עדיין,הקוסם הנבון יותר מדי להישאר בפרופיל נמוך בזמנים הנכונים,עם כל הכבוד לדמבלדור שחוטף יבלות כאילו הם מודיעים על חובתם הציבורית בזמן משימות של מסדר עוף החול,אני אישית,מעדיף לא למות מהר כל כך.
"אתה לא חייב להצטרף למסדר עוף החול כדי ללמד בהוגוורטס" אמר הארי מיד בלי להוריד את הלעג שלו מקולו. זה היה קשה לאהוד את סלוגהורן כשהוא זכר שסיריוס חי במערה ואכל רק חולדות.
"רוב המורים הם לא חברים במסדר,ואף אחד עוד לא מת,חוץ מקווירל,וזה מה שהיה מגיע לו כי הוא עבד עם וולדמורט."
הארי היה בטוח שסלוגהורן יהיה אחד הקוסמים האלה שלא יוכלו לשמוע את השם של וולדמורט בקול רם בלי להצטמרר,אבל לא כך היה,אז הארי המשיך.
"אני הייתי מחשיב את הצוות של דמבלדור מוגנים יותר מכולם,היות שדמבלדור הוא היחיד שוולדמורט פחד ממנו אי פעם,הלא כן?" הארי הסתכל בתוך עיניו של סלוגהורן,נראה שהוא חשב על המילים של הארי.
"טוב,זה אמיתי שהוא מעולם לא חיפש קרב עם דמבלדור" הוא מלמל בטינה, "ואני מניח שאנחנו יכולים לאשר שכאשר אני לא הסכמתי להיות אוכל מוות וולדמורט לא ממש החשיב אותי כידיד,במקרה כזה,אני אהיה קצת יותר בטוח ליד אלבוס,אני לא יכול להכחיש שהמוות של אמיליה בונס לא גרם לי להיכנס להלם,כי היא,עם כל ההגנות שלה מהמרד והכל..."
דמבלדור נכנס מחדש לחדר וסלוגהורן קפץ כאילו הוא שכח שהוא היה בבית.
"הו,אתה שם אלבוס?" הוא אמר. "היית שם זמן ארוך,קלקול כיבה?"
"לא,רק קראתי את המגזינים של המוגלגים" אמר דמבלדור "אני אוהב לפתור תשבצים,טוב הארי,נשארנו אצל הוראס כבר מספיק,אני חושב שזה הזמן בשבילנו לעזוב"
בכלל לא מתלהב לציית,הארי קפץ על הרגליים שלו כשסלוגהורן כאילו לקה בהלם.
"אתה עוזב?"
"כן,אמנם. אני חושב שאני יודע לזהות מקרה אבוד כשאני רואה אחד כזה.
"מקרה אבוד?"
"סלוגהורן נראה מוטרד. הוא סובב את הבהונות השמנות שלו והסתכל בדמבלדור כאשר הוא הידק את גלימתו וראה את הארי לובש את הג'קט שלו.
"טוב,אני מצטער שאתה לא רוצה את העבודה הוראס" אמר דמבלדור מרים את היד הבריאה שלו ונופף לשלום. "היינו שמחים לראות אותך שוב בהוגוורטס,אף על פי כן שאתה לא רוצה את העבודה,תמיד תוכל לבוא לבקר"
"כן,טוב,מאוד נדיב... כמו שאני אומר..."
"טוב,אז ביי."...
"ביי" אמר הארי
הם היו בדלת הקדמית כאשר צעקה מאחוריהם "טוב בסדר,אני אקח את התפקיד,אני אעשה את זה"
דמבלדור פנה להביט בסלוגהורן עומד חסר נשימה בפתח הדלת.
"אתה תבוא למרות הפרישה?"
"כן,כן" אמר סלוגהורן באופן חסר סבלנות "אני חייב להיות מטורף,אבל כן"
"נפלא!" אמר דמבלדור "אז,הוראס,אנחנו נשמח לראות אותך בראשון בספטמבר" "כן,אני בטוח בזה" הוא חירחר.
"בזמן שהם הלכו בשביל של הגן,נשמע שוב קולו של סלוגהורן "אני ארצה משכורת מכובדת,דמבלדור"
דמבלדור צחק,שער הגן נסגר מאחוריהם והם התחילו ללכת דרך גבעה חשוכה עם הרבה אובך.
"טוב מאוד מה שעשית שם הארי" אמר דמבלדור
"אני לא עשיתי משהו..." אמר הארי במפתיע
"הו כן,עשית, אתה הראית להוראס מה בדיוק הוא ישיג אם הוא יחזור להוגוורטס,האם הוא מצא חן בעיניך?"
"אממ..."
הארי לא היה בטוח אם הוא אהב את סלוגהורן או לא. היה נעים להיות איתו,אבל הוא היה גם שחצן,הוא גם לא סבל את זה שהוא חשב שילידת מוגלגים יכולה להיות משפה טובה.
"הוראס" אמר דמבלדור משחרר את הארי מן האחריות לענות על השאלה. "אוהב מאוד את הנוחיות שלו,הוא גם אוהב להיות חבר בחברה המפורסמת,המצליחה והחזקה.הוא נהנה מהתחושה שהוא משפיע על האנשים הללו.הוא מעולם לא רצה להיות מפורסם בעצמו,הוא היה מעדיף את המושב האחורי. הוא היה בוחר בתלמידים האהובים ביותר שלו בהוגוורטס והיה נכנס איכשהוא לשאפתנות או למוחות שלהם,ולפעמים אף לקסם שלהם או לכישרון שלהם,והיה לו כישרון מוזר בשביל לבחור בשביל כל אחד מהם במה הוא יצליח בעתיד.הוראס יצר לעצמו מן מועדון מן התלמידים האהובים שלו עם עצמו במרכז,עושים הקדמות,מזייפים מגעים שימושיים עם החברים,ותמיד מקצר.אני אומר לך עכשיו הארי,לא להיות נגד הוראס שעכשיו צריך לקרא לו פרופסור סלוגהורן,אבל צריך להיות במשמר,הוא ללא ספק ינסה לאסוף אותך למועדון המעריצים שלו, "הילד שנשאר בחיים", או כמו שהוא אוהב לקרא לך: ה"נבחר""
במילים אלה,חלפה בהארי צמרמורת.הוא נזכר במילים ששמע לפני כמה שבועות שהיו בעלות מובן נורא מאליו: אף אחד לא יוכל להתקיים בזמן שהשני שורד.
במילים האלה, צמרמורת ששום דבר לעשות עם האובך המקיף נגנבה מעל הארי. הוא הוזכר של מילים הוא שמע לפני כמה שבועות, מילים שהיו בעלות מובן מיוחד נורא אליו :האחד לא יוכל לחיות בזמן שהאחר שורד ..
דמבלדור נעצר ליד הכניסה ששם עברו מקודם.
"נוכל ללכת הארי,אם תתפוס את היד השלי"
הפעם,הארי היה מוכן,אבל הוא לא חשב שזה נעים,כאשר הלחץ נעלם,הוא עמד בסמטה ליד דמבלדור,והוא הסתכל קדימה לעבר הצללית של הבניין השהי שהכי אהב בעולם:"המחילה",למרות תחושת הפחד שתקפה אותו לפני כן,הוא לא יכל שלא לשמוח כשאשר ראה את הבניין שרון נמצא בוא,ואת הבניין שגברת וויזלי שמבשלת הכי טוב שבעולם נמצאת.
"אם אתה לא מתנגד,הארי" אמר דמבלדור בזמן שהם עברו דרך השער "הייתי רוצה להחליף איתך כמה מילים לפני שאנחנו נפרדים,בחשאי,אולי כאן?" דמבלדור הצביע על צריף אבן עלוב ומוזנח ששמה הוויזלים איחסנו את המטאטים שלהם. עם בילבול קטן,הארי עקב אחרי דמבלדור דרך הדלת של הביתן לתוך רווח קטן יותר מארון ממוצע. דמבלדור האיר עם קצה שרביטו ויחסית לתנאים,האור נראה כמו אש עצומה שיצאה מלפיד.הוא חייך לעבר הארי.
"אני מקווה שאתה תסלח לי שאני אומר את זה הארי,אבל אני שמח וגאה שאתה הצלחת להתמודד מול ועם מה שקרה במשרד הקסמים,הרשה לי לומר שאני חושב שסיריוס היה גאה."
הארי בלע את רוקו. הקול שלו כנראה עזב אותו. הוא לא חשב שהוא יכל לעמוד בשיחה על סיריוס. זה היה כואב מספיק לשמוע את הדוד ורנון צועק " הסנדק שלו מת?" ואפילו יותר גרוע כששמע את השם של סיריוס נזרק ככה באופן רגוע מפיו של סלוגהורן.
"זה היה אכזרי" אמר דמבלדור ברכות "שהיה לך ולו רק זמן קצר ביחד,אכזרי לסיים מערכת יחסים ככה בשביל מישהו שצריך יחס חם יותר מכולם"
הארי הניד בראשו. הוא יכל להגיד שהוא חשד שעד שהמכתב שלו הגיע אל הארי,הארי בילה כמעט כל הזמן במיטה שלו,בלי ארוחות,ומסתכל ברחוב החשוך מלא הריקנות בזמן ששאל את השאלה אם סוהרסנים יבואו?
"זה פשוט קשה" הארי אמר סוף סוף בקול נמוך "להבין שהוא לא יכתוב אליי שוב"
העיניים שלו נשרפו פתאום והוא מצמץ. הוא הרגיש טיפש להתוודות בזה,אבל העובדה שמישהו מחוץ להווגורטס דאג לו ,כמעט כמו הורה אוהב,היה אחד הדברים הכי טובים לגלות על הסנדק שלו ועכשיו הינשופים האלה לעולם לא יגיעו ויביאו לו שוב את הנוחיות הזאת.
"סיריוס גרם לך להרגיש דברים שמעולם עוד לא הרגשת" אמר דמבלדור בעדינות "באופן טבעי,האובדן הורס"
"אבל כשהדוד שלי צעק שם בבית," הפסיק אותו הארי בקול יותר ויותר חזק" הבנתי שאני סוגר את עצמי יותר ויותר,סיריוס לא היה רוצה את זה נכון? אבל אני מרגיש שהחיים שלי הולכים ומתקצרים,קודם אמיליה בונס,אמילין ואנס,זה יכול להיות אני הבא בתור לא?"
"אבל אם זה יקרה" הוא אמר באופן עז והסתכל בעיניו של דמבלדור "אני אוודא שאני אקח הכי הרבה אוכלי מוות שאפשר ביחד איתי"
"דיברת כמו בן לאמא ולאבא שלך וכמו סנדק של סיריוס" אמר דמבלדור עם טפיחה על גבו של הארי "הייתי מוריד את כובעי בפניך,אבל לא הייתי רוצה להפיל עליך עכבישים" שכן,עכבישים עלו על כובעו של דמבלדור.
"ועכשיו הארי,בנושא קצת יותר קרוב,אני מניח שאתה קראת את הביא היומי בשבועיים האחרונים נכון.?"
"כן" אמר הארי מרגיש עכשיו את ליבו דופק חזק יותר.
"אז בטח ראית שהיו לא מעט סיפורים עליך ועל מה שקרה באולם הנבואות נכון?"
"לא,הם לא" הפסיק דמבלדור "יש רק שני אנשים בעולם השלם שיודעים את התוכן המלא של הנבואה עליך ועל הלורד וולדמורט והשם שניהם יושבים בתוך הביתן הזה,אם כן,זה נכון שוולדמורט חשד שהבואה קשורה אליך,שאחרי הכל,הוא ניסה לשלוח אוכלי מוות שיגנבו אותה בשבילו.
" עכשיו, אני חושב שאני צודק בזה שאתה לא סיפרת לאף אחד את תוכן הנבואה?"
"לא" אמר הארי
"החלטה חכמה בסך הכל" אמר דמבלדור "אף על פי שאני חושב שאתה צריך לספר זאת לידידים שלך,מר רונאלד וויזלי ולעלמה הרמיוני גריינג'ר,כן," הוא המשיך כאשר הארי הסתכל עליו בחרדה "אני חושב שהם צריכים לדעת,זה חשוב להם!"
"אני לא רציתי..."
"להדאיג אותם או להפחיד אותם?" שאל דמבלדור תוך כדי שהוא בוחן את הארי מעל החלק העליון של המשקפיים שלו "או שאולי צריך להתוודות ולהגיד שאתה הוא זה שדואג ומפחד,הארי. אתה צריך את החברים שלך הארי. כמו שאתה בעצמך אמרת, סיריוס לא היה רוצה שתהיה סגור כל כך!"
הארי לא אמר שום דבר אבל לא נראה שדמבלדור ציפה לתשובה,הוא המשיך "בשונה משנים אחרות הארי,אני הייתי רוצה ללמד אותך בשיעורים פרטיים השנה"
"פרטיים?,איתך?" שאל הארי שפתאום שוב הצליח לדבר מרוב הפתעה.
"כן,אני חושב שהגיע הזמן שאני אתערב ישירות בחינוך שלך"
"מה אתה תלמד אותי אדוני?"
"הו,מעט מזה,מעט מזה" אמר דמבלדור בעליזות.
הארי חיכה שדמבלדור יפרט,אבל הוא לא פירט,לכן הוא המשיך לשאול שאלה שקצת הפריעה לו
"אדוני,עם אני לוקח שיעורים פרטיים איתך,אני לא אצטרך ללמוד הלטת הכרה עם סנייפ?"
"פרופסור סנייפ הארי,ולא,אתה לא תצטרך"
"טוב" אמר הארי בהקלה "כי הם היו.." הוא נעצר,נזהר לא לומר מה שעלה לו בראש.
"אני חושב שהמילה כישלון תהיה טובה כאן" אמר דמבלדור.
הארי צחק.
"טוב זה אומר שאני לא אראה הרבה את פרופסור סנייפ מעתה ואילך" הוא אמר "כי הוא לא יתן לי להיכנס לשיעור שיקויים המוגבר אלא אם כן אשיג קס"מ, שאני יודע שאין לי"
"א שוללים ינשופים לפני שהם מגיעים" אמר דמבלדור באופן רציני "הם אמורים להגיע במשך היום של מחר,ועכשיו הארי,רק עוד שתי דברים עד שאנחנו נפרדים." הוא אמר.
"ראשית,אני רוצה שתיקח את גלימת ההיעלמות לכל מקום שאתה הולך אליו,אפילו בתוך הוגוורטס,ליתר ביטחון,הבנת אותי?"
הארי הניד
"ולבסוף,בזמן שאתה תשהה כאן,יהיו על המחילה ההגנות הכי חזקות שמשרד הקסמים הצליח לארגן. הדברים הללו,גרמו כמות מסויימת של אי נוחות לארתור ולמולי,ביניהם,ויתור על החופשות של ארתור.למרות זאת לא אכפת להם אלא מהביטחון שלך,לכן,לא יהיה יפה לסכן את עורך בזמן שאתה תשהה כאן"
"אני מבין" אמר הארי
"טוב,אם זה מובן אז.." אמר דמבלדור תוך כדי שהוא פותח את הדלת של ביתן המטאטים ועלה לתוך החצר. אני רואה אור במטבח,תן לי לא להפסיד את הרגע שבו מולי אומרת שאתה נורא רזה"

הפרק השלישי כתוב בשפה מעט שונה, לא?! 😮
עוד אחדדדדדד חחח

כן... גם אני שמתי לבב...
אוווחח עוד אחד.😢

QUOTE (מזי__ @ 17/12/2005)הפרק השלישי כתוב בשפה מעט שונה, לא?! 😮
עוד אחדדדדדד חחח
מה כאילו בגלל הגודל והצבע? 😕

לא, לא זה.ה. היו קטעיםם שזה היה משלב נמוךך..

אתה מתרגם מאנגלית או שהורדת את זה ככה?!

הדיבור, הכתיבה..
היה כתוב "חמישה כוסות" וכאלה..