הארי פוטר והנסיך חצוי הדם...

הספר בפרקים זהו הפרק הראשון
פרק ראשון: השר האחר
זה היה כמעט חצות וראש הממשלה ישב לבדו במשרדו, קורא תקציר ארוך אשר חומק ממחשבתו מבלי להשאיר זכר קטן של משמעות. הוא חיכה לשיחה מנשיא של מדינה מרוחקת, תוהה מתי האיש יתקשר וינסה לדכא זיכרונות לא נעימים ממה שהיה שבוע ארוך, מעייף וקשה, לא היה מקום בראשו למשהו אחר. ככל שניסה להתמקד בהדפס לפניו, כך ראש הממשלה יכול היה לראות את פניו השמחים של יריבו הפוליטי.
יריבו הופיע בחדשות יום זה, לא רק כדי למנות את הדברים הנוראים שקרו בשבוע האחרון (לכל מי שהיה צריך תזכור), אלא גם כדי להסביר שכל הדברים שקרו היו אשמת הממשלה.
הדופק של ראש הממשלה עלה במחשבתו על כל המקרים הללו, שהיו לא הוגנים וגם לא נכונים. איך לכל הרוחות הממשלה יכלה לשלוט בהתמוטטות הגשר? זו הייתה שערורייה לכל אחד שאמר שהם לא משקיעים מספיק בגשרים. הגשר היה קיים קצת פחות מעשר שנים, ומיטב המומחים לא יכלו להסביר למה הגשר נשבר בקלות לשניים כשתריסר מכוניות נופלות לתוך הנהר העמוק למטה. ואיך מישהו מעז לומר שההתמוטטות נגרמה בשל חוסר בשוטרים שמצביע על שני רוצחים רשעים ומפורסמים?. או שהממשלה צריכה שיהיה לה מישהו שיחזה את סופת ההוריקן במערב המדינה שגרמה לכל כך הרבה נזק גם לאנשים וגם לרכוש? והאם זו הייתה אשמתו של ראש הממשלה שאחד משריו הצעירים, הרברט צ'ורלי, שבחר השבוע לנהוג בדרך כל כך מוזרה שעכשיו הוא הולך לבלות הרבה יותר זמן עם משפחתו?
"מצב רוח מדוכא אפף את המדינה," היריב הסיק, כשהוא בקושי מסתיר את הגיחוך שלו.
ולחוסר המזל, זה היה נכון לגמרי. ראש הממשלה הרגיש את זה בעצמו; אנשים באמת נראו אומללים מהרגיל. אפילו מזג האוויר היה גרוע; כל הערפל הקריר הזה באמצע יולי...זה לא היה הגיוני, זה לא היה נורמאלי...
הוא העביר לדף השני בתקציר, כמה זמן שזה לקח, ומוותר על זה כאילו זו עבודה גרועה. ראש הממשלה מתח את זרועותיו מעל לראשו והסתכל סביב משרדו בעגמומיות. זה היה חדר יפה, עם אח יפהפה העשוי משיש הפונה לכיוון החלונות עם המשקופים הארוכים, מזג האוויר היה לא אופייני לזמן זה של השנה, היה קר מאוד. עם צמרמורת קלה, ראש הממשלה קם ועבר ליד החלון, מסתכל החוצה בערפל שלחץ על השמשה. הוא עמד עם גבו אל החדר, ולפתע שמע שיעול עדין מאחוריו.
הוא קפא, ראה בהשתקפות בשמשה החשוכה את מראהו המבהיל. הוא הכיר את השיעול הזה. הוא שמע את השיעול קודם לכן. הוא הסתובב באיטיות רבה, פונה אל החדר הריק...?
"הלו?" הוא אמר, ניסה להישמע אמיץ יותר ממה שהרגיש.
לרגע קצר הוא הרשה לעצמו לחוש בתקווה שאף אחד לא ענה לו. למרות זאת, קול ענה בזה הרגע, קול צלול, קול החלטי שנשמע כאילו עומד להצהיר משהו. זה הגיע—כמו שראש הממשלה ידע מהשיעול הראשון—אדם קטן הדומה לצפרדע, לובש פאה כסופה ארוכה נמצא בתוך תמונה קטנה העשויה מצבעי שמן, בפינה הרחוקה של החדר.
"לראש הממשלה של המוגלגים. אנחנו צריכים להיפגש בדחיפות. הגב בבקשה בדחיפות. שלך, פאדג'."
האדם בתמונה הסתכל בחשד בראש הממשלה.
"אא," אמר ראש הממשלה, "שמע... זה לא זמן כל כך טוב בשבילי... אני מחכה לשיחת טלפון חשובה, אתה תראה... מנשיאה של—"
"השיחה יכולה להדחות" אמר הדיוקן מיד. לבו של ראש הממשלה צנח. הוא פחד מזה.
אבל אני צפיתי לדבר איתו—"
"אנו צריכים להזכיר לנשיא. הוא יתקשר מחר בלילה במקום היום" אמר האיש הקטן. בבקשה "הגב במהירות לאדון פאדג'."
"אני ...אא... בסדר גמור, " אמר ראש הממשלה בחולשה. "כן, אני אראה את פאדג'."
הוא מיהר לשולחן הכתיבה שלו, מישר את העניבה שלו. הוא בקושי המשיך לשבת, וסדר את פניו למה שהוא קיווה שיהיו רגועים ושקטים, כשלהבות ירוקות ומבריקות בקעו לחיים מתחת למדף השיש הריק. הוא צפה, מנסה לא להסגיר את רעדו מההפתעה, כשאדם גמלוני הופיע מתוך הלהבות, מסתובב במהירות של סביבון. שניות לאחר מכן, הוא קם מהשטיח שהיה עתיק למדי, מבריש אפר ואבק מגלימתו וממגבעתו הירוקה-בוהקת בידיו.
"אה... ראש הממשלה," אמר קורנליוס פאדג', פוסע ומושיט את ידו לעברו. "טוב לראותך שוב."
ראש הממשלה לא יכול היה להחזיר לו תשובה למחמאה מההלם, אז הוא לא אמר כלום. הוא לא היה שמח לראות את פאדג', שהופעותיו המקריות, שהיו מבהילות, בדרך כלל נשאו חדשות רעות מאוד. יתר על כן, פאדג' היה מודאג מאוד. הוא היה דק, בעל אופי עדין, אפרורי ופניו היו מקומטות. ראש הממשלה ראה סוג זה שלהמראה אצל פוליטיקאים, וזה תמיד לא בישר טובות.
"איך אני יכול לעזור לך?" הוא אמר, לוחץ את ידו של פאדג' במהירות ומצביע על הכסא החזק לפני השולחן.
"קשה לדעת איפה להתחיל," מלמל פאדג', מושך את הכסא ויושב, וממקם את מגבעתו על ברכיו. "איזה שבוע, איזה שבוע..."
"גם לך היה שבוע גרוע?" שאל ראש הממשלה מאופק, מקווה להעביר מסר שהיה לו מספיק קשה מבלי עזרתו של פאדג'.
"כן, בוודאי," אמר פאדג', משפשף את עיניו בתשישות ומסתכל בעגמומיות בראש הממשלה. "היה לי את השבוע כמו שלך, ראש הממשלה. גשר ברוקדייל... והרצח של בונס ו-ואנס... מבלי להזכיר את הרעש וההמולה במערב המדינה..."
"אתה—אא—אתה—אני מתכוון לומר, כמה מאנשיך היו – היו מעורבים במקרים – במקרים האלה?
פאדג' תיקן את ראש הממשלה עם מבט נוקשה למדי. "ברור שהם היו," הוא אמר, "בטוח שהבנת מה קורה?"
"אני..." היסס ראש הממשלה.
זה היה בדיוק סוג זה של התנהגות שגרם לו לשנוא את ביקוריו של פאדג' כל כך. הוא היה, אחרי הכל, ראש הממשלה ולא העריך את זה שפאדג' גרם לו להרגיש ילד בית ספר בור.
אבל כמובן, זה היה כך עוד מהפגישה הראשונה עם פאדג' מהערב שנבחר לראש הממשלה.
הוא נזכר בזה למרות שזה היה אתמול והוא ידע שזה ירדוף אותו עד יומו האחרון.
הוא עמד לבד במשרדו, התענג על נצחונו שהיה אחרי שנים רבות של חלום ותחבולות, כשהוא שמע את השיעול מאחוריו, כמו שקרה הלילה, והסתובב למצוא את הדמות הקטנה והמכוערת בתמונה מדברת איתו, מודיעה ששר הקסמים עומד להגיע ולהציג את עצמו.
בטבעיות, הוא חשב שהקמפיין והמתח של הבחירות גרמו לו להשתגע. הוא היה מבועת לחלוטין כשמצא את הדמות בתמונה מדברת אליו, למרות זאת, זה היה כלום לעומת איך שהוא הרגיש כשהקוסם שהופיע מהאח לחץ את ידו. הוא נשאר ללא מילים לאורך ההסבר האדיב של פאדג' שקוסמות וקוסמים עדיין חיים בחשאי ברחבי העולם והוא מבטיח לראש הממשלה שהם לא יוטרד מהם, ושר הקסמים ייקח את האחריות על כל קהילת הקוסמים וימנע מחסרי הקסם להתערבב איתם.
זה היה, אמר פאדג', עבודה קשה שכללה הסדרת האחריות של שימוש במטאטאים כדי לשמור את אוכלוסיית הדרקונים תחת השגחה (ראש הממשלה נזכר לאחוז בשולחן הכתיבה שלו כדי לתמוך בעמדתו). פאדג' אחז בכתפו של ראש הממשלה, המכה תימהון, בצורה אבהית.
"לא לדאוג," הוא אמר, "ההסתברות היא שלא תראה אותי שוב. אני אטריד אותך רק אם יהיה משהו רציני בצד שלנו, משהו שישפיע על המוגלגים – האוכלוסייה חסרת הקסם, אני צריך לומר. במקרה אחר, המצב יהיה – חיה ותן לחיות. ואני חייב לומר, אתה לוקח את זה הרבה יותר טוב מהאב הקדמון. הוא ניסה לזרוק אותי מהחלון, חשבתי שהוא רוצה למתוח אותי."
ברגע זה, ראש הממשלה מצא את עצמו מדבר רק בסוף. "אתה—אתה לא מהתוכנית מתיחות, נכון?"
זו הייתה תקוותו האחרונה.
"לא," אמר פאדג' בעדינות. "לא, אני חושש שלא. תסתכל."
והוא הפך את ספל התה של ראש הממשלה לגרביל.
"אבל," אמר ראש הממשלה חסר נשימה, צופה בספל התה לועס בפינה את נאומו הבא, "אבל למה—למה אף אחד לא אמר לי"
"שר הקסמים רק חשף את עצמו—או עצמה בפני ראש הממשלה המוגלגי של היום," אמר פאדג', תוחב את השרביט לתוך הז'קט שלו. "אנחנו מצאנו שזאת הדרך הטובה ביותר לשמור על חשאיות."
"אבל אז," פעה ראש הממשלה, "למה ראש הממשלה לשעבר לא הזהיר אותי--?"
ברגע זה, פאדג' ממש צחק.
"ראש הממשלה, יקירי, האם אתה הולך לספר למישהו?"
עדיין מצחקק, פאדג' זרק אבקה לתוך האח, צעד לתוך להבות האזמרגד, ונעלם בקול שריקה.
ראש הממשלה עמד שם, חסר תנועה, והבין שהוא לעולם, כל עוד הוא חי, לא יזכיר את המפגש הזה לאף נשמה חיה, למי שבעולם הרחב יאמין לו?
להלם לקח קצת זמן להירגע. לזמן מה, הוא ניסה לשכנע את עצמו שפאדג' אכן היה הזיה שהגיע עקב חוסר שינה במשך קמפיין הבחירות המתמשך.
בניסיון חסר ערך לשחרר עצמו מכל הזיכרונות של המפגש הלא נוח, הוא נתן את הגרביל לאחייניתו המקסימה והורה למזכירתו הפרטית להוריד את התמונה של האדם המכוער והקטן שהודיע על הגעתו של פאדג'. לתדהמתו של ראש הממשלה, בכל זאת, היה בלתי אפשרי להוריד את התמונה מהקיר. כשכמה נגרים, בנאי או שניים, היסטוריון אומנות והשגריר של משרד האוצר, כשכולם נכשלו בהורדת התמונה מהקיר, ראש הממשלה נטש את הניסיונות והיה נחוש בדעתו לקוות שהדבר יישאר חסר תנועה ושקט לאורך תקופת כהונתו במשרד. לעיתים הוא יכל להישבע שהוא ראה מחוץ לפינה את עינו של הדייר בתמונה, או שראה אותו מפהק ומגרד את אפו; אפילו פעם או פעמיים ראה אותו, הולך בפשטות מחוץ למסגרת ומשאיר אחריו תמונה ריקה. עם זאת, הוא אימן את עצמו לא להסתכל בתמונה הרבה, ותמיד לומר לעצמו בנוקשות שמה שהוא ראה היו תעתועי ראייה ובעצם שום דבר לא קרה.
אז, שלוש שנים לפני, בלילה דומה מאוד ללילה הזה, ראש הממשלה היה לבדו במשרדו כשהדיוקן בתמונה שוב הודיע על בואו של פאדג', שהתפרץ מהאח, ספוג במים במצב של פאניקה ניכרת. לפני שראש הממשלה יכל לשאול למה הוא ספוג במים, פאדג' דיבר על בית סוהר שראש הממשלה אף פעם לא שמע עליו, אדם שקוראים לו "סיריוס" בלק, משהו שנשמע כמו "הוגוורטס", וילד שקוראים לו הארי פוטר, כלום מזה נשמע מוכר והגיוני לראש הממשלה.
"...הרגע חזרתי מאזקבאן", פאדג' התנשף, טפטף מקצה מגבעתו כמות של מים לתוך כיסו. "לב הים הצפוני, אתה יודע, טיסה אכזרית... הסוהרסנים במהומה" – הוא רעד – " לא הייתה להם בריחה קודם. בכל מקרה, הייתי חייב לבוא אליך, ראש הממשלה. בלק ידוע כרוצח ממוגלגים ואולי הוא מתכנן הצטרפות מחדש לאתה יודע מי... אבל ברור, אתה אפילו לא יודע מי זה אתה יודע מי!"
הוא הביט בחוסר תקווה בראש הממשלה לרגע אחד, ואז אמר, "טוב, שב, שב, עדיף שאני אעדכן אותך... קח וויסקי..."
ראש הממשלה התרעם למדי כשהתבקש לשבת ולשתות וויסקי במשרדו שלו, אבל הוא ישב למרות זאת. פאדג' שלף את שרביטו, כישף שתי כוסות גדולות מלאות בחומצת ענבר לאוויר, דחף אחת מהן לידו של ראש הממשלה, ומשך את הכיסא לעברו.
פאדג' דיבר יותר משעה. בנקודה מסוימת, הוא סרב לומר שם מסוים בקול רם ורשם את השם על פיסת קלף, שדחף אותה לידו של ראש הממשלה הפנויה מוויסקי. כשלבסוף פאדג' עמד כדי לעזוב, ראש הממשלה נעמד גם.
"אז אתה חושב ש...." הוא פזל לעבר השם בידו השמאלית. "לורד וול—"
"מי שאסור להגיד את שמו!" רטן פאדג'.
"אני מצטער..." אתה חושב שמי שאסור להגיד את שמו עדיין חי, אז?"
"טוב, דמבלדור אומר שכן," אמר פאדג', ומהדק את כפתור גלימתו המפוספסת מתחת לסנטרו, "אבל אנחנו לא מצאנו אותו בחיים. אם אתה שואל אותי, הוא לא יהיה מסוכן עד שהוא ישיג תמיכה, אז מבלק אנחנו צריכים לדאוג. אתה תודיע על זה, אז? מצוין. טוב, אני מקווה שלא נפגש שוב, ראש הממשלה! לילה טוב."
אבל הם פגשו אחד את השני שוב. פחות משנה לאחר מכן פאדג' המוטרד הופיע משום מקום בחדר הקבינט כדי לידע את ראש הממשלה שיש נקודת הפרעה באליפות העולם בקווידיץ' (זה היה מה שהוא שמע?!) וכמה מוגלגים היו "מעורבים," אבל לא מזה אתה צריך לדאוג, העובדה שהסימן של אתה יודע מי הופיע שוב ללא הסברים; פאדג' היה בטוח שזאת הייתה תקרית בודדת, והמשרד העוסק בתקשורת המוגלגית היה צריך להסתדר עם תיקוני זיכרון למוגלגים.
"או, וכמעט שכחתי," פאדג' הוסיף. "אנחנו מייבאים 3 דרקונים זרים וספינקס בשביל טורניר הקסמים המשולש, שגרתי למדי, אבל המחלקה לשליטה בייצורי קסם אומרת לי שזה ירד בספר החוקים שאנו צריכים לידע אותך אם אנחנו מביאים יצורים מסוכנים ביותר למדינה.
"אני – מה – דרקונים?" השתנק ראש הממשלה.
"כן, שלושה," אמר פאדג'. "וספינקס. טוב, שיהיה לך יום טוב."
ראש הממשלה קיווה בכל מעודו שדרקונים וספינקסים יהיו החלק הנורא ביותר, אבל לא. פחות משנתיים מאוחר יותר, פאדג' הגיח מתוך האש שוב, הפעם עם חדשות על הבריחה ההמונית מאזקבאן.
"בריחה המונית?" אמר ראש הממשלה בצרידות.
"אין צורך לדאוג, אין צורך לדאוג!" צעק פאדג', כבר עם רגל אחת בלהבות. "אנחנו נתפוס אותם תוך זמן קצר - רק חשבתי שכדאי שתדע!"
ולפני שראש הממשלה יכל לצעוק, " רגע אחד!" פאדג' נעלם במטח של ניצוצות ירוקים.
לא משנה מה העיתונות והיריב יגידו, ראש הממשלה לא היה אדם טיפש. הוא לא שכח את ההודעה של פאדג', למרות הבטחותיו בפגישתם, הם עכשיו נפגשו הרבה למדי ופאדג' נהיה מבולבל יותר מפגישה לפגישה. מחשבה קטנה הוא אהב לחשוב על שר הקסמים (או, איך שהוא כל הזמן קרא לפאדג' בראשו, השר האחר.). ראש הממשלה לא יכל לעזור אבל פחד מזה שבפעם הבאה שפאדג' יופיע יהיו חדשות מחרישות. המקום ממנו פאדג' יצא מהאש פעם נוספת, נראה פרוע, רגוז ונוקשה הפתיע שראש הממשלה לא ידע במדויק למה הוא היה שם, זה היה הדבר הגרוע ביותר שקרה במהלך השבוע הקיצוני והקודר.
"איך אני יכול לדעת מה קורה ב—אאאא—בקהילת הקוסמים?" אמר ראש הממשלה עכשיו. "יש לי מדינה לנהל ויש לי מספיק דאגות ברגע זה בלי—"
"יש לנו את אותן דאגות," פאדג' התפרץ. גשר ברוקדייל לא נשחק. זה לא היה באמת הוריקן. מקרי הרצח הללו לא נעשו ע"י המוגלגים. ומשפחתו של הרברט צ'ורלי יהיו בטוחים יותר בלעדיו. אנחנו כרגע מבצעים סידורים להעברתו של צ'ורלי לבית החולים לקוסמים ע"ש הקדוש מנגו. ההעברה צריכה להתבצע הלילה."
"מה אתה... אני פוחד אני...מה?" הרעיש ראש הממשלה.
פאדג' לקח נשימה ארוכה ועמוקה ואמר, "ראש הממשלה, אני מאוד מצטער להגיד לך את זה אבל הוא חזר. מי שאסור להגיד את שמו חזר."
"חזר? מתי אמרת 'חזר'... הוא חי? אני מתכוון—"
ראש הממשלה גשש בזיכרונו בפרטים של השיחה הנוראה של לפני שלוש שנים, כשפאדג' אמר לו על הקוסם שמפחיד את כולם, הקוסם שביצע אלפי פשעים חמורים ונעלם באופן מסתורי חמש עשרה שנים קודם לכן.
"כן, חי," אמר פאדג'. "זה—אני לא מבין—איך יכול להיות שהוא בחיים אם הוא לא בר-מוות? אני באמת לא מבין את זה, ודמבלדור לא יסביר כמו שצריך—אבל בכל מקרה, יש לו בודאי גוף והוא הולך ומדבר והורג, אז אני מניח, בשביל המטרות של הדיון שלנו, כן, הוא חי."
ראש הממשלה לא ידע מה לומר על זה, אבל ההרגל העיקש שהיה לו, גרם לו להיזכר בכל הדברים משיחותיהם הקודמות.
"האם סיריוס בלק עם—אא—מי שאסור להגיד את שמו?"
"בלק? בלק?" אמר פאדג' מזועזע, מסובב את מגבעתו עם אצבעותיו במהירות. "סיריוס בלק, אתה מתכוון? חי זקנו של מרלין, לא. בלק מת. מסתבר שאנחנו—אא—טעינו לגבי בלק. הוא היה חף מפשע אחרי הכל. והוא גם לא היה בליגה עם זה שאסור להגיד את שמו . אני מתכוון," הוא הוסיף כשהוא מתגונן, מסובב את המגבעת עדיין מהר, "כל ההוכחות מצביעות שהיו לנו יותר מחמישים עדי ראייה—אבל בכל מקרה, כמו שאני אומר, הוא מת. נרצח,למען האמת. בתוך משרד הקסמים. הולכת להיות חקירה, למעשה..."
להפתעתו הגדולה, ראש הממשלה הרגיש דקירה מהירה של רחמים על פאדג' בנקודה זאת. בכל זאת, זה האפיל כמעט מייד ע"י שביעות רצון במחשבה שמעולם לא בוצע רצח בכל אחת ממחלקות הממשלה תחת תפקודו... עדיין לא, בכל מקרה...
בזמן שראש הממשלה נגע בחשאיות בעץ שולחן הכתיבה שלו, פאדג' המשיך, " אבל בלק מת עכשיו. הנקודה היא שאנחנו במלחמה, ראש הממשלה, וצעדים חייבים להילקח."
"במלחמה?" חזר ראש הממשלה בעצבנות. "אתה בטוח שזו לא הגזמה?"
"מי שאסור להגיד את שמו הצטרף לתומכיו שברחו מאזקבאן בינואר," אמר פאדג', מדבר יותר מהר ומסובב את מגבעתו כל כך מהר כמו סיד ירוק מטושטש. " ממתי שעברו לשטח הפתוח, הם היו הסיבה להרס. גשר ברוקדייל – הוא עשה את זה, ראש הממשלה, הוא איים בהרג מוגלגים עד שאני אצטרף ואעמוד לצידו.
"טוב,הצער, אז זו אשמתך שאנשים אלו נהרגו ואני צריך לענות על שאלות על שרשראות חלודות, והתפשטות הג'וינטים ואני לא יודע מה עוד!" אמר ראש הממשלה בכעס.
"אשמתי!" אמר פאדג', כשהוא מאדים. "אתה אומר שיהיה לך זהירות בדואר שחור שאתה מקבל כמו זה?"
"אולי לא," אמר ראש הממשלה, עומד ופוסע ברחבי החדר, "אבל אני אעשה את כל המאמצים כדי לתפוס את שולח המכתבים השחורים לפני שיבצע איזושהי זוועה.
"אתה באמת חושב שלא ביצעתי את כל המאמצים?" פאדג' דרש כשהוא מתחמם. " "כל אחד במשרד היה וימשיך לעזור למצוא אותו ולאסוף את תומכיו, אבל אנחנו במקרה מדברים על אחד מהקוסמים החזקים והגדולים ביותר בכל הזמנים, קוסם שחמק ממאסר לכמעט שלושה דורות!"
"אז אני מניח שאתה הולך להגיד שמי שגרם להוריקן במערב במדינה זה היה הוא?" אמר ראש הממשלה, והטמפרטורה שלו עולה בכל פסיעה שהוא עושה. זה מרתיח לגלות את הסיבה לכל האסונות הנוראים הללו ולא להיות מסוגל לספר לציבור, כמעט גרוע מזה שזו הולכת להיות אשמת הממשלה אחרי הכל.
"זה לא היה הוריקן," אמר פאדג' באומללות.
"סליחה!" נבח ראש הממשלה, עכשיו רומס למעלה ולמטה. "עצים נגדעו, גגות נתלשו, פנסי רחוב התעקמו, פציעות נוראות—"
"אלה היו אוכלי המוות," אמר פאדג'. תומכיו של זה שאסור להגיד את שמו. ו... ואנחנו חושדים בהתערבותו של ענק.
ראש הממשלה נעצר במקומו כאילו נתקע בקיר בלתי נראה. "איזו התערבות?"
פאדג' העווית. "הוא השתמש בענקים בפעם האחרונה, כשרצה ללכת על האפקט העצום," הוא אמר.
"המשרד של מתקני הזיכרונות עובד סביב השעון, יש קבוצות של משחזרי זיכרונות המנסים לתקן את זיכרונותיהם של כל המוגלגים שראו מה שבאמת קרה, והמחלקה לשליטה ביצורי קסם עובדת ללא הפסקה, אבל הם לא יכולים למצוא את הענק—זה יהיה אסון.
"אתה לא אומר!" אמר ראש הממשלה בכעס.
"אני לא אכחיש שהמורל נמוך במשרד," אמר פאדג'. "מה עם כל זה, והמוות של אמליה בונס."
"המוות של מי?"
"אמליה בונס. ראש המחלקה לאכיפת חוקי הקסם. אנחנו חושבים שמי שאסור להגיד את שמו רצח אותה מהכלא, מכיוון שהייתה מכשפה מאוד מבורכת ומוכשרת—וכל ההוכחות הראו שהיא נלחמה בקרב."
פאדג' ניקה את גרונו ו, עם מאמץ, זה נראה והפסיק לסובב את מגבעתו.
"אבל הרצח הופיע החדשות," אמר ראש הממשלה, שלרגע שכח את כעסו. "העיתונים שלנו. אמליה בונס... רק נכתב שהיא הייתה אישה בגיל העמידה שחיה לבדה. זה היה ר-רצח אכזרי, לא כן? היה לזה הרבה פרסום. המשטרה התבלבלה, אתה רואה."
פאדג' נאנח. "טוב, ברור שכן," הוא אמר. "נהרגה בחדר שהיה נעול מבפנים, לא? אנחנו, מצד שני, יודעים בדיוק מי עשה את זה, ומנסים לתפוס אותו.
ואז הייתה זאת אמליין ואנס, אולי לא שמעת על זאת—"
"או כן שמעתי!" אמר ראש הממשלה. "זה קרה מסביב לפינה פה, למען האמת. העיתונים היו מלאים בזה. 'פריצת חוק וסדר בחצר האחורית של ראש הממשלה –" "ואם כל זה לא היה מספיק," אמר פאדג', בקושי מקשיב לראש הממשלה, "יש סוהרסנים שמתפשטים בל המקום, מתקיפים אנשים משמאלם, מימינם וממרכזם..."
בזמן אחר,זמן שמח המשפט הזה לא היה מובן כלל לראש הממשלה, אבל הוא היה חכם יותר עכשיו.
"חשבתי שסוהרסנים שומרים על האסירים באזקבאן," הוא אמר בזהירות.
"הם כן," אמר פאדג' בעייפות. "אבל לא עוד. הם נטשו את הכלא והצטרפו למי שאסור להגיד את שמו. אני לא אעמיד פנים שזו לא מכה."
"אבל," אמר ראש הממשלה, עם רגש מתחיל של אימה ופחד, "לא אמרת לי שהם הימורים ששואבים את השמחה והתקווה מאנשים?"
"זה נכון. והם מכליאים וקרים. זה מה שגרם לכל הערפל."
ראש הממשלה שקע, בחולשה, לתוך הכסא הקרוב. הרעיון שיצורים בלתי נראים פושטים בפתאומיות בעיירות ובכפרים, התפשטה וגרמה לייאוש וחוסר תקווה בקרב מצביעיו, וזה גרם לו להרגיש חלוש לחלוטין. "עכשיו תראה, פאדג' אתה חייב לעשות משהו! זו אחריותך כשר הקסמים!"
"ראש הממשלה יקירי, אתה לא יכול לחשוב ביושר שאחרי כל זה אני עדיין שר הקסמים? פוטרתי מתפקידי לפני שלושה ימים! כל קהילת הקוסמים צרחה מהתפטרותי. אני בחיים לא ידעתי שהם כל כך מאוחדים בכל תקופת כהונתי!" אמר פאדג', עם ניסיון אמיץ לחייך.
ראש הממשלה היה לרגע חסר מילים. למרות ההתמרמרות במקום בו היה ממוקם, הוא עדיין הרגיש רע למדי בשביל האיש המכווץ שישב לפניו.
"אני מצטער מאוד," הוא אמר לבסוף. "יש משהו שאני יכול לעשות?" "זה מאוד אדיב מצדך, ראש הממשלה, אבל אין כלום שתוכל לעשות בשבילי. נשלחתי לכאן הלילה כדי לעדכן אותך לגבי האירועים האחרונים וכדי להציג בפניך את היורש שלי.חשבתי שהוא יהיה כן עכשיו, אבל כמובן, הוא מאוד עסוק ברגע זה, עם כל מה שקורה."
פאדג' הסתכל בדיוקן של האיש הקטן והמכוער הלובש פאה מסולסלת כסופה, שחטט באוזנו עם נוצה. הדיוקן בתמונה יצר קשר עין עם פאדג' ואמר, "הוא יהיה כאן תוך רגע, הוא רק מסיים לכתוב מכתב לדמבלדור."
"אני מאחל לו הצלחה," אמר פאדג', נשמע מריר בפעם הראשונה. "כתבתי לדמבלדור פעמיים בלילה שעבר, אבל הוא לא ענה. אם הוא היה מוכן לשכנע את הילד, אני הייתי עדיין... טוב, אולי לסקרימג'ר תהיה יותר הצלחה."
פאדג' נרגע למה שהיה בברור שקט של מישהו שנפגע, אבל השקט נשבר כמעט מייד ע"י הדיוקן, שדיבר פתאום בתמציתיות, קול רשמי.
"לראש הממשלה של המוגלגים. מבקש להיפגש. בדחיפות. הגב בבקשה מייד. רופוס סקרימג'ר, שר הקסמים."
כן, כן, בסדר," אמר ראש הממשלה מוטרד, והוא בקושי נרתע שהלהבות בסורג הפכו לצבע ירוק – אזמרגד שוב, וחשף סחרור נוסף בליבם, ומקיא כמה רגעים לאחר מכן על השטיח.
מחשבתו הראשונה והטיפשית של ראש הממשלה הייתה שרופוס סקרימג'ר הזכיר במקצת אריה זקן. היו פסים אפורים ברעמתו הזהובה ובגבותיו הסבוכות; היו לו עיניים צהובות חדות מבט שנראו מבעד למשקפיו המעוטרות, ובמידת מה נראה כמו נווד, מלא חן למרות שהלך בצליעה עדינה. היה רושם מיידי של שנינות וקשיחות; ראש הממשלה חשב שהבין למה קהילת הקוסמים מעדיפה את סקרימג'ר מאשר פאדג' כמוביל שלה בזמנים מסוכנים אלו.
"איך אתה מרגיש?" אמר ראש הממשלה בנימוס, מושיט את ידו.
סקרימג'ר אחז בידו לזמן קצר, עיניו סרקו את החדר, ואז משך שרביט מתחת לגלימתו.
"פאדג' אמר לך הכל?" הוא שאל, פוסע לעבר הדלת ונוקש על חור המנעול עם שרביטו. ראש הממשלה שמע את קליק הנעילה.
"אא—כן," אמר ראש הממשלה. אם לא אכפת לך, אני מעדיף שהדלת תישאר נעולה."
"ושלא יהיו הפרעות," אמר סקרימג'ר בקצרה, "או שיראו אותנו," הוא הוסיף, מצביע בשרביטו על החלונות, כך שהוילונות יכסו אותם. "טוב, אז, אני אדם מאוד עסוק, אז בוא נגיע לעניינים. קודם כל, אנחנו צריכים לדון בנוגע לביטחונך."
ראש הממשלה מתח את עצמו לגובהו המרבי ואמר, "אני שמח ומרוצה מביטחוני כרגע, תודה רבה—"
"טוב, אנחנו לא," סקרימג'ר קטע אותו. "זו תהיה דאגה עלובה למוגלגים אם ראש הממשלה ימצא תחת קללת אימפריוס. המזכירה החדשה במשרדך החיצוני—"
"אני לא נפטר מקינגסלי שאקלבולט, אם זה מה שאתה מציע!" אמר ראש הממשלה בכעס. הוא יעיל מאוד, עושה פי שניים מכולם.
"זה מכיוון שהוא קוסם," אמר סקרימג'ר, מבלי הבזק של חיוך. "קבוצה של קוסמים ומכשפות מאומנים ידאגו לביטחונך."
"עכשיו, חכה רגע!" הצהיר ראש הממשלה. "אתה לא יכול סתם לשים את אנשיך במשרדי, אני מחליט מי עובד בשבילי—"
"חשבתי שהיה לך טוב עם שאקלבולט?" אמר סקרימג'ר בקרירות.
"היה לי—זה מה שהיה לי להגיד, היה לי—"
"טוב אז לא תהיה שום בעיה, נכון?" אמר סקרימג'ר.
"אני... טוב, ככל שעבודתו של שאקלבולט תמשיך להיות..אא...מצוינת," אמר ראש הממשלה בצורה צולעת, אבל סקרימג'ר בקושי שמע אותו.
"עכשיו, על הרברט צ'ורלי, השר הצעיר," הוא המשיך. "זה שמבדר את הציבור בכך שהוא מתחזה לברווז."
"מה איתו?" שאל ראש הממשלה.
"הוא בוודאות הגיב בצורה עלובה לקללת אימפריוס," אמר סקרימג'ר. זה מבלבל לו את המוח, אבל הוא עדיין יכול להיות מסוכן."
"הוא רק געגע!" אמר ראש הממשלה בחולשה. "בטח חוסר מנוחה... אולי הוא שתה איזה משהו..."
"קבוצה של מרפאים מבית החולים למחלות ופציעות קוסמים ע"ש הקדוש מנגו בודקים אותו כשאנחנו מדברים. עד עכשיו הוא ניסה לחנוק שלושה מהם," אמר סקרימג'ר. "אני חושב שהכי טוב יהיה להרחיק אותו מחברת המוגלגים לזמן מה."
"אני... טוב... הוא יהיה בסדר, לא?" אמר ראש הממשלה בחרדה.
סקרימג'ר משך בכתפיו, והחל להתקדם לעבר האח.
"טוב, זה באמת כל מה שהיה לי להגיד. אני אשמור אותך מעודכן בהתפתחויות, ראש הממשלה—או, לפחות, אני אהיה ככל הנראה עסוק מדי כדי לבוא באופן אישי, במקרה הזה אני אשלח את פאדג' לכאן. הוא הסכים להישאר בתפקיד של יועץ."
פאדג' ניסה לחייך, אבל לא הצליח; הוא נראה בכל זאת כמישהו שיש לו כאב שיניים. סקרימג'ר כבר חפר בכיסו כדי למצוא את האבקה המסתורית שהופכת את האש לירוקה. ראש הממשלה בהה ללא תקווה בשניהם לרגע, ואז הוא זרק כמה המילים כדי להרגיע את המתחים באותו ערב.
"אבל לכל הרוחות הקוסמים שלך! אתה יכול לעשות קסמים! בטוח אתה יכול לעשות מין קסם!"
סקרימג'ר הסתובב לאט והחליף מבט ספקני עם פאדג', שבאמת הצליח לחייך עכשיו ואמר באדיבות, "הבעיה היא, הצד השני יכול לעשות קסמים גם, ראש הממשלה."
ועם זה, שני הקוסמים פסעו אחד אחרי השני לתוך האש הירוקה – בוהקת ונעלמו.