•°•הדרך אל האושר•°•

אמאא ניקול יש לי פשוט מילה אחת להגיד לך.....

מושלם

אוהבתותךךך והמשך דחוף דחוף דחוף דחוף
מידןן 😊

סיפור מאוד מיוחד ויפה
את כותבת יפה
תמשיכיי

התיישבתי והתחלתי לעשות שיעורי בית, ישבתי עליהם כמה שעות ואז שמעתי אותו הולך לעבודה.
הוקל לי, אהבתי להיות לבד בבית, בלעדיו, בלי שהוא מאיים עלינו ומתחיל עלינו חרדה בנכחותו.
ישבתי והסתכלתי על הטלפון, היה לי משעמם, לא היה לי למי להתקשר, חוץ ממעיין ואלון לא היו לי ממש חברים. אפחד לא התקרב אלי כי הייתי נורא סגורה, ז"א אנשים כן ניסו, אבל תמיד לא נתתי להם אז הם הרימו ידיים והפסיקו פשוט לנסות...
הגיע סוף שבוע, אבא התכטנן לנסיעה שלו:
"השארתי לכן פרוסת לחם, ביצים, חלב וגבינה במקרר" הוא אמר לי
"טוב..." עשיתי את עצמי מתעמקת בשיעורי הבית
"את מקשיבה לי?" הוא שאל
"כן..." הרמתי את ראשי אליו
"מה אמרתי?" הוא שאל
"שהשארתי לנו פרוסת לחם, ביצים, חלב וגבינה במקרר" חזרתי על דבריו
"אוקיי...." הוא יצא מהחדר שלי
"מאייקו, מתי את מתחילה לעבוד?" שאלה רותם
"יום ראשון..." עניתי
"איפה אני אהיה?" היא שאלה
"בבית..." עניתי לה
"לבד?" היא שאלה
"את יכולה לקרוא לחברה..." אמרתי
"אין לי במה לכבד אותה כשהיא תבוא..." היא נראתה עצובה
"אני אלווה ממעיין 50 ש"ח ואני אקנה לכן כל מיני דברים טעימים, טוב?" חייכתי
"טוב..." היא נשמעה שמחה ויצאה מהחדר
"מאיההה..." צעק לי אבא
"כן?" יצאתי מהחדר
"הינה 100 ש"ח.." הוא הניח על השולחן
"מתי תחזור?" שאלתי
"עוד שבוע..." הוא בדק שלא שכח כלום
"לאן אתה נוסע?" רציתי לדעת
"זה לא עניינך..." הוא הסתכל עלי במבט מפחיד
"טוב.." נכנסתי בצ'יק לחדר
שמעתי אותו טורק את הדלת, הוא נסע.
ישבתי הסתכלתי טלויזיה עד שהתקשר טלפון:
"מה קורה אחותי?" זו הייתה מעיין
"פסדר..אני שבוע לבד בבית.." אמרתי
"למה?" היא שאלה
"אבא שלי נסע לאנשהו מהעבודה.." עניתי
"אז אפשר להתפרע אולי אצלך?" היא שאלה
"ממש ממש לא..." ידעתי שאם הוא יגלה את זה הוא לא ירחם עלי
"למה?" היא שאלה
"כי אבא שלי ירצח אותי אם יגלה שבאה אלי חמולה..." אמרתי
"על איזו חמולה את מדברת? כולה אני את אלון וידיד שלי.." היא אמרה
"חחח...אני לא יודעת..." לא היה מתאים לי כל זה
"טוב, אז את רוצה שנעשה את זה אצלי?" היא שאלה
"יש לך בית ריק?" שאלתי
"אחי בבית...אבל זה אפשר לסדר.." היא אמרה
"עדיף אצלך.." עניתי
"טוב בסדר...תבואי אלי איזה 9, טוב?" היא שאלה
"פסדר..." עניתי
"תלבשי נורמלי אבל.." היא ענתה
"אני אראה מה יש לי בארון.." אמרתי לה
"טוב יאאלה ביוששש..." עניתי
"ביי.." היא ניתקה

"רותםםםםםםםםםםםםםםםםם" צעקתי
"מה?" היא נכנסה
"את רוצה לישון אצל חברה היום?" שאלתי
"למה?" היא עיקמה תפנים
"כי אני רוצה לצאת טיפה..." אמרתי
"טוב..." היא אמרה
"את לא כועסת?" שאלתי
"לא..." היא חייכה
"תודה!!" נתתי לה נשיקה ורצתי לחדר, לראות מה אני אלבש

הארון שלי היה פשוט ריק, לא היה לי מה ללבוש בגרוש...
לקחתי את ג'ינס הליוייס של השכנה, המיושן הזה, ואיזו חולצת טריקו ישנה שחרשתי עליה כי לא בדיוק היה לי משו אחר.
רותם תמיד נראתה יותר טוב ממני בבגדים, אמא שלה אומנם הייתה פדלאה לא קטנה, שהייתה עסוקה רק בהנאות החיים אבל מבחינת ביגוד היא תמיד דאגה לה, היא הייתה אומרת "הבת שלי לא תראה כמו תפרנית מסריחה".
המשפט הזה תמיד היה מעליב אותי, כל פעם מחדש, כי מה אני אעשה שאין לי אמא שתדאג לי, ויש לי אבא ששם עלי אחד גדול וברגעי הפנאי שלו מכה אותי בשביל השעשוע?
זרקתי על עצמי את הבגדים ושמתי נעלי ספורט.
היה דבר אחד שתמיד נראה אצלי טוב, זה השיער. הוא היה חלקלק ונורא בריא, בחיים שלי לא עשיתי פאן, ואת הקצוות הייתי מספרת לבד. הוא תמיד הסתדר לי, הצבע הזהבהב שלו תמיד בלט, והרבה היו רוצים אותו, אבל אמא שלי בירכה רק אותי בו.
לקחתי את רותם לחברה ודיברתי עם אמא שלה שתישאר לישון אצלם.
ישר לאחר מכן עשיתי את דרכי לעבר הבית של מעיין, היא גרה בשכונה חדשה, והדירה שלהם הייתה ענקית.
תמיד קינאתי במעיין בגלל ההורים שלה, הייתה לה משפחה חמימה ומושלמת כזו, אבא חברמן, אמא צעירה כזו, נהניתי להיות אצלם בערבים ולשבת לאכול איתם, הרגשתי שייכת, חלמתי על כזו משפחה.

"אמרתי לך שתלבשי משו נורמלי..." מעיין הסתכלה עלי כשנכנסתי
"אין לי משו אחר.." אמרתי לה
"בואנה, ליומולדת אני קונה לך איזה מכנס וחולצה.." היא אמרה
"את תעשי לי טובה גדולה..." אמרתי רצינית
"סבבה.." היא הסתכלה עלי מוזר
"מי פה?" שאלתי
"הרבה אנשים..." היא אמרה
"חשבתי שזה רק אלון את וידיד שלך..." שילבתי את ידיי
"כן...זה כשרציתי לבוא אלי, אבל אם אנחנו אצלי, אז למה לא? להורים אין בעיה ואח שלי עף מפה.." היא חייכה
"טוובבבב" נכנסתי לסלון וקלטתי שם כמות של איזה 15 איש זוללת פיצה
"מאייייייייייייייייייייי, שמרתי לך..." צעק לי אלון
טוב, אז אלון. ידיד ממש טוב שלי, הכרנו בכיתה ה' ומאז אנחנו כמו אחים.
הוא בחור חמוד, הוא סטייליסט כזה, דון גו'אן של הבנות, חיי מסטוץ לסטוץ.
הרבה בנות נמשכות אליו בגלל המראה החיצוני שלו, הוא נראה מעל גילו וכנראה שזה מושך אותן.
אין לו משהו מיוחד בפנים, שיער חום, עיניים חומות...אבל יש לו עדינות יפה כזו.
הוא נורא גבוה ויש לו אחלה גוף, זה הנשק שלו.
"מה הייתי עושה בלעדייך.." הלכתי לעבר הספה
היו שם בנים שלא הכרתי, הם נראו יותר גדולים ולא מהביצפר. כל אחד ואחד הסתכל עלי מוזר.
"תכירו, זו מאי..." אמרה מעיין וחייכה
"היי..." הרמתי את ידי לסמן שלום וחייכתי חיוך עקום
"מעיין, בואי רגע.." אחד מהם הסתכל עלי וקרא לה לבוא לצד
הם יצאו ותוך שניה נכנסה מעיין עם מבט הבל על הפנים.
"מה יש לה?" שאל אלון
"לא יודעת..." אמרתי ולקחתי מגיסה מהפיצה
הרשתי מבטי גועל עלי, והתחלתי להרגיש מגעילה בעצמי.
"אלון..." לחשתי
"הא?" הוא שאל
"לא כיף לי פה..." עניתי
"למה?" הוא הסתכל עלי מופתע
"אני מרגישה לא קשורה.." עניתי
"חאלס לדבר שטויות..." אמר אלון
ראיתי את מעיין יושבת בפינת החדר עדיין עם אותם הבעת פנים.
אחרי כמה דקות ניגש אליה שוב אותו אחד, לחש משהו, וחזר למקומו.
"מאי...בואי שניה..." קראה לי מאי
קמתי והלכתי אליה.
"בואי למטבח..." היא אמרה
"מה קרה?" שאלתי אחרי שנכנסו
"תקשיבי....הבנים..." היא לא ידעה איך להגיד
"נו?" התיישבתי
"הם..." היא עדיין ניסתה להגיד משהו...
"הם מה?" שאלתי
"הם לא מרגישים נוח בחברתך.." היא אמרה והרגשתי שתוקעים לי סכין בגב
"את רוצה כאילו שאני אלך?" שאלתי ושיחקתי אותה כאילו זה פסדר ולא אכפת לי
"איך שבא לך...פשוט הזה שדיבר איתי, מתפתח ביננו איזה משו..." היא הסתכלה בפנים אומללות
"חחח זה בסדר..אני אלך, אין בעיה.." הלכתי למסדרון ולבשתי על עצמי את המעיל שלי
"את לא נעלבת?" היא שאלה
"לא לא.." חייכתי
"תודה..." היא חייכה
"מסרי לאלון ביי ממני..." אמרתי ויצאתי מהבית
התחלתי לרוץ בכל הכוח שלי, כאב לי הגוף, היה לי קר.
נכנסתי הביתה ורצתי לחדר, רק כשנשכבתי על המיטה, יכולתי להתחיל לבכות....כמו שלא בכיתי לעולם!!


יצא ארוך....תהנו לכן, ותודה על התגובות!

וואי איזה עצובבבבבבב
איזה זבליםםםםםםםםם אוףףף מסכנההההה
תמשיכי ניקולייי מהמם פשוטטטט

יאוו איזה מסכנה היאא...
אני מזה מרחמת עליה..
מקווה מאוד שזה לא סיפור אמיתייייי...

אוהבתותךך ורוצה המשךך..
מידןן 😊

זה חברה זה?

יותר אכפת לה מאיזה בן דפוק ש'מתפתח מהם משהו'

ס'עמק.. עיצבנה אותי..



המשךךך

QUOTE (Meidan @ 30/11/2005) יאוו איזה מסכנה היאא...
אני מזה מרחמת עליה..
מקווה מאוד שזה לא סיפור אמיתייייי...

אוהבתותךך ורוצה המשךך..
מידןן 😊
חחחח...חס ושלום!!!

אהה...גלוש, אליה ומידן...תנקס 😊

זאת חברה תגידו לייי
הייתי מכניסה לה כאפה על המקום!!!!

מטומטמתתת כזאאתתת..

איזה מסכנה היאאא..=\ אוךך חח אני מתעצבנת מזה..

טוב מחכה להמשךך ודחוף!!

גרררר מעצבנתתת איזה חברה זאתייייי......
המשךךך דחוףףףףף =[

אויייייי בא לי לבכות...
תמשיכי בובייי

יאאאאא
איזה זונה המעיין הזאתייייייייי
ככה אומרת לחברה שלה ללכת בגלל איזה בןןןןןןן!?!
שתמותתתתת אמממממממןן

ניקיייי איפה קצת רגעי שמחה בסיפורררר=((
המשךךךךךך

QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 30/11/2005) יאאאאא
איזה זונה המעיין הזאתייייייייי
ככה אומרת לחברה שלה ללכת בגלל איזה בןןןןןןן!?!
שתמותתתתת אמממממממןן

ניקיייי איפה קצת רגעי שמחה בסיפורררר=((
המשךךךךךך
חחחחח...רק התחלתי!!!
יש סיפור שלם בהמשך...
מן הסתם יהיו רגעי שמחה בתאלי..חחחח


תודה לכולן!

יאווווו..איזה חברה דוחה!!!!
רציתי לשבור ת'מסך של המחשב!!!!
המשך דחוף

וואייי איזה עצוב=[
פרק ממש יפהההה
תמשיכייי דחוףףףףף

חיחיחי
ניקיי
סבבבבה=]
מחכה לההההםם [לרגעיםם השמחיייייים]