אני הולכת אם דמעות בעיניים.
אני הולכת ואני לא יכולה להפסיק לבכות.
אני מרגישה כאילו שהלב שלי נשבר. לא. הוא פשוט נשבר.
אני מרגישה שהוא בוכה למרות שאין לו עיניים.
אולי בגלל זה התאהבתי בך בצורה עיוורת כל כך.
היית האהבה הראשונה שלי. בגללך ליבי פעם.
והתפוצץ ביום שהכול ניגמר.
ניר למה הכול ניגמר. ניר למה הכול היה צריך להיגמר ככה.
תמיד אמרת לי שאתה לא יכול לראות אותי עצובה.
עכשיו לא אכפת לך אם אתה רואה אותי. ואני חשבתי ששכחתי אותך.
שהרגשות שלי מאהבה --> התחלפו לשנאה וטינה.
אתה גר רחוק ממני נסעתי . ולא ידעתי למה נסעתי שוב.
הכול ניגמר. למה לפתוח את הפצע של הלב שוב. אבל משהו משך אותי.
לנסוע. לגלות את האמת. לראות אותך בפעם האחרונה. וכך היה.
הייתה צריכה סיבה להשלים אם האובדן. והשלמתי איתו.
כשראיתי את התמונות שלך כאב לי. כשדיברתי אליך או דיברו איתי אליך כעסתי.
אבל כשפתחת את הדלת. וראיתי את עיניך רק את עיניך ראיתי. עיניך הכבויות.
למרות הכול אתה לא מאושר.
הרגשתי את כול הרגשות האפשריים מתפרצים ממני.
שנאה, טינה, כעס, כאב, משיכה, תשוקה, אהבה.
אז עכשיו הבנתי שלאהוב מישהו זה לא תמיד שהכול מושלם.
בכול אהבה נחבאים כול הרגשות כולל הכול.
הרגשתי סחרחורת. הרגשתי עיוורת. הלב שלי שוב היה עיוור.
לא יכולתי להתנתק מעיניך.
לא יכולתי להיפרד מחיבוקך.
רציתי אותך שוב איתי. לא שכחתי אותך מעולם ניר.
כשהסתכלת בעניי ראיתי את הכאב. אם הכול ניגמר למה אתה לא מאושר.
ואני כל כך לא צודקת למה אני מאשימה אותך. זה לא אתה אשם. זה הגורל.
אתה גר רחוק ממני ומה שלא מספיק אם זה אתה עובר לגור רחוק יותר.
היינו יכולים להסתדר כל כך ביחד.
אחריך לא יכולתי להיות שלמה אם אפחד וגם לא הייתי.
אבל אתה המשכת הלאה וישלך גם חברה חדשה. ואולי אף אתה מתאהב בה.
אבל למה ראיתי בעיניך את הצורך לנשק אותי ואף להתרחק . ראיתי בעיניך שעוד לא שכחת אותי.
ואתה מתרחק. מתרחק.
למה בבית שלך גרמת לי שאני יקנא וישבר . למה פגעת בי שוב ניר. למה.
אחרי כול זה הבנתי שאין עוד תיקווה ואני חייבת להתנתק ממך סופית. נסעתי. עזבתי את הבית שלך.
הוצאתי אל כולם את הכעס שלי. הידידים שלי. החברים שלך. בגללך.
הלכתי לתחנת הרכבת. בכיתי. הייתי עצובה כל כך. הסתכלתי אל הפסי רכבת ורציתי למות לקפוץ ולמות.
סגרתי את פניי. ואז...אז. ראיתי אותו.
מממממ ההתחלה אמיתית וההמשך לא. אני מקווה שיהיו תגובות כי אפעם לא מגיבים ליייי 😯
אוףףף מזה רציתי לעשות סיפור ואפחד לא מגיב כמו תמידדדד 😊 😠
יואוווו אמאאאא איזה מהמםםם
התחלה מושלמתת מאמיי
יש לך כישרון אדירררר
מחכה להמשךך =]]
אויי התחלההה מהממת מחכה שתמשיכי
טוב אני ימשיך כדי שתראו אולי זה כן מעניין את אלה שלא הגיבו =]
אבל אני רוצה 5 תגובות לפחות=]
כי אני רוצה שזה באמת יעניין אנשים 😛
הלכתי לתחנת הרכבת. בכיתי. הייתי עצובה כל כך. הסתכלתי אל הפסי רכבת ורציתי למות לקפוץ ולמות.
סגרתי את פניי. ואז...אז. ראיתי אותו.
הוא ישב שם אם ילדה קטנה בת 8 ואישה מבוגרת שהבנתי מזה שהיא אמו.
הסתכלתי אליו וראיתי את פניו. הוא היה כל כך יפה. היה לו שיער שחור פרוע עיניים חומות (מתה אל עיניים חומות בדם=]) חודרות. לא עצובות אלא משועשעות. היה לו גוף מוצק אם שרירים יפים הוא לא היה גבוה כ"כ בערך 1.75 הוא לא היה טיפוס מיוחד אך פניי נמשכו להסתכל אליו. באותו זמן עניי היו כבויות. ורק דמעות ירדו מהם אחרי שנזכרתי בכול העצב ששוכן בי.
לא יכולתי להוריד את מבטי ממנו. בינתיים הוא לא שם לב אליי כי ישבתי רחוק.
אבל ראיתי שהוא די מבוגר. בן 20 בטח.
הרכבת לצפון הגיעה עליתי אחריו. ישבתי אל כיסאי וכבר שכחתי מזה שראיתי אותו.
וחשבתי אל כמה שאני אומללה. כמה רחמים אני יכולה לפזר אל עצמי. לבכות ולבכות.
הייתי עצובה. הרגשתי שכול הכוחות שלי נגמרו.
הסתכלתי אל השולחן שמולי וראיתי עיתון. שלא עניין אותי במיוחד.
פתאום קול בקע מהצד "אממ סליחה?" פניתי לראות מי קרא לי וראיתי את הבחור היפה. שישב בתחנת הרכבת.
שלא יכולתי להוריד ממנו את מבטי.
אמרתי בחשש "כן...?" והוא אמר "אני יכולה לקחת דקה את העיתון? אני מסיים ומחזיר לך אל תדאגי" אמרתי "אה כן בטח..." הוא חייך לקח אותו והסתובב ואז הוספתי "אל תחזיר...הוא לא שלי ביכלל" והוא חייך שוב וישב ליד אחותו.
הסתכלתי בחלון. ונזכרתי בעיניו של ניר. ושוב בכאב שלי. הסתכלתי בעני ולא היה בהן שום אור.
הסתכלתי לצד ושמתי לב שהבחור מסתכל אלי.
כאילו מנסה לראות מה עובר אלי. כששמתי לב שאנחנו מסתכלים זה אל זה ניסתי לפנות את מבטי אך לא יכולתי וככה נשארנו מסתכלים זה אל זה ואז חשבתי.
מורן מה את עושה. רואים שהוא גדול ממך. אסור לך. ונרדמתי.
פתאום כשהתעוררתי מההמולה והרעש שמתי לב שאני בדיוק צריכה לרדת כדי להחליף רכבת.
וכן גם הבחור אימא שלו ואחותו. ירדו באותה תחנה.
בינתיים ישבתי שוב אל הספסל וחיכיתי לרכבת. באותן זמן אחותו של הבחור ישבה לידי והתחילה לדבר איתי. היא הצחיקה אותי. וקצת הרגשות המגעילים שלי וחוסר הביטחון שאין לי אף אחד בעולם. נעלמו.
בינתיים גם דיברתי אם אימו. ואולי אמרתי לו מילה או שתיים.
ואז הגיעה הרכבת. דחוסה כולה לא היה מקום לזוז. אני עמדתי ליד אימו ואחותו והוא היה קצת יותר רחוק.
בינתיים כולם דיברו. ואחותו שוב הצחיקה אותי.
ואז שמעתי את הקול של הבחור פונה לבחור אחר ואומר "רגע מי אתה זה שמשרת שם בהתחלה?" זה הצחיק אותי איך הוא התחיל לדבר אם מישהו ברכבת ולכן החלטתי לנסות את חוש ההומור שלי אליו "פששש יפה לך בחור... מתחיל לי אם בחורים ברכבת" הוא הופתע ממה שאמרתי וצחק ואמר "ילדונת יפה...תיזהרי לך!!" וצחק אני גם צחקתי. גם מי שהיה לידי ושמע מה שאמרתי לו צחק. שילדה כמוני בת 15 פניתי לאחד בן 20 ככה.
בינתיים דיברתי אם אימו ואז הוא אמר "הוא גם את מכירה בחורות?" ואז הוא הבין מה הוא אמר "אהה זו אימא שלי לא שמתי לב " ורק נקרעתי אליו.
אז הוא דיבר שוב אם אותו בחור ואמרתי "ממשיך ממשיך...אולי תחליפו טלפון?" ואז הוא התקרב אלי ואמר "חמודה שלי..בואי הנה שנייה בואי" ואני נבהלתי והוא רק צוחק . אז הוא שאל באיזו שכונה אני גרה בעיר שלי ועניתי לו והוא אמר "אני יבוא לבקר...".
ואז הוא אמר "יש לך פלאפון?" לא ידעתי אם כדאי לתת. בכול זאת הוא גדול ממני.
אבל הוא עניין אותי כל כך ונתתי לו. מה שהיה אחר כך זה כבר סיפור אחר לגמרי.
המשך יבוא=] 🙄
מאמי תמשיכי סיפור יפהההההה
איזו התחלה יפהההההההה
המשךךך
איזה חמוד
אני רוצה המשךךךךךך😊
אני ימשיך רק אל תגידו שאני לא קרועה אל מה שאמרתי לו רמזתי שהוא הומו חחח לא הפסקתי לצחוק ... חחח עד כאן זה אמיתי חחחח
וואי כמה תגובות תודה 😛
ואז הוא אמר "יש לך פלאפון?" לא ידעתי אם כדאי לתת. בכול זאת הוא גדול ממני.
אבל הוא עניין אותי כל כך ונתתי לו. מה שהיה אחר כך זה כבר סיפור אחר לגמרי.
הוא כבר יצא מהרכבת. והרגשתי כאילו ששום דבר לא יצא מזה.
זה היה סתם משו שכנראה קרה כדי שיתרומם לי המצב רוח ממה שקרה לי מהיום המזעזע הזה.
הגעתי הביתה. אימא שלי הייתה בסלון ואבא שלי לא היה בבית.
היא ניסתה לדבר איתי אבל לא היה לי כי כוח לענות לה אז רק נכנסתי לחדר.
והתחלתי לחשוב פתאום שוב שקעתי בדמעות והלכתי למגרה שליד השולחן. והוצאתי את התמונה.
התמונה שלך ניר. שהבטחתי להשאיר לנצח.
הסתכלתי אליה והתחלתי לבכות. ניר אהוב שלי אני אוהבת אותך כל כך.
אני לא יכולה לשכוח. כל כך הרבה עשיתי בשבילך וזה לא יחזור
. לא יכולה לשכוח את טעם שפתיך.
מגע ידך הרך. גופך הבוער. התשוקה. תחזור אלי ילדון שלי. אני עוד אוהבת אותך.
פתאום רצו בי מחשבות מטורפות. נמאס לי מהכול נמאס לי מהכול!!!
קרעתי את התמונה.
אין אותך ניר יותר. אין לי יותר שום זיכרון מימך. התחלתי לקרוע אותה עוד ועוד.
חתיכות קטנות קטנות. והייתי מרוצה מההחלטה שלי לשכוח.
אך קודם אני צריכה לסלוח ולא רק לך. אלא לגורל ילד. לגורל.
כמו שאומרים תמיד סולחים לעולם לא שוכחים.
נכנסתי למחשב ולאיסיקיו. והדלקתי את המוזיקה. ואז הדלקתי את השיר. שהקדשת לי.
אמרת לי תמיד . שתחשוב אלי כשתקשיב לו.
בסוף יצא שחשבתי אליך. כשהקשבתי לו.
והתנגנו המילים. וירדו הדמעות.
I swear
I swear by the moon and the stars in the sky...
And I swear like the shadow that´s by your side...
I see the questions in your eyes
I know what´s weighing on your mind
You can be sure I know my heart
`Coz I´ll stand beside you through the years
you´ll only cry those happy tears
And though I make mistakes I´ll never break your heart...
...I´ll be there...For better or worse, till death do us part
I´ll love you with every beat of my heart, and I swear...
I´ll give you every thing I can, I´ll build your dreams
with these two hands, we´ll hang some memories on the walls
And when just the two of us are there
You won´t have to ask if I still care
`Coz as the time turns the page, my love won´t age at all...
...I´ll love you with every beat of my heart...
ונזכרתי בך שוב ובכול מה שעברנו והחלטתי להשאר חזקה. ולשכוח.
ונרדמתי. ביום הבא היה בית ספר. לפחות משהו טוב יצא לי מהחופש הלכתי לעשות קניות.
קניתי ג'נס בדיזל וחולצה, ג'נס ג'קט וחגורה בקרוקר ושתי חולצות בטי אנ טי.
החלטתי לדפוק הופעה לבית הספר. לבשתי את הג'נס של קרוקר חולצה ירוקה צמודה של טי אנ טי.
שמתי עיפרון שחור שפתון, שמתי את הMP3 ויצאתי הגעתי לתחנה וראיתי את החברות שאני רואה כול יום.
היפות שלי.
אמרתי להן שלום אמרנו ממצב וחיכנו לאוטבוס בינתיים הקשבתי לשירים והרגשתי את הרטט של הפלאפון בג'נס
מי זה היה?
המשך יבוא הוא מספיק ארוך טוב בגלל השיר חחח 😁
יאווווו מורנייי זה מהמםםםםםםםםםם
את כותבתתת מדהיםםםםם
תמשיכייי דחוףףףףף
פרק חמוד ביותר מותק תמשיכי =]
