ואוו סיפור ממש ממש יפההההה
תמשיכייי דחוף
מזמנת לקרוא את הסיפור של המבט אחר
מורנוש סיפור ממש ממש ממש יפה !
תמשיכי מהרררררר
תמשיכייי=]]
זה בטח היה הבחורצי'ק=]]]
עוד חצי שעה אני ישים המשך כי יש הרבה תגובות=]
אמרתי להן שלום אמרנו ממצב וחיכנו לאוטבוס בינתיים הקשבתי לשירים והרגשתי את הרטט של הפלאפון בג'נס.
"הלו" אמרתי "מורנוש מתי את בבית הספר" שמעתי מהצד שני את דנדוש היפה שלי
"20 דקות ככה מאמי מה הדחיפות??" אמרתי בסקרנות. מוזר שדנה מתקשרת אלי בשעה כזו של הבוקר.
יכלה כבר לחכות לי בבית הספר.
"סתם לא שומעים ממך כול החופש כבר התגעגעתי שמנמנה" התחיל לצחוק "כן אה שמנמנה ששוקלת 40 קילו..." ואז ראיתי את האוטובוס מגיע ואמרתי "מאמוש האוטובוס הגיע אני ידבר איתך בבית ספר אוהבת אותך" וניתקתי נכנסתי וישבתי אם חברות שלי והמשכתי לשמוע שירים . עד שהגיעה התחנה של היציאה.
בינתיים אמרתי לכמה אנשים בדרך שלום הם אמרו לי משהו אבל לא שמעתי בגלל המוזיקה נכנסתי לבצפר פתאום הרגשתי שמישהו מחבק אותי וראיתי את השמן שלי.
הידיד הכי טוב בעולם ליאור. הוא בכלל כיתה י"א מה הוא עושה בחטיבה שלי...
"מורנוש אני חייב לדבר איתך" הייתי עדיין סקרנית מזה שהוא היה שם ואמרתי "מה אח בכור שמן שלי?" ואז הוא סיפר לי שוב את הסיפור החוזר אל עצמו שוב הוא וחן נפרדו. וכמו תמיד ניחמתי אותו ואז היה צלצול התיישבתי במקומי שתי שיעורי ההיסטוריה עברו מהר. בעבודה עבדתי אם חברתי רות מהשכונה ולכן סיימנו מהר=] אנחנו שתי החולות אל היסטוריה חחח.
ואז הגיעה ההפסקה שמתי את הMP3 והלכתי. בלי מחשבות. ככה עכשיו יהיו חיי. ריקניים.
ואז ראיתי את דנדוש והורדתי אותו וחיבקתי אותה חיבוק גדול והיא אמרה "התגעגעתי מאמי קראתי לך כי ליאור חיפש אותך" הסברתי לה שאני יודעת והוא כבר מצא אותי ודיברנו. וסיפרתי לה את הסיפור העברנו את ההפסקה.
הימים עברו הסתיו החל. נפלו העלים. העצב עלה. לא התקרבתי שוב לבנים אחרי ניר.
זה מהרכבת לא התקשר לא ידעתי את שמו אפילו. הכול היה נראה חסר חיים .
ואני רק סבלתי. עד שיום אחד הלכתי לסנוקר אם עדן חברה שלי. נפגשנו אם ידידים ותיקים וחבר שלי לשעבר-עבר.
והם ביקשו שאני ישלם אל השעתיים אמרתי "כמה זה שעתיים בקשה?" ואז ענה לי קול מוכר "75 שקל ילדונת" העלתי את פניי וראיתי אותו. אותו. זה מהרכבת.
המשך יבוא מה יקרהרה~?
יאאאאאאאאאאאאאאאא המשךךךךךךךךךך!
מחר בערב אני יוסיף עוד אחד אני מצפה להרבה תגובות!!
והם ביקשו שאני ישלם אל השעתיים אמרתי "כמה זה שעתיים בקשה?" ואז ענה לי קול מוכר "75 שקל ילדונת" העלתי את פניי וראיתי אותו. אותו. זה מהרכבת.
ואז חייכתי והוא לא הפסיק להסתכל אלי. ליאב התקרב וחיבק אותי. וזה מהרכבת החזיר לי את הכסף "זה העודף שלך ילדונת" ליאב לקח אותי לצד ואמר " למה הוא קורא לך בלשון קרבה ילדונת?" אז אמרתי לו בשיא הרצינות "ליאב... מה אכפת לך? אין ביננו כלום מזמן ביום שהחלטת את זה אני צריכה לדבר איתו לך תשב אם עדן ואם החברים אני דקה באה" ראיתי אל פניו שהוא התבאס ושאולי הגזמתי. אבל אני תמיד הייתי בן אדם ישיר שאומר את האמת בפנים. התקרבתי לבחור מהרכבת ואמרתי "היי" הוא הסתכל אלי כאילו הופתע שבאתי לדבר איתו ואמר לי "את לא אמורה לשבת אם חבר שלך" פנה אלי בטון מזלזל החלטתי לענות לו באותו קול ואמרתי "ומי קבע שהוא חבר שלי" ואז ראיתי שהבריקו עיניו והוא אמר "חשבתי" אז חייכתי ואז ירד החיוך מפניי והוא אמר "מה קרה?" אז אמרתי "למה לא התקשרת אליי?" הוא הסתכל לי בעיניים ואמר "כי את ילדונת...מצחיקה יפה מדהימה ומושלמת, אבל ילדונת" הבנתי למה הוא התכוון. עברה בי תחושה קרה בלב. והחלטתי להגיד "אז למה ביקשת ממני את הטלפון שלי? ישר כשראיתי אותך נראית לי בחור ושלא תתעניין בי גם לא היית אמור כולה זרקתי הערה" ואז הוא אמר "אני אומר את מה שאני מרגיש בכול רגע אם זה במקום או שלא, אם אני טועה ואם אני לא. אולי אני יפסיד בעתיד. אך לעולם אני לא יפסיד את הרגע" הערצתי אותו אל הדברים שלו הוא מאוד שונה מניר. שאותו עניין רק העתיד שלו והבריחה מהעבר שלו. למרות שהוא היה דומה לי בזה. בריחה מהעבר. ורק העתיד מעניין אותי. והווה עובר כערף עין ואני לא חושבת איך להוציא את מה שאפשרי ממנו. הוא ראה שהופתעתי מדבריו וחייך "אבל את נראית לי אמיצה מאוד. גם רציתי להכיר אותך יותר מקרוב. אפילו שתהיי כמו אחותי או לא יודע. נראית לי עצובה כל כך ברכבת. כאילו אין לך דרך חיים. רציתי קצת לעודד אותך. אם זה עודד בכלל. יצא לך לחשוב אלי בתקופה שעברה?" וחשבתי ובגלל שאני אמיתית ואמרתי חד משמעית "לא" הוא הופתע. שמתי לב שהוא לא היה רגיל כל כך לשמוע לא. וגם שמישהי תהיה איתו ישירה כל כך. ואף ילדה. ואז הוא רק חייך ואמר "את רק עוד תשגעי אותי ילדונת אם הישירות שלך" ואז והוסיף "אז תגידי לי ילדונת אל מה חשבת בתקופה שעברה?" הסתכלתי בעיניו. שאפעם לא יכולתי לשכוח אז מהרכבת. ואמרתי שאלה לא קשורה "מתי אתה מסיים לעבוד? חברים שלי מחכים לי. חשבתי שנפגש נדבר. אולי באמת כדאי שנכיר." הוא הסתכל אל השעון השעה הייתה 3 בבוקר והוא אמר "6 ילדונת את בטח כבר תישני. אך אם תרצי אקפוץ אליך בצהריים" חשבתי רעיון מצויין אימא בעבודה ואז הוספתי שאלה בכלל לא מפתיעה "איך קוראים לך ביכלל?" והוא צחק באמת שכחנו את העיקר "עומר, לך?" איזה שם..."מורן" אמרתי ונתתי לו את הכתובת החלפנו מספרים וקבענו והלכתי מרוצה לעדן.
ראיתי שליאב הסתכל במבט משונה. ואז העיף את מבטו אל עומר. אך לא התייחסתי לזה כל כך לבינתיים עדן תחקרה אותי מי זה הבחור המושלם הזה. אם יופי מסנוור שכזה. אבל לא כל כך פירטתי לה כי היא סתם חברה ולא חברה קרובה במיוחד.
הגעתי הביתה הלכתי למקלחת והסתכלתי אל עצמי ואל פניי. וראיתי שוב את עניי העצובות הירוקות.
הן כבו. האור שהיה בהן נעלם. כבר מזמן. עוד מלפני שהחל הסתיו וניגמר הקיץ.
הלב שלי עוד פעם בשביל ניר. לא דיברנו כבר ארבעה חודשים. וכאב לי הריחוק הזה. עוד כל כך אהבתי אותו. החלטתי לפנק את עצמי ממקצת ולעשות אמבטיית קצף. ובלי ששמתי לב נרדמתי במקלחת כשהתעוררתי היה 10 בבוקר. נחמד לי להיות במקלחת 5 שעות במים קפואים שטפתי את עצמי במים חמימים והתלבשתי ונרדמתי שפוכה במיטה.
בשעה 1 צלצל הפלאפון וכן. זה היה עומר.
המשך יבוא=]
סיפור מדהים מאמייי..!!
תמשיכי..!!
=))
יאא איזה סיפור יאפה =]
תמשיכי מורנוש
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
ממש מיוחדד
אחדד היפיםםםם פההה
תמשיייכיי
וווווווווואאי זה מהמממממממממם
תממשיכי מותק[=
אחלה סיפור..
תמשיכי מאמי...
אחד הסיפורים המעניינים =]]]
~*~המשך~*~
תודה אל התגובות=]
נחמד לי להיות במקלחת 5 שעות במים קפואים שטפתי את עצמי במים חמימים והתלבשתי ונרדמתי שפוכה במיטה.
בשעה 1 צלצל הפלאפון וכן. זה היה עומר.
"ילדונת?" והרגשתי צמרמורת בלב תמיד הרגשתי משהו מוזר כשהוא קרא לי ככה ואמרתי "אתה גם מעיר אותי וגם מכנה אותי ככה שוב" הוא ציחקק ואמר " מה לא טוב לך ילדונת שלי?" וצחקתי.
אמרתי "מתי אתה בא?" "עכשיו" הוא אמר "עוד חצי שעה אני אצלך תהי מוכנה. ילדונת" וניתק.
התרגשתי כל כך. לא ידעתי מה ללבוש. אבל החלטתי ללבוש סתם טרנינג. פיזרתי את שיער והיה צלצול בדלת. אוהב להקדים אה. פתחתי את הדלת והוא נכנס נשק לי ללחי ואמר "ילדונת יפה" הובלתי אותו לספה וישבנו והסתכלנו זה אל זה והוא אמר "אז עצרנו בשאלה, אז אל מה חשבת כול התקופה הזו?" הסתכלתי אל נקודה אחרת והוא סובב את פניי וראה דמעות "מה עובר אליך ילדה? תגידי לי בת כמה את 17 ואת כבר ככה?" צחקתי ואמרתי "לא...15" ראיתי שלא היה נוח לו כל כך הוא לא רגיל לגיל שכזה אבל אז הוא הקריב אותי לחזהו וכבר הרגשתי את הנשימות שלו. והוא אמר "תספרי לי"
וסיפרתי לו את כול הסיפור והוא היה לצידי ואז אמר לי משהו מפתיע. הוא אמר.
"את ילדה מושלמת לא מבין איך מישהו בגילו ויתר אליך ככה, תראי איך את נראית" ואז נזלו לי שוב דמעות והוא נישק אותי בלחי והצמיד אותי אליו "נו מורן תירגעי" הוא היה קרוב אלי כל כך .
התקרב עוד קצת עוד קצת והרגשתי את שפתיו. מתוקות כל כך. מכירות כבר שפתיים אחרות. שונות חמות. הרגשתי את שפתיו. נישקתי אותן בתשוקה. ואז הוא עצר ואמר "מצטער...אסור". ויצא מהבית.
ואני נשברתי והתחלתי לבכות.
מתי אני יפסיק לבכות כמה עוד אפשר. התקשרתי לליאב והצעתי שיבוא אלי. ושאלתי "אני מושלמת? והוא נישק אותי הייתה כל כך זקוקה להתפרקות הזאת עד שזרמתי איתו וזאת הייתה הטעות שלי.
והוא אמר "את יודעת אז לא התאהבתי בך עכשיו אני מאוהב אני רוצה שנחזור" אבל לא יכולתי "אני מצטערת אבל ליאב אני לא יכולה הלב שלי של ניר . כבר מזמן ליאב." הוא נשק לי בלחי והלך. פגעתי בבן אדם. פגעתי בו. אז הייתה דפיקה בדלת שוב ליאב חשבתי פתחתי את הדלת וראיתי את עומר.
כעסתי כל כך ואמרתי "מה אתה עושה פה?" והוא אמר "אני מצטער אני לא יכול להודות בזה אני רוצה אותך"
רציתי לצחוק. בן אם בן 21 רוצה אותי? בן אדם שבקרוב מסיים צבא? בן אדם שבקושי אני מכירה.
אני חייבת להודות שנמשכתי אליו בטירוף. כבר מהיום שראיתי אותו ברכבת. ביום שחיי נפלו אלי כמו משהו כבד. אך עדיין הייתי מאוהבת בניר ובאמת לא רק הייתי ילדונת הייתי ילדה. ונראתי ילדה ליד עומר. הוא התקרב וחיבק אותי. "אבל זה בלתי אפשרי מאמי. אני כבר יתקשר אליך".
ידעתי שזו הייתה מן פרידה הוא יצא וסגר את הדלת נעמדתי צמוד לקיר. אך הפעם החלטתי לא לבכות. לא הפעם אני לא יבכה. פתאום הדלת נפתחה. ועומר עמד נשק לשפתי והלך.
הסתכלתי החוצה. ראיתי את העצים. זזים וזזים. הם כל כך מלאי חיים. כנראה גם לעצים יש חיים. מלאי חוייות. ראיתי את העלים הנעים. הנופלים. הרחתי את הריח של הרחובות. הריח הקר הרוח הקרה.
הלכתי לבשתי מעיל ויצאתי. התחלתי ללכת בלי כיוון. והתחילו לרדת טיפות. הגשם הראשון. הגשם הראשון בסתיו שהתחלף לחורף.
פתאום הפלאפון שלי צילצל "הלו" ושמעתי קול צעקות וברקע את אימא שלי "מורן חזרי מהר הביתה זה חשוב תחזרי מהר" הלכתי הביתה במהירות אף פעם אימא שלי לא הייתה כל כך לחוצה. נכנסתי הביתה וסגרתי את הדלת הורדתי את המעיל ונכנסתי לסלון. אימא שלי ישבה מבוהלת. היא נראתה לי אף מבוהלת יותר כי חייכה בהגזמה.
מה שהיא אמרה אחר כך שינה את חיי מן הקצה לקצה.
המשך יבוא.
מה שקורה בינתיים זה אפילו לא תחילת הסיפור יש עוד עלילה ארוכה עד אז...
מחר אני יפרסם למי שירצה את ההמשך. 😁
אתר האהבה הישראלי