וואי זה מושלם.... :wink: תמשיכי...
איזה סיפור מהמם... גם הקודם מהמם... נו פורפי תמשיכי ברביייייייי 😛
:cry: :cry: :cry: :cry: :cry: :cry: :cry: :cry:
המשך! רוצים המשך!
:cry: :cry: :cry: :cry: :cry: :cry: :cry: :cry:
עם הסיפור כבר גמור אז תפרסמי את כולו!!! למה בדרך הקשה? רעה... חח
יאלהההההה המשך!!!!!! איזה יפה זה!
נוווו תמשיכי!!! זה מהמם! צריך לעשות מזה טלנובלה בTV
יש לך כישרון יפה!!! נו תמשיכי כבר!!!! :cry: :cry: :cry: :cry:
נוו...
היא ראתה את שחר מתנשק עם מישהי, וזאת לא הייתה דנה. היא התקרבה קרוב אליהם ולבה לא רצה להפסיק לפעום. הוא הבחין בה והפסיק לנשק את אותה הבחורה. לילך הביטה בו במבט מיואש והוא החוויר. "אתה חסר תקנה.." אמרה לו לבסוף. "אני לא אופתע אם במשך השנתיים שלנו בגדת בי יותר מפעמיים.." "שחר, מי זאת?!" שאלה הבחורה שהייתה איתו. "סתם אחת שאוהבת להתערב בעניינים לא שלה.." אמר שחר. "אה.. אז עכשיו אני סתם אחת!!" אמרה לילך ועל פניה הייתה הבעה כעוסה. "טוב, אל תפריעו לעצמכם, תמשיכו!!" אמרה לילך ופנתה לדרכה. "לילך, חכי.." קרא שחר אחריה אבל לילך כבר התרחקה מהם. הבחורה שהייתה איתו רצתה לנשק אותו שוב. "לא, עזבי אותי.. המשחק נגמר.." אמר שחר והעיף את ידיה שחיבקו אותו. "מה זאת אומרת המשחק נגמר?? אני הייתי רק משחק בשבילך?" "לא.. כן, מצטער, אני מאוהב במישהי אחרת.." אמר. "במי?" שאלה והחלה לבכות. "בזאתי שבאה עכשיו?" "כן.. היא הייתה חברה שלי שנתיים ועשיתי את אותה הטעות כמו עכשיו, בגדתי בה ועכשיו אני מצטער על זה.. כי אף אחת לא דומה לה.. ועכשיו בכל אחת אני מחפש את הדמות שלה, את עיניה, את הרכות שלה.. ולא מוצא, כי היא האחת והיחידה בשבילי ואני אעשה הכול כדי להחזיר אותה אליי.." אמר בנחישות.
***
אחרי זה שחר מבואס מהחיים הלך לביתה של דנה למצוא אצלה נחמה. היא קיבלה אותו בזרועות פתוחות. הוא לא יכול להביט בעיניה אחרי מה שהוא עשה כי הוא בגד גם בלילך וגם בדנה.. הוא הרגיש כל כך רע עם עצמו, עד שמרוב בדידותו הוא הולך לאחרות.. לנסות להעביר את הזמן, הזמן שהוא חושב על לילך. וגם הוא לא יכול להבין איך הוא בכלל חשב שהוא מאוהב בדנה ואיך הוא בכלל העז לפגוע בלבה של בחורה שאהב כל כך.. הוא הצטער על כל מילה ומילה שאמר באותו יום ללילך כשתפסה אותו עם דנה על חם, אבל לא הייתה דרך חזרה, לילך לא רצתה לסלוח לו ועוד אחרי שראתה אותו עם בחורה אחרת היא חשבה שהוא בחור בוגדני. הוא הרגיש רע.. דנה חיבקה אותו ונישקה אותו אבל הוא חשב על לילך, לקח לו זמן להבין שהוא בעצם מאוהב בה ולא בדנה ושזאת הייתה טעות החיים שלו לעזוב אותה תמורת דנה שלא ידעה בכלל מה זה רגשות. היא החלה לנשק אותו ולהתפשט ולהפשיט אותו, וככה שחר מצא את עצמו מתנחם בזרועותיה ועשה איתה אהבה שכמובן זה היה משהו בלי רגשות.. וכל רגע ורגע הוא חשב על לילך. אחר כך דנה נרדמה בזרועותיו והוא היה שקוע במחשבות. אחרי זה קם, התלבש והלך בלי להיפרד מדנה. ***
בנתיים אחרי שראתה את מה שראתה לילך הגיעה לביתה וכל מה שחשבה עליו היה שחר, שחר ושחר. היא לא יכלה להבין אותו. "הרי הוא אמר שהוא מאוהב בדנה ופתאום עכשיו אני קולטת אותו מתנשק עם בחורה בכלל אחרת" אמרה לילך לעצמה במבוכה. היא הייתה עייפה ועיניה נעצמו מעצמם, היא נרדמה ואפילו לא הרגישה בכך. נראה ישנה כמה שעות, עד התעוררה, פקחה את עיניה.. ונבהלה..
היא ראתה את שחר מתבונן עליה. "שח.. שחר.. מה אתה עושה כאן?" מלמלה מופתעת. "אימא שלך הכניסה אותי לחדרך כדי לעשות לך הפתעה כשתתעוררי." "חח כמעט עשית לי התקף לה ולא הפתעה.." גיחכה לילך. "חח מצטער.. כמה טוב לראות אותך מחייכת אליי.." אמר, בקטע הזה הוא הזכיר לה ממש את דודי שכל דבר מוקסם ממנה. "נהניתי לצפות בך ישנה." המשיך שחר. "אויש דיי, אולי תלך לדנה.. או.. או לזאתי שהתמזמזת איתה בחוץ, אני רוצה לישון.." אמרה לילך והתהפכה על הצד השני. ואז שחר סובב אותה אליו ונישק אותה בלהט כשידיו מלטפות את גופה, ההרגשה הזאת העבירה בה צמרמורת קרירה והיא לא יכלה להפסיק את פרץ התשוקה שגאה בה. אך לבסוף היא התנתקה ממנו. "עדיף שתלך.." אמרה והביטה הצידה. "למה? הרי את בעצמך לא רוצה שאני ילך.." "אני רוצה שתלך.." אמרה אך עיניה הביעו את ההפך מכך. "לילך, אני רוצה שנחזור, אני אוהב אותך.." אמר שחר. "ואתה מצפה שאני אאמין לך?" "כן, כי זאת האמת.. אף פעם לא הייתי כנה ככה עם מישהי כמו שאני כנה אתך.. אני פשוט אוהב אותך.." "לא אהבת לפני שבוע את דנה?" שאלה לילך והוא ראה עליה שהיא לא האמינה לאף מילה שלו. "חשבתי שהייתי מאוהב בה.. אבל בעצם כל הזמן אהבתי אותך.." "גם כשפגעת בי, כשהעלבת אותי, כשהעפת אותי מהחיים שלך.. גם אז אהבת אותי?" "אויש לילך את לא מתארת לעצמך כמה אני מצטער על זה.. הייתי כל כך טיפש גם כשפגעתי בך וגם כשחשבתי שאהבתי את דנה.. פשוט הייתי דלוק עליה אבל אהבתי אותך.. רק אותך!!" "נו אז מההה גם אם לא אהבת אותה.. הלכת לבגוד בי!! וזה ממש אכזרי מצדך ומצדה כי היא הייתה החברה ה-כ-י טובה בחיים שלי." אמרה לילך וניגבה בידה דמעה שהתגלגלה במורד לחיה. "אני יודע.. אלוהים ישמור! תוכלי מתישהו לסלוח לי?" "לא יודעת.. אני מפחדת שמתישהו זה יחזור על עצמו ואז אני לא אשרוד, אני פשוט אמות.. דיי אני לא רוצה יותר להיפגע!" "את לא תיפגעי ממני יותר.. אני מבטיח.. בזמן הפרידה שלנו למדתי להעריך אותך ולמדתי גם לקח של החיים שלי.." "בגלל זה גם לא הספיקה לך דנה.. הלכת גם לאחרת הא?" "מרוב ייאוש.. כי גיליתי שלא אהבתי את דנה.. כי היא לא את.. ובכל אחת חיפשתי אותך.. את עינייך, את שפתייך, את גופך הייתי כמו משוגע ובדרך שברתי לבבות רבים של בחורות שבנו עליי.. כי רק את היית במחשבותיי.." אמר. לילך הייתה שקועה במחשבות, היא לא ענתה לו. "לילך, לילך.. תסתכלי עליי, לתוך עיניי.." לילך התבוננה לתוך עיניו ומיד הרגישה את הקור הנסדק בין עצמותיה ולבה הלם ממאמץ נפשי קשה שזה היה לאהוב אותו. "מה את רואה?" שאל. "לא יודעת.. העיניים האלה שיקרו לי כל כך הרבה שאני כבר לא יודעת אם להאמין בהם או לא.." אמרה והיה עצב בעיניה. "את אוהבת אותי?" שאל והתקרב שוב לשפתיה.. היא עצמה את עיניה כאילו בעצמה ביקשה נשיקה והוא נישק אותה.. היא לא רצתה שיפסיק לעולם.. היא כל כך אהבה את זה.. פשוט נכנעה לאהבתה הרבה..
פתאום הדלת נפתחה..
בפתח עמד דודי וצפה בהם מתנשקים. רק אחרי כמה שניות לקח להם להבחין בו. "דודי.." אמרה לילך. "מצטער שהפרעתי לכם.." אמר. "חח כולם היום רוצים לעשות לי הפתעה" אמרה לילך והביטה בשחר שפניו הרצינו והוא הסתכל בדודי במבט חשדני. "אני אלך.." אמר דודי ופנה אל הדלת. "לא דודי אל תלך.. שחר כבר התכוון ללכת.." אמרה. "כן, אני הולך" אמר שחר. "תיהנו לכם.." אמר בכעס ויצא מהחדר. "טוב שבאת.." נאנחה לילך בעצבות.. "כמעט נכנעתי לקסמיו" "את באמת מודה לי? או שרצית בעצמך להיכנע?" "לא רציתי.. זה הלב שלי.. מה אני אעשה.." אמרה והתבוננה בדודי בייאוש שעטף אותה. "דודי.. אתה ידיד טוב שלי בבקשה תייעץ לי.." "בקשר?" שאל. "לשחר.. אני כל כך אוהבת אותו ונראה לי גם הוא, הוא כל כך הצטער על זה שהוא פגע בי וסוף סוף הבין שהוא אוהב רק אותי.. כדאי לי להאמין לו ולחזור אליו? כי אני מתייסרת כשאני בלעדיו.. אלוהים ישמור.. בבקשה דודי תגיד לי מה עליי לעשות?" "טוב.. מה אני אגיד לך.. אם את כל כך אוהבת אותו והוא האושר היחיד שלך ואת לא מבחינה באף אחד חוץ ממנו.. והוא האוויר לנשימה שלך ובלעדיו אין לך חיים.. ואם את בטוחה שהוא אוהב אותך גם ולא יפגע בך שוב.. תחזרי אליו.." אמר וקם. "לאן אתה הולך?" "לילך.. נשמה שלי.. הבנתי שאני לא יכול להיות ידיד שלך, את זה גם באתי להגיד לך לאחר שחשבתי על זה רבות אחרי שהלכת ממני.. אני פשוט מתייסר מלהיות לידך ולא לחבק אותך, לנשק אותך, לגעת בך! מצטער.." אמר דודי ועמד ללכת. "לא.. אל תלך בבקשה.. אני זקוקה לך בבקשה.. אתה הבן אדם היחיד שמבין אותי, שתומך בי.. אני אוהבת אותך.." אמרה ודמעות עמדו בעיניה. "אבל אני אוהב אותך בצורה אחרת ממה שאת וזה הכי מכאיב שאת אוהבת את שחר ולא אותי. "אבל.. אני לא רוצה לאבד אותך כידיד.. " "למה את כזאת אגואיסטית? למה את לא מבינה שאני מאוהב בך וזה סבל איום להיות אתך ולא להיות אתך כמו שהייתי רוצה.. אני פשוט לא יכול יותר להמשיך בזה.. ביי מאמי.. אני צריך לשכוח אותך ואני אשכח אותך רק אם אני אתרחק ממך ואולי כשזה יעבור לי אני אוכל להיות ידיד שלך.. ביי מאמי.." אמר והלך ולילך נשארה לבד ובכתה..
***
אחרי שדודי עזב את ביתה, לילך הרגישה מה זה רע.. היא הרגישה שהיא איבדה חלק ממנה. גם שחר לא איתה וגם לא דודי, היא לבד, ככה בכל אופן היא הרגישה. דודי אמר לה לחזור לשחר כי הוא רוצה באמת שהיא תהיה מאושרת.. היה לה חשק עז לאהוב אותו, אבל היא לא יכלה כי היא שבויה באהבתה לשחר. היא הרגישה שמשהו חונק אותה מבפנים, היא רצתה לצעוק על כל העולם. היא יצאה החוצה והחלה לרוץ אפילו לא ידעה לאן רק רצתה לברוח מהמציאות. היא הייתה צריכה לחשוב מה טוב בשבילה ומה לא.. היא הלכה למקום המחשבות הקבוע שלה- חוף הים. רק הים באמת הבין אותה וידע להקשיב לה אפילו אם לא יכול לענות. היא נרכנה מעל המים והרטיבה את ידה. "אני לבד.. לגמרי לבד.. למה? למה ככה תמיד קורה לי.. למה אני לא יכולה להיות מאושרת בחיים???" דמעות זלגו על לחייה, מלוחות כמו הים. פתאום ידיים כיסו את עיניה...
וואי מאמי זה מקסים תמשיכי פליזזז
נכון ששחר זה שם מה זה פצצתי גם לבן וגם לבת...!
ועם אשים 10000000000 תגובות תמשיכי? חח
QUOTE
ועם אשים 10000000000 תגובות תמשיכי? חח
חחחחח 😂
נוווווווווווו המשך....!!!!!!!!!!!!
אתר האהבה הישראלי