חחחחחחחח מלאכית אל תציפי ווקשה עם תגובות כי התכוונתי שהרבה אנשים יגיבו!! אבל שיהיה.. קחו המשך..
היא חייכה וחשבה שזה שחר, כשהסתובבה היא הופתעה. זה היה דודי. "דודי מה אתה עושה כאן ואיך.." אמרה לילך בהלם. "קצת עקבתי אחרייך.." אמר. "אבל איך הרי רצתי וזה…" "אמ.. בואי נגיד שיש לי שיטות משלי.." אמר. "חח טוב.." אמרה לילך וחייכה. "סתם לא עקבתי אחרייך.. פשוט הייתה לי הרגשה שאני אפגוש אותך כאן.." אמר. "אבל.. אבל דודי.. אמרת שאתה רוצה להתרחק ממני.. מה קרה פתאום?" "שיניתי את דעתי.. אני רוצה להיות אתך, כי אם אני אהיה רחוק ממך אני אסבול מזה יותר.. גם אם אני לא אוכל להיות אתך כמו שהייתי רוצה.. אבל רק להיות לצדך, לדבר אתך, לראות את החיוך המקסים שלך.. זה מעודד אותי!" אמר וליטף את לחיה. "דודי, אתה ממש חמוד.. הייתי מתה לאהוב אותך.. באמת.. אבל זה יותר חזק ממני.." אמרה בעצב לילך. "אני מבין אותך.. בגלל זה אני לא צריך לשפוט אותך על זה.. פשוט להיות אתך.. אני רוצה שתהיי מאושרת בכל דרך שתבחרי." אמר.
***
לילך התקרבה לעבר ביתו של שחר היא רצתה להגיד לו שהיא רוצה לחזור. היא דפקה על דלת ביתו, אף אחד לא ענה. "הוא בטח יצא." אמרה לילך לעצמה ורצתה ללכת. פתאום הדלת נפתחה ויצא שחר ועל פניו הבעה של הפתעה ולחץ. "הייי" אמרה וחייכה חיוך מאוזן לאוזן. "אני יכולה לדבר אתך או אתה עסוק?" שאלה. "כן.. אמ.. קצת.." אמר והיה לחוץ יותר מתמיד. "עם מי אתה?" שאלה והציצה פנימה. "עם.. אף אחד.." אמר שחר וחסם לה את הכניסה. "קרה משהו?" שאלה בחשד. "לא.. לא נשמה.. מה רצית להגיד..?" "אמ.. טוב.. אה.. איך להתחיל.. חשבתי על זה הרבה!! וגם דודי עזר לי להחליט, ואני יודעת עכשיו מה אני באמת רוצה.." "ומה את באמת רוצה?" שאל. "את זה.." אמרה ונשקה לו כשידיה לופתות את פניו ברוך. כשהם התנתקו לבסוף לא היה גבול לתדהמתו. "מה קרה?" שאל. "כלום.. מה אסור לנשק אותך?" שאלה. "מותר אבל.." "אני רוצה שנחזור.." אמרה לו. "באמת..? שאל וחייך.. אוו אהובתיייי אני כל כך אוהב אותך.." אמר. "חשבתי שלא תרצי.." הוא הניף אותה באוויר בשמחה ונשק לה. היא הייתה מאושרת. אך פתאום היא שמעה קול נשי קורא מבפנים: "שחר מאמוש.. מי שם?" פתאום בחורה יצאה מביתו עטופה במגבת. לילך הסתכלה עליה ולא יכלה להאמין. היא פערה את פיה והסתכלה על שחר ואחר כך על הבחורה. "לא לילך, זה לא מה שאת חושבת.. היא סתם.." "עוד אחת לאוסף שלך.. כן שחר???" אמרה לילך בכעס. "לא.. זאת לא.. כאילו חשבתי שאת לא רוצה אותי אז אני.." "הלכת להתנחם אצל אחרת כי חיפשתי בה אותי לא שחר?" המשיכה לילך ודמעות עלו לעיניה. "לא.. לילך.. אני אוהב אותך.." "מה זאת אומרת אתה אוהב אותה ואני??" שאלה הבחורה. "את כלום.. היא חברה שלי ואני אוהב אותה.." אמר. "מה?" קראה הבחורה בהלם. "אני מיד מתלבשת ועפה מפה.." אמרה ונכנסה פנימה. "את רואה לילך.. אמרתי לה עלינו.. עכשיו נוכל לחזור ולהיות ביחד כי אני אוהב אותך מאוד!" אמר שחר ורצה לחבק אותה. "אל תיגע בי.. אתה מגעיל אותי..." אמרה ונרתעה ממנו. "אבל לילך.." אמר. "אמרתי לך שזה סתם.." "לא אכפת לי שזה סתם.. אבל זה קרה, נמאס לי לספוג את זה כל פעם מחדש.." אמרה וסובבה את גבה אליו. "לילך.." "ביי.." אמרה ופנתה ללכת. "הפעם איבדת אותי לתמיד.."
***
לילך פרצה לחדרה כמו רוח סערה ונפלה על המיטה, לא היה קץ לדמעותיה. היא פשוט רצתה למות, כן, כמו בהתחלה כשרק גילתה את בגידתו של שחר עם דנה. היא התקשרה לדודי כולה שטופת דמעות. "מה קרה לילך?" שאל דודי בדאגה. "אתה יכול לבוא בבקשה.. אני מרגישה כל כך רע.." "בסדר, אני כבר בא.." אמר דודי. הוא הרגיש שזה קשור בשחר שהוא פגע בה שנית.. בעצם לא שנית אולי עשירית. אבל הוא ידע שאם הוא לא יהיה לצדה ברגעים הכי קשים בחייה אז אף אחד לא יהיה איתה.. "לילך.." הוא אמר כשנכנס לחדרה. "אוי דודי" אמרה וחיבקה אותו בחוזקה. "ספרי לי מה קרה לך.. אני כאן כדי לעזור לך.." אמר. "כן, אני יודעת.. מה הייתי עושה בלעדיך, בוודאי הייתי מנסה שוב להתאבד.." אמרה בייאוש. "לא.. אל תדברי כך.. לא מתאבדים בגלל שום כלב.." אמר ולילך חייכה. "או! ככה אני רוצה לראות אותך תמיד ולא עם פרצוף של תשעה באב. מה הכלב הזה עשה לך הפעם?" "באתי אליו היום כדי להשלים וכדי שנחזור להיות זוג כמו שהיינו שנתיים.." התחילה לספר לילך. "ומה קרה???" "הוא היה שם עם מישי אחרת.." אמרה תוך כדי בכי. "ידעתי שהמניאק הזה לא יעצור בבגידה אחת!!" אמר דודי מאמץ את לילך אל לבו. "אני לא מאמינה.. אחרי כל המילים שהוא אמר לי.. והתחלתי להאמין בהם שוב.. אני לא מאמינה איזה טיפשה הייתי.. אני שונאת את עצמי!!" אמרה לילך. "לא! רק לא לשנוא את עצמך.. את לא אשמה בכלום, הוא שחקן טוב מדיי.." אמר דודי. "מה אני אעשה עכשיו??" "תשכחי אותו.." "קל להגיד קשה לבצע!!" אמרה. "זה כמו שאני אגיד לך לשכוח אותי.." אמרה ודודי השפיל את עיניו בעצב. "אוי מצטערת דודי.." "לא.. זה בסדר.." אמר. "את צודקת בהחלט שקשה לשכוח את מי שאוהבים במיוחד כשהוא כל כך קרוב.." אמר דודי ואחר כך המשיך. "בעצם אני לא יודע איך להגיד לך זאת.. אבל אני חייב.. זה משו שיעציב אותך מאוד, אבל אין ברירה.."
"מה..? תגיד כבר…" "אני.." החל דודי לומר. "נראה לי אני יודעת מה אתה מנסה לומר.." קטעה אותו לילך. "נו מה?" "ש.. שאתה לא יכול להיות ידיד שלי ושאתה רוצה להתרחק ממני.." אמרה והעצב נגלה בעיניה. "לא.. זה משהו אחר." אמר דודי. "משהו אחר? מה?" שאלה לילך. "קשה לי להגיד לך את זה." אמר דודי נושך את שפתיו. "נו תגיד את זה כבר, מה שלא יהיה.. יותר כאב מזה שאני מרגישה עכשיו אני לא ארגיש בטוח." אמרה. "אני צריך לנסוע.." אמר. "לנסוע? לאן?" "אמ.. יותר נכון לטוס.." "אבל לאן?" "לניו יורק לשנה או שנתיים ללמוד שם במלגה.." "לשנה שנתיים???" שאלה לילך בבהלה. "לצערי כן.." אמר דודי. "למה לצערך? הרי זאת הזדמנות מצוינת בשבילך!" "אבל אני נורא עצוב בגלל שאני צריך לעזוב אותך בתקופה שאת הכי זקוקה לי.." "חפיף.." אמרה בעיניים דומעות, ולא התאפקה וחיבקה אותו. "אוף.. למה ככה תמיד זה קורה לי?? תמיד אני צריכה להיפרד מאנשים שאני אוהבת והם חשובים לא מאוד.. למה תמיד אני צריכה לסבול? למה?" שאלה לילך כשהדמעות חונקות את גרונה. "דיי לילוש.. אני מבטיח לחזור.." "אבל זה יהיה רק בעוד שנתיים.." "אלא אם את רוצה לטוס איתי?" שאל. לילך לא ידעה מה לענות, לבסוף היא אמרה..
נראה לך סתם עם התגובות צחקתי ואני באמת לא מציפה... אולי בגלל שהחתימה שלי גדולה זה נראה כמו הצפה אבל ממש לא... SORRY עם חושבים עליי ככה :?
חחחחח אל תדאגי מאמייי מוואאאההה!!!
עוד מואהההההההההההההההה בשבילך 😛
על תשכחי להמשיך עם כבר הגבת... 😊
"לא יודעת.. אני לא יכולה לעזוב הכול וללכת אתך פשוט לא יכולה." "ידעתי שלא תסכימי.." אמר דודי באכזבה. "מתי אתה טס?" "בעוד שבועיים.." "אה.. הבנתי.." אמרה לילך בעצב.
***
ליום המחרת לילך ראתה את שחר בבית ספר, הוא היה לבד, דנה לא הייתה איתו. לילך עברה מולו בלי להגיד לו מילה. "לילך.." אמר שחר ותפס בידה. "מה אתה רוצה?" "אותך.." "ביי.." אמרה ורצתה ללכת אבל הוא החזיק בה חזק. "לא את לא תלכי עד שלא תקשיבי מה שיש לי להגיד." אמר. "מה כבר יש לך להגיד? שזה קרה בטעות? שאתה אוהב אותי?" "בדיוק.. ואת חייבת להאמין לי.. כשזה קרה עוד לא היינו יחד.." "וגם לא נהיה ביי.." אמרה לילך ופנתה ללכת. "לילך.. חכי רגע, בבקשה רק רגע.." "מסכנה דנה.. אני לא מקנאה בה.. התעסקה עם אחד כמוך אוי ואבוי." אמר לילך ולמרות מה שעשתה לה דנה היא ריחמה עליה. "אגב איפה היא?" "היא לא הגיעה היום… בעצם לא אכפת לי ואת צריכה לדעת משהו.." "מה?" "נפרדתי ממנה.. כי לא יכולתי לסבול אותה כבר, אני רוצה רק אותך!!" אמר שחר והתקרב ללילך. "אתה עזבת אותה? יואוו מסכנה היא בטח ממש אהבה אותך.. איזה מניאק אתה.. משחק בבנות ואחר כך זורק.. אתה מגעיל אותי אמרה והעוותה את פניה. "אבל אותך אני אוהב בכנות.." אמר. "לא אכפת לי אתה אוהב אותי או לא.. הבנתי מי אתה ומה שאתה עושה לאחרות מונע ממני להתקרב אליך.. שלום ולא להתראות.." אמרה ולבסוף השתחררה ממנו והלכה.
***
לאחר שבוע-
לילך ידעה שבעוד שבוע טס ידידה הטוב דודי ורצתה להיות איתו כמה שיותר לפני שהוא טס.. היא רצתה ללכת אליו.. פתאום אימא שלה אמרה: "לילך באו אליך.." פתאום לחדרה של לילך נכנסה דנה להפתעתה הרבה של לילך והיא בכתה..
"דנה? מה יש לך?" למראה דנה השבורה בלבה של לילך כבר לא היה מקום לכעס, היא ריחמה עליה. דנה פרצה בבכי חזק וחיבקה בחוזקה את לילך. "סליחה.." אמרה דנה. "מה?" שאלה בהפתעה לילך. "בבקשה תסלחי לי.. הייתי טיפשה.. הייתי סתומה.. שוויתרתי על חברה כמוך תמורת בחור שרק ניצל אותי ופגע בי" אמרה דנה שטופת דמעות. "אבל מה שאת עשית לי דנה.. זה היה יותר גרוע ממה שעשה לי שחר.. את היית כמו אחותי.." אמרה לילך ודמעות עמדו בעיניה. "אני יודעת.. אני יודעת שאי אפשר לסלוח לי.. זה פשוט היה כל כך אכזרי מה שעשיתי.. אני יודעת שאף פעם לא אזכה לסליחה שלך" אמרה דנה. "ואבל שחר סינוור אותי.., הייתי מאוהבת בו בטירוף, לא ראיתי אף אחד חוץ ממנו, נשמתי אותו, איבדתי את הראש וחשבתי שהוא באמת מאוהב בי." אמרה דנה. "אוי דנה דנה.. גם אני חשבתי שהוא באמת מאוהב בי.." אמרה לילך. "בך הוא מאוהב באמת!!!סתם הוא היה אתך שנתיים, כי הוא יכול להשיג כל בחורה שהוא ירצה. וגם עכשיו הוא תמיד דיבר עליך ועצבן אותי בגלל זה צעקתי עליך כל הזמן.. אבל הוא גם אמר לפני כמה זמן שהוא אוהב אותי.. אבל עכשיו.. עכשיו.." דנה שוב חיבקה את לילך. "דנה תירגעי.." אמרה לילך והתיישבה איתה על המיטה. "ספרי לי מה קרה?" "תפסתי את שחר על חם עם מישהי אחרת.." "עוד מישהי??" צעקה לילך בהפתעה. "מה זאת אומרת עוד מישהי?" שאלה דנה. "כלום כלום.. אז.. מתי זה היה?" שאלה לילך. "לפני שבוע..." "אה.. ומה מה קרה?" "ואז הוא אמר שהוא יותר לא רוצה לראות אותי שנמאס לו ממני ומכולם ושהוא רצה רק אותך אך מכיוון שאת לא רצית אותו הוא פשוט יהיה כל יום עם בחורה אחרת.. והעיף אותי משם.. ואני סתומה, טיפשה מפגרת האמנתי לו כל הזמן בתמימות.." בכתה דנה. "אויש אני מבינה אותך דנה'לה.." אמרה לילך. "למה אתה לא הולכת להיות איתו? הרי הוא באמת אוהב אותך.." אמרה דנה. "שאני אלך להיות איתו?? מה פתאום.. יש לי עוד טיפת כבוד אחרי מה שהוא עשה לי.. וחוץ מזה הוא ממש מגעיל אותי וממה שהוא עושה לבנות האחרות אני לא רוצה שום עסק איתו יותר." אמרה לילך. "אמ.. לילך.. בבקשה תסלחי לי.. אני אוהבת אותך! אני כל כך מצטערת על כמה שקרה.. אף פעם אף פעם לא אחזור על זה שנית.. עדיף לי להישאר בלי בחורים אבל שאת תהיי תמיד איתי כי את אחותי.. אבל רק עכשיו נפקחו לי העיניים רק עכשיו הבנתי זאת.." אמרה דנה. "בסדר דנה.. אני סולחת לך.. סולחת למרות הכול, כי גם לי את חסרה.. אני זוכרת את הימים שהיינו יחד מאושרות והיינו יחד בטוב וברע ואני מתגעגעת פשוט מתגעגעת אליך.." אמרה לילך ושתי הבנות התחבקו..
ופתאום הדלת נפתחה ושתיהן הסתכלו מופתעות במי שעמד שם..
מה????? אני לא מאמינה שהיא סולחת לה הייתי מעיפה אותה ל*****!!!!
חח טוב נכנסתי לזה... :roll:
איזה סיפור שוווהההה :lol: [quote][flash width=250 height=250]**[/flash][video width=400 height=350]http://[/video]
חח תמיד היא עוצרת בקטעים מותחים..
אני מכורההה קראתי כל היום את הסיפור הזההה
אני רוצה המשךךךךךךך
"שחר!!!" קראו שתי הבנות בקול אחד. "מה אתה עושה כאן?" שאלה לילך. "באתי לדבר אתך.." אמר. "אין לנו על מה לדבר.." אמרה. "אבל אני חייב לדבר אתך.. ביחידות!" אמר וזרק מבט לעבר דנה כאילו רצה שהיא תלך. "טוב אני אזוז.." אמרה דנה וקמה. "לא.. את לא זזה לשום מקום!" אמרה לילך והושיבה אותה בחזרה. "מי שזז כאן זה שחר!!" אמרה והצביעה על הדלת. "בבקשה לילך.. תני לנו עוד הזדמנות.." "הייתה לך הזדמנות שחר.. ואתה הפסדת אותה.. מצטערת מאוד!" אמרה לילך. "אני אוהב אותך לילך כמו שאף פעם לא אהבתי אף אחת.." "בסדר.. שיהיו לך חיים טובים שחר.. להת'.." אמרה לילך וליוותה אותו אל הדלת. שחר פנה ללכת אבל אז הסתובב ונישק אותה ואחר כך הרפה והלך. לילך ניקתה בידה את פיה ובכתה. "את גם אוהבת אותו נכון?" שאלה דנה. "לצערי הרב כן.." אמרה לילך. "ומה אם הבחור הזה.. נו.. שאת מסתובבת איתו.. נו איך קוראים לו?.." שאלה דנה. "דודי??" "אה.. כן דודי.. מה איתו, את לא רוצה אותו.. הוא נראה בחור טוב.." "כן.. הייתי ממש רוצה לאהוב אותו.. אבל השחר הזה הוא כמו מגנט משך אותי וזהו ולא ראיתי אף אחד חוץ ממנו.." אמרה לילך. "ועכשיו? אולי תני לזה צ'אנס? הוא נראה ממש חמוד כזה ויש לו אופי טוב.. נראה לי.. לא?" שאלה דנה. "כן דנה.. הוא היה איתי ברגעים הכי קשים של החיים שלי.. כשהייתי במשבר משחר.. אפילו רציתי להתאבד ובאמת כמעט עשיתי זאת אבל הוא בא בזמן ומנע ממני מלעשות שטויות.." אמרה לילך. "נו אז לכי עליו.. אין כאלה בחורים הרבה.. כולם זבלים!!" אמרה דנה. "אבל.. אבל הוא טס בעוד שבוע לניו יורק." אמרה לילך. "יואו.." קראה דנה. "אבל יש לך עוד שבוע ביד!! אם תגידי לו שאת רוצה להיות איתו.. הוא לא יטוס.." אמרה דנה. "זה בלתי אפשרי.. יש לו הזדמנות טובה בניו יורק אני לא יכולה לעשות לו דבר כזה.. ואני יודעת שהוא מסוגל להישאר בגללי.." אמרה לילך נאנחת. "אז מה תעשי?" שאלה דנה בעצב. "הוא הציע לי לטוס ביחד איתו.." "אז קדימה!!" אמרה דנה. "אבל זה לשנתיים.. אני לא יכולה לעזוב הכול לטוס איתו.. כאן המשפחה שלי, הבית ספר כאן הכול.." "לא נורא, תלמדי שם, והמשפחה שלך תבין אותך.." אמרה דנה. "לא יודעת מה אני אעשה, אני אחשוב על זה.. נראה כבר.." אמרה לילך. "תחשבי על זה אחותי, כי באמת כדאי לך לטוס עם דודי, הוא יעשה אותך באמת מאושרת מאמי.. הוא באמת שווה אותך ואת שווה אותו." אמרה דנה. "ומה יהיה אתך? הרי אני אעזוב גם אותך.." אמרה לילך. "גם לי זה יכאב.. אבל העיקר שאת תהיי מאושרת ואולי עוד מעט גם אני אשיג אותך שם.. חח.." אמרה דנה.
לילך לא ידעה מה לעשות.. היא התלבטה והתלבטה ולא הייתה לה החלטה..
***
ושחר שהגיע לביתו באותו יום אחרי ביקורו אצל לילך.. הרגיש רע מאוד.. ורק פניה היו כל היום מול עיניו. הוא פתח בקבוק וודקה והשתכר והיה שיכור מת.. היו לו הזיות והוא קרא: "לילך.. לילך.. אהובתייי, בואי אליי.. בואי.. איפה את?! איפה?!"
***
למחרת בבית ספר לילך ודנה הלכו ביחד ושם הם פגשו את דודי, לילך רצתה להגיד לו מה שאמרה דנה.. אבל היא התביישה, ואז בהפסקה הם ישבו איתו, גם דנה הייתה איתם, ושחר לא נראה לעין. "דודי.. אני צריכה להגיד לך משהו.." אמרה לילך. "טוב אני אשאיר אתכם.. דברו.." אמרה דנה והלכה. "להגיד לי מה?" שאל דודי. "ש.." אמרה לילך. "ש.."
אני אמשיך עוד מעט 😊
אה נשמות כנסו בבקשה לשיחה שלי בפורום בינו לבינה.. חדשה שפתחתי עכשיו.. פליז.. :|
דחוףףףףףףףףףףףףףףףףף
אבל דחוף המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!!
"ש.. מה?" שאל. "ש..." לילך לא ידעה איך לומר לו זאת. "נו לילך.. תגידי כבר וזהו!" "ש.. " פתאום נשמע צלצול. "נו לילך.. תגידי.." הפציר בה דודי. "ש.. יש צלצול וצריך לעלות לכיתה.." התחמקה לילך וקמה. "לא את זה רצית להגיד לי.." אמר דודי. "נו לא משנה.." אמרה לילך והלכה קדימה.
***
אחרי הבית ספר שתי הבנות הלכו עם דודי ביחד הביתה, כשהם נפרדו מדודי שאלה דנה: "נו.. דיברת איתו? אמרת לו?" "לא.." אמרה לילך והשפילה את עיניה. "נו למה.. למה את כזאת טיפשונת??? זאת ההזדמנות שלך!!! תגידי לו לפני שהוא נוסע.. אם לא תגידי לו ותתני לו לטוס בלעדיך, תתחרטי על זה כל החיים! אני יודעת מה אני אומרת.." אמרה דנה. "את צודקת דנה.. אבל אני לא מעיזה להגיד לו את זה.." אמרה לילך. "אויש.. אין לך מה להתבייש.. דודי ממש ישמח ממה שתגידי לו, אין מצב שהוא יסרב.. הוא ממש אוהב אותך!!" אמרה דנה. "תחשבי על זה.. יש לך עוד זמן.. אבל לא הרבה.. את צריכה כבר להחליט, ותפסיקי לחשוב על שחר, הוא סתם זבל." אמר דנה. "את צודקת.."
***
לילך הגיעה לביתה.. וחשבה על זה הרבה.. היא ידעה שזאת ההזדמנות שלה. היא הרימה את הטלפון וצלצלה לדודי. "היי דודי אנחנו יכולים להיפגש? אני צריכה לדבר אתך.. ועכשיו באמת.." אמרה לילך בנחישות.
דודי בא אליה והם יצאו החוצה וטיילו בשתיקה ארוכה, לבסוף דודי שבר את השתיקה. "נו את מתכוונת סוף סוף להגיד לי מה שאת לא מעיזה להגיד לי כבר הרבה זמן?" שאל. "למה אתה חושב שאני לא מעיזה להגיד לך?" שאלה לילך. "כי.. את כל הזמן מתחמקת.. היום בבית ספר ועכשיו את שותקת.. תדברי כבר, תגידי לי מה שלא יהיה!" אמר דודי. "אמ.. טוב!!" אמרה לילך נחושה בדעתה להגיד לו. "אני רוצה שנהיה.. שנהיה.. ש.." גמגמה לילך. "שנהיה מה?" חיוך קטן עלה על שפתיו של דודי. "שנהיה ביחד.." אמרה לבסוף לילך. "איך נהיה ביחד?" שאל דודי. "נהיה.. נו.. זה.." אמרה לילך מסתירה את מבטה. "ידידים? חברים? מה נהיה?" שאל. "שלא תיסע.. טוב לי אתך!" אמרה לילך. "תאמיני לי שאם לא הייתי נוסע זה רק בגללך.. אבל אני לא יכול להיות ידיד שלך, קשה לי! לפחות אם אני אהיה רחוק אני אוכל להתגבר עליך ואז כשאני אחזור אני אוכל להיות ידיד שלך.." אמר דודי. "אבל אני לא אוכל להיות בלעדיך שנתיים.." אמרה לילך עם ראש מושפל.
***
"נו אמרת לו?" שאלה דנה את לילך בטלפון. "בערך.." אמרה לילך נאנחת. "מה זה בערך?" "אמ.. אמרתי לו שאני רוצה שנהיה ביחד.." "או יופי ומה הוא אמר?" "אמ.. הוא לא ממש הבין.." "טוב לילך.. עכשיו כבר בכלל בלבלת אותי.. אמרת לו שאת רוצה שתהיו חברים, מה יש לא להבין פה?" "לא אמרתי שנהיה חברים.. אמרתי שנהיה ביחד.. הוא כנראה חשב שזה כמו ידידים.." "אז לא אמרת לו שזה לא, טיפשונת?!" אמרה דנה. "לא יודעת.. משהו מונע בעדי להגיד לו.. כנראה אני לא מרגישה שאני רוצה להיות בכלל חברה שלו.. אבל אני יודעת שיש לי רגשות כלפיו.. ממש טוב לי איתו.." "את מרגישה ככה כי עוד לא התגברת על שחר.. אבל תני לעצמך סיכוי עם דודי.. מקסימום לא יצליח אז לא יצליח לפחות תנסי.. ועם הזמן הוא יעזור לך להתגבר על הכול!! גם אני עוד לא התגברתי על שחר אבל אני מנסה לפחות ועוד אין לי מישהו אחר שיתמוך בי ברגעים הקשים!" אמרה דנה. "טוב יש לך אותי.. " אמרה לילך. "כן.. אין עליך לילך.. את החברה הכי טובה שלי ואת ממש טובה שסלחת לי על העוול שעשיתי לך.." אמרה דנה. "כן.. אני.." פתאום לילך ראתה משהו שגרם לה להשתתק, והשפופרת החליקה מידה…
איזה יפההההה....יואו עוד פעם את נעצרת בקטע הכי מעניין... :!:
