דחוווווווווווף
אבל ממש דחוףףףףףףףףףףףףףףף
אני זקוקה להמשךךךך
אני נפלתי מהכיסא מרוב מתחחחח
😮ops:
חחח טוב ריחמתי עליכן 😊
המשך:
היא ראתה את שחר לגמרי שיכור בפתח דלתה. "שחר מה אתה עושה כאן ואיך נכנסת??" "דלת כניסה לבית הייתה פתוחה.. ואין אף אחד בבית" אמר וחייך. "אויש כנראה לא סגרתי היטב.." אמרה לילך בפחד. "מה אתה רוצה ממני??" שאלה אותו בתוקפנות. "אני רוצה אותך.." הוא אמר. "נו באמת.. אתה לגמרי שיכור.." אמרה לילך והעוותה את פניה.
"הלו.. הלו.." אמרה דנה שנשארה תלויה על הקו ופתאום היא שמעה את קולותיהם של לילך ושחר והקשיבה. "את כבר לא אוהבת אותי?!" שאל. "נו דיי כמה אפשר?? צא כבר מהחיים שלי, צא!!" צעקה עליו לילך. "ואם אני לא רוצה לצאת מה תעשי לי?" אבל והתקרב אליה. "שחר דיי.. איכס אתה כולך מסריח מאלכוהול.." אמרה לילך ונרתעה ממנו לאחור. "תגידי שאת כבר לא רוצה אותי.. תגידי שאת לא אוהבת כשאני מנשק אותך.. כשאני קרוב אליך.." אמר ונישק אותה היא מיד הדפה אותו לאחור. "דיי.. תעוף מכאן.. אני לא רוצה לראותך יותר!!" "ואני רוצה לראותך.." הוא אמר והחל לנשק אותה שוב היא דחפה אותו והוא התנפל עליה והפיל אותה על המיטה. "אני רוצה אותך כאן ועכשיו.." אמר והחל לקרוע ממנה את הבגדים. "לא.. שחר עזוב אותי.. דייייי.. עזוב אותי לאאאא" צעקה לילך ולא היה מי שישמע אותה ומי שיעזור לה. ודנה ששמעה הכול בטלפון את הצעקות הבינה מה קורה ומיד יצאה מביתה ורצה לעזור ללילך שבינתיים נאבקה בבחור המלא תשוקה. "את שלי.. כן את שלי.." מלמל שחר שנשק אותה וליטף את גופה. "דיי.. תעזוב אותי.. תלך מפה יא פסיכופט!!" צעקה לילך. "אני לא אעזוב אותך.. לא ולא.. עד שלא תסכימי שנחזור.. מאמי שלייי" אמר והמשיך לנשק אותה והיא לא יכלה לעמוד בגועל הזה ובריח של האלכוהול.. היא הרגישה שבין רגע האהבה שלה כלפי הבחור הזה החלה למות בתוכה.. ואז היא הדפה אותו וקמה עם הבגדים הקרועים שעליה וניסתה לברוח אך שחר תפס אותה שוב וחיבק אותה והיא לא יכלה להשתחרר. פתאום לחדר נכנסה דנה והביאה לו מכה בראש עם השרפרף שעמד בצד, שחר נפל חסר הכרה ודם שתת מראשו. שתי הבנות נרכנו מעליו. "הוא מת?" שאלה לילך אחוזת אימה.
"לא.. יש לו דופק.." אמרה דנה. "מצטערת לא ידעתי מה עוד לעשות כשראיתי אתכם ככה חשבתי שהוא הולך לאנוס אותך.." "והוא היה עושה זאת לולא באת!!" אחרי כמה זמן שחר החל להתעורר. " "מה קרה?" שאל. לפי דיבורו הוא כבר לא היה שיכור. "כמעט אנסת אותי זה מה שקרה!!" אמרה לילך. "מה? אני לא זוכר כלום.." אמר שחר. "אז זה מה שקרה.. ועכשיו אין לך מה לעשות פה.. תעוף מכאן עכשיו ומיד!!" צעקה לילך. "שחר קם מחזיק בראשו. "כן, אני הולך הבנתי שאין לי יותר מקום בחייך, פגעתי בך יותר מדיי.." אמר והלך. "יואו איזה מזל" אמרה לילך. "איזה מזל שבאת בזמן ושלא הרגת אותו.. חח" צחקה וחיבקה את דנה. "אין בעד מה.. יואוו איך נבהלתי כששמעתי את הצעקות שלכם בטלפון.. חבל על הזמן!!" אמרה דנה. "אז מה את מתכוונת לעשות בקשר לדודי?" שאלה דנה. "לתת לו ללכת.." אמרה לילך. "אוח לילך את עושה את הטעות של החיים שלך.."
***
כעבור שבוע-
זה היה יום חופש מבית ספר. לילך התעוררה בבוקר עם תחושה כבדה בלב, היא ידעה שזהו יום שבו דודי טס לניו יורק ומשאיר אותה לבדה עם בדידותה העצומה, כל השבוע עד היום היא הייתה איתו ופשוט הרגישה מוגנת ושטוב לה והתחילה להרגיש אליו רגשות ממש חזקים ועל שחר היא כבר חשבה פחות כי מה שהוא עשה לה הרג את כל מה שהיא הרגישה כלפיו והותיר בתוכה ריקנות ושנאה. ועל דודי היא הביטה כבר עם עיניים אחרות, היא התחילה להתאהב בו. היא ידעה שהסיבה האמיתית שדודי עוזב זה היא ולא הלימודים שלו שזה גם, אבל כנראה פחות חשוב ממנה. באותו יום היא רק בכתה, היא לא ידעה מה לעשות כי היא לא רצתה לטוס לניו יורק, היא רצתה שהוא יישאר כאן איתה אבל היא לא יכלה לבקש ממנו דבר כזה, זה פשוט יהיה לא הוגן מצדה. ואז הגיע הרגע המצער של הפרידה כשדודי בא להיפרד ממנה. היא התבוננה בעיניו והרגישה שאהבתו כלפיה לא פחתה בגרוש. "זהו זה.." אמר דודי בעצב. הוא בא אליה עם המזוודות. ואז לילך חיבקה אותו בחוזקה ודמעותיה זרמו על לחייה. גם דודי בכה וליטף את שיערה של לילך. "אל תשכח אותי.." אמרה לילך בקול בוכים. "חח לא.. איך אפשר לשכוח אוצר כמוך?" אמר. הם דיברו איזה שעה אולי.. לבה של לילך כאב, בדיוק עכשיו כשהיא התחילה לאהוב אותו, הוא הולך. ואז פתאום הוא קם. "אני צריך כבר ללכת, אני צריך להיות בשדה התעופה 3 שעות לפני הטיסה. "ביי.." לחשה לילך בולעת את דמעותיה. "ביי.." אמר ופנה ללכת אך כשהגיע אל הדלת נעמד והסתובב. הוא התקרב אליה וחיבק אותה שוב. אחר כך התקרב אל שפתיה ונישק אותה נשיקה חטופה ואחר כך הלך משאיר את לילך בוהה אחריו ונוגעת בשפתיה בכאב העצום שהציף אותה.
איזה יפה...ומה אז?
אוף שוב משאירה אותנו בספק.. :!:
מה????? הוא נוסע בסוף??????
לילך המשיכה לבכות, היא ידעה שזהו זה, זה נגמר ואולי היא לא תראה אותו יותר בחייה. אחר כך באה אליה דנה וראתה אותה ככה. "מה קרה?" שאלה בדאגה. "דודי עזב, הוא טס.. נשארתי לבד.." אמרה לילך כשהדמעות חונקות את גרונה. "אז תעצרי אותו!" צעקה דנה. "מה? איך לעצור? אי אפשר.. כבר מאוחר מדיי!!" "שום דבר לא מאוחר!! מתי הוא הלך, לפני כמה זמן?" שאלה. "לפני שעתיים ומשו בערך.." "אז יש לך עוד הזדמנות להשיג אותו בשדה התעופה.." "לא.. אין אי אפשר.. לא יכניסו אותי לשם בלי כרטיסים.." אמרה לילך. "לא משנה כבר.." "זה כן משנה" אמרה דנה. "בואי.. אני באה אתך.. את חייבת לעצור אותו, אם הוא ידע מה את מרגישה כלפיו הוא לא ייסע.." "אבל זה לא הוגן מצדי לעשות לו את זה.." אמרה לילך. "יותר לא הוגן מה שאת עושה לעצמך וגם לו כי תאמיני לי שהוא ישמח כשידע מה את מרגישה כלפיו." אמרה דנה. "בואי נלך.. עד שעוד לא מאוחר.."
הן לקחו מונית לשדה התעופה. על הכביש היו מלא פקקים ולילך הייתה בהיסטריה. "מהר.. נהג מהר אני לא אספיק.. הוא יטוס.." צעקה לילך. "אולי תירגעי? אני לא יכול להדוף את כל המכוניות ולעבור.." אמר הנהג. "תירגעי לילך.. אנחנו נספיק.. אם זה הגורל שלך אנחנו נספיק ואתם תהיו ביחד!" אמרה דנה וחיבקה את לילך. "יש עוד רבע שעה!!" קראה לילך שהסתכלה בשעונה במבט מבוהל. "כמעט הגענו.." אמר הנהג. לבסוף הם הגיעו לשם והבנות יצאו ופתחו בריצה לעבר הכניסה. הן רצו לעבור אבל אז עצרו אותן. "כרטיסים בבקשה." אמרה השומר. "אין לנו.. תשמע החבר שלה עומד לטוס בלי לדעת שהיא אוהבת אותו.." אמרה דנה. 'חח איזה פאדחנית..' חשבה לילך בלבה אבל התפללה שיוותרו להן. "מצטער.. אבל אני לא יכול לתת לכן לעבור.. זה נגד החוק!" "אבל אנחנו תכף חוזרות" אמרה כל דבר דנה כי לילך לא יכלה להוציא מילה מפיה, לבסוף אמרה- "בבקשה.. זה חשוב לי.. זה מקרה של חיים ומוות אם לא תיתן לי לעבור החיים שלי יהרסו בבקשהההההה.." צעקה. "מצטער.. אני לא יכול להיות בטוח שתחזרו..." אמר וחסם להם את הכניסה. "תקשיב.. היית פעם מאוהב?" שאלה דנה. ולילך חייכה בעצב. "טוב זה לא אקטואלי עכשיו.." אמר השומר. "לא.. תענה דוגרי.." המשיכה דנה בשלה. "כן, אבל זה לא קשור עכשיו!" אמר. "אז תבין את הילדה המסכנה הזאת.. היא עומדת לאבד את ההזדמנות של פעם בחיים!! היא עומדת לאבד את אהבת חייה, אתה לא מרחם? בבקשה אנחנו עוד 5 דקות חוזרות.. באמת.." התחננה דנה. "מצטער.. זה לא תלוי בי! אם יתפסו אתכן הלך עליי!" אמר. "לא יתפסו נו.." לילך כמעט בכתה. "יש עוד 5 דקות.." קראה בקול חנוק. "תן לה לעבור.." אמרה דנה וסחבה את השומר קדימה מהשער ולילך ידעה מה עליה לעשות והיא פרצה בכוח דרך הפתח ורצה.. פתאום היא שמעה משדרים ברמקול: "טיסה של 5 וחצי לניו יורק עומדת להמריא עוד כמה דקות.. כל הנוסעים מתבקשים לעלות לסיפון. "יש רק עוד כמה דקות.." קראה בקול רם ופתחה בריצה.. הגיעה אל השומרים שמכניסים אנשים אל האוטובוסים שמביאים אותם למטוסים. 'אולי הוא עוד לא עבר כאן..' תהתה. אבל אז היא ראתה אותו מרחוק עם שתי המזוודות שלו עולה לאוטובוס. היא רצתה לעבור ולרוץ אליו. "כרטיס בבקשה.." אמר לה השומר. "אין לי.. אמ.. בבקשה אני חייבת לעצור מישהו שעומד לטוס.. " "מצטער אבל את לא יכולה לעבור!!" "אבל למה??" "כי אין לעבור ללא כרטיס!" "איבדתי אותו בדרך.." שיקרה לילך. "מצטער.. אי אפשר!!" "איפה זה המקום שממנו משדרים ברמקול לנוסעים?" שאלה בייאוש רב. "קומה למעלה.. למה?" "סתם.." אמרה לילך ורצה אל המדרגות היא עלתה למעלה מהר ככל שיכלה. היא נכנסה לשם איפה שכל השדרנים. "בבקשה.. אני חייבת להגיד משהו.. חייבת לעצור מישהו שאני אוהבת שלא יטוס שלא ישאיר אותי.." בכתה לילך. "בבקשה קחי.." אמרה שדרנית אחת וחייכה. "תודה.." חייכה גם לילך. ואז לילך צעקה בקולי קולות: "דודי... אל תיסע, אני אוהבת אותך.. תחזור.. אני פה!!!" וכל האנשים בשדה התעופה שמעו זאת וחייכו לעצמם. "הוא שמע זאת?" שאלה לילך לאחר מכן. "אני חושבת שכן אם הוא עדין בשדה התעופה.." אמרה השדרנית. "ואם לא?" שאלה לילך מפוחדת. "את מתכוונת אם הוא ליד המטוס או במטוס הוא לא ישמע זאת.." "אויי לא.." צעקה לילך וכמעט התעלפה. "אז הוא לא שמע.. אז הוא טס!!" "באיזה טיסה הוא?" "של 5 וחצי לניו יורק!" אמרה לילך. "יאווו זה ממריא בדיוק בעוד דקה!" אמרה השדרנית. "יואוו מה אני אעשה??" בכתה לילך וכבר לא יכלה לעצור את שתף דמעותיה. "בואי איתי.." אמרה השדרנית שהתגייסה לעזור לה. הן שתיהן באו אל השומר ואיכשהו היא גרמה לו להכניס אותן ביחד. לא היה כבר אוטובוס שיסיע נוסעים אל האוטובוסים כי כבר כל הנוסעים עלו. "רוצי ילדה.. רוצי אל המטוס!!" אמרה השדרנית ולילך החלה לרוץ כל הדרך לעבר המטוס. דודי היה בתוך המטוס והיה שקוע בדיכאון עמוק. הוא ידע שאהבתו האמיתית והנצחית נמצאת כאן והוא תהה אם אי פעם יוכל לשכוח אותה ולעבור הלאה. פתאום הוא חשב על להישאר, אבל אחר כך הוא חשב שאין טעם.. גם ככה לילך לא אוהבת אותו ואף פעם לא תאהב. והשדרנית שחזרה על עקבותיה לתוך חדר השדרנים שלחה מסר למטוס כי היא ידעה שהמטוס ענק והוא לא יראה אותה משם. לילך עמדה למעטה והסתכלה למעלה היא לא ידעה מה לעשות.. המטוס כבר הרים את המדרגות.. אי אפשר לעלות. היא בכתה. "כנראה שזה לא גורלי בכל זאת.." אמרה. המטוס החל לנסוע בקצב איטי והיא ליוותה אותו במבטה הכואב ובעיניה הדומעות. ודודי שישב במטוס, הרכין את ראשו בידיו ובכה גם. ואז פתאום נשמע קול של השדרן במטוס: "דודי.. חברה שלך נמצאת למעטה היא מוסרת לך שהיא אוהבת אותך ושלא תיסע.. היא רוצה שתישאר.. ההחלטה בידיך!!" דודי הרים את ראשו בתדהמה. "מה??" קרא. הוא הסתכל בחלון וראה דמות רחוקה מביטה למעלה. דודי קם וצעק. "לילך!!! לילך!!!" אפילו שהיא לא יכלה לשמוע אותו. "בבקשה תנו לי לצאת!! החיים שלי נמצאים למעטה.." ואז הורידו את המדרגות ודודי התפלא שבמיוחד בשבילו הורידו אותם. והוא ירד במדרגות וראה שלילך כבר החלה ללכת בחזרה מיואשת וכאובה. והמטוס המשיך לזוז בקצב יותר מהיר. "לילך.. לילך אהובתי.." צעק דודי. לילך הסתובבה בהלם ולא היה גבול לשמחתה. הם רצו אחד לעבר השני והתחבקו באושר ובכו יחדיו. "אויי לילך אני כל כך אוהב אותך!" אמר דודי. "כל כך הייתי עצוב כשעזבתי.." "גם אני אוהבת אותך!" אמרה לילך. "וסליחה שהרסתי לך את הנסיעה!" "שטויות.. העיקר שאנחנו יחד.. את יותר חשובה לי מכל הנסיעות.." ואז עיניהם נפגשו והם צללו לתוך נשיקה האמיתית הראשונה שלהם שהייתה מתוך אהבה הדדית. אחר כך הם זזו לעבר שדה התעופה. "תגידי איך הצלחת להימלט מהשומרים..?" שאל דודי. "חח טוב יש לי שיטות משלי.. אויש.." פתאום נזכרה לילך. "דנה.. מעניין איך היא הסתדרה שם עם השומר.. היא תפסה אותו כדי שאני אוכל לעבור." אמרה לילך. "אה.. חח אז רימיתן הא?" "כן.. מה אני אעשה דנה ברגע האחרון הטיפה לי שאסור לי לפספס את ההזדמנות של החיים שלי ואז טסנו לפה ברגע האחרון." "חח אז את רואה בסוף הכול משתלם!" אמר דודי ונשק לה במצח. "כן.. וואי אני כל כך מאושרת רק שלא יעשו לנו בעיות השומרים.." "אל תדאגי!" אמר דודי. הם עברו את השומרים שפתאום חייכו למראיהם. "חח בסוף הצלחת להשיג אותו." אמרה השדרנית שעמדה שם גם. "כן והכול בזכותך, תודה רבה לך!" אמרה לילך. הם עברו הלאה לשומר הבא שלא הכניס אותם פעם הראשון ולידו עמדה דנה. לילך ודנה התחבקו ודנה חייכה בראותה את דודי. "את רואה? אמרתי לך.." אמרה. "איך הסתדרת כאן?" שאלה לילך. "חח השארתי את עצמי כבת ערובה עד שאת תחזרי ככה הם היו בטוחים שתחזרי!" אמרה דנה. "וחזרתי.. חזרתי הכי מאושרת שיכולה להיות" אמרה לילך מחבקת את דודי בחוזקה. "יותר אני לא אתן לך לברוח.." אמרה לו. "ואני לא אתן לך לברוח!" אמר גם דודי. "פעם הבאה נברח ביחד!" אמר והיא צחקה באושר. "אה.. ואיך הגעת לשדרן במטוס.. איזה מפחידה את.." צחק דודי. "מה לא עושים בשם האהבה?" אמרה לילך. "אז גם אני אעשה משהו שתראי שאני גם מטורף.." אמר דודי. "נו.. מה?" ואז הוא הניף אותה באוויר באמצע שדה התעופה כשכל האנשים הביטו בהם המומים וצעק- "אני אוהב אותך לילךךך...!!!" ואחר כך הוא הוריד אותה והם התנשקו ליד כל האנשים שחייכו ומחו להם כפיים. "חשבתי שהרגע הזה אף פעם לא יגיע.. שאף פעם לא תאהבי אותי כמו שאהבת את שחר.." אמר דודי עדין צמוד אליה. "ששש.. אל תדבר פשוט תנשק אותי.. רק תנשק אותי כאילו אף אחד לא קיים.. כאילו רק אני ואתה היחידים בעולם!" אמרה לילך. "אני אוהב אותך.." "אני אוהבת אותך!" ומאותו רגע הם נהיו זוג.
במשך הזמן לילך התאהבה בדודי יותר ויותר והוא בה היה מאוהב עד מעל הראש.. היא שכחה את שחר, שבינתיים נהייה שתיין מהכאב, כל הזמן השתכר והפסיק ללמוד וניסה לחזור לדנה, גם היא לא הסכימה לקבל אותו בחזרה. לילך ודודי היו ביחד תמיד והיא הבינה שהוא יותר טוב מכל הבחורים שאי פעם הכירה והיא הייתה מאושרת כי היא מצאה את החלק החסר של לבה שהוא נמצא אצל דודי וביחד הם משלימים אחד את השני, לנצח!
וזה הסוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
נכון שלא ציפיתן?!?!
חחחח מקווה שאהבתן!!
ותצפו לעוד סיפור.. שמתי לב שאתן אוהבות את זה.. חיחיחיח :]
סיפור מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
אבל היה קצר מדי :cry:
קדימה אני מחכה לחדש!!!!!!!
יאאאאאאאאאאאאאאאאאאא 😛 😛 😛 😛 😛 😛 😛 😛 😛
איזה פצצה הסיפוררררררררררררר.... חבל על הזמן אני מדפיסה אותו גם את הקודם הדפסתי... את כל הפרקים!!! אני מעריצה של הסיפורים שלך... חח
נ,ב:
תודיעי לנו מתי תפתחי נושא עם סיפור חדש... טוב?
דייי איזה סיפור מקסים! אני בכיתי כשהוא ירד מהמטוס והם התחבקו!
דייי זה כזה מרגש! איך שאת מתארת הכל ואני יכולה לראות את זה מול העיניים שלי תוך כדי קריאה!
ואני רק שתדעי לך שבזכותך גם אני כותבת עכשיו סיפור... משו פצצה! ואת ההשראה שלי!
הכל בזכותך ובזכות הסיפורים המרגשים שלך על אהבה :cry: :cry:
אני רוצה להגיד לך תודה! -תודהההה-
איזה מהמם!!!!!!!!!!
אני רוצה עוד אחד!!
סיפור מהמם!!!!!!!!!!!!!!1
נוו למה את לא ממשיכה אני במתחחחחחחחחחחחחחחחחחח..!!
ואיי איזההה יפה את כותבתת באלוהיםם
דבר אחד אני יכולה לאמר בטוח: אלוהים בירך אותך כשנולדת. 8)
נכוןןןןןןן
ואין מה להתווכח! אנחנו דורשים עוד סיפור ולא שואלים אותך! זה כמו סמים הסיפורים שלך
ממכרים לאללה... ותיכף יבוא הסיפור שלי.. למרות שהוא בחיים לא יהיה טוב כמו הסיפורים שלך.. :cry: 😮ops:
עוד סיפורררררררררר בבקשה! אני מכורה!
אתר האהבה הישראלי