שרון חזרה אל ענבר ואדיר עם פנים נפולים והיא בכתה. "שרון? שרון מה קרה לך??" מיהרה אליה ענבר. "יש לו.. ח.חברה.." אמרה וכיסתה בידה את פניה. "מה יש לו?!" "חברה..." "לא.. שרון זה לא יכול להיות!! רק אל תאמיני לו אני מבקשת ממך!!" "היא בעצמה אמרה לי..." "מי אמרה לך ומה אמרה לך?" חקרה ענבר. "חברה שלו ענתה לפלאפון שלו ואמרה שהיא חברה שלו.." אמרה שרון וניגבה דמעה. "אויש... זאת בטח מתיחה.. זה ממש אבל ממש לא יכול להיות.. זה וודאי טעות.. דיי שרוני אל תסיקי מסקנות לפני שאת מדברת איתו אישית ולא עם חברות דמיוניות שלו.." אמרה ענבר. "לא... אני בטוחה שיש לו חברה!!" אמרה שרון. "אז למה הוא רצה לנסוע אתך לטבריה?! הא?!" "סתם... כי הוא בוגדני כמו כל הבנים.." "שרון... דיי .. תשאירי את זה לי.. אני אדבר איתו!!" אמרה ענבר. "בואי איתי לטלפון.. אדירוש מאמי אנחנו תכף חוזרות.." אמרה ענבר. "אני בא איתכן!" אמר אדיר. "לא תישאר כאן.." "נו באמת אני לא נכה.. אני בא אתכן!!" "טוב.." והם הלכו למסדרון איפה שהיה הטלפון הציבורי. ענבר חייגה את מספרו של יוני. "הלווו..." הפעם יוני ענה. "יוני? זה אתה?.." שאלה ענבר. "אכן כן.. ענברוש" יוני זיהה אותה מיד. "תקשיב מי זאת הבחורה הזאת שלידך?.." "לידי אין שום בחורה!! למה?!" "כי התקשרתי לפני זה ומישהי ענתה לי.. מי זאת הייתה??" "אהה קודם לכן.. זאת הייתה ידידה טובה שלי מירי.." "ידידה טובה?! היא אמרה שהיא חברה שלך..." "מה?! חחחח לא יכול להיות.. לא היא לא חברה שלי.. יש לה חוש הומור כזה חח.." צחק יוני. "אז תסביר את זה לשרון. "היא לידך?" שאל. "קחי שרוני.." אמרה ענבר והביאה את השפופרת לשרון. "יוני.." אמרה שרון. "שרוןן נשמה.. מה קרה?.." "זה אני התקשרתי אליך מקודם ובחורה אחת אמרה שהיא חברה שלך... אז.. אז.." גמגמה שרון. "חח לא.. מירי צחקה אתך.. היא ידידה טובה שלי שנים... אני מכיר אותה מאז שלבשתי חיתולים.." אמר יוני. "חחח...וואלה.?" צחקה שרון. "כן.. אני לא יודע למה היא אמרה לך את זה.. אני כבר אראה לה.." "היא נשמעה ממש רצינית וכועסת על זה שהתקשרתי.." אמרה שרון. "אל תדאגי מאמי... תמיד אל תאמיני לאנשים עד שאת מבררת את העניין מכל הקצוות.." אמר. "אוקי.." "יש סיבה מיוחדת שהתקשרת?" שאל. "כן... בעצם לא... סתם לדבר אתך וזה.." "אה סבבה..." "אז נדבר כבר כן?" אמרה שרון. "אחלה.. ביי מאמי.." אמר יוני והם ניתקו. "שרון? איך את מעדיפה.. כדור בראש או חבל תלייה?!?" שאלה ענבר. "חח למה?" "אני אהרוג אותך!!!! למה לא אמרת לו כלוםםםםם???" "לא יודעת.. לא ידעתי איך להגיד לו את זה..." "מה זה איך להגיד?! אומרים וזהו!!!" "עזבי..." אמרה שרון. "לא אני לא אעזוב!! את מתקשרת אליו עכשיו שוב ואומרת לו!!!" "דיי ענבר רדי ממני..." "טוב איך שבא לך את מפסידה!!" אמרה ענבר ושרון התבוננה עליה בעצב.
אווווףףףף...
מה זה...?!?! אם לא עושים לענבר ת'מוות עם הבנים...
אז עושים את זה לשרוןןן..................?!?!
לא יפההה?!?!!!!!
😠 אנחנו יכולים לקבלת ת'המשך בבקשהההההה......... :?:
יא... איזה פצצה... אבל מה עם ההמשך?
8O המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך 8O
נשמוווותת עכשיו תצטרכו קצת לחכות... כי עוד לא רשמתי את ההמשך.. מה ששלחתי עד עכשיו היה רשום לי כבר... ועכשיו אני כבר מסיימת את הסיפור עוד מעט ואשלח לכם את החלק האחרון.. וביי ביי לסיפור 😊 תתאזרו בסבלנות...
אחרי הסיפור הזה.. אני אביא לכן עוד סיפור שלי.. אז יש למה לצפות 😊
אחרי הסיפור הזה.. אני אביא לכן עוד סיפור שלי.. אז יש למה לצפות
יששש
מותק רק שתדעי את פשוט חייבת לשלוח את הסיפור הזה להוצאה לאור! הוא ממש מדהים!!!!!!!!!!!!
יש לך עתיד...!!!!!
אחרי הסיפור הזה.. אני אביא לכן עוד סיפור שלי.. אז יש למה לצפות
יש עוד סיפור😊 :biggrin: :mrgreen: 😛 😂 😁
וואייייייי זה סיפור סוףףףףףףףףףףףף שחבל על הזמןןןןןןןןןןןן אני כבר כמה ימים יושבת וקוראת קטעים מהסיפור
וכל יום זה לפחות שעתיים שלוש ממש היתמכרתי לסיפור שלך!!!!!!!!
זה סיפור מהמם ביותרררררררררררררררררר יש לך כישרון שחבל"ז!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני רוצה את ההמשך פליזזז פליזז פליזזזזזזז המשךךךךךךך
אני כבר מחכה לווווווווווווווו הסיפור ממש מרתקקקקקקקק ומעניין ביותררררררר
את פשוט עשרררררררררררררר 😂 😂 😂
נו... מתי יבוא ההמשךךךךךךך??? :cry: :cry: :cry: :cry: :cry:
חח אני רואה שענבל גם הוסיפה מלא כוכבים אצלה..
נו ברבי פורפי... שימי את ההמשך אין לי כבר סבלנותתתתתתתתתתתתת :evil:
אני כבר גוזזת ציפורניים מרוב שאני במתח!!!!!
פליזזזזז המשךךךךךךךךךךךךךך תרחמי על הציפורניים שלי חיחיחיחייי
טוב קחו בנתיים קטע שהמשכתי ואחר כך אני אמשיך עוד קטע וזה הסוףףףףף
לאחר שבוע, אדיר השתחרר מבית החולים וחזר לביתו בריא ושלם. ואז הוא וענבר תכננו את הטיול שלהם לטבריה. רק שרון הייתה עצובה כי היא הייתה מבולבלת ולא ידעה מה היא רוצה מעצמה, חשבה על יוני, ותהתה אם הוא עדין חושב עליה, או וויתר והמשיך הלאה. היא חשבה שאולי עוד לא מאוחר להחליט, כי עבר רק שבוע, אבל היא הייתה בדילמה.
"שיואו שרון.. יש לך דילמה כל כך טיפשית.. אני לא מאמינה.. מה אכפת לך לנסות איתו?! אני יודעת שאת חושבת עליו ואת רוצה ללכת על זה.. רק הפחד הזה שלך לא מרשה לך לעשות צעד קדימה.." אמרה ענבר. "אני לא יודעת מה לעשות... חחח מי שישמע את זה יצחק עליי... אבל.." אמרה שרון. "אולי תנסי לדבר איתו שוב?? תראי.. אם הייתי בטוחה שאת לא חושבת עליו ולא אכפת לך ממנו.. לא הייתי בכלל מנדנדת לך.. שלא תחשבי שאני איזה קרצייה.. אבל אני רואה שיש לך משהו אליו.. ואני לא יכולה לסבול את זה שאת מתכחשת למה שאת מרגישה ומוותרת על ההזדמנות שלך למצוא את האהבה.." אמרה ענבר. "אבל אין לי אומץ.. אני מפחדת מהאכזבה..." אמרה שרון. "שרון!! איפה אותה הבחורה האמיצה שהזהירה אותי כל הזמן, ודאגה לי.. שאני לא אפגע?! איפה אותה הבחורה האמיצה שהפנתה אותי בדרך.. שעזרה לי להתגבר ולהיפתח אל העולם?! איפה הבחורה האמיצה שעודדה אותי ברגעים של ייאוש וחוסר נחמה.. איפה היא?!" "אני לא יודעת..." אמרה שרון בעצב. "שרוניי אל תרשי לעצמך להישבר!! תהיי חזקה.. ואל תחמיצי את ההזדמנות של החיים שלך.." אמרה ענבר. "לא ענבר.. עזבי.." אמרה שרון. "אוף אתך... אז מה? את לא רוצה לבוא אתנו בכל זאת לטבריה??..." "אני לא רוצה להידחף..." "את לא תדחפי.. נו בואי!!" "אוקיי.."
"היא רוצה לבוא איתנו!!" אמרה ענבר לאדיר. "צריך לארגן שגם יוני יבוא איתנו.." "איך נעשה את זה?!" שאל אדיר. "פשוט נגיד לו שיבוא.." "ואם הוא לא ירצה??" "אז לא נגיד לו ששרון באה ולשרון לא נגיד שיוני בא? מה אתה אומר?.." "רעיון טוב.. נקווה שיעבוד.." אמר אדיר. "יעבוד יעבוד!!" אמרה ענבר.
"ענבר מה את לוקחת אתך?.." שאלה שרון בזמן שענבר ארזה את התיק שלה. "אמממ.. כל מיני שטויות חחח... ומה את..?" "אמ.. אין לי מושג עוד לא התחלתי לארוז את התיק.." אמרה שרון. "אז למה את מחכה?! הנסיעה היא עוד יומיים..." אמרה ענבר. "את בטוחה שאני לא אפריע לכם???" "ברור שלא מאמי..." אמרה ענבר וחייכה. "וחוץ מזה את לא תהיי לבד.." "אז עם מי אני אהיה?!" "חח עם מי שרק תרצי להיות.. יש שם המון בנים.. אז אל תדאגי!!" "חח אם את אומרת.." "אגב.. מה עם יוני??" שאלה ענבר. "מה איתו?" ענתה שרון בשאלה. "דיברת איתו בזמן האחרון??" "לא..." "אה... חבל.." "למה חבל????" "לא סתם... הייתם יכולים להיות זוג יפה!!" אמרה ענבר. "חפיף..." אמרה שרון, וענבר הבינה ששרון וויתרה לגמרי על הרעיון.
המשך יבוא..
אתר האהבה הישראלי