~~אובססיה של אהבה~~ סיפור בהמשכים..(שווה)

ענבר ישר קפצה לכיוונו במבט מלא תיקווה. "נו מה מה מה איתו!?" שאלה בתוקפנות. "אמ.. לבחור היה הרבה מאוד מזל.. שהכדור לא פגע במקומות מסוכנים.. וגם בגלל שמצאת אותו בזמן!!" "מה?! אז הוא בסדר כן?!" חייכה ענבר באושר. "אכן כן.. ועכשיו הוא תחת הרדמה .. אבל כשהוא יתעורר את תוכלי לראותו.." "יאא.. אני יכולה עכשיו? פליז? רק לשבת לידו.." "אממ אוקי.. בואי איתי.." אמר וענבר הלכה אחרי הרופא. ושרון ויוני נשארו לשבת ולחכות. "מה נשמע?" שאל יוני את שרון בחיוך. "שאלת את זה כבר היום..." אמרה שרון וגלגלה את עיניה. "נו אז? אי אפשר לשאול שוב? כי מקודם היית קצת נסערת..." "אפשר אפשר.." אמרה שרון ואפילו לא הסתכלה על יוני. "מה יש לך?.. למה את עצבנית עליי?" "לא עצבנית עליך.. פשוט המצב הזה.. עזוב.." "הבנתי.." אמר יוני. "שרון.." "הא?" אמרה והסתכלה עליו מזווית עיינה. "למה את מפחדת להסתכל עליי?.." "למה נראה לך שאני מפחדת??" "כי את מתחמקת.." "יוני.. זה לא המקום.." "מקום למה?!" שאל. "כלום.." "שרון.. אני לא מבין למה את רומזת..." "לא רומזת לכלום.." "שרון... אחרי שכל העניין הזה ייפתר.. ואדיר יהיה בסדר.. ענבר תהיה שמחה וכו.. רוצה לצאת איתי?" שאל יוני והשפיל קצת את מבטו בביישנות. "לצאת אתך? למה לי?" שאלה ענבר. "לא יודע.. שאלתי.." אמר יוני מופתע מהתגובה של שרון. "תקשיב יוני.. זה לא מוצא חן בעיני.." "מה לא מוצא חן בעיניך?" שאל יוני. "שרק יצאת עם ענבר.. פתאום אתה ישר קופץ למישהי אחרת כשאתה רואה שהיא לא רוצה אותך.." "שרון.. מה הקשר?.. פשוט אני רואה שאין לי סיכוי עם ענבר.. והיא רוצה את אדיר.. ובעצמי דחפתי את אדיר להמשיך להתעקש עליה כי הבנתי שהוא באמת אוהב אותה!!" "אה באמת?" שאלה שרון. "כן באמת שרוני!" אמר יוני. "אה.. יפה מצדך.." אמרה. "אז מה את אומרת?.." שאל. "בקשר?.." "לצאת?.." "אמ.. אוקי.. סבבה בהזדמנות.." אמרה שרון. "חח אוקי.. תשובת התחמקות של כל הבנות.." אמר יוני. "למה התחמקות?.. בסבבה!!" "חח אוקי.." "מעניין מה הולך אצל ענבר ואדיר..." אמרה שרון כדי לסטות מהנושא. "חחח.. אל תדאגי.. הכול פסדר!"
בנתיים ענבר ישבה על מיטתו של אדיר והתבוננה עליו, הוא ישן. היא לפטה בשתי ידיה את ידו וקירבה אותה לשפתיה. "אדיר... אני פה.. אני אתך.." לחשה ודמעות נצצו בעיניה. כך כמה שעות עברו... היה כבר לילה.. ענבר נרדמה על מיטתו של אדיר. ושרון נרדמה על כתפו של יוני, מרוב שהם היו עייפות מהציפייה. למחרת בבוקר מוקדם אדיר החל להתעורר.. הוא ראה את ענבר ישנה לידו. ופשוט התמלא באושר למראיה. הוא ליטף את שיערה ונישק את ראשה, פתאום היא התעוררה בבהלה. "אדיר.. יאו התעוררת.." חייכה. "כן.. איזה יופי להתעורר ולראות אותך חח" אמר אדיר בחיוך. גם יוני התעורר וראה את שרון ישנה על כתפו. הוא חייך וליטף את שערה. שרון התעוררה. "יוו מה עם ענבר?! היא עוד לא חזרה מאדיר??" שאלה. "נראה לי היא נרדמה שם.." אמר יוני. "חחח כנראה.." "ישנת נוח? חח.." שאל יוני בצחקוק. "כן.. אממ אפילו לא שמתי לב איך נרדמתי.. מגניב.."
את לא תעזבי אותי יותר נכון?.." שאל אדיר בזמן שהחזיק בידה של ענבר. "אתה יודע.. תאמת עכשיו הייתי צריכה להיות כבר רחוקה מתל אביב..." אמרה ענבר. "למה?.." "כי התכוונתי לנסוע מכאן.. לנסוע כדי לשכוח.." "לשכוח מה? אותי?" שאל. וענבר הנהנה בראשה. "גם אני התכוונתי לנסוע היום.. גם כדי לשכוח.."אמר אדיר "וואי.. באמת?.. לאן רצית לנסוע?" שאלה ענבר. "לטבריה.." "כן?!?! גם אני רציתי לנסוע לשם!!!" "וואי באמת? איזה צירוף מיקרים.." אמר אדיר וחיבק את ענבר. "יש לי רעיון מתוקה שלייי.." "איזה?.." "בא לך לנסוע ביחד?" "ביחד?! לטבריה..? אבל.." אמרה ענבר. "לא בא לך?.. להיות שם ביחד.. לארגן לעצמנו מין ירח דבש כזה.. בלי מריבות, ויכוחים.. הרחק מכל הרוע.. מאחותך הרוצחת למשל.." "אחותי זאת כבר לא בעיה.. כי היא כבר הלכה לעולמה..." אמרה ענבר. "מה?!" אמר אדיר בהלם.

נכון אנשים רעים בסיפורים?? יופי שהם עושים את כל העלילה אבל לפעמים בא לחנוק אותם... 😠

יפה...... ידעתי שהוא לא ימותתת
אבל איפה ההמשך?!?! 😮ops:

sexy_bomb את צריכה להוסיף בחתימה של את התגים:

גלגלוש, אהבתי את החתימה שלך!!! היא יפה!!
איפה ההמשך?!?! תמשיכי מותק!!

חח תודה אופל..

גלגלוש, תודה 😁

לא את צריכה שזה יהיה ככה:

רק תעשי בלי רווחים בין התגים לכתובת אני עשיתי עם רווחים כדי שתראי..

תודה ממיייי

הנה הצלחת!!
יפה בחרת!! :wink:

למה אין המשך :?: :?: :?:

איזה יפה רוצים המשך... :!:

וו... מה קורה עכשיו? איפה ההמשך?

המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך

:biggrin: :biggrin: :biggrin:

:?: :?: :?: