~~אובססיה של אהבה~~ סיפור בהמשכים..(שווה)

???????????????????????????????????????

היא לא נראה לי פה...!

יאו התמכרתי לסיפור הזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אדיר נרתע לאחור בבהלה. "נטלי מה קרה לך השתגעת?!" "כן.. זה מה שעושה האהבה לאנשים בימינו.." אמרה והחזיקה את האקדח חזק בין אצבעותיה כשהקנה לכיוונו של אדיר. "רק לאנשים שחסר להם בורג במוח.. כמוך למשל.." "אוקי.. כל אחד והדעות שלו.. אבל אני אומרת משהו אז אני מתכוונת אליו מותק.." אמרה נטלי. "ומה את מתכוונת לעשות עכשיו?" "מקווה שכלום.. אבל זה תלוי בך... ורק בך..." אמרה בקול שקט נטלי. "נטלי.. את בחורה עם ראש על הכתפיים.. אל תעשי שטויות שאחריהם כל החיים שלך יהרסו.." "איזה שטויות?? רצח שלך??" אמרה נטלי בכזאת שלווה שהפחידה את אדיר. "נטלי.. תחשבי.. על.. מה שאת עושה.." אמר אדיר מתנשף ועשה צעד לאחור. "אל תדאג.. אני לא אפגע בך.. אם לא תפגע בי!" "אני לא פוגע בך נטלי.." "אתה רוצה לעזוב אותי.." "נטלי.. קרו מקרים שיצאו מכלל שליטה.. אבל.. תביני, זה נגמר בינינו אפילו עוד לפני שקרה המקרה ששבר את הגבול האחרון.." "נו בגלל זה! בגלל שהיית איתי סתם בגלל אובססיה כמו אמרת.. אף פעם לא אהבת אותי.. רק שיחקת איתי.. בן זונה!!!" חרקה נטלי מבין שיניה , והניחה את אצבעה על ההדק. "נטלי לאאא נטלי את לא מסוגלת.." אמר אדיר בפחד. "אני כן.. אני כן מסוגלת.." "בסדר נטלי.. אני לא אעזוב אותך.. נהיה תמיד ביחד. תמיד.." אמר אדיר והתנשף עוד יותר. "חחח.. אתה חושב שאני אקנה את הסיפורים האלה? אני לא תמימה כמו אחותי.. חחחח" נטלי צחקה באטרף. "דיי.. נטלי תירגעי.. אני.. אני מבטיח.. באמת אני לא אעזוב אותך.. אבל, אל תעשי שטויות.. נטלייי.." "מאוחר מדיי מותק.. הייתה לך הזדמנות להסכים עוד בהתחלההה.. כשעוד לא איימתי עליך.. אז זה כבר לא שווה...." אמרה והנמיכה את קולה. "נטלי.. אבל מה זה משנה לך.. הרי אני מסכים עכשיו.. נטלי נשמה תביאי לי את האקדח, זה לא משחק ילדים.." "חחח.. אני יודעת טוב מאוד שזה לא משחק ילדים.. זה יכול לשלוח מלאכים כמוך לגן עדן..." אמרה נטלי עם חיוך מטורף. "נו בבקשה נטלי.. נשמה תביאי לי את זה והכול יהיה בסדר.. אני לא אעזוב אותך.. מבטיח!" אמר אדיר והושיט אליה את ידו הרועדת. "אל תתקרב!!!!" צעקה והוא שוב נרתע לאחור. "ומה יקרה אם אני אביא לך את האקדח? ושוב אהיה חלשה בידיך.. ומה עם לא תקיים מה שאתה מבטיח?! לא ולא מותק.. אני יודעת למה אתה מסוגל.." "אז מה עכשיו נטלי?! מה תעשי?!" "עכשיו תגיד ביי ביי.." אמרה בחיוך זדוני ולחצה על ההדק.

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

אסור לו למותתתתתתתתתתתתתתת

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יאאא תכתביי המשךך כפרה עליךךךךךךךךךךךךךך!!!! אהבתי תסיפוררר ++++

המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך
המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך
המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך
המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך
המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך המשךך 😮ops:

מה?!?!?!? מה קורה פה?... תגידי שהיא תפספס... תגידי שזה לא יהיה רציני...
תגידי תהמשךך!!!! פלייזזז

מה הוא לא יכול למות.......נטלי הזאת..........
אוח רוצה המשך.......... 😮ops:

מההההההההההה???????? דיי נו הוא לא מת... אני כבר התחלתי לחשוב שהם עוד יפגשו בטבריה או משהו... בקשה תגידי שהיא פספסה... :?

אסור לא למוותתתתתת

נשבר החלון. כי אדיר זז ברגע האחרון. "את מטורפתתת.." צרח ותפס בידה, הוא ניסה למשוך ממנה את האקדח. "עזוב אותי.. אתה מכאיב לייי" צעקה נטלי. "תביאי לי את האקדחחח משוגעת..." הם המשיכו להיאבק עד שפתאום נשמעה ירייה, נפלט כדור. ואדיר נפל שותת דם על הרצפה. נטלי התבוננה עליו בהלם. "אדיר.. לא.. אל תמות לי אדיר.. לאאא.." בכתה ונרכנה מעליו. שלולית של דם הייתה מתחתיו. הוא פקח את עיניו והסתכל עליה במבט כאוב. "אתה חי!! כן אתה חי!!" חייכה מאוזן לאוזן. "נטלי.. תקראי לעזרה.. אני עומד למות.." אמר בלחש אדיר. "לא.. אתה תהיה בסדר ככה.. אתה לא תמות.." אמרה וליטפה את ראשו. "נטלי.. בחייך.. תקראי לעזרה.. לאמבולנס.. תעשי משהו!!" "לא!! אסור שיראו אותי כאן!!! אסור!!" אמרה נטלי. "אז רק תתקשרי ותברחי.. בבקשה.." "אבל ככה אני לא אראה אותך יותר!! ואני לא רוצה את זה!!" "אז עדיף לך שאני אמות?!" "כןןןן.. כי אמרתי לך או שאתה איתי או עם אף אחת הבחירה שלך....." "אני אתך..." אמר אדיר בקול חנוק. "כן בטח.." "נטלי.." אמר אדיר , ופתאום עיניו נעצמו וראשו נפל הצידה. "אדיר?! אדיר תפקח את עיניך!! אדיר.. תסתכל עלייי.. לא אל תלך אל תלךךך.." צרחה נטלי וניערה אותו. הוא לא זז. "לאאא הוא מת!! אהובי מת!! לאאא.." צרחה נטלי והתבוננה בפראות. היא קירבה את פניה אליו ונשקה לשפתיו שהיו חמות ומלאות חיים. "להתראות אהובי.. להתראות בעולם הבא.." אמרה נטלי, ולאחר מכן היא קמה על רגליה וברחה דרך הדלת, משאירה אחריה את אדיר המדמם. מיד אחרי שהיא הלכה הוא פקח את עיניו לאט, והתחיל לזחול לעבר הטלפון, אך הוא היה על השולחן אז הוא לא היה יכול להגיע אליו. אז הוא שכב בשקט וקיווה לנס מאלוהים.
בזמן הזה כשנטלי רצה ברחובות בטירוף שהציף אותה. היא לא ידעה לאן ללכת.. הכול היה חשוך לעיניה והיא ראתה רק את גופתו המדממת של אדיר. כמו מטורפת רצה בכביש בין עשרות מכוניות שצפצפו לה וקראו: "היי תיזהרי משוגעת.." ועכשיו היא ידעה שעכשיו היא רק משוגעת ולא יותר. ואז היא פשוט כבר לא רצתה לחיות, בלי אדיר לחייה אין טעם.. בלי אדיר ועם מאות ייסורי מצפון על נפשה, היא החליטה לשים קץ לחייה. "אני משוגעת.. אני מכשפה.. אני רוצחת.. לא מגיע לי לחיות.. שכולם ישמחו.. ואולי פעם יסלחו לי.." אמרה לעצמה נטלי וזרקה את עצמה לכביש לפני משאית שעברה במהירות והעיפה אותה למרחק.

בנתיים ענבר ארזה תיקים והתכוננה לנסוע לטבריה. שרון הייתה עדין אצלה. "מתי את נוסעת?" שאלה אותה. "מחר בבוקר.." "באוטובוס?" "אז לא.. על סוס.. חח" "את לא תיפרדי קודם מאדיר??" "למה לי להיפרד ממנו?! " ענבר גלגלה את עיניה. "כי.. אולי לא תראי אותו יותר.." "למה שאני לא אראה אותו יותר.. הוא לא הולך למות או משהו כזה.. זה בסך הכול לתקופה מסוימת שבה אני אנסה לשכוח ולחדול מלאהוב אותו.." אמרה ענבר בזמן שחיטטה בארונה. "טוב.. מה אני אגיד לך.. תעשי מה שבראש שלך.. רק שאחר כך אל תתחרטי.." אמרה שרון. "אל תדאגי.." אמרה ענבר באדישות. אך פתאום שקעה בחשיבה. "אבל במחשבה שנייה.. אולי את צודקת וכדאי שאני אלך לביקור קצר.. רק אגיד לו שוב שזה נגמר בינינו שישכח אותי.." אמרה ענבר. "ענבר את בטוחה שזה לא תירוץ לראות אותו?" שאלה שרון. "חח אולי.. אבל בפעם האחרונה.." "חח ענבר תיזהרי מפיתויים..חחח" צחקה שרון. "נו באמתת.." אמרה ענבר. "מתי את הולכת אליו?" "עכשיו... נראה מה איתו.. מסכן בטח בדיכאון.. או שהוא מעמיד פנים" אמרה ענבר. "טוב יאללה לכי.." הפצירה בה שרון. "טוב מה את ממהרת אותי.. שיחכה קצת לא יקרה לו כלום.." ענבר ושרון יצאו החוצה ושרון הלכה לבייתה וענבר הלכה לכיוון ביתו של אדיר. היא נכנסה לבניין, והרגישה כמין צביטה בלב ופחד לא מוסבר משתחל לגרונה. היא ראתה שהדלת ביתו פתוחה במקצת. היא נכנסה בלי דפיקה ונותרה בפה פעור כשראתה את אדיר שוכב מעולף על הרצפה כשמסביבו שלולית של דם. "אדיר.. אדירררר.." צרחה וקפצה לעברו בבהלה. "אדיר מה קרה לך קום כבר קוםםם..יוו אני לא מאמינה.. " בכתה. היא הרימה את הטלפון בידיים רועדות. "הלווו בבקשה שלחו אמבולנסס בואו מהר יש כאן מישהו פצוע.. מהררר.." "אוקי תכף נגיע" אמרו לה בטלפון לאחר שקיבלו את הפרטים ומקום המוצא. דמעות קפואות זלגו מעיניה של ענבר. "אדיר... אהובי.. אל תמות.. אני אוהבת אותך.. אל תמות.." אף על פי שעיניו של אדיר היו עצומות היא ראתה חיוך קטן מזווית של פיו והיא הבינה שהוא שומע אותה. "אדיר.. נשמה שלי... אני דפוקה שרציתי לעזוב אותך.. שלא האמנתי לך.. תסלח לי ואל תמות, אני אמות אתך.." היא הרכינה את ראשה על חזהו וחיבקה אותו, היא שמעה את פעימות לבו כל כך ברורים וכל כך חזקים כאילו שנלחמים במוות בכל כוחם.

:cry: דיייי............. אני צריכה ת'המשךךך....
לא יקרה לא כלוםםם נכון?!?!
כן לא יקרה לא כלוםם

יאאאא איזה פחדד!!! מה הולך לקרותתת??...
יואווו איזה סיפור יפהה!!! את כל כך מוכשרתתת

כשהגיע האמבולנס, את אדיר לקחו וגם ענבר הלכה לידם כולה רועדת ובוכייה. בדרך לבית חולים היא לפטה את ידו ולחשה: "אדיר, אל תדאג, אתה תהיה בסדר.. הכול יהיה בסדר, חיים שלי.." שוב היא ראתה את החיוך החלש מזווית פיו של אדיר שבישר לה שהוא מאשר את דבריה. בבית חולים ענבר הלכה מקיר לקיר בלחץ ולאחר מכן התקשרה לשרון שתבוא אליה גם. שרון נבהלה כשענבר אמרה לה שירו באדיר ויצאה מהבית בהיסטריה. בזמן שהיא רצה בדרך היא נתקלה ביוני. "שרון..... מה שלומך?! הנה אנחנו נפגשים שוב!!" "סורי אני ממהרת עכשיו!" "לאן את כל כך ממהרת?" "לבית חולים.. ענבר התקשרה אליי ואמרה לי שירו באדיר.." אמרה שרון נסערת. "מה?! ירו באדיר? איך? מי?!" "לא יודעת.. אני רוצה ללכת לברר הכול.. והעיקר זה להיות עם ענבר בטח מה זה קשה לה..." אמרה שרון. "כן.. אני בא אתך.. בסדר?" "טוב תבוא!" אמרה ענבר והם רצו ביחד לתחנה ולקחו אוטובוס ישיר לבה"ח. בנתיים ענבר לא יכלה למצוא את מקומה מרוב דאגה. אך פתאום היא ראתה המון רופאים מתרוצצים ורצים עם ליד המיטה על גלגלים שעליה שוכבת בחורה. "מי זאת שם?" שאלה ענבר אחות שבדיוק גם הייתה בכיוון. "וואי.. בחורה אחת הגיעה במצב קריטי.. היא עברה תאונת דרכים מאוד חמורה.. ויש שאומרים שהיא ניסתה להתאבד.." אמרה והמשיכה לרוץ. "מה?! אבל מי זאת?" המשיכה לחקור ענבר. "עדין לא יודעים מי היא..." "וואי.. אפשר לראות אותה?!" שאלה ענבר. "בשביל מה לך???" "לא יודעת.. יש לי הרגשה שזאת.. אממ.. אז אפשר?! אולי אני אצליח לזהות אותה.." "טוב בואי..." ענבר הלכה איתה. האחות וענבר נכנסו לתוך חדר המיון. ענבר התקרבה למיטה של הבחורה. הסתכלה עליה וכמעט אי אפשר היה לזהות אותה, כל הפנים שלה היו מרוסקות וגם הגוף. אבל ענבר זיהתה, זאת הייתה אחותה. הדמעות פשוט פרצו מעיניה של ענבר. "זאת.. זאת.. אחותי.." אמרה. "את בטוחה?" שאלה האחות. "לגמרי.." "אויש.. אני נורא מצטערת.." "היא תחיה?" "הסיכויים קלושים.. ואם כן היא תהיה נכה כל החיים.." אמרה האחות בראש מושפל. "אויש.. למרות מה שהיא עשתה לי אני לא מאחלת לה דבר כזה.. אני לא שונאת אותה.. לא רציתי שזה יקרה לה.." אמרה ענבר. "כן אני מבינה.. אני אשאיר אותך איתה.." אמרה האחות ויצאה. ענבר התיישבה ליד נטלי ולפטה את ידה. "נטלי.. אחותי..אני סולחת לך.. כי אני יודעת שברגעים כאלה אסור לשמור טינה לאף אחד.."פתאום נטלי התחילה להיאנח ופקחה קצת את עיניה. "נטלי? אני פה.. אני ענבר.. אני אתך ולא אעזוב אותך.. אני יודעת שאת זקוקה לי.. גם אדיר זקוק לי.. והוא שם.. נאבק על חייו..." אמרה ענבר שקועה בעצב עמוק. "עופי מפה.." לחשה נטלי.. קולה נשמע כל כך חלש אך בכל זאת מלא בכעס ושנאה. "נטלי? לפחות עכשיו בואי נשבור את הקרח בינינו.. בואי נתייחד.. בואי נסלח אחת לשנייה למרות שאני לא עשיתי לך כלום ואת האשמת אותי לשווא.. אני אוהבת אותך.." "זה באשמתך אני פה.." אמרה נטלי. "לא.. זה לא באשמתי.. אני לא רציתי שזה יקרה.." בכתה ענבר. "ענבר אני שונאת אותך.." אמרה נטלי בקושי נושמת. "לא.. אל תשנאי אותי עכשיו.. זה לא טוב.. את צריכה להתחרט.. לפני.." "לפני מה? לפני המוות?? אז תדעי לך שזה לא מעניין אותי.." אמרה נטלי והסתכלה לצד, פתאום היא חייכה. "לפחות אני אהיה עם אדיר שלי.." "אדיר שלך? איפה תהיי איתו? על מה את מדברת?" שאלה ענבר במבוכה. "הוא מת נכון!? זה אני יריתי בו.. חח מסכנצ'יק.." אמרה נטלי בגיחוך קל. "מה?! זאת את?! אני לא מאמינה נטלי... כמה רוע יש בך .. אלוהים ישמור.." "חח.. תודה על המחמאה.." "ואדיר לא ימות.. שמעת?! הוא לא ימות!!" צעקה ענבר. "חחחח.." צחקה נטלי. "הלוואי הוא ימות וגם את שניכן ארורים תמותו!!!" אמרה נטלי וענבר הייתה המומה. אך פתאום עיניה של נטלי נעצמו והקו של הלב התיישר. התחילו לזרום לשם רופאים וכיסו את ראשה, היא מתה.
ענבר חזרה למקומה ליד חדר הניתוחים איפה שהיה אדיר היא עדין הייתה בהלם אפילו כבר לא יכלה לבכות.. מרוב המילים האחרונות שאמרה אחותה שהדהדו עדין באוזניה. 'ענבר אני שונאת אותך.. הלוואי שתמותי, את ואדיר תמותו..' היא ראתה את שרון ואת יוני עומדים מודאגים. "ענבר.. איפה היית?!" קראה שרון. "אחותי.. היא.. מתה.." אמרה ענבר ובלעה גוש שהצטבר לה בגרון. "מה זאת אומרת?!" שאל יוני. "היא מתה.." שוב אמרה ענבר. "והיא לא התחרטה.. היא איחלה גם לי למות ולאדיר.. וזאת היא ירתה באדיר.. זאת היא.." אמרה ברעד ענבר. פתאום הרופא יצא מחדר הניתוחים.

איפה ההמשך?! שיאוווווווו

הוא חייב להישאר חי
הוא פשוט חייב!