~~אובססיה של אהבה~~ סיפור בהמשכים..(שווה)

איזה יופי...איזה חמודים הם.......
המשך....... :wink:

יאאאאאאאאאאאאאאא מאמי יש לך כישרון נדיר!!! אני יושבת איזה חמש ארבע שעות ככה וקוראת את הסיפור. תגידי בת כמה את? ומתי ההמשך??????????????????????????????????

>>>>>>>>>>>>>>>>>סיפור מהמם

נווווווווווווווווו חומד תכתבי ת'המשךךךךךךךךךךךך פליזיייייייייייייייייייייייי!!!! :biggrin: :arrow: :|

פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז מתוקה :wink:

בבקשה המשךךךך....
אני לא עומדת במתח הזה יותרררר :!:
פלייייייייייזזזזזזזזזזז 😮ops: :!: :cry:

sexy_bomb, אנחנו בראש אחד נו בבקשה פליזיייייייייייייי ברבי כתבי המשך פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז :|

"כן.. היא מתה.. אבל לפני כן איחלה לנו כמה איחולים לבביים.." אמרה ענבר. "מה למשל?" שאל אדיר. "למשל.. תמותו ארורים.. וכו.." "פשש נחמדה.." "כן.." אמרה ענבר והשפילה את מבטה. "בכל זאת לא איחלתי לה את זה.. היא הייתה אחותי.." "אני מבין.. גם אני לא רציתי את זה.." אמר אדיר. "טוב.. אבל כל הרוע שהיא עשתה.. מונע ממני אפילו להזיל דמעה על מותה.." אמרה ענבר. "כן.. היא עברה כל גבול.. טוב נעזוב אותה.. לא נדבר עליה רעות.. שתישן במנוחה.." אמר אדיר. "בואי נחזור אלינו.." "אוקי חזרתי!!" אמרה ענבר. "אז לא ענית... מה דעתך על הטיול המשותף לטבריה?!" "אמממ אני לא יודעת.. ואיך אני אעזוב פה הכול וזה.." "רגע ענברי.. את לא התכוונת גם ככה לנסוע?? אז דווקא כשהצעתי לנסוע יחד את מסרבת?? הרי אני פה יושב פצוע מציע לך משהו אז את חוצפנית!!!!" אמרה אדיר וקרץ לה. "חחח אוקי פצוע יש לך פרוטקציות.." "אז.. מה את אומרת??" "אמ.. צר לי לבשר לך.. " "מה את לא באה?" אמר אדיר ועשה פרצוף עצוב. "צר לי לבשר לך... ש.. תצטרך לסבול אותי אתך בטבריה!!!! וזה לא כל כך קל!!!!!" אמרה ענבר וחיבקה אותו חזק.

"אמממ אז מה את אומרת?" שאל יוני את שרון. "בקשר?.." "למה שאמרתי לך אתמול.." "לא זוכרת.. מה אמרת?.." "שתבואי איתי.. שניסע ביחד לטבריה.. ככה גם תהיי עם חברה שלך.. את אמרת לי שהיא גם נוסעת לטבריה... לא?." "אממ לא נראה לי שהיא בסוף תיסע.. נראה לי היא תשלים עם אדיר ותישאר ליהנות מאהבתה.. בעזרת השם... שתהיה מאושרת אחרי שהיא כל כך סבלה.."נאנחה שרון. "אז את מתחמקת מהתשובה..." אמר יוני ונתן בה מבט חודר. "אממ.. אני לא יודעת.. אני בקושי מכירה אותך.. ו.." "אז זה הזמן להכיר..." אמר יוני. "טוב לא יודעת.. אני אשאל את היועצת שלי חחח.." "יועצת??.." "אחותי ענברוש.. אם היא תיסע אז אני אבוא..." אמרה שרון בחיוך. "אוקיי... אני כבר אדאג שהיא תיסע..." אמר יוני בחיוך זדוני. "חח מה זאת סחיטה?" אמרה שרון. "חח לא.. זאת הצעה שאי אפשר לסרב.לה." אמרה יוני ונישק אותה בלחי. "חח טוב רק אל תתחיל להתחנף עכשיו.." אמרה שרון והסתכלה עליו בלגלוג. "אהה וואלה? אז לזה את קוראת להתחנף?" שאל. "כן.." אמרה. "ומה תגידי על זה!?" אמר ונישק אותה על שפתיה והם נסחפו לתוך נשיקה מלאה בתשוקה.

"אוקי אז מתי עפים מפה?.." שאל אדיר. "אמממ.. מתי שיעיפו אותך מכאן..חחח." אמרה ענבר בצחקוק. "אם לא יעיפו אותי כבר עכשיו.. אני עף לבד!!!" אמר אדיר. "חח לא לא.. אם תלך בלי שישחררו אותך.. אני לא אבוא אתך.. תשכח מזה!! אתה צריך לעבור את כל הבדיקות הרפואיות כדי לוודא שהכול פסדר אתך!!! " "טוב טוב.. אם זה בשביל השקט הנפשי שלך חח.." אמר אדיר ונישק אותה. "חח מאמי.. אני הולכת לראות מה עם שרון ויוני.. אולי הלכו מסכנים התייבשו..." אמרה ענבר וקמה. "לא... אהובתי אל תלכי..." "נו מאמי 5 דקות.." אמרה ענבר וניתקה את ידה מידו. "בשבילי זה כמו נצח.. תחזרי יותר מהר.." אמר בחיוך. "חח אשתדל.." אמרה ענבר ויצאה מהחדר. היא הלכה במסדרון לאותו מקום איפה שנשארו אתמול שרון ויוני, פתאום היא קלטה אותם מתנשקים. "פששש.. אני רואה שאתם מסתדרים יפה פה הא?.." אמרה בקול רם וחייכה מאוזן לאוזן. שרון ויוני התנתקו בבהלה. "חחחח מה אתם נבהלים?? " "אמממ ענבר זה לא מה שאת חושבת.." "אני לא חושבת כלום שרוני..." אמרה ענבר. שרון כחכחה בגרונה. "מה עם אדיר?" שאלה כדי לשבור את המבוכה. "הכול בסדר ברוך השם.." אמרה ענבר מחייכת. "אה יופיי אני מה זה שמחה!!" אמרה שרון. "מצטערת שייבשתי אתכם..." אמרה ענבר. "חפיף.. לא השתעממנו.. חח.." צחק יוני. "שרון.. לא רצית לשאול משהו את ענבר?.." "אמממ לשאול אותה מה??" "מה זה לשאול מה?! על מה שאנחנו מדברים כבר יומיים..." "אה..." אמרה שרון ולא ידעה איך להתחמק מזה. "שרון .. נו דברי אני מקשיבה!!" אמרה ענבר. "בואי רגע.." אמרה שרון ולקחה אותה לצד כדי שיוני לא ישמע. "נו נו יאללה אדירוש מחכה לי..." אמרה ענבר בחיוך. "ענבר... את נוסעת בסוף לטבריה?" שאלה אותה שרון. "למה?.." "נו אני שואלת..." "אממ.. נראה לי שכן... מסכן אדירוש לא יכולתי לסרב לו.." "למה מסכן? מה את תיסעי איתו רק בגלל שאת מרחמת עליו?!" התפלאה שרון. "לא מה פתאום!! נראה לך?! אני מאוהבת בו עד הגג...אבל.. לא יודעת מצד שני אני מפחדת ששוב יקרה מה שקרה ו.. אני פשוט לא אוכל לעמוד בזה..." אמרה ענבר. "ענבר.. תשמעי!!! חשבתי שכבר הבנת שאדיר אוהב אותך בטירוף!! מתי תביני את זה כבר?!" "כן כבר הבנתי.. אני אתן לזה עוד צ'אנס.. שיואו כשראיתי אותו שם.. שוכב מעל שלולית דם במרחק כמה צעדים מהמוות.. יוו חשבתי שהלב שלי עומד להיקרע לגזרים.. הבטחתי לו שאני אהיה תמיד איתו ולעולם לא אעזוב אותו.. לפחות לא מרצוני.." "אז? מה.. תיסעי איתו לטבריה??" "כן!!" "אה..." אמרה שרון וקצת עיוותה את פרצופה..." "שרון? יש משו שאת רוצה להגיד לי??" שאלה ענבר בסקרנות. "ש... יוני הציע לי גם לנסוע איתו לטבריה.. אז אמרתי לו שאני אסע רק אם את תיסעי.. כי הייתי בטוחה שאת לא תיסעי לאחר שהשלמת עם אדיר והכול טוב ביניכם.." "אההה... הבנתי אותך!! אבל למה את לא רוצה??? תבואי!! שרון יהיה כיףףף את לא יודעת איזה בחור טוב יוני!!" "אז זהו שאני לא יודעת... אני לא סומכת על הבנים.. במיוחד אחרי מה שקרה לך.." "אל תדאגי שרוני.. אני סומכת על יוני.. אבל.. כן תמיד יש אבל!! בכל זאת תשחקי אותה קצת קשה... ומה שהכי הכי חשוב אל תתני לו את כל הגוף שלך כל כך מהר.. קודם שיוכיח את עצמו.. את נאמנותו ואהבתו ואחר כך זה יהיה תורך..." אמרה ענבר וקרצה לה. "את חושבת?.. כדאי לי?.." שאלה שרון. "ברור!! עוד תראי איזה כיף יהיה..." אמרה ענבר. "בואי.. תשמחי אותו.. אני חייבת לראות את זה!!" אמרה ענבר ומשכה את שרון בחזרה אל יוני. "נו... מה הצוות החליט??" שאל יוני בחיוך. "אמממ הצוות התלבט קשות עד שהחליט החלטה לדעתי נכונה לגמרי!" אמרה ענבר ודחפה את שרון קדימה. "דברי שרוני!" אמרה לה. "אמ.. טוב.. אה.. אני.. אה.." גמגמה שרון. "יש לך קוצר מילים?.." "חח קצת.." "טוב אז אני אעזור לך.. אני אשאל אותך שאלה ואת תעני לי רק כן או לא, סיכמנו??" שאל יוני. "כן.." "אוקי.. את מסכימה לעוף איתי לטבריה וליהנות הכי שבעולם?.." שאל אותי והתקווה הייתה בעיניו. שרון הסתכלה על ענבר וזו הנהנה קלות בראשה. "כן.." אמרה שרון לבסוף. "יאאא שרוני.. את לא תתחרטי מבטיח לך!!" אמר יוני וחיבק אותה בחוזקה. "אוקי חבר'ה.. הבטחתי לאדיר 5 דקות ועברו 20 דקות.. אני משאירה אתכם פה לבדכם.. דברו.. תתכננו את הטיול המשותף שלנו. "סבבי.." אמרה שרון. וענבר הלכה לחדרו של אדיר. היא נכנסה בדלת. וראתה את מיטתו של אדיר ריקה והוא נעלם.

מה יקרה עם אדיר? האם הוא וענבר יהיו ביחד? מה עם שרון ויוני? מתי תהיה הלוויה של נטלי? את הכל נדע כש... ברבי תביא לנו את ההמשךךךךךךךךךךךךךךך...

חחח :idea:

חחחחחח כתבתי.. ביחד אתך חחח...
אה ולמי ששאלה.. אני בת 18..

סבבה... אני מחכה להמשך... או שזהו? ככה זה נגמרררררררררר??? :roll:

אוקיי....
עד עכשיו הכל פשוט מושללםםםם
אבל אני חייבת לדעת את ההמשךךך..........

נו... תכתבי פליז משהו

8) המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשהמשך ך המשך ההמשך משך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך ההמשךמשך המשהמשך :?: :?: :?: :?: :?: :?: :?: :?: המשך ך

אדיר?.. אדיר איפה אתה??" צעקה ענבר. "אדיר?.." ענבר הרגישה איך הבהלה משתלטת עליה. "אני כאן!!" אמר והתנפל עליה מאחורה.. שניהם נפלו על המיטה. "מנוול!!!" צעקה עליו. "אתה יודע איך נבהלתי??? תתבייש לך!!" "אני מתבייש אל תדאגי.." אמר בחיוך. "אז זהו שזה לא נראה לי כל כך.." "חח טוב... למה התעכבת כל כך? הרי קבענו 5 דקות!!!" "סורי פשוט היה לי איזה משהו קטן לפתור עם הזוג החדש שלנו..." "זוג החדש???"שאל אדיר מופתע. "שרון ויוני!!" אמרה ענבר. "באמת?.. הם ביחד??" "אמממ נראה לי שכן... יוני הציע לה לנסוע ביחד איתנו לטבריה... מה אתה אומר שניסע ביחד ארבעתנו??" "מגניב!!" אמר אדיר. "באמת?" "בטח!! רעיון חבל"ז!!" "סבבה!! יואוו אני כל כך מאושרת....." אמרה ענבר ועצמה את עיניה. "גם אני מותק.." אמר אדיר ברכות וחיבק אותה.

"את מאושרת?" שאל יוני את שרון אחרי שענבר הלכה לאדיר. "למה שאני אהיה מאושרת??" "שאנחנו נוסעים ביחד ארבעתנו לטבריה והולכים לעשות שם חיים משוגעים..." אמר יוני. "כן.. זה נחמד.." אמרה שרון בלי התלהבות. "את לא נראית לי כל כך מתלהבת מהרעיון.." יוני נשמע פגוע. "לא.. להפך.. הרעיון חביב..." אמרה שרון. "טוב שרון חד וחלק.. אני לא רוצה להכריח אותך לעשות שום דבר שלא תרצי.. אם את לא רוצה אל תיסעי.. רק מה שבא לך באמת!!" אמר יוני. "תודה..." אמרה שרון. "אז?!" שאל אותה בקוצר רוח. "אני אודיע לך.." "מה תודיעי לי??" "אם אני באה או לא..." "מתי?.." "נראה כבר.." "טוב שרוני.. נראה לי את כל כך לא מעוניינת.. איזה טיפש אני.. מנדנד לך ואת בטח מתה להעיף אותי.." אמר יוני. "לא מה פתאום!!" "אל תכחישי!! אני יודע... עזבי!! לא ניסע ביחד.. אני לא רוצה שאחר כך תעשי לי פרצופים שאני אשם שבאת איתי.. עזבי!! באמת כשתחליטי מה את רוצה את יודעת איפה למצוא אותי.." אמר וקם. "אתה כבר הולך??" שאלה. "כן.. אני חייב לזוז.. תמסרי לענברי שאני חולה עליה ואני אדבר איתה יותר מאוחר.. ביי שרון.." "ביי.." והוא הלך. שרון נותרה לבדה והיא לא ידעה מה לחשוב, היא לא ידעה מה היא רוצה ומה היא מרגישה, אך היא ידעה שאם היא לא תחליט עכשיו.. אולי אחר כך יהיה כבר מאוחר. היא קמה והתקדמה לכיוון חדרו של אדיר. דפקה בדלת. אדיר וענבר התנתקו מהחיבוק. "היי שרוני.. איפה יוני?" שאלה ענבר. "הוא הלך..." אמרה בעצב שרון. "אבל למה?!" הוא היה צריך ללכת.." "אה.." "טוב נו בעצם זה בגללי.. " "למה בגללך..?" "כי אני טיפשה זה מה שאני!!" אמרה שרון כמעט בוכה. "נתתי לו ללכת.. נתתי לו להבין שאני לא רוצה לנסוע איתו ושאני לא מעוניינת בו.. אני כזאת טיפשה.....!" "שרוני.. ומה את באמת רוצה את יודעת?! " "לא... אני לא יודעת..." "שרון.. תיקחי תזמן שלך!! תחשבי על זה.." אמר אדיר. "אנחנו נחכה להחלטה שלך.. ובאמת אל תפספסי את יוני.. הוא בחור זהב!!" "אולי אתם צודקים.." אמרה שרון וניגבה דמעה. "לא אולי.. אנחנו בטוח צודקים נשמה!! ומקסימום תנסי.. אני מבטיח לך שאין לך מה להפסיד.. אלא רק להרוויח בגדול!" "טוב... שכנעתם אותי.." אמרה שרון. "אני אתקשר אליו עכשיו ומיד ואתן לזה צ'אנס!! מקווה שהוא לא נפגע ממני יותר מדיי.." "לא.. למה שיפגע?? הוא צריך להבין אותך שאת מבולבלת.. ואם הוא באמת רוצה אותך אז שיתאזר בסבלנות!!" אמרה ענבר. "למשל תראי איזה סבלנות הייתה לאדיר כשלא רציתי לחזור אליו.. ועכשיו הוא זכה בצ'ופר.." אמרה ענבר ומשכה בלחיו של אדיר. "כן.. ממש צ'ופר.. אם לא הייתי על סף מוות את היית כבר רחוק מהעיר.." אמר אדיר מסובב ממנה את פניו. "נכון.. אז אתה רואה שהכול לטובה?? והעיקר שאתה בריא ושלם מאמי שלי!!"
בנתיים שרון הלכה להתקשר ליוני.. אחרי מספר צלצולים היא שמעה קול נשי בוקע ברקע. "הלו.." "הלו.. יוני שם?" שאלה בקול רועד שרון. "למה מי את?" שאלה הבחורה. "ידידה שלו.." אמרה שרון. "ואני חברה שלו אז תתחפפי מפה.. ביי!!" אמרה וניתקה לה. "מה?!" אמרה שרון בהלם אחרי ששמעה את הצלילים הקצרים בטלפון אחרי הניתוק. "יש לו חברה?!"

רק שתדעי לך שנירשמתי לאתר רק בשביל להגיד לך שהסיפור הזה מ-ד-ה-י-ם!!!
אני מכורההההההההההההה
את חייבת להמשיך אותווווו!!!!! 😮ops: