~~אובססיה של אהבה~~ סיפור בהמשכים..(שווה)

אוקייי אנשייים אני כותבת עכשיו סיפור... לדעתי הוא יצא ממש טוב.. אני שמה לכם פה את ההתחלה.. אם תאהבו אני אמשיך!!!!



הקדמה.

טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה, ענבר ישבה ובהתה בטיפות של הגשם שהתנפצו על החלון. היום הסגריר הזה הזכיר לה כל כך הרבה, דברים שהעדיפה לשכוח. למחוק מזיכרונה לצמיתות. על אהבתה החסרת גבולות למישהו שהיא הייתה רק משחק עבורו ולא יותר. אך מאותו יום, פגה תמימותה ובלבה הסתחרר אי שקט, כי היא ידעה שמאותו יום היא שונה, בחורה שפגעו בה, שגרמו לה להרגיש מושפלת ועקרו את האהבה הזאת מלבה לעד. היא רצתה להיות איתו באותו רגע, אך הרגישה שזה לא מה שהיא רוצה באמת, כי נמאס לה להיפגע, נמאס לה לספוג את אותו הכאב כל פעם מחדש כשראתה אותו מפלרטט עם בחורה אחרת ואחר כך הוא ניסה לגרום לה להבין שזה לא מה שהיא חושבת, כמובן הוא ידע שהיא התמימה, הטיפשה תקנה את הסיפורים שהוא מכר לה בזול. וכמובן תחזור אליו, כל פעם מחדש תחזור אליו, כי היא שבויה, שבויה באהבתה ובקסמיו ומכושפת, אבל אותו היום שבר את הגבולות האחרונים שענבר בנתה לעצמה, אותו היום שבו הוחדרה סכין חדה ללבה ועקרה את כל האהבה העצומה שהייתה בה..

זה מהמם!!
אני רוצה את ההמשך!!

זה מהמם!!
אני רוצה את ההמשך!!

נכון...ממש מקסים זה מרגיע כזה..מחכה להמשך. :wink:

פרק ראשון.- אדיר

ענבר הייתה הבחורה החולמנית והפשוטה, והוא היה האביר על סוס(אוטו) לבן, שלו ציפתה כל חייה. כשהיא ראתה אותו פעם ראשונה זה היה ליד שער בית ספרה, כשיצאה עם חברות שמחה שסוף סוף נגמר היום וזזים הביתה. הוא צפר לה עם האוטו שלו. "היי בובה צריכה טרמפ?" מבטו כבש אותה מהשנייה הראשונה שקלטה אותו, כל כך יפה, כל כך מפטה. חברותיה כבר החלו להזיל ריר ולהיאנח נמסות ממראהו, ורק ענבר לא זזה כאילו הייתה משותקת."הלוו?" הוא נפנף לה עם היד. "כן, מה?" ענבר התעוררה מחלומה בהקיץ. "טוב, אני רואה שאת לא מעוניינת אז שיהיו לך חיים טובים בובה.." אמר והתניע את האוטו שלו. ענבר פתחה את פיה כי רצתה לומר משו אך הוא כבר נסע לדרכו. היא התבוננה בעצב בחברותיה. "ענבר!! איך יכולת לתת לכזה לחמוק הא? ראית איזה מתוק הוא? רק לאכול אותו!" אמרה מעיין שהכי נדלקה עליו. "אמ.. לא יודעת, הייתי קצת בהלם.." אמרה ענבר ועיניה עדין נצצו. "היא הייתה מוקסמת.." אמרה שרון וחייכה למראה ענבר שהסמיקה. "יווו הוא כזה מאמי.. כשהוא היה שם, יוו רציתי פשוט לרוץ אליו ולנשק אותו!" אמרה גלית. "טוב בואו נלך, מה עצרתן?" אמרה ענבר כדי לשבור את המבוכה. הם זזו לדרכן.
***
"ענבר, רוצה היום לצאת איתי, עם גלית ועם מעיין למועדון החדש שנפתח? היום זה יום פתוח בחינם, תהיה אחלה מסיבה ויהיו מלא חתיכים!! בא לך?" "אממ לא משו.. בא לי קצת להיות בבית לבד, עם המחשבות.." "אוי נו ענבר באמת, למה את תמיד כזאת כבדה? מה זה יעזור לך להיסגר בבית עם המחשבות? החיים חולפים.. ואולי, ואולי גם הנסיך שלך יהיה במסיבה, מה את אומרת?" ניסתה לשכנע אותה שרון חברתה הכי טובה של ענבר. "איזה נסיך ואיזה נעליים.." אמרה ענבר. "יוו אתך! יאללה בואי יהיה כיף!!" "טוב נו אני אבוא.." אמרה לבסוף ענבר. "טוב נו אני אבוא.." חיקתה אותה שרון. "מה זה הטון המאוכזב הזה? את לא עושה טובה לאף אחד, רק לעצמך, מספיק כבר לשבת בבית בדד, תצאי, תכירי אנשים, ואני מבטיחה לך שיהיה כיף היום, תרקדי ואני מבטיחה לך שהמון יתחילו אתך, עובדה שהחתיך הזה באוטו הלבן היום התחיל אתך וקרא לך בובה.." "אוי נו זה סתם, או זה בכלל לא לי, אולי הוא אמר את זה לך או למעיין או לגלית.." "יוו הביטחון העצמי שלך שואף לאפס!! תפסיקי כבר לחשוב שאף אחד לא מתעניין בך.. כי זה לא כך! את ילדה חכמה, את טובה, את יפה, מה צריך יותר מזה?" "אויי עשית אותי כבר אל על ומעבר.." צחקה ענבר. "כי זה באמת כך, טוב אז היום בערב נצא! ביי נדבר!" והם ניתקו את השיחה.
***
הגיע הערב, ענבר לא ידעה מה ללבוש למסיבה. כשחברותיה הגיעה היא עוד לא הייתה מוכנה. "למי את מחכה ענברוש? למשיח?" "חח.. אני לא יודעת מה ללבוש, כבר הפכתי את כל הארון.." "מה הבעיה? תלבשי משו סקסי משגע!!" אמרה שרון בהתלהבות. "חח לא.. הסגנון הזה לא בשבילי.." אמרה ענבר נבוכה. "נו למה לא?? תלבשי משו כזה, תאמיני לי שתוציאי לכולם את העיניים!" אמרה גלית. "אממ.. אני לא שואפת לכך.." אמרה ענבר והחביאה את מבטה. "אויש, מתי תפסיקי להיות ביישנית כל כך.. זה לא טוב.." "אני יודעת.. אבל אני כזאת, נולדתי ככה, אולי בגלל זה אף בחור לא נמשך אליי.." "אוי אל תדברי שטויות.. נמשכים אליך ועוד איך את צריכה משקפיים כי את לא רואה את זה.." הטיחה בה שרון. "נו יאללה תתלבשי כבר! בואי אני אעזור לך לבחור!" אמרה ופתחה את דלת הארון של ענבר. "אמ.. זה לא.. זה לא.. גם זה.. מה זה כל הבגדים סגורים כמו אני לא יודעת מה, מה זה פה מנזר? חחחח" צחקה שרון כשלא ראתה שום דבר חושפני בבגדיה של ענבר. "את צריכה דחוף לחדש את המלתחה שלך!! אל תדאגי כבר נדאג לכך!" "חח טוב.." אמרה ענבר בחוסר רצון. "אהה אני יודעת מה תלבשי!!" נזכרה פתאום שרון. "מה?" "את החליפה הזאת שקניתי לך ליומולדת!! שכחת ממנה?" "אוי נו לא!! זה חשוף מדיי!!" "נו אז מה?! אל תדאגי, תהיי היום מלכת הערב! יאללה תביאי את זה!" החליפה כללה חצאית מיני עם רשת וחולצת בטן קצרה גם עם רשת זה היה סט נורא יפה. כשענבר הביאה את זה היא הסתכלה באכזבה על חברותיה. "קדימה! תלבשי את זה! זה יהיה יפה עליך מאוד!!" ענבר התלבשה בחדרה ויצאה לסלון. "וואוו מדהים!" קראו שרון, גלית ומעיין פה אחד. "אמ.. אני מרגישה כמו עירומה.." אמרה ענבר מתפדחת. "שטויות. עוד תראי שלא יהיה אחד שלא יתחיל אתך במועדון!" "כן, כי יחשבו שאני נערת ליווי חחח" צחקה ענבר. "הוו את צוחקת זה כבר טוב, ולא יחשבו עליך רעה אל תדאגי.. הבנים ימשכו אליך כמו למגנט מבטיחה לך!!" "טוב.. בואו נצא לפני שאני מתחרטת.." אמרה ענבר. "אויי אימא'לה איזה פחד, ענברוש, רק אל תתחרטי לנו.." המשיכה לצחוק שרון ומיד קיבלה מכה מענבר, הבנות יצאו.
***

ענבר הייתה הבחורה החולמנית והפשוטה, והוא היה האביר על סוס(אוטו) לבן

חחחח אהבתי!!!..

הם הלכו ברחוב עד תחנת המוניות, ענבר הרגישה שכל המבטים מופנים אליה, וכל המכונית שעברה צפרה לה. "פשש את מלכת הרחוב!" אמרה מעיין. "רוצה להתחלף איתי?" שאלה ענבר שהייתה קצת אדומה מכל התשומות לב של האנשים. "אממ בשמחה.. רק שבי הם לא יבחינו אפילו אם אני אלך עירומה ברחוב, אני לא כוסית כמוך!" "אוי נו באמת.." אמרה ענבר וגלגלה את עיניה. הם לקחו מונית עד למועדון. "הולכות למסיבה הא?" שאל הנהג בדרך. "כן..." ענתה שרון. "תתפסו שם מלא כוסונים!" "בוודאי!" "רק תיזהרו אוקי?" "אין בעיה!" המשיכה שרון לענות ביובש."ואת האמצעית, בת כמה את?" פנה לענבר. "אני? בת 17" ענתה לו בהיסוס. "איך קוראים לך?" "ענבר.." "נעים מאוד ענבר, אני דודי.." "אוקי.. ולמה ההיכרות הזאת?" "סתם בא לי להכיר אותך.. מזמן לא ראיתי ילדה יפה כמוך!" "תודה.. אני לא מעוניינת.." "אבל למה.?" "היא לא מעוניינת, מה קשה להבין בזה?" אמרה שרון בתוקפנות. "טוב הנה הגענו!!" אמר הנהג. "סבבה תודה!" הבנות שילמו ויצאו מהמונית. ענבר הרגישה מבט חודר מאחוריה, היא סובבה קצת תראש וראתה את הנהג עדין משקיף אחריה, היא נבהלה מאופן שבו הביט עליה והעדיפה שלא להסתכל. הם התקדמו קדימה. התקרבו לעבר המועדון, והיה תור מפה עד להודעה חדשה, פשוט מפוצץ. "או ואבוי! איך נעבור עכשיו!!" קראה גלית. "בואו.." אמרה שרון והחלה להידחף בין אנשים. גלית מעיין וענבר נדחפו אחריה. פתאום ענבר הרגישה נגיעה בכתפה. היא הסתובבה בבהלה. "שלום לך!" היא הייתה בהלם. זה היה אותו הבחור שראתה באוטו הלבן שעליו נדלקה. גם עכשיו לא יכלה להוציא מילה מפיה. "הלוו? את בסדר? היום כשפניתי אליך פעם ראשונה לא התייחסת, וגם עכשיו לא? מה קורה אתך?" "אה.. אני מצטערת.. אני קצת בהלם.. מה אתה עושה כאן?" "אני יחצן במועדון הזה!!" "אה.. וואלה? פשש איזו מקריות.." "אני לא חושב שזו מקריות.. אני חושב שזה הגורל!" "אמ.. יכול להיות.." "את לבד?" "לא.. אני עם.." אמרה ענבר והפנתה את ראשה והיא לא ראתה את חברותיה בסביבה. "אוי לא!!" קראה. "מה קרה?" "החברות שלי הלכו! הם התקדמו ועכשיו אני לא אמצא אותם!" "אל תדאגי, את תמצאי אותם! בואי נכנס.. אני אעבור אתך קדימה, את האורחת שלי אז יש לך פרוטקציות!" אמר וקרץ לה. ענבר הייתה מכושפת מהיופי הרב שלו, זוג עיניו כחולות כמו הים, והחיוך שלו מקסים וזורח כמו השמש. כך בדיוק ענבר תיארה אותו לעצמה בדמיונה. "בואי.." הוא משך בידה, והיא נגררה אחריו כמו עיוורת. הם נכנסו לתוך המועדון. הוא היה כמעט ריק, כמובן שכולם מחכים בחוץ שיכניסו אותם. "בטח החברות שלך בחוץ עדין!" אמר. "כן, והם בטח ממש דואגות לי.. אולי אני אצא לחפש אותם?" "עזבי! לא.. כי שוב לא תוכלי להיכנס! הם כבר יבואו לבד.." אמר. "בואי נשב נדבר.." אמר והם התיישבו על הספות. החלו האנשים להיכנס אחד אחד. "אז רגע לא אמרת לי עדין איך קוראים לך?" שאל. "ענבר, ולך?" "אדיר" אמר. ענבר הופתעה , השם הזה כל כך התאים לו. "שם יפה יש לך.." אמרה והסמיקה קלות. "גם שלך, מהמם! כמעט כמוך!" חייך. היא גם חייכה אליו. הוא התקרב אליה קצת. היא חששה שהכול הולך לקרות מהר מדיי, והיא עדין לא הכירה אותו, היא פחדה להיפגע, כל כך פחדה. "תעצמי עיניים" אמר. היא ידעה מה הולך לקרות, הוא הולך לנשק אותה, אולם זאת לא נשיקתה הראשונה, והיא כבר תיארה לעצמה איך זה להתנשק. אבל פעם ראשונה זה היה עם מי שפגע בה הכי בעולם והיא העדיפה להתרחק מבנים ולהסתגר בתוך עצמה. אבל הפעם היא נתנה לרגשותיה לזרום החוצה, היא פשוט נענתה לשפתיו אשר כבלו אותה אליו, והיא פחדה.. פחדה כל כך להיפגע.. והיא ידעה שזה מתישהו יקרה..



אנשייים אתם לא מגיביייםםם תגיבו ואני אמשיך!!!

סורי אני לא מסוגלת לקרוא עוד ממש מקסים אבל העיניים שלי יצאו מהמקום.. 8O

פשששששששששש זה ממש יפה!!!! :!:

אוי זה פשוט מהמם!!! תמשיכי...אני מבטיחה לך שאני אקרא! 😁

פתאום היא ראתה אותן, את חברותיה, מביטות עליה המומות. "היי הנה אתן!" קלטה אותן ענבר לאחר שהתנתקה משפתיו הנעימות של אדיר. "אמ.. מצטערות להפריע לך.." "לא.. אתן לא מפריעות.." אמרה ענבר והשפילה טיפה את מבטה. "אמ.. את יודעת מה.. תישארי עם הבחור הזה.. אנחנו כבר נמצא אותך אחר כך.." אמרה שרון וקרצה לה. "לא לא אני באה אתכן!" אמרה ענבר ומיהרה אחריהם. "ומה איתו?" לחשה שרון. "לא משנה.." אמרה ענבר ונופפה לו עם ידה והלכה עם חברותיה. היה ממש כיף הם רקדו ונהנו, אבל מחשבותיה של ענבר היו במקום אחר. מקום שאליו בכל כוחה רצתה למנוע מעצמה להגיע, היא חשבה על אדיר, הוא באמת אדיר, חשבה. אחרי זה החליטה לחזור לחפש אותו כי הוא כבש אותה והיא רצתה לראותו שוב. "שרון, אני תכף באה טוב?" אמרה לחברתה. "למה? לאן את הולכת?" "לחפש את אדיר.." "מי זה אדיר?" "נוו הבחור הזה.." "אהה אבל איך תמצאי אותנו אחר כך?" "אם תישארו כאן אני אמצא אתכן.." "אוקי לכי!" ענבר נדחפה בין המוני צעירים שרקדו והשתוללו, וחיפשה בעיניה את אדיר ולא יכלה למצוא אותו. פתאום היא קלטה זוג מתנשק מימינה, היא התבוננה בו היטב, והתברר לה שזה אדיר, כן אותו אדיר שכה הקסים את לבה, מתנשק עם מישהי אחרת ברוב חוצפתו. טוב היא הייתה צריכה לנחש שהוא לא רציני, והוא התנשק איתה סתם ורק היא הלכה הוא הלך כבר למישהי אחרת, לא פלא. בנים כאלה הם הכי לא רציניים שיש, בנים יפים כמוהו הם אלה שהכי תופסים תחת. למרות שהיא גילתה את זה מהר מדיי ועוד לא הספיקה להיפגע, היא כבר הייתה מאוד מאוכזבת, מאוד. אז החליטה להתרחק כי זה יותר טוב בשבילה! עד שלא הספיקה בו להתאהב עד מעל הראש כמו שזה קורה לה מהר מדיי. פתאום הם קלטו שהיא מסתכלת עליהם. "ענבר?" אמר אדיר בטון מופתע. "לאן נעלמת לי?" "לא נעלמתי.. רק הלכתי עם חברות שלי.. התכוונתי לחזור.." "אה.. לא יודעתי!!" "אהה לא ידעת וישר אחרי שהתנשקת איתי הלכת לאחרת.. ממש יפה מצדך.. טוב מה כבר יכולתי לצפות מאחד כמוך!" אמרה ענבר והלכה לחפש את חברותיה. דמעות רעדו בעיניה, כי היא חשבה אולי פעם אחת בחיים יקרה לה משהו טוב, אבל לא! "ענבר.. ענבר חכי!!" שמעה מאחוריה. היא הסתובבה וראתה את אדיר בא אחריה. "מה?" שאלה. "למה ברחת ככה?" "כי אני לא אשאר ואסתכל איך אתה מנשק בחורה אחרת, חמש דקות אחרי שנישקת אותי!" אמרה ענבר בקול נעלב. "נו ענבר, את הלכת אז חשבתי שאת לא מעוניינת ויותר לא תחזרי.. אז החלטתי לא לחכות לך סתם... תביני אותי!!" ענבר הבינה אותו, הרי מה בחורים חתיכים בגילו צריכים? מלא בחורות, ולא מסתפקים באחת! "מבינה אותך.. להתראות!" אמרה ורצתה שוב ללכת. ואז הוא תפס בידה והצמיד אותה אליו. "את לא תתחמקי ממני..." אמר ונישק אותה. היא לא רצתה שזה יקרה שוב כי היא ידעה, היא פחדה, היא הייתה בטוחה שיבוא יום והיא תיפגע, אבל היא לא רצתה ללכת ממנו יותר, הוא כישף אותה, היא ניסתה בכל כוחה לברוח, אולי עוד לא היה מאוחר מדיי, אבל היא בעצמה רצתה להישאר איתו, אבל פחדה שתתאהב בו ואז כבר לא תוכל ללכת.. היא התנתקה ממנו והלכה.
היא מצאה את חברותיה שעדין פיזזו מוקפות בטונות של בנים. "היי את!" קלטה אותה שרון. "נו מצאת את מי שחיפשת?" "אמ.. כן!" אמרה בקול עצוב ענבר. "מה קרה?" שאלה שרון והרימה את פניה של ענבר. "סתם.. תפסתי אותו על חם עם מישהי אחרת.." "מה? לא מאמינה.. אשכרה בן זונה!" אמרה שרון בעצבים. "חפיף.. הרי כל הבנים ככה בימינו, במיוחד חתיכים כמוהו, מה חשבת, שהוא ישב ויחכה לי? את תמימה יותר ממני.." אמרה ענבר. "לא חשבתי שהוא ישב ויחכה לך.. אבל שלפחות ינסה לחפש אותך אם מצאת חן בעיניו ולא ישר יקפוץ על מציאה אחרת." אמרה שרון. "לא משנה.." אמרה ענבר. "היי בובה.. בואי לרקוד.." אמר איזה בחור שרקד על הבמה והושיט לה את ידו ועזר לה לעלות. ענבר החלה לרקוד איתו על הבמה, והבחינה במבטו של אדיר, מבט לא רגיל, מלא קנאה. היא החליטה להתעלם ממנו ולהמשיך לפזז על הבמה עם אותו בחור שחשבה שהוא חתיך אפילו יותר מאדיר. "בונבוניירה בת כמה את?" שאל. "17.. ואתה?" "18, ומה שמך בישראל?" "ענבר.. ושלך?" "יוני.. נעים מאוד להכיר אותך בובה.." יוני נדבק אליה צמוד וכרך את זרועותיו סביבה. פתאום הוא קירב את שפתיו לשפתיה ורצה לנשק אותה והיא הזיזה ממנו את ראשה, ואז ראתה חיוך מרוצה על שפתיו של אדיר שראה שהיא דחתה אותו. ואז החליטה לעשות משהו, היא סובבה את ראשה בחזרה ונישקה אותו.. כולם הסתכלו המומים, אדיר האדים, ובמיוחד חברותיה של ענבר שתהו מה נכנס בחברתם שמקודם הייתה כל כך ביישנית ופתאום נהייתה כל כך נועזת. לאחר מכן כשהתנתקה ממנו הסתכלה לכיוונו של אדיר והוא הסתובב והלך. לענבר היה חשק עז לבכות, היא ירדה מהבמה. "היי לאן את הולכת?" צעק לעברה יוני וירד אחריה. "סתם, לא בא לי יותר לרקוד.." אמרה והשפילה את עיניה. "מה יש לך יפיופה? אני לא מוצא חן בעיניך?" "לא.. להפך.." אמרה מחפשת בעיניה את אדיר. "אז מה? את לא מעוניינת להכיר אותי?" שאל וחייך חיוך מאוכזב. "עזוב.." אמרה והתרחקה ממנו.. "אני דלוקה על מישהו אחר.." אמרה. "אוקי.. אז ככה תגידי מאמי.." אמר והלך. ענבר נותרה לבדה ודמעות יקצצו בעיניה. "ענבר.." צעקו אליה חברותיה. "ענבר.. מה זה היה אמור להביע?" אמרה שרון בחיוך. "מה להביע?" שאלה ענבר בעצב. "הנשיקה שלך עם הכוסון ההוא על הבמה.." "אהה זה היה סתם.. נקמה.." אמרה בקול עצוב עוד יותר. "נקמה למי ועל מה?" "לאדיר.. על מה שהוא עשה.. רציתי להראות לו.. שלא רק הוא מצליח לסובב אנשים על אצבע הקטנה.." "ומה קרה?" "קרה שהוא נעלב והלך.." דמעות הופיעו בעיניה של ענבר. "נו אז מה.. ענבר.. מה את בוכה? זה הגיע לו!!" "כן.." "ואיפה הכוסון?" "הלך.." "למה?!" "כי אמרתי לו שאני דלוקה על מישהו אחר.." אמרה ענבר ונאנחה. "מה זה דלוקה על מישהו אחר? את סתומה תגידי לי?! מה אכפת לך מאדיר?? תכירי אנשים אחרים!! כי אדיר לא בשבילך!! וחוץ מזה גם יכולת להמשיך במשחק שלך.. ולהראות לאדיר החרא הזה שיש לך כבר מישהו אחר ואת לא צריכה אותו.. אבל אין לך שכל בראש.. היית חייבת להיפטר ממנו.." אמרה שרון באכזבה. "מה לעשות.. הבחור הזה כבש אותי.." "איזה בחור ואיזה נעליים?!" "אדיר.. אני חושבת רק עליו.. אפילו כשהתנשקתי עם יוני.. נדמה לי שקוראים לו ככה.. דמיינתי שזה אדיר מנשק אותי.." "אחח אחותי.. את חסרת תקנה.." אמרה לה שרון.

איזה יופי! קשה לי להודות בזה אבל אני מוכרה!

בואנה פשששששש יש לך את זה!!
זה פשוט יפה!!
אני כבר מחכה להמשךךךךךךךךךךךךךךך :wink: :wink: :!:

פרק שני- פגישה פתאומית

"נו איך היה אתמול, אהבת?" שאלה שרון את ענבר בטלפון ביום שבת בבוקר. "אוי בשביל זה התקשרת ב10 והערת אותי?, בקושי נרדמתי ב6.." אמרה ענבר ופיהקה. "חח טוב נו.. סורי.." "טוב שיהיה.. ממילא אני חוזרת לישון אחרי הניתוק.." "אוקיי.. אז תעני לי על השאלה.." "אמ.. אתמול היה נחמד.." אמרה ענבר בלי התלהבות. "מכלום את לא נהנית שמת לב?" אמרה שרון בקול מוכיח. "אדיר הרס לי את כל הלילה.." "אויייי תפסיקי כבר לחשוב על הדפוק הזה.. יש כל כך הרבה דגים בים!!" "אני לא אוהבת דגים.. אבל אדיר הוא דג זהב!!" אמרה ענבר. "פשש.. איזה רעיונות מתוחכמים.. אחותי אין עליך.. אבל מצטערת לאכזב אותך שהוא לא זהב אמיתי.. הטעו אותך באיכות.. חחח.." צחקה שרון. "לא מצחיק.." אמרה ענבר. "אני יודעת שאת צודקת ש..הוא לא בשבילי.." "אחותי.. הצעה שלי אליך, תשכחי אותו כמה שיותר מהר.. תעברי הלאה, כי זה רק יזיק לך!" "אוי את מספרת לי? וחוץ מזה אין מה לשכוח.. גם ככה אני לא אראה אותו יותר.." "אולי.. מי יודע.." "טוב ברשותך אני חוזרת למיטה.. אם לא אכפת לך כמובן.." אמרה ענבר ופיהקה פיהוק ארוך ומשכנע. "חח טוב הבנתי את הרמז.. תנוחי בה ביי!" והן ניתקו את השיחה.

ענבר לא הצליחה להירדם שוב. היא הסתובבה מצד לצד, ומחשבות הציפו את ראשה וזרמו אל אותו רגע של הנשיקה עם אדיר. "אוף אתך שרון.. הערת אותי ועכשיו אני לא מצליחה להירדם.. היית חייבת לשאול אם אהבתי ת' מסיבה דווקא ב10 בבוקר לא יכולת לחכות עוד כמה שעות?! אוף.." ענבר התהפכה על הבטן וחיבקה את הכרית. "פגשתי אותו במקרה במסיבה.. מעניין אם אני אפגוש אותו שוב.. אז זה באמת כבר לא יהיה צירוף מיקרים.. אבל.. עדיף שלא.. זה לא טוב לבריאות.. חח" צחקה לעצמה. לאחר מכן התהפכה שוב על הגב ובהתה בתקרה. "אבל אולי.. הוא לא כזה כמו שנראה עליו.." אמרה שוב בקול רם לעצמה. "אולי.. הוא ככה כי עדין לא פגש את אהבת חייו.. אז הוא מנסה הרבה בנות עד שימצא את האחת והיחידה.." נוצרה בלבה של ענבר תיקווה גדולה שזה אכן כך.

לאחר כחצי שעה של ניסיון שיינה, ענבר קמה מהמיטה והחליטה לעשות משהו. היא הרימה את הטלפון. "מעיין, בא לך שאני אקפוץ אליך עכשיו?" "אוקיי סבבה.." אמרה מעיין. ענבר החליטה לנוח משרון ומהנזיפות שלה. מעיין גרה במרחק של כרבע שעה ממנה. היא הלכה בדרך.. וכמו תמיד עדין חשבה על אדיר. "יוו דיי.. צא לי כבר מהראש.. צא!!" נתנה ענבר לעצמה כמה טפיחות על הראש. "מה עשית שאת מרביצה לעצמך?" שמעה פתאום קול מאחוריה. היא הסתובבה ופערה את פיה מרוב הלם..

זה היה אדיר, כן, אותו אדיר, שצפר לה עם האוטו הלבן שלו, ושנישק אותה במסיבה.. אותו אדיר שחשבה שפגשה קודם לכן בגלל צירוף מיקרים מוחלט. לא היה גבול לתדהמתה. "לאן הולכת?" שאל. "מה.. מה אתה עושה כאן?" שאלה ענבר במבוכה. "אני גר כאן.." אמר והצביע על הבניין שלידו עברה ענבר. ענבר לא האמינה למשמע אוזניה, מסתבר שהוא גם גר קרוב. "משו לא בסדר?" שאל. "לא.. למה שלא יהיה?" "לא יודע.. את מסתכלת עליי כאילו נפלתי מהירח." "לא.. בכלל לא.." אמרה ענבר והסתירה את פניה. "את חייבת לנו שיחה מאתמול.." אמר אדיר והתקרב אליה עוד קצת. "אני לא חייבת לנו שום דבר.. וחוץ מזה אני חייבת לזוז, חברה שלי מחכה לי.." אמרה ורצתה ללכת. "רגע.." אדיר תפס בידה. "מה?!" "שחברה שלך תחכה עוד קצת.. אני חייב לדבר אתך.." "על מה יש לנו כבר לדבר?" "על מה שקרה אתמול.." "אתמול לא קרה כלום.. תשכח מזה.. מבחינתך זה היה סתם אז למה שמבחינתי זה לא יהיה?" "לא! נראה לך? זה בכלל לא סתם ענברוש.. אני מתחיל להרגיש אליך דברים.. ממש חזקים.." "אוי באמת.. תעבוד על מישהי אחרת יותר טיפשה ממני.. כי אני לא טיפשה עד כדי כך שאני אאמין לסיפורי סבתא שלך.." אמרה ענבר והלכה. אדיר התבונן בה בלכתה. "איי איי איך זה יכול להיות שבחורה לא נשבתה בקסמיי??" תהה אדיר מופתע. "אבל לא נורא.. אל תדאגי ענברוש, את עוד תיפלי ברשת שלי כמו שכל הבנות נופלות.. חח.." צחק אדיר ועלה לביתו.

ענבר הגיעה לביתה של מעיין. "למה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע?" שאלה אותה מעיין. "פגשתי את אדיר בדרך.." "מי זה אדיר??" "נו החתיך הזה? שסביבו כל הסיפור.." "אהה זה על הסוס הלבן?" שאלה מעיין ועצמה עיניים. "חח איזה סוס לבן? אוטו? את מתכוונת.. חח את חולמנית יותר ממני.." "כן נו אז מה איתו? ספרי!!" הפצירה בה מעיין. "כלום איתו.. הוא רוצה בכוח להיפגש אני רואה.. אוף מעיינוש אני כבר לא יכולה לעמוד בפני קסמיו.. אני נמסה.." אמרה ענבר בעצב. "אויי אני מבינה אותך.. במקומך הייתי מתנפלת עליו בנשיקות.. יאמיי.." "אוף דיי את לא מבינה שהוא לא בשבילי? הוא רק יפגע בי.. אם אני אהיה איתו.. תמיד יהיו לי יריבות, תמיד.. לא יודעת.. הוא לא נראה כזה שמתאהב וזה.. אומנם הוא אמר שהוא מתחיל להרגיש אליי דברים חזקים.. היית מאמינה לדבר כזה?" "כן... למה לא?? אם מישו היה אומר לי את זה.. אפילו הכי מכוער.. אז אפילו זה לא.. מה אני עד כדי כך מכוערת?!" אמרה מעיין. "לא!! את יפה מאמי.." "אז למה אין לי אף אחד?" "עוד יהיה לך מה את דואגת!! רוצה אני אסדר לך את אדיר? חחח.." צחקקה ענבר. "יוו הלוואי.. אבל נראה לך שאחד כמוהו יביט לעברי?" "כן מעיין, תפסיקי כבר לחשוב על עצמך דברים רעים, את לא יותר מכוערת ממני.." "חחח הלוואי שהייתי מכוערת כמוך.." צחקה מעיין. "יופי.. אז את מכוערת כמוני.. אז תשמחי.." "חח אם את אומרת.." אמרה מעיין.

אחרי כשעתיים ענבר חזרה לביתה. היא הייתה מצוברחת במקצת, בלבה קיוותה לפגוש את אדיר. היא עברה ליד בניינו והביטה למעלה כי אולי תראה אותו באחד החלונות. פתאום היא ראתה אותו. הוא עמד והסתכל למעטה עליה, כשהחיוך מרוח על שפתיו. הוא היה בלי חולצה. "'וואי איזה גוף.." חשבה ענבר בלבה. "שלום ענבר!" קרא לעברה. "בא לך לקפוץ אלי?" כן.. זה מה שהיא רצתה יותר מכל דבר אחד בעולם.. אבל היססה. "קדימה ענברי עלי.." "לא יודעת.." אמרה בהיסוס. "חכי.. אני תכף יורד אליך.." אמר ונעלם בחלון. ענבר לא ידעה מה לעשות, מצד אחד רצתה ללכת משם.. אבל מצד שני, רגליה כמו הצמיחו שורשים החזיקו והיא לא יכלה לזוז עד בואו של אדיר. "היי.. שמח שחיכית לי..." אמר והביא לה נשיקה חטופה בלחי. ענבר ישר שלחה את ידה ונגעה בלחייה. "מה המצב?" שאלה. "הכול אחלה מה אתך?" "כנ"ל.." "בואי תעלי אליי בא לך?" "אמ.. אני צריכה ללכת.." אמרה. "אויי באמת ענבר תפסיקי עם התירוצים שלך כל הזמן.. בואי אליי.. יהיה כיף!" "מה יהיה?" "סתם.. נדבר.. נשמע מוסיקה, נשחק מחבואים.. חח" צחק. "נו לא מצחיק.." אמרה ענבר והזעיפה את פניה. "סתם נו בואי.. אל תהיי כבדה, יאללה מאמי!!" "נו טוב.." אמרה. "יופי בואי.." אמר ולקח בידה והוביל אותה למעלית. הם נסעו בתוך המעלית. היו שם עוד אנשים, אז אדיר נצמד אליה עם גופו החשוף, היא הרגישה את החום העולה ממנו.. והרגישה את הנגיעות שלו, נגיעות חטופות בגופה. היא רצתה למות, היא הרגישה שכל רגע היא לא תתאפק ותנשק אותו בעצמה. היא הודתה לאלוהים כשהמעלית נפתחה. הם נכנסו לביתו של אדיר. 'הפיתוי מתחיל' חשב אדיר בלבו, כשפתח את דלת חדרו בפני ענבר..

יאווו סיפור מהממם... ממש אהבתי... יש לך כישרון... תמשיכי את הסיפור... אני מחכה להמשך😊

יואווווווווו באמצת יש לך את זה מתוקה!!
אני רוצה ת'המשךךךךךךךךךך!!!!!!!