אהבה... בפעם השניה?

איזה חמודים הם!
אהבתי ת'המשך.
מגניב שיש לאדם אחד 3 שמות, בלתאזר קול וג'ק חחח
תמשיכי מהר
לאב יא
😍

חחחח לא חשבתי על זה ככה.. באמת יש לו 3 שמות! חח

אני שמחה שאהבת ואני אפרסם מחר את ההמשך הבא 😊

איזה יופי, אני מכחה להמשך של מחר.
לאב יא 😍

הנה ההמשך של היום::
[הערות:
1. "שם למעלה", כמו בהמשכים הקודמים, זה איפה שהבכירים גרים..
2. "אורבינג", כמו שכתוב בחלק האחרון של ההמשך, זה הבזקה.. הבזקה זה להיעלם במין אור כחול ולהופיע במקום אחר.. וזה עושה רעש חלש כזה]


הוא ידע שאם הוא לא יפעל היום, "הבוס" שלו, השד הגדול מדרלוק, יהרוג אותו.
הוא הרגיש לאט לאט איך זיעה קרה ניגרת ממצחו והפחד משתלט עליו. מה הוא בסה"כ היה? הוא היה אנושי עד לא מזמן... ואז, כשהבטיחו לו שאם יהפוך לשד הם יפרעו את כל חובותיו- הוא מיד הסכים. הוא בכלל לא ידע למה הוא נכנס. אז כמובן, שליד "חבריו" הוא הפגין ביטחון עצמי, כדי שלא יתחילו לחשוב כל מיני דברים, אבל האמת – שמבפנים הוא היה מפוחד כולו.
הוא ניסה להרגיע את עצמו. הוא בסה"כ צריך להתחיל עם האחות הקטנה, עם פייג'. היא המפתח שלו בשביל להיכנס לבית ולברר אם זה באמת נכון, אם בלתאזר באמת חזר. אבל... איך הוא יעשה את זה? ניסיונו עם נשים לא היה כה רב כפי שנהג להתרברב בפני חבריו בכל הזדמנות.
הוא היה פשוט נואש, וקיווה להצלה משמיים- למרות שלשדים אסור לקוות לכזה דבר.
הוא נשם עמוק ויצא מדלת המכונית. הוא הסתכל סביבו. היה זה יום יפה. השמש זרחה, משב רוח קל נשב, והרחובות היו הומי אדם. הוא החל מתהלך ברחוב, מחכה ליום שיוכל להיות כמו כל בני האדם, שיוכל להתהלך ברחובות ללא חשש, ושיוכל להנות ממה שהחיים מציעים. אבל בינתיים... חשב לעצמו. בינתיים הוא צריך להתרכז במטרה שלו. זאת הדרך היחידה שלו לזכות במעמד בעולם השדי.



היא הייתה מאושרת. היא חשבה על כל מה שעבר עליה בימים האחרונים ותחושה של אושר עילאי הציפה אותה. כל כך כיף להיות מאוהבת, חשבה לעצמה. היה לה כיף לקום בבוקר ולחשוב עליו, והיא חיכתה לפגישות שלהם בציפייה כמו ילדונת מתבגרת. היא אהבה את ההתרגשות מכל נשיקה ומכל צירוף של מילים כמו "אוהב אותך", "מתגעגע אלייך" וכו'. היה לה פשוט כיף.
והנה היא עכשיו, מתכוננת לפגישה הבאה שלהם ומחכה בקוצר רוח שהשעון יראה 7:45 והוא יצלצל בדלת. בינתיים לא נותר לה הרבה לעשות. מחכה לה עוד רבע שעה שלמה של ציפייה.
היא ניגשה למטבח ומזגה לעצמה את כוס הקפה המי-יודע-כמה שהיא שתתה היום. בדרך, ציינה לעצמה שהיא חייבת להיגמל מכמויות הקפאין שהיא שותה. היא התיישבה על אחד מכסאות המטבח. הבית היה שקט. פייפר וליאו יצאו לארוחת ערב והשאירו את וויאט וכריס "שם למעלה", ופייג' הייתה בחדרה, התכוננה לאיזושהיא פגישה שפיבי לא ממש הקשיבה לה כשהיא דיברה עליה. מצא חן בעיניה השקט בבית. שקט נעים כזה... לא מפחיד. המטבח היה מצוחצח, בדיוק כפי שפייפר השאירה אותו לפני שיצאה, והבית היה מסודר ונקי- בזכות פייפר, אחותה הגדולה. מה היא הייתה עושה ללא פייפר? חשבה לעצמה. היא כ"כ תומכת, ועוזרת. מאז שפרו, אחותם הגדולה מתה, פייפר תפסה את תפקיד האחות הגדולה, והיא מבצעת אותו בהצלחה רבה, למרות כל הקשיים שבו. לעומתה, פיבי תפסה את תפקיד האחות האמצעית שהיה שייך לפייפר קודם לכן. האחות האמצעית, תפקידה לפשר בין האחות הגדולה והאחות הקטנה. היא חייכה בינה לבין עצמה ולגמה לגימה נוספת מהקפה. החיים בבית שלהן היו שקטים ונעימים. מידי פעם כמה חיסולי שדים וחלונות שבורים, אבל חוץ מזה- סה"כ בהחלט אפשר לומר שהיו להם חיים -יחסית- נורמליים. אולי לא כמו שפייפר תמיד רצתה, אבל קרוב לכך. קרוב מאוד.
צילצול הפעמון נשמע. זהו, ההמתנה הסתיימה. הוא הגיע.



הבית היה שקט. מאוד שקט, חשבה לעצמה פייג'. פיבי יצאה עם איזה מישהו, שלא הטריד אותה מי שהוא, ופייפר וליאו יצאו לארוחת ערב והשאירו את הילדים "שם למעלה". איזה כיף להיות מאוהבת! חשבה פייג' וחיוך בלתי נשלט נמרח על שפתיה. היא באמת אהבה את הארווי. היא ניזכרה כיצד הוא התחיל איתה וצחוק נפלט ממנה. הוא היה מאוד ישיר. הוא פשוט ניגש אליה ברחוב ואמר לה שהיא מוצאת חן בעיניו. זהו. בלי דאווינים ובלי יותר מידי משחקים. משהו בו קסם לה. הפשטות הזאת שבו, היא שבעצם הפכה אותו למסתורי בעיניה, למין תעלומה לא פתורה. היא חיכתה בקוצר רוח שהשעון יצביע על 8:15 ושהוא יצלצל בדלת. היא התגעגעה אליו. היא שמחה לדעת שגם הוא מרגיש כלפיה מה שהיא מרגישה כלפיו. איזה כיף זה להיות מאוהבת ונאהבת! חשבה לעצמה. עד עכשיו, היא הסתכלה בקנאה על אחיותיה שהייתה להם אהבה גדולה שעברה המון מכשולים. והיא? לא הייתה לה אף פעם אהבה אמיתית. ברור שהיה לה קראש פה ושם על בחורים, אבל לא יותר מזה. היא הרגישה שזהו זה, שהארווי הוא האחד. למרות שהיא לא הכירה אותו, משהו בו פשוט כישף אותה. צילצול בדלת הזכיר לה שהארווי מחכה לה, והיא יצאה מחדרה בדרכה אל דלת הכניסה.



שקט. סוף סוף שקט. היא חשבה לעצמה בעודה נשכבת על המיטה בחדר השינה. זה לא קל להיות אמא לשני ילדים קטנים, ובמיוחד תובעניים כמו וויאט וכריס. כמה זמן לא היה כזה שקט בבית. כל רצונה עכשיו היה לעצום את עיניה ולהיכנס לתוך שינה עמוקה רצופת חלומות נעימים. היא כמעט נרדמה, אך לפתע רעש האורבינג של ליאו הקפיץ אותה. –"ליאו!" היא צעקה. "כמה פעמים אני צריכה להגיד לך לא להבזיק ככה לתוך החדר?!". –"אני מצטער פייפר.. אני מצטער.." הוא אמר בקול מהורהר, כמעט לעצמו. הוא התיישב על קצה המיטה ואסף את ראשו בידיו. היא התקרבה אליו חיבקה אותו. הוא נענה לחיבוק שלה וכרך את ידיו סביבה. היה לו מזל שהייתה לו אישה כמו פייפר. הוא לא חשב שאיי פעם הוא הכיר מישהי נפלאה כמוה.
-"חבקי אותי חזק, ואל תעשבי אותי אף פעם.. חבקי אותי חזק, אני צריך אותך כל כך" הוא אמר בשקט. פייפר הרפתה את אחיזת ידיה הנעימה ופנתה אליו בטון שקט. –"ליאו, מה קרה?". הוא שיפשף את עיניו וחיוך חיוך מאולץ -"שום דבר פייפר... שום דבר...". –"מה שום דבר? ליאו אני דורשת שתספר לי". –"אבל לא קרה כלום, באמת." הוא היה שקרן גרוע והיא ידעה את זה.
-"אני יכולה לראות את זה בעיניים שלך... יש משהו... משהו שאתה רוצה לספר לי" היא חייכה אליו, יודעת שהחיוך שלה ישבור אותו והוא יתחיל לספר לה. ואכן, היא צדקה. החיוך היפה שלה שבר אותו. הוא לא יכול היה לא להיענות לבקשתה.
-"פייפר..." הוא פתח, משאיר אותה במתח. היא הביטה בו במבט המעודד שלה, המבט שתמיד הצליח לעודד אותו. אבל הפעם, הוא לא הצליח. –"אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל..." הוא המשיך לפזר משפטים לא ברורים וניכר היה שהוא מבוהל. –"אולי... אולי תתחיל מההתחלה?" היא חייכה אליו. –"אוקיי..." הוא נשם נשימה עמוקה. היא הייתה קשובה לו במאת האחוזים.
-"הסיפור מסובך, אבל השורה התחתונה היא... היא..." הוא עצר. מתלבט האם הוא צריך לגלות לה או לא. –"היא...?" היא שאלה, הפעם קצת בחוסר סבלנות. טון דיבורה גרם לו לקצת אי נוחות והוא כבר היה מוכן לוותר על הכל וללכת משם בלי לספר לה, אבל אז, היא אמרה לו את הדבר המתוק ביותר ששמע ממנה. –"ליאו, אם אתה לא רוצה אל תספר לי. אבל אני רוצה שתדע, שאתה יכול לסמוך עליי, תמיד. לא משנה מה, אתה צריך לדעת שאני תמיד אהיה כאן בשבילך. וגם אם הדבר שאתה הולך לספר לי הוא הדבר הכי נוראי בעולם- אני אעמוד בזה. ואתה יודע למה? כי יש לי אותך". הוא חיבק אותה חזק. –"אוקיי אז השורה התחתונה היא שקול חזר והוא ופיבי שוב יוצאים והיא נתונה בסכנה ענקית, כי העולם התחתון רוצה לחסל את בלתאזר, ויש כמה אנשים מהעולם שלנו, בני האדם, שרוצים לחסל את קול". הוא אמר בנשימה אחת ובבת אחת הוקל לו. הוא הרגיש כאילו אבן במשקל של 10 טון ירדה מליבו. הוא רק קיווה שפייפר תבין. –"וואו. זה חתיכת סוד" היא אמרה. היא הייתה בשוק ולא ידעה מה לומר. לאחר דקה או שתיים של צעידה בחדר מצד לצד היא פנתה אליו לבסוף –"וליאו..? אממ ממתי אתה יודע על זה?"
–"אה.. אהה... אממ אני יודע על זה מלפני יומיים..." הוא גימגם, מודע לעובדה שהוא לא היה בסדר שהוא הסתיר דבר כזה מאישתו ומבנות החסות שלו, למרות בקשתה של פיבי. –"ולא חשבת לשתף אותי בזה?!" היא שאלה, בנימת קול קצת עצבנית. "אה.. פיבי ביקשה ש-" –"מה איכפת לי מה פיבי ביקשה?!" הפעם היא צעקה. היא ידעה שהוא לא אשם, אבל היא הייתה זקוקה לשעיר לעזאזל להוציא עליו את הכעס... והוא פשוט היה שם. "פייפר, היא ביקשה! וחוץ מזה רק היום הבכירים אמרו לי שזה יצר מצב חירום. פיבי בסכנה נוראית." –"אוף איתך!" היא אמרה ויצאה מהחדר.

וואו איזה המשך!!!
מאוד אהבתי.
רק יש לי שאלה קטנה, למה רוצים לחסל את קול? גם השדים וגם האנשים?
מחכה להמשך הבא!
מתה לדעת מה יקרה בפגישות
לאב יא 😍 😍 😍 😍 😍 😍 😍

אוקיי הסברים חח:
האנשים רוצים לחסל את קול כי הוא היה עורך דין ממש טוב והוא ניצח את מר סמית' במשפט והכניס אותו ל6 שנים לכלא...
השדים רוצים לחסל את קול מכמה סיבות-
קול היה אחד השדים הכי חזקים שיש, אבל כשהוא התאהב בפיבי הוא הפסיק להיות רע... אז זה לא מצא חן בעיניהם והם ניסו להפוך אותו לרע כל הזמן.. הוא כל הזמן נאבק בהם ולא נתן להם, כי הוא אהב את פיבי. עכשיו אצל שדים תמיד יש קטע כזה שהם אוהבים לחסל את מי שלא מסכים איתם, או את מי שיותר חזק מהם חחח
קול יכול היה להיראות כבן אדם, והוא יכול היה להפוך לשד.. עכשיו הוא בנאדם

אני ממש שמחה שאהבת 😊

אוקיי ושסיימנו עם ההסברים, הנה עוד המשך חח::


היה זה בוקר שקט באחוזת האליוול. פייפר, שעדיין לא נרגעה מהידיעה שגילתה אתמול, התנהגה בקרירות ובעוינות כלפי פיבי וליאו. ליאו החליט לקבל את המצב, והוא פשוט הניח לפייפר. הוא הכיר אותה כבר כמה שנים טובות, והוא ידע שכשהיא עצבנית, היא פשוט צריכה זמן. זמן ושקט. חשב לעצמו, מנסה לחשוב איפה בדיוק היא תמצא זמן ושקט בחיים התוססים שלהם. הוא ידע שההתפרצות של פייפר עליו לא הייתה כי היא באמת כועסת עליו, אלא פשוט הצטברות של המון כעסים ומתחים מהזמן האחרון. –"ליאו תעביר את החלב" פנה אליו קול מוכר באדישות והפריע להירהוריו. הייתה זו פייפר שעד לרגע הזה לא הוציאה מילה מפיה. אפילו בוקר טוב היא לא אמרה לו. –"בבקשה" הוא אמר עם חיוך על פניו, מגיש לה את החלב. כמה הוא רצה לחבק אותה עכשיו ולהגיד לה שהכל יהיה בסדר. הוא שנא לריב או להתווכח איתה. היא הושיטה את ידיה ולקחה את קרטון החלב מידיו. –"תודה..." היא סיננה לעברו בלחש, מתלבטת בינה לבין עצמה אם היא הייתה צריכה לומר זאת- או לשתוק. -"פייפר, מה קורה פה?" שאלה פיבי, שהואילה בטובה להפסיק את חלומותיה על קול, ולהתחבר למציאות. –"שום דבר" אמרה פייפר בנימה עצבנית וחזרה להתעמק בעיתון, קוראת בפעם ה-7 את אותו המשפט. פיבי נראתה מבולבלת, אך לא היה לה כוח למריבות על הבוקר, בייחוד לא אחרי הלילה המושלם שחוותה מספר שעות קודם לכן. היא כבר לא יכלה לחכות לזמן ארוחת הצהריים, כשהוא יבוא לאסוף אותה והם יאכלו יחדיו. ליאו נאנח לשמע קריאת הבכירים, מילמל -"טוב... הם צריכים אותי" והבזיק משם. פייפר בהתה מספר רגעים בכסאו הריק של ליאו, ולאחר מכן חזרה להתבונן בעיתון.



-"מה שמך?" בקע קול צייצני מעברו השני של קו הטלפון. -"ג'יימס. ג'יימס וייזל". –"אוקיי, אז שולחן ל-2, היום ב-8, על שם ג'יימס וייזל?" אמר הקול הצפצפני, שבהחלט התחיל להרגיז אותו. –"כן כן" הוא אמר, וסגר את הטלפון בהפגנתיות. עכשיו או לעולם לא... חשב לעצמו ומיצמץ מהדירה שלו.
תוך שניה, הוא הופיע בכניסה לקניון. לאחר שבדק מספר פעמים שאף אחד לא עקב אחריו, הוא ניגש באיטיות אל הדלת. הוא נכנס פנימה ועיניו החלו מחפשות אחר פייג'. הוא התחיל להסתובב בין החנויות, נתקל באנשים ולא מתנצל, וכאשר איתר אותה, עצר במקומו. הוא שינן לעצמו את מה שתיכנן להגיד, וניגש אליה. –"היי ג'ינג'ית!" הוא קרא אליה, מכריח אותו לחייך את החיוך הכובש שלו, שכרגע היה דיי בולט שהוא מאולץ לגמרי. היא הסתובבה אליו במהירות. –"ואתה..?" היא שאלה מעט מבולבלת ומופתעת מהפרצוף הלא מוכר שלו. –"אני הולך להיות הדייט שלך להערב" הוא צחק. אומנם היא לא אהבה גברים ביישניים, אבל היא גם לא אהבה גברים ישירים מידי, כמוהו.
-"מה אתה אומר..." היא מילמלה בשקט והסתובבה. היא כבר הייתה מוכנה להמשיך את מסע הקניות שלה, אך לפתע היא שמעה אותו קורא לה בשנית. –"אה אני מצטער על הישירות שלי... פשוט נורא מצאת חן בעיני ואני גרוע בלהתחיל עם בנות, במיוחד יפות כמוך". היא אהבה שגברים מחמיאים לה, אבל עדיין משהו בו נראה לה מוזר. היא הסתובבה אליו חזרה ואמרה בחינניות "תשמע, אתה חמוד מאוד, אבל כבר יש לי מישהו עכשיו..." –"וככה את חושבת שאני אוותר עלייך? אחת כמוך לא רואים כל יום" הוא חייך אליה. -"אוו תודה.." היא אמרה, מתקשה שלא לחייך לשמע המחמאות שהרעיף עליה. "אבל עדין.. אני מצטערת אבל יש לי מישהו... אולי בזמן אחר..." היא אמרה, ומבט מתנצל על פניה. לאחר מספר שניות הסתובבה, והמשיכה בדרכה, משאירה אותו עומד במקומו ומרגישה את מבטו שהיה נעוץ בגבה. מה הוא יעשה עכשיו? איך הוא יסביר למרדלוק שהוא לא הצליח במשימה? הרי הוא יהרוג אותו. הוא הרגיש איך שוב אגלי הזיעה ניגרים ממיצחו ותחושת פחד נוראי אופפת אותו. לפתע עלה במוחו רעיון.



-"ליאו! הבהלת אותי!" היא צעקה בזמן שהבזיק לחדר. –"מצטער" הוא סינן לעברה באדישות. הוא החל מתהלך בחדר הלוך וחזור, ממלמל לעצמו. לאחר מספר דקות של שקט היא התיישבה על המיטה ואמרה "ליאו, אולי תספר לי בשביל מה הבזקת לחדר שלי והפרעת לי באמצע ההכנות שלי?". הוא הסתכל עליה. איך הוא יכול להיות תקיף אל מישהי כמו פיבי? הוא מכיר אותה כ"כ הרבה שנים, והוא יודע כמה היא השתנתה. שינוי של 180 מעלות. מתפקיד האחות הקטנה והמופרעת, היא הפכה לאחות האמצעית, האחות המגשרת. איך הוא יכול לצעוק עליה ולהכריח אותה להיפרד מקול, כפי ש"הם" ביקשו ממנו? לפתע הוא נזכר שהיא עדיין יושבת מולו ומחכה להסבר. הוא התיישב על המיטה והסתכל בעיניה. –"את יודעת מה אני הולך להגיד, נכון?" אמר ומבט עצוב בעיניו. –"כן... אתה הולך להגיד לי שהבכירים רוצים שאני אפרד מקול ושאני לא אראה אותו לעולם". הוא הנהן לאות הסכמה והיא חייכה אליו בעצב. –"פיבי, שתביני, הם רוצים בטובתך ובטובת הכלל ו.." –"לעזאזל עם טובת הכלל!" היא צעקה, נותנת לדמעות לפרוץ מעיניה ולהרטיב את פניה. –"למה אני צריכה לוותר על הגבר שאני אוהבת, למען הכלל?! למה?! בגלל שאני פאקינג מכשפה?!" היא צעקה עליו למרות שידעה שהוא לא אשם. והוא, שהתרגל כבר למצב של השעיר לעזאזל, נתן לה לפרוק את כל הרגשות עליו.
–"פיבי, את יודעת שזה היעוד שלך. את לא יכולה להתכחש אליו". "מה איכפת לי?! די כבר! נמאס לי כל הזמן להקריב את הדברים שאני אוהבת, למען הכלל!" הוא חיבק אותה חזק וליטף את שיערה. לאחר שנרגעה, היא התנצלה בפניו והלכה לשטוף את פניה. ליאו ידע שהשיחה הזו לא הובילה לשום מקום ושהיא תיפגש עם קול בכל מקרה. אבל הוא חשב לעצמו, שבמקרה כזה, עדיף לו לשחק את עצמו "מפגר" ולחשוב כאילו השיחה הצליחה, מאשר להתערב בחייה של פיבי ולפגוע בה יותר.

מאוד אהבתי, איזו חמודה פיבי.
אני אוהבת שאת מראה ת'רגשות של הדמויות.
ז"א בכל שאר הסיפורים זה כ"כ שיטחי.
רק רציתי לשאול אותך מי זה ג'יימס וייזל? הבנתי שזה מישהו שמרדלוק (שד נכון?) שלח אז עם מי פייג' ניפגשה?
סורי שאני מציקה לך עם השאלות האלה כל הזמן 😁
מחכה להמשך הבא
לאב יא 😍

חחח מציקה? את לא שואלת מספיק שאלות! חח כאילו אני בשוק שאת מצריכה להבין את זה בכלל

וככה:
יש שני בחורים. אחד, קוראים לו הארווי, מר סמית' שלח אותו.
השני, ג'יימס וייזל, השד שלח אותו.
פייג' נפגשת עם הארווי.. ג'יימס וייזל ניסה להתחיל איתה ולא הצליח חחח

הנה ההמשך של היום, הוא קצר במיוחד כי זה כמעט החלק האחרון של הסיפור שכתבתי עד עכשיו (יש עוד כמה שורות של קטע אחר, אבל הוא עדיין לא גמור..)::

הנסיעה הייתה שקטה. הוא הבחין שמשהו מטריד אותה, אך התלבט בינו לבין עצמו אם מותר לו לשאול. לבסוף החליט לוותר, ולשאול אותה מאוחר יותר. הוא הדליק את הרדיו וכיוון אותו על התחנה האהובה עליה. הוא סובב את ראשו לכיוונה וחייך. היא חייכה אליו בחזרה חיוך מהול בעצב וחזרה להתבונן מבעד לחלון. אם הוא רק היה יודע... חשבה לעצמה. קרו לה כל כך הרבה דברים בזמן האחרון, כל כך הרבה! אבל הגדול שביניהם- הפגישה המחודשת עם קול. היא לא הבינה למה דווקא עכשיו היא צריכה לוותר עליו. זה פשוט לא הוגן, היא חשבה לעצמה וסובבה באיטיות את ראשה אליו. הוא היה מרוכז בנהיגה, ומידי פעם הגניב אליה חיוך קטן. כשהגיעו למסעדה, הוא החנה את האוטו, ויצא בכדי לפתוח לה את הדלת, כנהוג. היא חייכה אליו ויצאה מהמכונית באלגנטיות. הם צעדו אוחזים זה בידה של זו, אך מחשבותיו של כל אחד מהם היו שונות לגמרי. היא חשבה כיצד היא תספר לו את ההחלטה של הבכירים, והוא חשב כיצד לדרבן אותה לספר לו מה מטריד אותה. הם נכנסו אל המסעדה וקול המארחת הפריע למחשבותיהם. –"כן בבקשה? הזמנתם מקום?". –"כן. טיילור, ג'ק טיילור" הוא ענה בקרירות והסתכל סביב. -"השולחן הפינתי, בצד שמאל. תהנו" אמרה המארחת שהתאימה את נימת קולה לנימת קולו ופנתה לזוג נוסף שהמתין לידם. הוא הוביל אותה אל השולחן ולאחר שהתיישבו הוא הרים את מבטו אליה וחייך. היא הסתכלה אליו חזרה וצחקה –"מה?" –"מה מה?" הוא שאל בחיוך. "אולי תספרי לי מה מטריד אותך? אני לא אוהב לראות את הפרצוף היפה הזה שלך מוטרד מדברים עצובים". -"אה... אממ אני חשבתי שאתה כבר יודע במה מדובר" היא אמרה בהיסוס, כדי להרוויח עוד זמן. -"אני אמור לדעת?". -"כן" היא פסקה. "אם אתה לא מרוכז בעצמך ושם לב למה שקורה סביבך, אתה אמור לדעת". –"אוקיי בשביל מה זה היה?" הוא שאל בטון מבולבל, לא מבין בכלל איך הם הגיעו למצב הזה. –"זה היה.. כלום אוקיי? אני מצטערת... אני לא יודעת מה עובר עליי". –"פיבי... את... את בהריון?" הוא שאל בהיסוס, במחשבה שזה הדבר היחיד שיסביר את התרחקותה ואת מצבי הרוח. היא צחקה לשמע המילים והרגיעה אותו –"אל תדאג. אני לא בהריון". –"אז...?" –"אז מה?" –"מה מטריד אותך?".
–"הבכירים." –"מה איתם?" -"הם רוצים שניפרד". דממה השתררה בחדר. היה נדמה כאילו כל הנוכחים במסעדה שמעו את דבריה וחיכו לתגובתו. –"אה..." הוא מילמל לאחר דקה, עדיין שקוע במחשבות. הוא כבר שכח לגמרי מה דעתם של הבכירים על יחסים "אסורים" מהסוג הזה.
-"אז..." היא אמרה, שוברת את השתיקה המרה שאפפה את שולחנם. –"אז..." הוא חזר אחריה, מהורהר. "פיבי" הוא אמר לפתע. היא הסיטה את מבטה אליו ממקדת את עיניה על שפתיו. "אני רוצה שתדעי... שלא משנה מה, אני תמיד אהיה כאן בשבילך. אני מבטיח לך שאני לעולם לא אעזוב אותך. לא משנה לי עם כמה בכירים איאלץ להתמודד, אותך אני לא עוזב, לא איכפת לי מה יקרה". –"אני רוצה להאמין לכל מה שאתה אומר..." היא אמרה בשקט. "אבל שנינו יודעים שכשהבכירים רוצים להפריד בין אנשים- הם יעשו את זה". –"פיבי! בחייך! איפה האמונה?" הוא הרים מעט את קולו. היא אחזה בידו ואמרה –"לא התכוונתי שאני אפרד ממך, רציתי רק להסב את תשומת לבך לעניין הזה... נצטרך למצוא דרך להתמודד עם הבכירים, וזה לא יהיה קל". הוא לא יכול היה להתווכח איתה. אחרי הכל- היא צדקה. אבל מה הוא כבר יכול היה לומר לשמע טיעוניה ההגיוניים? הוא פחד שאם יראה הסכמה עם דבריה, היא תבין זאת ככניעה, ותחשוב שהוא כבר ויתר עליה. עליה, ועליהם.
הוא הביט בה. היא הייתה כל כך יפה. אבל זה לא היה סתם יופי חיצוני, כמו הרבה בחורות שהוא הכיר. היופי הפנימי שלה השתקף בחיצוניות שלה. היא הייתה כל כך יפה. מבפנים ומבחוץ.


מקווה שאהבת 😊

וואו! ממש אהבתי מהפגישה שלהם.
איזה מצחיק זה שהוא פתאום אומר לה אם היא בהריון ניקרעתי.
סתם שאלה (שוב) למה הבכירים רוצים להפריד ביניהם?
מחכה להמשך הבא.
לאב יא 😍

חחחח הבכירים פשוט אוהבים להפריד בין אנשים P: חח סתם סתם..
פשוט כי קול היה פעם רע.. והם לא סומכים עליו שהוא טוב לגמרי.. והם יודעים שאם פיבי וקול יהיו ביחד אז פיבי תהיה בסכנה, כי כמו שראית, כוווולם רוצים לחסל את קול חחחח

שמחה שאהבת 😊 😍

את המצאת ת'המשכים או שלקחת אותם מאחת העונות???

היא המציאה

אני המצאתי.. רק הדמויות וה"רקע" מבוסס על הסידרה.. בגלל זה גם מי שלא רואה את הסידרה יכול לקרוא את הסיפור ולהבין... (כי יש הסברים על הדמויות והרקע והכל...)

חהחה אני יודעת את ההמשך ואתם לא!

גלושששש גמאני הכי אוהבת אותך ביקום!! =]
חהחה! ואת לא יודעת את ההמשך! חחחחח

לפחות יש לי 2 קוראות שאוהבות את הסיפור.. יאיי חחח
אני אמשיך היום את הסיפור ואפרסם המשך..