מקווה שתאהבו את הסיפור.
הרקע על הדמויות:
לדמות הראשית קוראים שרון היא בכיתה י"ב5 והיא בת 17 וחצי הגובה שלה הוא 1.60 והיא שוקלת 50 יש לה שיער ארוך בצבע חום כהה ועיניים בצבע חום דבש.
עידו הוא בן 18 וחצי הוא בצבא הגובה שלו הוא 1.80 והוא שוקל 75 יש לו שיער קצר (תספורת בצבא...) בצבע שחור ועיניים בצבע חום, גר עם הוריו ואחיו הקטן.
רן הוא בן 18 הוא בגובה 1.75 ושוקל 70 יש לו שיער ארוך עד הכתפיים בצבע שטני כהה ועיניים כחולות, אחיו הקטן של עידו
עכשיו הסיפור:
זה היה יום גשום.
למרות שעבר זמן רב מאז, אני זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול...
רצתי כל הדרך עד לתחנת האוטובוס.
לא הייתה לי מטרייה, ולכן עד שהגעתי לתחנה המעיל האדום שלי היה ספוג במים.
"מזל שלבשתי אותו" חשבתי.
לאחר זמן קצר הגיע האוטובוס.
עליתי על האוטובוס נוטפת מים והגשתי לנהג את הכרטיסייה.
שמעתי את צליל ניקוב הכרטיסייה.
אותו צליל מוכר של ירייה מאקדח פלסטיק קטן שמשחקים בו ילדים.
האוטובוס היה ריק יחסית.
מצאתי מקום ישיבה לייד החלון.
פניתי עם ראשי לכיוון החלון, והסתכלתי על הרחוב מלא המים, לאחר הגשם.
חשבתי על תגובתו של עידו כשיראה אותי.
לא היתראנו כבר הרבה זמן, חודשיים ליתר הדיוק, מאז שהיתגייס לצבא.
הוא רצה להגן עליי כך הוא אמר לאחר ששאלתי אותו למה הוא רוצה להיתגייס לקרבי.
פחדתי, כאילו במקומו.
לעומתי הוא היה נראה כ"כ בטוח בעצמו, במה שהוא הולך לעשות.
שקעתי לתוך מחשבות.
הייתי עד כדי כך חולמנית שניזכרתי לרדת רק שתי תחנות אחרי התחנה בה הייתי אמורה לרדת.
מזל שהכרתי את השכונה וידעתי איך להגיע לעידו.
"סוף סוף" אמרתי לעצמי, כשהגעתי לאחר 20 דקות הליכה לכניסת הביניין.
עליתי במעלית עם עוד איש מבוגר.
דפקתי על דלת.
רן פתח לי את הדלת.
רן הוא אחיו הקטן של עידו, הוא לומד איתי באותה הכיתה, י"ב5.
דרכו הכרתי את עידו, כשהיינו בכיתה י"א5
זה היה בפעם שהוא זמין אותי לבוא אליו לסרט.
אני זוכרת שהיתלהבתי מהרעיון ומייד הסכמתי.
למחרת בערב הייתי אצלו, רואה איתו סרט.
באמצע הסרט בערך, עידו עבר בסלון (המקום בו ראינו את הסרט).
כך ראיתי אותו בפעם הראשונה, מהרגע הראשון שראיתי אותו לא הפסקתי לחשוב עליו.
בקשר לרן, הרגשתי שזה לא זה, ולכן החלטנו להישאר ידידים.
מאז אנחנו הידידים הכי טובים שיש, אנחנו מספרים הכל אחד לשנייה.
רן חייך אליי ואמר:"היי שרוני" וחיבק אותי "הוא בחדר שלו".
"אוקיי אני זזתי" אמרתי והתנתקתי מחיבוקו של רן.
הלכתי לכיוון החדר של עידו.
כשהגעתי לא האמנתי למה שראיתי.
"רציתי להפתיע אותו, אבל בסוף אני יוצאת המופתעת" חשבתי לעצמי בלב.....




