אופייי עצובב..
תמשיכייי..
וואי אני בוכהההההההההההההההההה 😢
וואי..זה עצוב..
יאללה בננות להתחיל לתקתק תגובות..
לילוש תמשיכי..
בובות שלייייייי..
כל כך בא לי לכתוב המשך..
אבל אני פשוט לא מרגישה טוב..
כואבת לי הבטןן😢
אז בעזרת ה'.. המשך יהיה רק מחר..
תודה על התגובות שלכן מתוקות..
מואההההההההה ענקיתתת
אוהבתתתת
לילווושש=]
עכשיו 7 בבוקר..אני קמתי בשש וחצי במיוחד לקרוא את הסיפור שלך!!!
את לאדעת כמה שאני מכורה לו..ועכשיו במיוחד עם מה שקורה לאושר..
יאוו אני מתה פה..מסכנההה=\
ואיך את מתארת דברים...זה מעביר בי צמרמורת!
אני רק רוצה שהיא תיצא מזה..למרות שזה סיפור..חח..גרם לי לבכות 😢
חחח=\..
תרגישי טוב בובה..
תכתבי המשך שאת יכולההה...[בבקשה מהררר]
ואת כותבת מדהיםם..פשוט מושלםם!!!
אוהבתותך מלאןןןןןןןן מאלןןןןןןןןןןןןןןןןן
גלי 😊
נ.ב
עם תגידי עוד פעם אחת שהפרק יצא מעפן אנ'לא יודעת מה אני יעשה לך..חחחח
הוא יצא מ**ו**ש**ל**ם**!
הרגשתי רטט והבטתי בפלא.. וזו הייתה הודעה מליאור..
ליאור-אני מתקשר אליך אלף פעם, איפה את?!
לא עניתי.. פחדתי..
ליאור-אושר מאמי אני מתחרפן מדאגה, בבקשה תתקשרי אלי כשאת קוראת את ההודעה..
נאנחתי אחורה... לא ידעתי מה לעשות.. עצמתי את עייני מנסה לחשוב...
אך כניראה שנירדמתי.................
הרגשתי יד חמימה מלטפת את שערי... התפנקתי עליה.. על אותה חמימות שהרגיעה אותי.. שגרמה לי לשלווה... עייני נפתחו ומול עייני גיליתי חיוך גדול ונקי...
אני-היי.. לחשתי עם קול ישנוני..
אבא-בוקר טוב... אמר וליטף את פניי... את רעבה?
אני-כן.. אמרתי והרגשתי את ריח הפיצה נכנס אל ראותי...
אמא-קחי.. הביאה לי משולש פיצה ואבא עזר לי להתרומם..
אני-אני רוצה לשירותים...
אבא-אוקיי... קמתי לאט..
אלירן-אושר.. יש לך פה תיק עם כלי רחצה והכל..
אני-אה תודה.. לקחתי את התיק והלכתי לשירותים... צסידרתי את שערי ואז שמתי לב שניתקו אותי מהאינפוזיה אבל המחט עדיין בתוך גופי.... אוו עלה על פניי מן כאב כזה..
ניזהרתי יותר עם ידי.. שטפתי את פניי וצחצחתי שיניים.. והשארתי את התיק שם.. וחזרתי אל המיטה..
אלירן-בתאבון.. אמר כשהתחלתי לאכול..
אני-תודה..
אבא-אז מה ילדונת.. הכל בסדר?
אני-אני מקווה..
אבא-גם אני.. יהיה רק טוב..
אני-הלוואי..
אמא-עוד שעה יש לך צילומים ובערב אבא יביא לך את המחשב הנייד לפה..
אני-בשביל מה?
אמא-כדי שלא יהיה לך משעמם.. חשבתי אולי תרצי להתכתב עם כולם..
אני-לא אני לא רוצה..
אבא-אושר את חייבת לספר לחברות שלך... ולליאור..
אני-דיי תעזבו אותי גם ככה קשה לי עם כל זה... התחננתי..
אמא+אבא-אוקיי.. ענו בכאב אך גם ללא בריירה..
----------------------------------
נשכבתי על המיטה מספר שניות לפני שהיא החלה לנוע.. להכנס אל אותה מן מערה שסורקת את כל גופי..
----------------------------------
אמא-זאת מעיין.. אמרה לי לאחר שהביטה על הפלאפון שלה שצלצל..
אני-תעני.. ותגידי שאני לא יכולה לדבר..
אמא-אוקיי... והיא ענתה..
אמא-הלו...
............
אמא-אממ אושר.. אושר לא יכולה לדבר..
...............
אמא-אממ כן.. היא בסדר.. קרה משהו?
.........
אמא-כן אני יודעת.. היא פשוט לא יכולה לענות..
...........
אמא-טוב אני אגיד לה...ביי.. וניתקה..
אני-נו..?
אמא-היא אמרה שכולם מתים מדאגה.. כי את לא עונה להם..
אני-טוב..
אמא-מה טוב?! נו אושרר..
אני-אמא דיי אוקיי? זו החלטה שלי וזו בעיה שלי.. תני לי לחיות את החיים הקצרים שנותרו לי כמו שאני רוצה..
אמא-אני לא מסכימה לך לדבר ככה..
אני-כבר אמרתי לך שאני רוצה לחיות את הזמן שנישאר לי איך שאני רוצה?!
אמא-החיים עוד לפנייך..
אני-על איזה חיים את מדברת?! אמא דיי צאי מזה.. תפסיקי להשלות את עצמך.. יש לי סרטן.. בראש.. גידול.. ואני עומד למות..
אמא-מה פתאום.. עוד לא יודעים אם זה ממאיר או לא..
אני-טוב אז מה את רוצה?! שינתחו אותי ואולי יפגעו לי בעצבים ואז אני ישאר נחה לכל החיים? כאילו ככה את רוצה שאני אחיה את החיים שלי? מרותקת לכיסא גלגלים..?!
אמא-מה קורה לךךך? זה מקרים נדירים שיוצאים מזה נחים.. וגם אם כן היום אפשר לטפל בהכל..
אני-ואם זה ממאיר?
אמא-אז... היא לא ידעה מה לענות..
אני-עזבי אל תעני.. פשוט כדאי באמת שתתחילו להבין שאני עומדת למות.. גם אם זה לא נפשית אז פיזית..
היא לא ענתה.. היא פשוט הלכה ויצאה מן החדר בלי להוסיף מילה..
כי היא ידעה שהיא לא באמת יכולה להציל אותי.. ואני פשוט ידעתי שככה אני מכאיבה לה.. או פשוט גורמת לצאת מן אותה בועה שהכל יהיה בסדר.. כי זה ממש לא ככה..
התעצבנתי.. עכשיו נישארתי אני.. והרטט שפתאום הופיע לי בפלאפון..
'מה עכשיו?!' התעצבנתי...
זה היה ליאור... 'לענות או לא לענות.. אני רוצה לענות... אוווף.. אני כל כך זקוקה לקול שלו עכשיו.. אני זקוקה לנשיקות שלו.. לכוח שלו.. אבל אסור. זה יהרוס הכל.. הוא פשוט יברח..'...
ככה המשכתי לחשוב.. במין פיצול אישיות שכזה..
הרטט נפסק וחזר על עצמו אחרי מספר שניות... שוב שמו התנוסס על הצג..
אני-הלו.. החלטתי לענות..
ליאור-אושר?! הכל בסדר?! מה את נורמאלית? למה את לא עונה ליייי? כמעט חטפתי התקף לב... את לא בסדררר.. אני מתחרפן מדאגה...
אני-ליאור.. עצרתי את שטף דבריו..
ליאור-אושרררר.. קרא מאוכזב..
אני-מצטערת.. אמרתי ברצון עז לבכות..
ליאור-איפה את?
אני-זה לא משנה עכשיו..
ליאור-מה יש לך?!
אני-גם זה לא משנה עכשיו..
ליאור-אושר תעני לי בכן ולא.. אוקיי? זה קשור לבדיקות של היום?
והייתה שתיקה מצידי.. התחלתי לבכות.. נשברתי.. התביישתי בעצמי שככה נשברתי... התאכזבתי מעצמי..
ליאור-אושר תעני לי בבקשה.. תגידי לי שזה לא משהו חמור..
והבכי רק המשיך..
ליאור-למה את בוכהההה? צעק כדי לקבל תשובה..
אני-ליאור אני מצטערת אני לא יכולה לדבר..
ליאור-לא את לא תנתקי לי.. איפה את? את בבית חולים?
אני-ליאור בבקשה אל תבוא..
ליאור-מזה אל תבוא? אני לא מאמין שבכלל חשבת להסתיר ממני שיש לך משהו.. אני בא עכשיו ביי.. אמר וניתק..
לא האמנתי.. עכשיו אני אצטרך להתמודד גם איתו.. עם הכאב הזה.. עם הסיפור המגעיל הזה.. עם עצמי..
לא רציתי.. לא רציתי להוריד עוד דמעות על סיפור שסיומו כבר נכתב... כי ידעתי מה מצפה לי..
לא רציתי להשבר.. רציתי להיות שלמה עם זה.. אבל הם לא נותנים לי.. הם הורגים אותו מבפנים..
הם מקשים עליי... שיתנו לי אויררררררר... שילכו.. שיעזבו אותי בשקט...
הם לא מבינים כלום.. הם מתנהגים כמו ילדים קטנים.. הם מכחישים משהו שנראה כל כך ברור..
וואי.. איך אני אגיד לו שזה סרטן ולא איזו סתם מגרנה.. איך אני אגיד לו שאולי כבר מחר על הבוקר אני אכנס לחדר ניתוח.. ורק ה' יודע איך אני אצא משם ואם בכלל...
איך אני אגיד לו שהוא יצטרך לקבל אותי קרחת.. חסרת כוח.. חיוורת.. תקועה בבית חולים..
טוב מי אמר שהוא בכלל יקבל אותי.. טוב אני מכונה להכל.. מה כבר יכול להכאיב לי עכשיו יותא מאשר שהמוות ניצב מולי במרחק של כמה מטרים..
מה זו פרדה לעומת מוות?! הרי מוות זה גם סוג של פרידה.. ואני כבר השלמתי עם זה.. להפרד מהכל..
מן העולם.. מהמפחה.. מהחברים... מהלימודים.. ומליאור..
התחלתי לרעוד מבין אותן דמעות שכבר הפכו להרגל של ממש מהיום בבוקר...
אך הוא נעצר.. נדם בשניה כשנשמע קולו.. נשמתי החסירה נשימה וליבי החסיר פעימה...
מפחד... הבטתי בו עם פנים רטובות מדמעות.. עם עיינים חיוורות.. שוכבת לי ככה על מיטה בבית חולים..
הוא העביר את ידו בין שערו השחור כמו תמיד שקורה משהו מפחיד... שהוא לא ידע למה לצפות..
הוא היה כל כך יפה.. אך האור שבעייניו נעלם.. ההילה שעטפה אותו כבתה לה...
הוא הביט בי כלא מאמין.. עיניו ננעצו בעייני... והוא התקרב אלי כאילו עייני מושכות אותו לכיווני..
ליאור-אושר.. אהובה שלי.. אמר נעמד מול מטתי עוטף את ידי ברכות ובחום...
אני-ליאור.. אמרתי משפילה את ראשי...
ליאור-מה קרה? שאל מרים את פני עם ידיו..
אני-חח אתה בטח כבר יודע לבד.. אמרתי..
ליאור-אני מצטער.. אמר משחרר את ידיו מפני משפיל את ראשו..
אני-זה בסדר..
ליאור-אבל אושר.. נכון שזה לא משנה כלום? לא נורא.. את לא היחידה בעולם שיש לה סרטן.. זה לא אומר שהכל חייב להפסק עכשיו.. אושר.. אמר מרים את עייניו לעייני.. זה לא אומר שאני אפסיק לאהוב אותך..
אני-אבל אתה יכול.. זה בסדר.. אמרתי נותנת לו אישור..
ליאור-אבל אני לא רוצה.. אני רוצה להשאר איתך.. להחזיק לך את היד לאורך כל זה.. אני אוהב אותך..
אמר בקול משכנע..
אני-אבל למה לך? למה אתה צריך את כל זה?! למה לבזבז את החיים שלך על החיים שלי בממילא עומדים להסתיים עוד מעט..
ליאור-את לא הולכת למות.. תפסיקי כבר.. כבר אמא שלך הסבירה לי שאת ממש קשה..
אני-אבל אי אפשר להתעלם מזה..
ליאור-לא אמרתי שתתעלמי.. פשוט אמרתי שזה לא חייב להיות ככה.. עוד לא אמרו לך שאת עומדת למות..
אני-טובב...
ליאור-אבל.. גם אם יקרה לך משהו..
אני-אם אני באמת אעמוד למות אתה מתכוון..
ליאור-אממ כן.. ואני מתפלל כל שניה מאז ששמעתי על זה שלא תלכי לי ככה.. אבל רק שתדעי.. שאני מתכוון להעביר איתך כל שניה ושניה עד אז.. אני אשאר איתך עד שהמוות יפריד בניינו..
אני-אבל ליאור.. אתה כולה בן 16 וחצי.. מה אתה מבין?! מה אתה יודע על החיים?! אתה לא יודע כלום..
תעזוב אותי.. תגיד לי שזה נגמר נו.. שתחרר אותי מכל זה.. מהפחד הזה.. מהדחייה שתגיע מצידך כשאני כבר לא אראה כמו עכשיו.. אתה לא צריך אותי על הראש שלך כעוד נטל.. תן לי להשתחרר מזה ולדעת שאתה חיי את חייך ואני אנסה להמשיך לחיות את חיי..
ליאור-את מכאיבה לי.. אמר לי בטון כואב ומכאיב בו זמנית..
אני-אני מצטערת.. פשוט אני מנסה לגרום לך להיות קצת יותר מציאותיים..
ליאור-אנחנו הכי מציאותיים שיש.. פשוט את.. את קובעת הכל מראש כמו תמיד.. אך הפעם קבעת לעצמך את המוות.. אושר את מבינה את אומרת לעצמך כל הזמן?! את נותנת לזה להרוס אותך ולגרום לך להאמין שאת עומדת למות עוד לפני שאת יודעת מה בדיוק יש לך..
אני-זה כולה סרטן..
ליאור-סרטן.. הוא חזר אחריי כאילו מנסה להבין מה באמת זה אומר..
אני-כן ליאור.. זה סרטן ואני שמחה שהבנת את זה..
ליאור-אני לא טיפשש.. תפסיקי לחשוב שאני ילד קטן.. טוב בקיצור.. אם תכניסי לעצמך לראש שאת עומדת למות אז את בסוף באמת תמותי.. חס וחלילה מלמל לעצמו.. ואני לא אתן לך לחשוב ככה.. את מבינה אותי?
אמר לוחץ את ידו על ידי.. תפסיקי להיות שלילית.. הרי את תמיד למדת אותי להסתכל על הצד החיובי שבכל נכון?! תני גם לי לגרום לך לראות הכל בצורה חיובית..
אני-איזה צד חיובי כבר יכול להיות בסרטן?!
ליאור-שאולי תנחצי אותו ותחיי כרגיל..
אני-אולי...
ליאור-טוב אני לא רוצה להמשיך לדבר על זה.. זה חסר טעם..
אני-באמת חסר טעם.. אמרתי והוא התיישב על הכיסא רגוז במיוחד.. שקוע בידיו שריקדו על רגליו לפי קצב מרגיז........................................
טוב פרק מורכב ועמוס במיוחד..
מקווה שאהבתם..
אז תגיבוווווווווווווו
אוהבתתתתת הכי הכי הכיייייייי
מואואואואההההה
לילווושש=]
אני תמיד קוראת את הסיפור אבל לא מגיבה,
אבל אני חייבת לציין שגידול לא חייב להיות רק גידול סרטני.
כי נגיד היה לאמא שלי גידול, ממש מזמן, וזה לא היה גידול סרטני.
והיום גם הרבה ניצלים מסרטן, אושר סתם יותר מידי פסימית.
יאוו איזה יפה... תמשיכי דחוף דחוף דחוףףף
הסיפור שלך מתחיל להיות ממש עצוב =[[[
ואני ממש אוהבת את ליאורי. .😊
עע..אין לי הרבה מה להגיד , קשה לי לקרוא על המחלה הזו .. אז אני רק אבקש המשך
(יש לי דודה שמתה מסרטן לפני חצי שנה😢)
אממאא איזה צמרמורוותתת..
המשךךךךךךךךךךךך
שבוע טוב
הכי עצובב ויפה בעולםם
המשךך
פייייייי..איזו עקשנית היא..עיצבנה אותייי 😠
שתיהיה חיובית יותרר..ושזה יסתיים כברררר 😢 😢
ושתספר לחבריםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!מסכניםם
פרק מעלף כמו תמיד!המשךךךךךךךךך!!!
לאבבב יווו ,גלייי 😊
אתר האהבה הישראלי