נעלי האולסטאר שלו

מהפרק הקודם

שוב אני בחדר ההלבשה, שחר ושני עוד לא הגיעו. ג'וב אומר שיש עיכוב בטיסה.
את ג'יימי וביגי כבר הספקתי לפגוש, וכעת שוב מלבישים אותי לעיצוב קולקציית בגדי ים.
בחדר שוררת הרגשה של שמחה ואושר.
אני ורועי משתובבים צוחקים ונהנים...
סוף-סוף מסיימים.



המשך

"את לבושה?"
"כן... מה אתה שואל בכלל? כאילו אם לא הייתי לבושה לא היית נכנס"
"מאיה? מאיפה זה? את לא זוכרת אותי?" שאל
"אני כן" צחקתי מבולבלת
"זוכרת אותנו בצרפת?" שאל
"כן" עניתי מחייכת
"שם נכנסתי אם לא היית לבושה?"
"לא"
"אז מה את רוצה?" שאל
"לא יודעת" עניתי ביובש...מה אני רוצה...
יכול להיות שבאמת שחכתי את רועי, רועי והסיפורים שלו.
אותו יום שישבשנו שנינו על החוף מדברים על האהבות שלנו.
דיברתי על שחר... רעש הגלים נשמע באוזניי וחזרתי לאותו חוף בצרפת.

~

רגליי היחפות הטביעו חותם בחול הלח והחם בכל פסיעה לאורך החוף הנטוש.
כשרגליי התעייפו מללכת התיישבתי על החול,מביטה בים של צרפת, צרפת, אחת מהמדינות המעטות ששוכנות לים התיכון, הים התיכון שרוחץ גם את האנשים בישראל ...
ובין האנשים שבישראל נמצא גם שחר, שחר שלי.
אגרופים התקמצו וסגרו על החול המוזהב, אולי כך אוכל לחוש את שחר? כשאני חשה את חול הים שנשטף ממגעו?
כל כך מתגעגעת אליו, לריח שלו, למבט שלו, למגע שלו, לשתיקה שלו.
הבטתי בים וראיתי אותנו, אותי ואת שחר.
בין הגלים הוא הרים אותי בזרועותיו כך שראשי היה מעל ראשו. צחקתי בקול, שמעתי עד לכאן את הצחוק שלי. הבטנו זמן מה זה בזה, הצחוק פסק והראשים נצמדו בטישטוש מסויים.
משהו כאב לי... בים הייתי מאושרת וצוחקת ופה על החוף הייתי עצובה ובודדה.
רציתי לצעוק לו.. להגיד לו שאני בעצם פה, ולא שם.
"רגוע פה" נשמע קול
הבטתי מעלה בדיוק כשרועי, הילד שכל כך הזכיר לי את שחר התיישב לידי.
"כן.." אמרתי והחזרתי את מבטי לים שפרוש עד מעבר לאופק.
"דואגים לך" אמר רועי
שתקתי.
"מה אתה מרגיש כשאתה מתנשק?" שאלתי עוד לא מתנתקת מהרעיון של שחר ומאיה שנמצאים שם בים.
"אני לא יודע" אמר "לא היו לי נשיקות מאהבה, לכן אני לא יכול להגיד לך"
"אבל התנשקת?" שאלתי
"כן" ענה רועי
"ומה הרגשת בנשיקות שהן לא מאהבה?" שאלתי
"רטוב" ענה רועי
חייכתי והשפלתי עיניי
"אתה מיוחד" אמרתי והבטתי בו
"למה?" שאל
"כי אתה אומר ועושה דברים מיוחדים. לא כל יום אני אפגוש בנאדם שמדבר או מתנהג כמוך" הסברתי
"תודה" אמר רועי בחיוך וחזר להביט בים כמוני.
"ומה את מרגישה?" שאל
חשבתי רגעים מספר, מעולם לא הקדשתי לרגע הנשיקה מחשבה.
"חלל" עניתי לבסוף
"למה את מתכוונת?" שאל
"אני מרגישה שאני לא קיימת, שאני מרחפת... כמו בחלל" עניתי
"את מיוחדת" חייך רועי
"תגיד," אמרתי "אתה חושב שאם אני אצעק שחר ישמע אותי?"
"שחר?" שאל "אני חושש שלא" אמר "אבל אני בטוח שאם תכיני לו בקבוק עם מכתב הוא יקבל אותו"
אמר וחייך
"חושב?" שאלתי מביטה בו
"בטוח" אמר רועי וחיפש סביב
"הנה," אמר וקם בזריזות מנער את בגדיו- "בקבוק" הכריז והרים את הבקבוק הירוק שהיה חפור בחול הזוהר.
"אבל אין לי דף ועט" אמרתי בעצב
"את יכולה ללחוש לבקבוק את מה שאת רוצה ששחר יקרא," אמר "ובמקום לקרוא הוא ישמע את הקול שלך" הוסיף.
צחקתי
"חושב?" שאלתי
"בטוח" ענה רועי והתיישב שוב ליידי.
הצמדתי את שפתיי לבקבוק, לקח לי זמן עד שלחשתי לו את מה שרציתי ללחוש ובסוף שלחתי נשיקה.
"זהו?" שאל רועי כשניתקתי את שפתיי מהפייה.
"כה" עניתי
"עכשיו הבעיה היא פקק" אמר רועי "אם לא נחסה הכל יברח" וקם שוב לחיפושים.
פקקנו את הבקבוק בפקק תואם וזרקנו אל הים הגדול והרועש.
"מחרתיים את רואה אותו" רועי הזכיר כדי לעודד אותי
"כן.." אמרתי וחיבקתי את רועי
"מאיה?" נשמעה צעקה מרחוק, סובבתי את ראשי וראיתי דמות
"בואו" האיצה בנו הדמות
חייכתי אל רועי ויד ביד וברגליים יחפות פסענו בחזרה אל עץ הדקל ואל הצוות כשכל פסיעה משאירה חותם בחול החם.

~

"five minets!" העיר אותי מהזכרונות המפיק כשהצביע מולי בחמש אצבעות.
רעש הגלים פסק ברגע והחיוך שהתפשט על פניי מאותו זיכרון נשאר
פניתי לחפש את רועי בעיניים.
הנה הוא, צוחק.
חייכתי
ואז הופיע לי עוד זיכרון...
עוד על החוף של צרפת... רועי מדבר על האהבה שלו, על האהבה האמיתי שלו.
שוב חזר רעש הגלים לאוזניי ומילא אותי. הייתי שם... שוב...

~

בטירוף" אמרתי מביטה לשמיים ופורשת את שתי ידי לצדדים.
"שמח" אמר רועי ונשכב לידי על החול.
צחקתי, גם הוא צחק.
"מה קרה?" שאל מצחקק
"אתה מצחיק" אמרתי וסובבתי ראשי כדי להביט בו וחייכתי.
"מאושר שאת צוחקת" אמר מחייך גם הוא.
"תגיד.." אמרתי, החיוך נעלם ומבטי שב להביט בשמיים הצרפתיים,
"איך אתה יודע להתנהג ככה עם בנות?" שאלתי
"לא מבין מה זה ככה" אמר
"ככה.. להצחיק אותן, לגעת בהן במקומות הנכונים... להיות כל כך שרמנטי ורומנטי"
"בית-ספר" ענה רועי את התשובה שחוזרת על עצמה.
"כן, אבל עדיין... הייתה לך מישהי?" שאלתי ושבתי להביט בו.
"כן" אמר וכעת מבטו שלו עבר להביט בשמיים הצרפתיים.
"ו.. זאת הייתה אהבה אמיתית?" שאלתי באיטיות מביטה בפרופיל שלו
"לא היה לנו הרבה זמן להיות ביחד, ככה שאני לא יודע לענות לך. אבל כן, אהבתי אותה מאוד" אמר
"למה לא היה לכם הרבה זמן ביחד?" שאלתי לא מבינה
"היא הייתה חולת סרטן" אמר
"הייתה... אז היא הבריאה?" שאלתי
אבל רועי שתק
"מצטערת" אמרתי ואחזתי בידו. "סליחה" אמרתי וגוש כאב הצטבר לי בגרון. לא חשבתי על האפשרות הזו.
"את לא צריכה" אמר בשקט ופניו חזרו להביט בשלי.
"עדיין, סליחה..." לחשתי ורועי חייך חיוך קטן ומסכן.
"אני אוהבת אותך" אמרתי לו "אתה מהמם"
אבל שוב רועי שתק את אותה שתיקה.
"גם את מהממת" אמר לפתע בלחש "תרגישי" אמר בשקט והוביל את ידי אל ליבו
ידי עטפה את בית החזה החשוף שלו, הרגשתי את דפיקות ליבו דופקות בקצב שונה משלי.
"מרגישה?" שאל
"כן" עניתי
"זה כשאני פוגש אדם מיוחד" הסביר ואני חייכתי.
"טוב לי כשאני לידך" אמר,
אבל כעת הגיע תורי לשתוק.
"אני עדיין לא מבינה" אמרתי,
"מה?" שאל
"אתה רואה יום-יום דוגמניות מדהימות אבל אף אחת לא מוצאת חן בעיניך, לעומת זאת חולת סרטן לקחה את ליבך. איך?" שאלתי
"כי היא ידעה לחיות" הסביר
"איפה פגשת אותה?" שאלתי לאחר זמן מה של שתיקה בינינו.
"מסיבה" אמר וחזר להביט בשמיים כשחיוך קטן נפרש על פניו.
חייכתי גם אני וחיכיתי שיספר.
"הלכתי עם חברים וידידות מהבית-ספר, אבל לא היה מעניין, מלכתחילה לא רציתי ללכת לשם. ידעתי שזו תהיה מסיבה ככל המסיבות שהייתי בהן והייתי בתקופה מדכאת."
"אז להפך, מסיבה הייתה עוזרת לך" אמרתי
"הבנתי את זה רק לאחר המסיבה" אמר וחייך אליי חיוך מהסס
"ישבתי בבר ושתיתי עם ידידה, עד שהסתובבתי כדי להביט ברחבה כי היה שיר סלואו. אני זוכר הכל בדיוק, כאילו היה אתמול" אמר וחיוכו התעצם. "האורות התעמעמו והיו כחולים סגולים ולבנים ובאמצע הרחבה בין כל הזוגות רקדה נערה," הוא חייך באושר, כך גם אני חייכתי.
"לנערה הזו היה שיער ארוך חום וגולש שנע בקלילות בכל תנועה שלה. תנועותייה היו קסומות. מיד שראיתי אותה השתתקתי ורק התעמקתי באותה אחת. היא רקדה כאילו אין מחר, וזה כל-כך נכון.
לא השיער ולא העיניים או הגוף שלה אלה שהטריפו אותי אלייה, אלא עצם זה שזה היה שיר סלואו וזהו שיר המיועד לזוגות...היא, רקדה לבד בין כולם.
ו..נמשכתי אלייה, זה היה חלום" אמר, "בלי ששמתי לב רקדנו ביחד לאותו השיר שהתנגן.
כלל לא נגענו אחד בשני, עד שבאחד הסיבובים שקיפצה באושר שיערה נגע בי, הוא היה כל כך רך, כל כך נעים... היא אפילו לחשה לי שהיא רצתה שאני אבוא, שאני היחיד שעניין אותה באותו לילה במסיבה -
ואני נשבע לך... הרגשתי שאני חי פנטזיה. הערצתי אותה כמו שלא הערצתי אף אדם בחיי. העולם נעלם ויחד איתו הזמן... הרגשתי שזה רק אני והיא, שאני חי ונושם רק בשבילה ורק בזכותה.
אז אם שאלת אם זו הייתה אהבה אמיתית, באותו הרגע אני בטוח שהרגשתי את התשובה כן.
באמת אין דרך לתאר מה הרגשתי אז כשרקדתי איתה, כל כך קשה למצוא לזה מילים כשזה בכלל לא שווה אותן."
"ומה קרה אז?" שאלתי מוקסמת
"כשהתעייפנו הלכנו ודיברנו באחת הפינות.. אז היא סיפרה לי על הסרטן שלה, ושהיא גילתה את זה ביום שלפני המסיבה, זה גרם לי אפילו להעריץ אותה יותר. החלפנו טלפונים.. דיברנו נפגשנו.. לא היה יום שלא חשבתי עלייה.
אחרי שבוע וחצי עם שיחות כל-כך עמוקות איתה, שהן בעצם הביאו אותי למה שאני... והן שינו אותי כל כך ואת דרך החיים שלי עד שלא היית מכירה אותי" אמר בחיוך ובמהירות ולפתע פסק, "היא נפטרה"
"שבוע וחצי?" שאלתי בלחש
רועי רק הינהן.
"ומה קרה לך אחר כך?" שאלתי
"התחלתי לחיות באמת" ענה בחיוך קטן והביט בי.
"אני גם מעריצה אותך" אמרתי בפתאומיות והתקרבלתי אצלו כשגופו נוגע בגופי על החול.
ידיו טיילו על כתפיי שיערי וגבי בעדינות מדגדגת, ושמעתי את נשימותיו שנתנו לי ביטחון כמו אצל שחר.
"מאיה בוגדת בשחר?! חחחחחחח טחונים!" קרא קול בקרירות.
התנתקתי מגופו של רועי והבטתי מעלה, זה היה אוהד.
"מציק" קראתי אליו
"מציקה אחותך!" צחק עליי אוהד וברח
שתקתי, לשאול את רועי מה הקטע של אוהד לא היה במקום ורק חזרתי להתקרבל אצלו בנעימות.
על כמה שאומרים שאחת מן הסיבות שהבנות בוחרות את הבנים המבוגרים מהן בכמה שנים אני רואה כמה בוגר רועי ביחס לבנים בגילינו. הרי אני והוא באותו הגיל והוא אפילו בוגר יותר משחר.
"בת כמה היא הייתה כשהכרת אותה?" שאלתי אותו בפתאומיות.
"בת 17" אמר
הכי לא צפוי. עוד עובדה לבגרותו של רועי, בנות מבוגרות ממנו בוחרות לבלות איתו את סוף חייהן ; מדהים.

~

צחקתי, מיד חנקתי את הצחוק
מי המטורפת שתצחק סתם כך לבדה
"מאיה? מאיה?" נשמע קול, הרמתי מבטי ורועי הביט בי מלמעלה
"רועי" חייכתי
"מה קרה לך?" שאל מחייך
"מה קרה לי?" שאלתי לא מבינה
"צחקת, מה קרה?"
"כלום...כלום" עניתי מחייכת
"טוב, יש שלוש דקות מאמי... רוצה לשתות? אני הולך להביא לי.."
"מים" עניתי ורועי התרחק
הבטתי בריצפה, לפתע היא החלה לנוע מהר יותר ומהר יותר...
רוח קרה נשבה...

~

אוויר קר היכה בשנינו והחלנו לרוץ מהר יותר
"לאן?" שאלתי מתפקעת מצחוק כשרגליי כבר לא יכלו עוד.
עמדנו במקום ריק, ריק ממכוניות וריק מאדם, חנויות שזגוגתיהן מנופצות היו בשולי הכביש השקט
ובניינים נטושים הקיפו אותנו
"לכאן" אמר מתנשף נשען על ברכיו ומביט בי בחיוך
צחקתי
הוא צחק
הכל היה כל כך מצחיק
"תראי את הכוכבים" אמר מביט מעלה
חייכתי והסתובבתי מניפה את ידיי לצדדים מביטה בכוכבים המנצנצים
רועי צחק ונשכב על הכביש השחור
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו מורידה את מבטי מהשמיים הזוהרים צוחקת בקול
"נהנה" אמר ופרס את שתי ידיו לצדדים
"אתה תידרס" אמרתי צועדת בזיגזגים כדי להביט מעליו
"ריק פה" אמר מביט בי
"אני גם אהנה כמוך?" שאלתי סוקרת את צדדי הכביש כדי לראות שבאמת אף מכונית לא עוברת
"אם לא תנסי לא תדעי" אמר נושם עמוקות והחזיר את מבטו אל השמיים הנוצצים
נשכבתי גם אני בעדינות על הכביש השחור וציחקקתי
"מה קרה?" שאל מצחקק גם הוא
"מצחיק לי..." אמרתי "באמת יפה" אמרתי סוקרת את השמיים
"כמוך" אמר וסובב ראשו כדי להביט בי
הבטתי בו, החיוך שעל פניו נעלם ועיניו ברקו מאור הפנסים שברחוב
צחקתי
"מה?" שאל נדבק מהציחקוקים שלי
"כלום.. כלום! חחחחח הכל כל כך מצחיק" אמרתי ואט אט החיוך נעלם והמחשבה שהוא אמר את זה בכנות עברה בי.
"אני מתגעגעת" אמרתי מחזירה את מבטי לשמיים "אני מתגעגעת לשחר" אמרתי והבטתי שוב ברועי
"אני מתגעגעת לשיחות שלנו, לצחוק שלו לליטופים שלו...לעיניים שלו" אמרתי נושמת בכבדות
"אני כל כך מתגעגעת אליו, ו...בכלל לא הייתה לי הזדמנות להיפרד ממנו" אמרתי וגוש של כאב הציק לי בגרון
"למה?" שאל רועי לאחר שתיקה ממושכת
"מחר אני בת 16" אמרתי
רועי שתק
"וכבר חצי שנה אני רוצה להיות איתו.. אבל הוא לא מסכים ואני לא יודעת למה" אמרתי והגוש הכאיב עוד יותר
"לפני שנסעתי הוא תיכנן לנו ערב ביחד, אבל משהו קרה..ושנינו ישבנו בחדר שלו ודיברנו.
הוא תיכנן לתת לי את הטבעת הזאת.." אמרתי והראיתי לו את הטבעת החרוטה בחיוך
"הוא.. הוא השביע אותי לחייך בכל הימים" אמרתי מחייכת לשמיים
"ואני אמרתי לו שוב בעניין ה..אתה יודע..ושאחרי שאני חוזרת אני רוצה להיות איתו... אבל הוא שתק ואמר שאני צריכה לקום מוקדם למחרת, ושתבין...שחר הוא לא כזה שהבעיה שלו להיפגש איתי זאת השעה שצריך להתעורר בבוקר" אמרתי במהירות
"ואז.. פשוט הלכתי משם.. לא יודעת למה" אמרתי והבטתי בו
"הוא פוחד עלייך" אמר רועי אחרי זמן מה של מבטים
"זה גם מה שהוא אמר" לחשתי
"את עדינה..הוא צודק" אמר. "בואי" לחש ושלח את זרועותיו אליי
התקרבתי והתכרבלתי בין שתי ידיו עוצמת את עיניי.
"אתה כל כך מזכיר לי אותו" לחשתי והרמתי את ראשי להביט בו
אבל פתאום נשמעה צפירת מכונית
"קומי!" צעק רועי שתפס בשתי ידיי והקים אותי במהירות.
המכונית עברה בהבזק ואנחנו התפקענו מחבקים זה את זה...

~

"מאיה! בואי! מתחילים!" קראה לי שירה, החדר כבר היה ריק...
רק אני ישובה על הספה הלבנה בחלוק הלבן נשארתי.
באמת שחכתי את רועי... כמה מיוחד הוא. איך שחכתי את הרגעים הכי יפים שלי איתו?
אני נזכרת בהם ואני אוכלת סרטים.
חייכתי ובמקביל עברתי על החרוט בטבעת משחר.
"מאיה?!"
"אני באה!" אמרתי קמה בתנופה מן הספה ורצה בקלילות אל הדלת ומשם אל הוילון הכחול
רעש מתכת נשמע, אך לא שמתי לב
הטבעת החרוטה שקיבלתי משחר נפלה והתגלגלה בשלמות על הריצפה הקרה.
"פססס! רועי" לחשתי לו
הוא הסתובב והביט בי
"אני אוהבת אותך כל כך" לחשתי לו
רועי חייך ויצא אל המסלול.








אווווווווווווהתבתבת((:
נחחחחחחחשו מה.?
אתמווווול ההיתי בקקניון עםם חבררה.
מעעניין הא?
עעד שראאיתי ערסס אבבל מזה עערס ((מהחמודים יעעענו, כה?))
עם נעלי אולסטאר מושלמות 😁
פלעפעלפעלעפלעפעלעפלעפעלפעלפעלע
אותה שנייה הרגשתי כאילו אני מכירה תבנאאאאדם
חפפפרתי לככם.?
בקטנה(: אני אוהבת.

יאאאאאאאאאאאאאא ערס עם אולסטר?!?!?!...
הוא היה יפה?...=]..

מה זה הקצר הזה? שלושתרבה מהפרק זה זכרונות😢
אבל מושלםםם
המשך

עעערס
בדיוק יצא מהמיטה כפרה עליוווווו

וכה, מה אני אעשה /: היה חשוב להראות את הזכרונות האלה שוב.. ואאם הייתי מוסיפה עוד כתוווב זה כבר היה יותר מידי לקרואווא..

......מ......
......ו......
......ש......
......ל......
......ם.....





😊 מחר יומולדת תמריריי@#% 😊

יההההההההי שירררררריי
מה אאאת עוווושה מחחר . ?

תממררר..

אאין ליי כ"כ ממהה להגייד אאבבלל באמתת שפרקק מווששלםם!!

ופושפושית.. יש לך הפרעות! חח.... בלי להעליבב.. חחח... כברר חשבבתתיי יישש הרבה המשך.... והיה הרבה המשכים.."המשךךךך!!!" שלךך! חחח...


מחחרר מז"טט עללל הכפפרייי!!!

ושירריי..(אם זו שיר שגמ'ני מכירר...) מז"ט גם לךך!!

חח...

2 מלאכיות נולדו באותו יום..

מי אמר שלא קורים ניסיםם?!!?

חח אוש אוש זאת אניי.. איזה בוביי אתה תודהה.😊!@#@#

ממ לא דעתת החברות באות הביתה לעשותת שמח וזהה...(: (:


ונווו כבר אני מתה להמשךךך מה את עסוקה בתגובותת תכתבתי תסיפור.. ;] 😉


אוהבתת מממ...
ככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
ועוד מלא.😊

אין בעעדד ממה שירייקק!!=]]

תבוואאיי קצתתת תבקרריי י'מעאאפפנה! חחח..


מז"ט!

חחחח לא סגור אבל בפורים אני באאאההה.. 😊 : )

אה כאיל וזה בתנאי שאני יסים את כל השיעורים והעבודות ליפני.. :\ חחח איך רואים שזה תנאי של אמא :\

האא הטבעת!! 😮
פרק מושלםםם...מהמםםם..אני אוהבת פרקים עם זכרונות כאלה חיחיחי..
אבל הטבעת..בעעע זה סימן רע נכון? !!!? כןן ...אמאלהה חחח!
טוב חפררררתי אבל רצחח חפרתיי...
וערס עם נעלי אולסטר..נשמע מצחיק! חחחחח..
אוהפפפפפתת את הסיפור ואותך 😛
ייאלה צ'אווו צ'אוו..:]]]

QUOTE (בוטנית @ 27/02/2006) חחחח לא סגור אבל בפורים אני באאאההה.. 😊 : )

אה כאיל וזה בתנאי שאני יסים את כל השיעורים והעבודות ליפני.. :\ חחח איך רואים שזה תנאי של אמא :\
טוובבב....חח..


שוננאא ת'תנאיםם של האימהותת!!

😛

וואי הטבעתתתת!!!

מווושלםםם בובייי..המשךךך..

המשךך

המשךך דחוף..

המשך דחוףף מושלםם