מיכל באה אליי היום,אני אוהבת שהיא באה תמיד כיף לי איתה.היא החברה הכי טובה שלי.
היום היא באה להתייעץ איתי מה לקנות לחבר שלה לכבוד חודש שלהם ביחד,היא סיפרה לי עליו כל כך הרבה.היא אוהבת אותו ולפי מה שהיא מספרת גם הוא אוהב אותה.זה מוזר שעדיין לא ראיתי אותו.כבר חודש הם ביחד והוא החבר של החברה הכי טובה שלי אבל הוא תמיד מתעקש להיפגש איתה לבד, מיכל הבטיחה לי שאני יראה אותו ביום שבת הקרוב היא אמרה שחשוב לה שאני והוא נתידד כי אנחנו אנשים חשובים בחייה היא גם רצתה שאני יראה במו עיניי איזה חמוד הוא אלייה ומתחשב ועד כמה הוא אוהב אותה,מיד הסכמתי.ברור שמאז ומתמיד הייתי סקרנית .
אמרתי לה "מיכלי לדעתי לקנות זה כבר חרוש אולי תכיני לו בעצמך משו?"
היא התלהבה מהרעיון "ברור איך לא חשבתי על זה...השאלה מה.."
הייתי מופתעת מהשאלה כי הרי שנינו יודעות שהיא מציירת מדהים
יש לה מן כישרון כזה שאין לאף אחד אחר שפגשתי עניתי לה מיד בלי לחשוב פעמיים "תציירי לו תמונה" היא קיבלה את הרעיון בשמחה.
אני אוהבת לעזור לה...
הצעתי לה אפילו שתצייר בבית שלי כי יש לי את כל החומרים היא הסכימה ברצון. פניתי לצד השני של החדר לכיוון הארון עם המכחולים הצבעים וכו' בנתיים מיכלי חיטטה לי במגירות כמו שהיא תמיד עושה...לא יודעת למה,אבל לא מפריע לי. פתאום שמעתי אותה
"מורן,מורן מה זה?"
מיד הסתובבתי להיסתכל היא החזיקה בידה תליון,מן שרשרת קטנה של חצי לב לא כמו שכולם מכירים זה היה עשוי מכסף אמיתי,משו מיוחד כזה.
"יש משו שאת רוצה לספר לי ?" שאלה בסקרנות.
"לא ממש " עניתי,ופני עטו נימה רצינית פתאום.
"מורן אנחנו מספרות הכל אחת לשנייה מה לא?" נראה לי שהיא נעלבה.
"כן...אבל זה...זה...אני לא רוצה להיזכר". עניתי תוך כדי מבט לריצפה.
"עד כדי כך?" היא הייתה מופתעת..
"אני מוכנה לספר לך בקיצור בלי להיכנס לפרטים בסדר?אולי אח"כ.." אמרתי.
"אין בעיה תספרי כבר" היא האיצה בי.
"לפני כשנתיים שהייתי בת 14 הייתה לי אהבה מאד חזקה אם איזה מישו ממש אהבתי אותו והייתי קשורה אליו הוא נשבע לי שתמיד נהיה ביחד וכהוכחה הוא נתן לי את התיליון הזה" דמעה זלגה מעיניי ניסיתי להסתיר אותה אבל היא ראתה.
"מורן,לא אל תבכי..בבקשה..לא חשבתי שזה כל כך משפיע עלייך אני לא ילחץ עלייך תספרי לי בהזדמנות אחרת" היא אמרה בנימת עידוד.
"תודה.." עניתי.ידעתי שהיא תבין היא תמיד מבינה.
"מורני מיכל הכנתי לכם משו קר לשתות בסלון .." נשמע קולה של אמא פתאום..
מיכל פנתה לסלון.
אחזתי בתיליון הזה ממש חזק,והכל חזר אליי כל מה שרציתי לשכוח.
השלחתי אותו בחזרה למגירה והתקדמתי לכיוון הסלון.
למיכל צילצל הפלאפון היא ענתה דיברה כמה דק' ופנתה אליי.
"הצלחתי לשכנע אותו!מורני!! יאללה בואי תלבשי מהר..את הולכת לראות את אהובי קדימה מהר אין זמן הוא מחכה לנו למטה!" הודיעה בהתרגשות.
שכחתי לרגע מכל הסיפור שהיה בחדר.מיכל שכחה שהיא התכוונה לצייר אצלי,שנינו התרגשנו רצתי התלבשתי מהר ירדנו למטה...
היא רצה אליו נתנה לו נשיקה ארוכה,לא ראיתי את פניו.הם היו כל כך חמודים יחד. הנשיקה הפסיקה,הוא הסתובב אליי אמר שלום כל הגוף שלי רעד..זה הוא....זה הוא....התעלפתי.
נסטיוש כוסית שלי זה מהמם!!!
ואל תגידי שלא יצא משהו כי את תקבלי מכות...
שימי המשך בובה..
אוהפת אותך!! מואהההה
יואווווו נסטוששש אחות מושלמת צ'לי מה המצב בובה???
חיחיחי אז נירשמת בסוף לאתר מה? 😛 ברוכה הבאה יפתי והתמכרות נעימה 😉 חעחעחע
וואייי וכבר סיפור?? מאמי מושלםםם בטח החבר של מיכלי זה ההוא נו הזה שלך מהעבר שנתן לך ת'תליון חחח עד שאני מסבירה משו.. חיחי מאמי תמשיכייי דחוףףףף
וואי ........
איזה יפה !!! 😁
את חייבת להמשיך היום ..... 😊
אני במתח ..... !
לוב ==> נדיוששששששש ........... ! 😊
ווואיי איזה התחלה יפה..
תמישיכי מאמי..
😊
המשך....תגידו ת'אמת אם זה יפה..
*******************************************
פקחתי עיניים מצאתי את עצמי יושבת בסלון.מיכל הושיטה לעברי כוס מיים .
"מורן מה קרה לך?את בסדר?"שאלה בדאגה.
"אני...חושבת שכן איפה החבר שלך?"פחדתי מהתשובה.
"הלך לשירותים,אה ואמא שלך אמרה לי להודיע לך שהיא תחזור מאוחר
טוב מורן תשתי את המיים.."אמרה.
שתיתי.ידעתי שהיא לא תעזוב אותי עד שאני ישתה. אמא'לה מה הוא עושה בבית שלי?מי נתן לו רשות בכלל?אחרי כל מה שהוא עשה...
"מיכל מה קרה פה?" שאלתי.
"יצאנו למטה לפגוש את שחר ופתאום התעלפת הדאגת אותנו כהוגן אז שחר התנדב להרים אותך את כל ה4 קומות עד הבית שלך..נכון שהוא חמוד?אמרתי לך...טוב ואז..פקחת עיניים.."היא דיברה מהר.
הרים אותי?הוא נגע בי?אני שונאת אותו.כל כך שונאת אותו.
לפתע ראיתי את הדמות שלו מתקרבת אלי הוא הסתכל עלי במבט ערמומי כזה..מבט ציני. הוא זיהה אותי...
לא רציתי שמיכל תדע שאני מכירה אותו לכן התחלתי בלעשות הצגה..
"אז אתה שחר נכון?שמעתי עלייך כל הרבה..מיכל סיפרה לי המון" אמרתי בקול הכי חביב שיכולתי באותו רגע.הוא שיתף פעולה:
"ואת בטח מורן..מיכל סיפרה עלייך..."ענה כאילו לא מכיר אותי.
"טוב תכירו בינכם אני הלכתי שנייה לחדר של מורן יש לי שם משו להתעסק בו...תהנו לכם" היא קרצה לי.הבנתי שהיא עושה את ההפתעה בשבילו.
הוא התיישב לידי.
"אז מורן...אני מקווה שנוכל לשכוח כל מה שהיה ונתחיל מחדש?לפחות בשביל מיכל".
שנאתי אותו כל כך באותו רגע.איך הוא מעז? איך אני ישכח כל מה שהוא עשה?הנמחתי את הקול שמיכל לא תשמע ואמרתי:
"תקשיב לי מנוול אני לא שכחתי כלום,לא שכחתי ולא סלחתי אם לא אתה ליאור היה פה עכשיו איתי,ואם אתה רק תפגע טיפה במיכל אני יגרום לך לשלם על הכל" הדגשתי כל מילה ומילה,היה חשוב לי שהוא יבין.
הוא קם במהירות מהספה שהוא ישב עליה הסתכל עליי ואמר:
"שנינו יודעים טוב מאד שאת לא יכולה לעשות כלום,בטח שלא לספר מה שהיה עם ליאורי שלך...ותזהרי כי אם את פותחת את הפה אני יגרום לך לסגור אותו..ומי כמוך יודעת שאני מסוגל,אני מציע לך להיות בשקט ולא לעלות לי על הפיוז אחרת...טוב אחרת את יודעת מה יהיה" .
מיכל יצאה מהחדר כולה מרוחה בכל מני צבעי גועש "מורן איפה הצבע הכסוף?" שאלה אותי.
"במגירה השמאלית מתחת למיטה" עניתי כאילו כלום לא קרה ובתוכי רעדתי.
"תודה מורן...אני רואה שאתם מסתדרים לא רע..טוב אני ממשיכה פה בעבודה שלי..."
לא רציתי להשאר איתו לבד,הוא הפחיד אותי.
"מיכל.....בואי שבי קצת נדבר שלושתינו ואז תחזרי לעבודה שלך.."
הצעתי.
הוא הבין שאני לא רוצה שהוא ישאר איתי.
"מיכלי מושלמת שלי אני חייב ללכת...ניפגש בשבת. מורן אני מצפה גם לראות אותך להיתראות היה נעים להכיר נמשיך את ההכרות אח"כ". הוא הדביק למיכל נשיקה ארוכה...עשה לי מין ביי עם היד והלך.
לא אני לא יוכל לרואת אותו שוב.
אבל איך אני יספר למיכל מה קרה..אני חייבת.הוא מסוכן.הוא יפגע בה.
"מיכלוש...תקשיבי.." ניסיתי להתחיל בסיפור.
"נכון שהוא מהמם?ראיתי שהסתדרתם ביחד כל כך יפה..אויי איך אני מאושרת אין לך מושג 2 האנשים הכי חשובים לי בעולם מסתדרים..העולם כזה יפה!אני כל כך שמחה!" היא אמרה וניצוץ היה לה בעיניים,ניצוץ שפעם היה לי....ניצוץ של אהבה.
"רצית להגיד משו?"הוסיפה.
"לא משנה.." לא יכולתי להרוס לה את האושר.
נצטרך לראות אותו גם בשבת נקווה שהפעם בלי התעלפויות...הפעם אני יספר לה היא חייבת לדעת.
מיכל סיימה את הציור שיצאה מהמם כרגיל והלכה הבייתה נפרדתי ממנה והלכתי לחדר.
פתאום צלצל לי הפלאפון ,עניתי.
"מי זה?" שאלתי.
"אני מקווה שלא תעשי שום שטויות שאת עלולה להתחרט עליהם אח"כ" ,זה היה הקול שלו.ניסיתי לשמור על קור רוח.
"איך יש לך את המספר שלי?" שאלתי.
אני מכניסה את עצמי לאט לאט שוב לאותו סיוט.
מוח בלי מוח... זה מושלםםםם
את חייבת למשיך דחוףףףףף
מתה עלייך נשמתי מו7אההההההה
וואי ........
איזה מדהים .......
מזה אהבתי ! 😁
אז תמשיכי מאמי !! 😂
נדיוששששששש .......... !
וואי מאמי תמשיכי זה מהמםםםםםם
אני במתח תמשיכיייייי אוהבותך מואה 😊
מדהים מאמייי יש לך כתיבה מוכשרת!!!
ה~מ~ש~ך
ניראה סיפור יפהההה
שימי המשךךך נשמה
מוואה ענקיתתת 😛
וואיי נסטו'ש חיים שלי יש לך טונות של כישרוןןןן
כפרע עלייך הסיפור מ=ה=מ=ם את חייבת להמשיך אותו ודחוףףףף
איזה מהמםםםםם!!!
המשךךךך!!!1
