דפיקה בדלת.הלכתי לפתוח...פתחתי את הדלת שהייתה נעולה.
"מה?את עדיין בפיג'מה?גבירתי הצעירה רוצי מיד לחדר להתלבש מה זה אמור להיות?שחר מגיע עוד מאט לאסוף אותנו....ו....."היא לא סיימה את המשפט.
"מיכל אני לא הולכת.ואני מציעה גם לך לא ללכת." אמרתי בקול רציני.
"יופי מצחיק מאד מורן ,מה זה לא ללכת?קדימה סיימתי את הציור והכל מוכן אז יאללה בלי שטויות תתלבשי וזהו..אני לא מבינה מה הבעיות שלך..
אה נכון אופס מורני לא חשבתי על זה את בטח מרגישה גלגל שלישי או משו בואי אני אתקשר לתומר הוא דלוק עלייך כבר ממזמן הוא בטח יסכים לצאת איתך איתי ועם שחר......" היא הוציאה את הפלאפון מהתיק שלה.
"זה לא העניין!מיכל שבי ותקשיבי" לקחתי לה את הפלאפון מהיד.
"טוב אבל מהר אין זמן" היא התיישבה בכורסא רגל על רגל כולה לחוצה שתאחר.
"מיכל ...זוכרת מתי שבאת אליי להתייעץ מה לקנות לשחר?"הזכרתי לה.
"ברור...את והרעיונות הגאוניים שלך..."אמרה בחיוך.
"זה לא מה שחשוב, זוכרת גם מצאת את התיליון ההוא ולא רציתי לספר לך את כל הסיפור.." התיישבתי גם אני כי כבר לא יכולתי לעמוד.
"כן...." היא ענתה לי וחיכתה להמשך..
"אז עכשיו אני מוכנה לספר לך בדיוק מה היה" אמרתי.
"תמיד את מוצאת את הזמן הנכון לספר דברים נו מורן אנחנו מאחרות..." היא התקוממה כאילו כבר נגמרה השיחה,עיצבן אותי היחס שלה למשו כל כך חשוב בשבילי.כבר לא היה לי סבלנות.
"שבי פה" הושבתי אותה עם היד. "ותקשיבי עד הסוף זה יותר חשוב מהעבריין שאיתו את מסתובבת פשוט שבי ותקשיבי זה לטובתך" ראיתי שהיא קצת נבהלה.
"איך קראת לשחר?עבריין?מאיפה הוצאת את זה?מורן אני לא מוכנה שתדברי אליו ככה" ענתה לי כנעלבת.
"את לא מוכנה שאני יקרא לו עבריין נכון?אז אני יקרא לו רוצח יותר נעים לך?כי זה מה שהוא ר-ו-צ-ח" לא חשבתי שככה אני יספר לה.רציתי שהכל יתנהל ברוגע אבל היא פשוט הוציאה אותי משלוותי הסתכלתי עליה,היא הייתה המומה.
"מורן.......אני לא יודעת אם שמת לב אבל הרגע קראת לשחר..."היא רצתה להמשיך אבל קטעתי אותה.
"רוצח?כן ככה קראתי לו כי זה מה שהוא איך אני עוד יכולה לקרוא לבנ'אדם שהורג מישו?!?!"
מיכל רצתה להגיד משו אבל לא יצאו לה מילים מהפה,קמתי הלכתי בהליכה מהירה לכיוון החדר שלי הוצאתי ערמת מכתבים ישנים מהמגירה וחזרתי לסלון,היא עדיין נראתה המומה. הנחתי את הערמה לפניה לקחתי מכתב אחד והתחלתי להקריא לה:
"נסעתי סה"כ לשבוע לצפון ומה אני שומע?את מתרוצצת עם הנמושה הזה אני מציע לך להפסיק אם זה אחרת אני יטפל בו.כבר אמרתי לך שאת שלי ורק אני קובע לך עם מי ללכת,נכון נפרדת ממני,אבל אני קובע מתי הקשר הזה יסתיים ומבחינתי הוא רק התחיל.ומה שאת עושה נחשב לבגידה ואת יודעת שאני שונא בגידות.
תזהרי,אל תעשי שטויות,
שחר."
מיכל הסתכלה עליי וגימגמה משו שהיה נשמע כמו:
"שחר....שחר....שלי...?"
"כן שחר שלך."אמרתי בכעס.
"כן שחר שלך היה חבר שלי שהייתי טיפשה בת 14 ולא הבנתי כלום מהחיים שלי הוא היה בן 16 בהתחלה הוא היה כזה חמוד ומתחשב כמו שאת מספרת ואהב אותי כל כך , ככה חשבתי.אבל אז הוא נהיה קנאי ואובססיבי הוא לא נתן לי לצאת עם חברות הוא רצה שניפגש לבד,מוכר לך? הוא לא רצה שיהיו לי ידידים או חברות או מכרים הוא רצה שאני יהיה רק איתו כל יום כל היום הוא התייחס אליי כאילו אני רכוש שלו,קבע לי חוקים מה אסור ומה מותר הרגשתי משועבדת וכשלא יכולתי יותר לסבול,אחרי שנה של סבל נפרדתי ממנו אבל הוא לא החשיב את זה כפרידה הוא חשב שאני פשוט צריכה פסק זמן ומבחינתו אנחנו עדיין ביחד לא היינו בקשר וחשבתי שהסיוט הזה עבר אחרי כמה חודשים הכרתי את ליאור הוא היה פשוט ההפך הגמור משחר.חברותי,מתוק,לא קנאי נתן לי חופש בחירה בהכל תמיד התייעץ איתי גם בנוגע לדברים הכי קטנים ולא קבע עליי שום דבר שלא ברצוני,אהבתי אותו.חשבתי שאני סוף סוף מתחילה להיות מאושרת עד שהיגיע אותו מכתב ארור.." החזקתי בידי את המכתב שהקראתי לה וניפנפתי אותו מול עיניה".
"ואחריו היגיעו....עוד ועוד...." דמעה זלגה על פניי בלי שהרגשתי בה אפילו,מיכל ניגבה לי אותה.
"מורני.....ומה קרה אז...."היא הייתה מפוחדת.
"תשמעי כל מה שאני מספרת לך עכשיו אסור ששחר יגלה אל דברי איתו על זה אפילו אל תזכירי את זה לידו ...את צריכה להיפרד ממנו אבל בזה נטפל אחרי שאני יגמור לספר לך.."
הפנתי מבט למיכל שהייתה מרותקת לכל מילה ומילה שאמרתי לה. פתאום הבחנתי מאחוריה ב......
אם אין מספיק תגובות אז אין המשך 😛 😛
מ'לעשות ככה זה...חחח אתם צריכים לעודד אותי לכתוב!קדימה!
תגובות!תגובות!תגובות!
בשחר?!
יאאאאאאאאא איזה מתחחחחח!!
איזה סיפור סופנייייייי פשוט מהמםם!!
המשךךךךך!!!!!
מוח בלי מוח שלייייי
איזה סיפור ליגהההה
פשוט מהמםםם
תמשיכייי דחוףףףףף
אוהפת אותךך
ייאאא איזה מהמם אני במתחחח המשךךךךךךךךךךך!!!!
אמאל'ה !!! 😮
את ח=י=י=ב=ת להמשיך ..... !!!
איזה מתח ... !!
נדיוששששש.....! 😊
המשך קצרצר כי אכזבתם אותי עם כמות התגובות 😛 :
אמא.
"אמא מה את עושה פה כל כך מוקדם?ואיך נכנסת?"ניגבתי מהר את הדמעות עם השרוול גם מיכל עשתה אותו הדבר.הבנתי שגם היא בכתה.
"מה אני עושה פה...אני גרה פה ונכנסתי מהדלת" היא חייכה.
תחילתו של חיוך עלה על פניי וגם על פניי מיכל.
"מורן שכחת לנעול את הדלת...זה מסוכן..כל אחד יכל להיכנס..."אמרה בדאגה.
"אמא אני ומיכל ישבנו כל הזמן בסלון אפ'חד לא נכנס אל תדאגי"הרגעתי אותה.
"טוב בנות אני יכין לכן משו לאכול ..." היא תמיד כזאת חביבה.אני אוהבת אותה.
"תודה אמא מיכל בואי יש לנו משו לדבר עליו...בואי לחדר שלי..."
נתתי לה יד ועזרתי לה לקום מהספה,היא ממש נראתה על סף התמוטטות עצבים.
"אני באה אני באה.." היא אמרה תוך כדי שאני גוררת אותה בכוח לחדר שלי.
נכנסתי לחדר היא נכנסה אחרי סגרתי את הדלת ומאחוריה ראיתי ........
סיפור מהמם מאמי...
ולך יש את השם הפרטי הכי יפה בעולם...הכי הכי!! אין עליו!!
😊
יאאא איזה מתחח
המשךךךךך!!!!
המשך המשך דחוף סיפור מהמם אבל מה זה ההמשכון הקצרצר הזה יאלללה שבי וכתבי המשךךךךךךךךךך ארוךךךךךךךךךך ומעניין!!!!.... 😕
מוח בלי מוח שלייי
מתה עלייך נישמתי
יש לך סיפור מהמם!!
שימי המשך ארוךךך
מהמםםםםםםם
שימי המשךך עכשיוו פליזז בובה
מוואה ענקיתתת 😛
ואאאאאאאאאאאי
איזה מדהים.. פשוט מהמם יפה מקסיםם משו בנזונה....חחחח
יאלה אני רוצה המשך..
מואה,
גלוש- 😊 😛 =]
נסטוששש כפרע עלייך יאללה מה זה ההמשך הקצקצר הזהה אהה???
את תקבלי ממני מכות באמא שלי יאלה שימי המשך ארוךךךךך ברורררר??? יופי 😛 חחח
מאמי יאלה המשךךך דחוףףףףף מהרררר
