יאלללללללללההההההההה המששךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
בבקשהההה 😢
נו אז מה ניסגר את שמה המשך או לא????????
לאה 😯
חח איזה חמודות..ממ יש לי בעיה קטנה עם המחשב שלי
אז ייקח לי קצת זמן לעשות המשך..
מבטיחה שכשזה ייסתדר אני אעשה המשך ארוך ארוך ארוך..
וואי אני מחכה להמשךךךךךךךךךךךךךךךך
לאה 😊
יאללית............. מחכים כבר מללא זמן.. 😢
שימי המשךךךךךךך
עוד אחת עם הייבושים ....
נו יאלה מה קרה ...???
מזה מזה מזה מחכה להמשך ===>
נדיוששששששששששששששששש..!!
חזרתי..חח מחשב מטומטם..
סורי לכל המעוצבנות הנה המשך בשבילכן נורא נורא ארוך-מקווה שלא תירדמו באמצע:
למחרת קמתי בבוקר אחרי שינה של לפחות 11 שעות למשהו שדיגדג אותי ברגליים.
בהתחלה הייתי בטוחה שאני חולמת אך רק אחרי שהזזתי את השמיכה ראיתי את דר יושבת עם שתי קוקיות מתחת לשמיכה ומדגדגת לי את הרגליים בחיוך ענק על פרצופה.
כשראתה שהתעוררתי קפצה עליי ונשכה אותי ביד מרוב התרגשות.
"אווייי...מה קרה את כ"כ שמחה?" צעקתי חצי בצחוק חצי בכעס.
"יש לי חבר" לחשה לי ושמה אצבע על שפתייה.
"ואיי תיהיי בריאה" אמרתי נחנקת מצחוק.
יצאתי מהמיטה ופתחתי את התריסים לבוקר שנראה מאושר, כן מאושר.
כאילו כל העולם חייך.
אם הייתי ממש מתאמצת להתבונן הייתי יכולה ליראות את השמש קורצת לי.
אווה לאן הדימיון שלי סוחף אותי.
שמתי נעלי בית וירדתי להכין לי ולדר ואולי גם אם יונתן-אחי ירצה ארוחת בוקר.
הוצאתי את הביצים מהמקרר כששמעתי צעקות מחדר העבודה.
התקרבתי טיפה לדלת הסגורה בשביל לברר מה קרה.
"אתה אף פעם לא עושה כלום בבית..אני תמיד פה בשבילם אותך הם בקושי רואים או שומעים!!" שמעתי את אמא שלי מוציאה את הגרון שלה בצרחות.
"אם אני לא הייתי הולך כל יום לעבודה המחורבנת הזאתי
לא היה לנו כסף לכלום!! מה את חושבת שאני נהנה מיזה?!?!"עכשיו שמעתי גם את קולו הרם של אבי.
"סליחה?!" אימי אמרה בקול חלש שידעתי
כמה כאב מסתתר מאחוריו. "ואני לא עובדת?! אני לא מביאה לחם לבית?!
כל היום אני יושבת בבית וישנה?!" צרחה כמו שמעולם לא שמעתי.
הייתי בטוחה שכל השכונה שומעת אבל לא היה לי איכפת.
רק שישלימו.
הריבים שלהם נעשים דחופים יותר וקשים יותר..
קירבתי את האוזן עוד יותר כששמעתי שם שקט.
'אולי הם נירגעו?' חשבתי כשלא נשמע משם קול.
הדלת שניפתחה בתנופה ואבי שעמד שם פרצופו אדום כאילו הוא עומד להתפוצץ הבהיר לי שלא.
הצצתי דרך הדלת הפתוחה וראיתי את אימי יושבת על הכיסא שהיה שם ובוכה.
אבי הביט עליי במבט שונה, ידעתי שהוא מתחרט.
אני נשארתי לעמוד שם גם אחרי שהוא הלך.
עד שעזרתי אומץ והתקרבתי לאימי המתייפחת.
ליטפתי את ראשה וחיכיתי שתירגע.
ממש כאילו החלפנו תפקידים...
~*~*~*~*
אם תירצו נמשיך.. 😊
אתר האהבה הישראלי