דר, אחותי הקטנה בת 5 וחצי התנהגה הרבה יותר בבגרות מכל מישהו אחר שאני מכירה.
ישבנו בפארק שתינו, אני מניחה על רגלייה הקטנות את ראשי.
והיא בידה מלטפת את פני. "בל-בל לא יפה לבכות" אמרה ונשקה לי על האף.
ידעתי שאמא תכעס ותרצה לדעת מה קרה, אך דר לא תספר לה. היא יודעת לשמור סודות
גם מבלי שמבקשים ממנה.
"ענבל?" שמעתי קול חושש במקצת מעליי. ניגבתי את דימעותיי ושם עמד לו יותם.
"היי" אמרתי בעודי מפנה את מבטי לדר העיקר לא לפגוש את מבטו.
יותם לקח את ידי והתרחקנו טיפה מדר.
"למה אחותי הקטנה בוכה?" שאל וחיבק את כתפיי. הרגשתי את המילים תקועות לי בגרון ומנסות לצאת.
הדמעות המעצבנות עלו שוב בעיניי, מהר סקרתי את הריצפה בעיניין. העיקר שלא יראה.
"סתם אמא עיצבנה אותי" אמרתי בקול חנוק.
יותם הרים את פניי והסתכל לי עמוק לתוך העיניים, הרגשתי איך הרגליים שלי רועדות.
"ועכשיו באמת, מה קרה?" אמר ואצבעותיו הרכות ליטפו בי בעדינות, עמדנו קרובים אך רחוקים באותה המידה.
"ענבל?" שאל כשראה שאין תשובה והתקרב עוד טיפה.
נשימותיי נעשו עמוקות יותר.
יותם החל לנשק את דימעותיי כמו מנקה אותן.
הוא עצר לרגע ועינינו נפגשו.
שפתיו ריפרפו על שפתיי,
לא היה לי איכפת שדר רואה אותי לא היה איכפת לי שכל העולם רואה אותנו.
הרגשתי כמו בנשיקה הראשונה שלי. כל הגוף השתתף בתחושה הממכרת.
יותם הצמיד אותי לגופו ועמדנו שם מחובקים ומנשקים אחד את השני.
לאחר שהתרחקנו ידעתי שאני מסמיקה. הוא באמת יודע איך לנשק.
חזרנו לדר ולא הוצאנו מילה מהפה.
"ממ טוב אני צריך ללכת..נועה מחכה לי"אמר ובאותה השנייה הרגשתי את ליבי קופא והחיוך שעלה על פניי נמחק.
"בל אוהבת את יותם" אמרה לי דר אחרי שדמותו החלה להתרחק. "יותר מהכול" לחשתי.
"יותר ממני?" שאלה דר במבט של כלבלב זנוח.
"מפתאום..אותך הכי הכי" אמרתי והרמתי אותה לחיבוק.
התחלנו ללכת,
"אני אוהבת אותך ענבל" אמרה לי במבט שמח, פעם ראשונה שהיא קראה לי ענבל.
"ואני אוהבת אותך" אמרתי לה את המילים שמאז שהייתה קטנה לא אמרתי.
ועכשיו זה יצא בכזאת טיבעיות.
~*~*~*~
מקווה שאהבתן 😊
איזה יפה..
המשששששך!!
גלוש- 😊 😛 =]
חיחי איזה חמודות הן 😁
מהמם
תמשיכיי דחוףףף
וואי מ=ה=מ=םםםםםםם
שימי המשךךך בובה
מוואה ענקיתתת 😛
איזה מדהייייייים
אבל לא הבנתי למה הוא נישק אותה אם יש לו חברה?
כאילו מה הקטע?
המשךךךךךךךך!!!
יא יזה מתוקה דר
המשךךךךךךךךךך
אני רוצה המשך ארוךךךךךךךךך
סיפור מעלףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
אני מסכימה עם אלין!!
אבל מזה חיתול?
המשךךךךךךךך
חח חיתול זה ממ סוג של מכנס..דומה טיפונת למכנס דייגים..
כפרה עליך המשךך דחוף ה-ת-מ-כ-ר-ת-י
מתוקה שלי...וואי...אני דורשת המשך עכשיו...העם דורש המשך!! 😊
זה ממש ממש יפה!!!.....תמשיכייייי
חח איזה חמודות..עכשיו אני כותבת בשבילכן
תמשיכי סיפור ממש ממש מהמם את כותבת מדהיםםםםםםםםםםם!!
וברוררררררר שיותם נדלק על ענבל זה כל כך ברורחבל שהיא לא רואה את זה..חיחיחי
למרחת קמתי לנשיקותייה של דר.
היא טיפסה על מיטתי והחלה מדגדגת את ביטני וכפות רגליי.
"בוקר טוב" אמרתי מתמתחת, "מה השעה?" שאלתי את דר שעדיין ישבה עליי כשחיוך על פנייה.
"בל ישנה עד מאוחר..עכשיו 7 וחצי" אמרה.
"מממההה??" צעקתי בעוד שקמתי במהירות ממטתי
ובדרך העפתי את דר שנפלה על הרצפה בקול חבטה.
חיוכה מהר מאוד הפך לדמעות גדולות והיא החלה משפשפת את ישבנה בכאב.
אוףף אין לי זמן לזה.
אני צריכה להתקלח,לבחור בגדים,לאכול והרשימה עוד ארוכה- ועוד לצאת עוד רבע שעה?!
הפיתוי להשאיר אותה על הריצפה בוכה היה גדול מאוד.
אך קולה של ענת הידהד במוחי; "את פשוט שיטחית, וחבל. את קמה בבוקר והדבר היחיד שמעסיק אותך זה איזה צבע תיצבעי היום את ציפורנייך."
הרמתי את דר לאט והנחתי אותה על מיטתי. חיבקתי וליטפתי את ראשה עד שהכניסה את אגודלה לפייה ונרגעה.
אוקיי יש לי שתי אפשרויות, או לא ללכת לבית ספר, או להגיע ככה.
היתרוממתי והעפתי מבט בדמות הפרועה שמשתקפת במראה.
'לא הולכים' אמרתי לעצמי.
אבל רציתי לדבר עם ענת, ללמד אותה שאליי לא מדברים ככה ויוצאים חלק, ואולי גם לגלות מה עשיתי שכ"כ הרגיז אותה.
מהר מאוד אספתי את שערי לקוקו גבוה לבשתי חולצה כחולה וג'ינס חדש שעדיין לא יצא לי ללבוש. ויצאתי מהבית.
עברתי על פניי הפארק והזיכרונות שכ"כ נמנעתי מלחשוב עליהם הציפו אותי. הגברתי את קצב הליכותיי עד ששמעתי בקול קורא לי.
הסתובבתי ובן החל לרוץ אליי. "היי יפיופה" אמר בן שקר גס. "היי" אמרתי אחרי שנתן לי נשיקה חטופה על הפה.
הוא הניח את ידו על כתפיי וכך נכנסו לבית ספר.
הדבר הראשון שקלטתי בחצר בית ספר זה את נועה ויותם עומדים בצד ומדברים, נועה נראתה מרוצה אך מבטו של יותם נראה מהורהר.
בן עצר אותי וכמו שהכריז על זה שאנחנו ביחד נישק אותי באמצע החצר. ליחיי הסמיקו מזעם וחברות ילדים החלה מתקרבת.
הורדתי את ידיו ממני והתחלתי לרוץ לכיוון הכיתה לחפש את דנה.
"דנה??" צעקתי כשראיתי אותה בכיתה יושבת ומדברת עם יובל. "מאמייי" זעקה וקמה ממקומה לזרועתיי הפתוחות.
"ולי לא אומרים שלום??" שאל יובל והפריע לחיבוקינו. אני לא אוהבת אותו.
הוא חושב את עצמו יותר מידי כי יש לו שרירים. "היי" אמרתי והוא נתן לי נשיקה קטנה על הלחי.
הפנתי את מבטי וראיתי את ענת יושבת בצד ומכינה שיעורים.
"אני כבר חוזרת, יש לי עיניין פעוט לסגור." אמרתי והתחלתי ללכת לכיוונה.
היתיישבתי לידה והנחתי את רגליי על שולחנה.
"מקורה ענת?" שאלתי והיא הפנתה את מבטה היסתכלה עליי בזילזול וחזרה לספריה,
דבר שעיצבן אותי עוד יותר.
~*~*~*~*
תודה רבה על כל התגובות!! מתה עליכן..
מקווה שאהבתן 😊
