מהמםםםםםםםם
שימי המשךך
מוואה ענקיתתת 😛
ממש מממש ממש ממ ש ממש ממש יפהה!!
המשךךךך
דיי אתן כאלה מתוקות!! תודה רבה רבה על התגובות שעושות לי רק טוב על הלב!!
המשך:
בן הושיט את ידו ועזר לי לקום.
לא ידעתי ביגלל מה אני בוכה, ביגלל הידיעה שיותם הילד שאני אוהבת אוהב את נועה, או ביגלל ענת, שבמקום מסויים זה דיי הציק לי.
מה עשיתי לה שהיא אמרה לי את זה? אנחנו לא אוהבת אחת את השנייה אבל גם לא אויבות, כאילו עד עכשיו..
ישבנו על הספסל ושתקנו. בן כאילו חיכה להסבר אך לא היה לי כבר כוח לספר.
הוא הניח זרועה חזקה מאחורי ראשי ונשק לי על המצח. הוא יכול ליהיות ילד ממש נחמד. אני אוהבת אותו מאוד. אבל הוא לא בשבילי.
שלחתי לו חיוך שגרם לו לאושר, ראו על פניו שהוא מסוכסך עם הרגשות שלו.
יותם חבר טוב של בן,
אולי יותם סיפר לבן על רגשותיו לנועה? אבל
הוא יודע כמו כולם שהוא מאוהב עוד מהיסודי בנועה.
בן היה אחד שכולן התאהבו בו.
כולן חוץ ממנה. והיא לא הייתה כזאת מיוחדת.
האמת היא די שמנה. ואני לא אומרת את זה ביגלל שיותם מאוהב בה. ביכלל לא.
טוב אוליי קצת.
אוקיי אז היא רזה, היא מושלמת.
אוףף אני גם רוצה ליהיות כמוהה!
אני גם רוצה שיותם יאהב אותי וידבר עליי וידמיין אותי כמו שהוא עושה עלייה.
לא פייר.
ישבנו אני ובן מחובקים על ספסל וחיכיתי שהשתיקה תישבר.
"בן..מקורה בינך לבין נועה?" החלטתי לשאול.
"האמת.." החל להגיד כשהוא מביט לי עמוק עמוק בעיניים.
"דיי ירד לי ממנה". אמר לי וכבר הבנתי שזה קשור לבן. קיוויתי שימשיך.
שיספר לי על חברו הטוב שגם התאהב בו. אולי בתוכי קיוויתי שיותם משקר, למרות שידעתי שיותם אף פעם לא משקר.
"ואללה?" שאלתי אותו שוכחת ממה שיותם סיפר לי.
"כן..ויש מישהי אחרת ששמתי עליי ת'עין" אמר ובתוכי ליבי פעם בחוזקה.
מה אני אמורה לעשות אם יגיד שזו אני? אני רוצה את בן? ואולי הוא יעזור לי לשכוח? אבל זה כ"כ כלבי מצידי..לנצל אותו?
אבל אם אחרי כמה ימים אני אתאהב בבן? זה יעשה רק לשנינו טוב. וככה יצאו הזוגות שלעולם לא חשבתי.
אני ובן, ויותם ונועה.
"ואוו יפההה..שיהיה במזל.." אמרתי בקושי חושבת על משפטיי.
"ענבל.." החל להגיד והתקרב אליי עוד טיפה.
"הילדה הזו, זו את". אמר ומבטו העצוב שרף אותי. קירבתי את שפתיו אל פי.
~*~*~*~
אם תירצו נמשיך.. 😊
ואווי סורי שיצא כזה קצר, רק עכשיו שמתי לב..יש השיר שלנו אז מבטיחה להמשיך בקרוב וארוך!
יא יא יא זה כזה מושלםםםם חח
שימי המשךךך יפתי
מוואה ענקיתתת 😛
קירבתי את רגליי לביטני והאזנתי לשיר הממלא את החדר.
ניזכרתי כיצד טרפנו אחד את השני, הרבה זמן לא נישקו אותי ככה.
איך אחרי שזה ניגמר התחלנו לצחוק כמו משוגעים.
"מה עכשיו?" שאל אחרי שנרגענו.
"מה אתה רוצה שיהיה עכשיו?" נמנעתי מתשובה.
"אנחנו ביחד?" שאל וניזכרתי איך כשהיינו בכיתות קטנות יותר היינו "מציעים חברות" אחד לשני..
הבטתי על עיניו כמנסה ליקרוא את מחשבותיו. הוא יודע.
הוא יודע שאני לא אוהבת אותו. אך מה יש לי לעשות? אני אשבר כשאני אראה את נועה ויותם ביחד. פשוט אשבר.
ואולי בן יעזור לכאב לעבור. ואם לא, הוא יוכל לתמוך בי.
אבל לנצל אותו? לא. אני אסביר לו שאני אוהבת את יותם.
"אני מניחה" שמעתי את עצמי אומרת וכבר פתחתי את פי לומר
את המילים שאף פעם לא אמרתי בקול - אם זה לחברות אז ברמזים או במחשבות, אך הוא סתם את פי בנשיקה.
"זה רק מסתבך והולך וכואב
מסוכסך קשה עם הלב
אני חושב אולי אני אוהב אותה יותר מידי
פנס בודד בתוך רחוב האהבה".
השיר חזר על עצמו בפעם האלף.
אני כ"כ מבינה את אביב גפן.כל מילה שלו חודרת לתוכי, כל חבריי צוחקים, אומרים "נו מה ניהיית לנו פריקית?" אבל זה יותר מזה, הרבה יותר.
"ענבל בואי רגע!" שמעתי את קול אימי קוטע את מחשבותיי.
לאחרונה היא נעשית יותר ויותר עצבנית. היא חושבת שאני לא שומעת את ריבייה מאחורי הדלת עם אבי, אך אני שומעת. ומפחדת.
"מה?" שאלתי והרתחתי את המים.
"לכי קחי את דר מהגן" אמרה כשגבה מופנה אליי.
יצאתי בלי וויכוחים דבר שהפתיע גם אותי, אני כזאת ילדה עצלנית-מודה. כשמבקשים ממני לזרוק ת'פח אני שעה מתלוננת שתמיד מבקשים ממני, אך תמיד זה לא עוזר ואני בסופו של דבר אכן זורקת אותו.
פיזרתי את שערי, לבשתי חיתול ויצאתי.
"בל" קראה לי דר, היא היחידה שעד היום קוראת לי ככה.
כשהייתי קטנה הייתי מתקנת את כולם כשהיו לי ענבל ל-בל.
לקחתי אותה על ידי מלטפת את שערה הקצר, ומחכה עד שתאסוף את דברייה. כבר תיכננו לצאת כשראיתי את נועה עומדת מחוץ לגן מחכה לאחייה.
הורדתי את דר והושבתי אותה בצד "אני באה עוד 5 דקות." אמרתי
רק נגמור עם זה כדי שיותם יהיה שמח,ושוב עלו במוחי תמונות של חיוכו.
"היי נועה" אמרתי והיא כתשובה קמה ממקומה הזיזה את צמתה מכתפה והביאה לי חיבוק שבו רק רציתי למות.
~*~*~*~
מתה עליכן, אם תירצו אני אמשיך. 😊
😢
נמשיך בשביל שתי הבנות שהגיבו לי..:
כמה שניסיתי לא יכולתי לכעוס על נועה,
היא אחלה ילדה וכולם אוהבים אותה.
כולם.
גם ענת. גם יותם, ולמרות שהוא מתכחש גם בן.
בן שעכשיו הוא חבר שלי.
כל כך מעט זמן לקח לי להסתבך בכל כך הרבה דברים.
אני לא יכולה לתאר לעצמי איך אני ארגיש כשאני אראה את יותם מנשק את נועה כאילו זה הדבר הכי טיבעי בעולם. וכולם יהיו מאושרים,
חוץ ממני.
אבל אולי היא לא אוהבת אותו?
אולי נועה לא אוהבת אותו?
אחח למה אני מייחלת דברים רעים לילד שאני אוהבת? אני באמת רוצה שהוא יסבול? ממש לא. אני רוצה שהוא יהיה מאושר.
גם אם ליהיות מאושר זה לא איתי.
כשאני עם יותם אני מרגישה שאם אני לא אחזיק את עצמי חזק, אם אני לא אתאפק טוב טוב הכול יצא. הכול פשוט יישפך לי מהבטן.
לא, לא מהבטן. הכול יישפך לי מהלב.
ואז מה? 6 שנים של ידידות תלך לעזאזל..אני מכירה אותו, הוא ינסה שנמשיך ליהיות ידידים
הוא ירצה שנמשיך לדבר, אבל אני..אני לא אוכל.
אני לא אוכל להסתכל בעיניים שלו ולדעת שהוא לא יהיה שלי, ואולי זה שאני לא מספרת לו משאיר לי את הספק הקטן ביותר שיש מצב שניהיה ביחד.
אבל הכול אשליות.
"מה קרה?" שאלה נועה בדאגה. לא שמתי לב אפילו לדמעות החמות היורדות על ליחיי.
"סתם התגעגעתי" אמרתי והעלתי על פניי חיוך מאולץ.
"גמאנניי"חיבקה אותי שוב.
"נועה אני צריכה לדבר איתך.." אמרתי וכבר ראייתי היטשטשה.
"מה?" שאלה ועינייה החלו ליסרוק את פניי בדאגה.
"יותם..יותם אוהב אותך." אמרתי ולראשונה באמת הפנמתי את המילים. יותם אוהב אותה. לא אותי, אותה.
"דר, בואי אמא מחכה" קראתי לאחותי משאירה את נועה עם מחשבותייה. ידעתי שהם יהיו ביחד לפי מבטה המופתע שכסיפרתי. היא אוהבת אותו.
ורק אז, כשיצאנו החוצה מהגן. ודר לקחה את ידי.
רק אז הרשתי לעצמי לפרוץ בבכי חסר מעצורים.
בכי של כאב.
~*~*~*~
מקווה שאהבתן..
יאא איזה עצוב
המשךךךך!!!!
מהמםםםםם
שימי המשךךך כפרה
מוואה ענקיתתת 😛
אתר האהבה הישראלי