אז כך...
לפני שאני אתחיל בסיפור,
אני רוצה שתקראו ת'סיפור הזה הייטב!!,
ותפנימו אותו,
כי יש בו מוסר השכל מאוד חשוב!!!,
לאלה שעדיין חושבים שיופי יותר חשוב מאופי...
היופי עובר אנשים,
האופי נשאר לנצח!!!
"אל תסתכל בקנקן אלה במה שיש בתוכו":
תמיד חשבתי שאני בחיים לא התאהב בה,
יש לה נמשים וגבות מחוברות,
היא מתלבשת כמו זקנה,
דוגרי אפילו סבתא שלי מתלבשת יותר טוב ממנה,
ואני?,
חתיך,
בלונדיני עם קוצים,
עיניים ירוקות,
וגוף שרירי חטוב וגבוהה 1.84,
כל הבנות רודפות אחרי,
אני החתיך של השיכבה,
של השיכבה?!,
הרווק הכי מבוקש בעיר שלנו,
מחליף בנות כמו גרביים,
לא התאהבתי אף פעם באף אחת מהן...
מה צריך אהבה בחיים האלה?!,
בשביל מה?!,
העיקר יש לך את מה שאתה רוצה...
בנות שילכו לעזאזל!!,
אהבה זה בשבילן...
לא בשביל הבנים,
הן אלה שמתעסקות בשטויות האלה,
אני העיקר יש לי את מה שאני רוצה...
מסופק מהחיים,
לא צריך יותר מזה...
ובטח שלא אהבה,
יום נחמד אחד זה קרה,
יצאתי מהבית עם תיק זרוק על הכתף,
ושתי בנות ליידי,
פצצות משהו לא נורמלי,
כוסיות אחת אחת,
והיא עברה ליידי,
כבר מזמן שמתי לב שהיא מאוהבת בי...
אבל זה לא חדש לי,
עם אני אספור את כל הבנות שמאוהבות בי אני אגיע לאיזה מיליונים,
היא חייכה עלי,
ואני אפילו לא התייחסתי עלייה...
אפילו בחלומות הכי רעים שלי לא חשבתי שאני התאהב בה,
לא הצלחתי אפילו לעלות זאת בדעתי,
אבל זה קרה...
היא הצליחה לגרום לי להתאהב בה,
מקל קסמים לא היה נוכח בסיפור הזה,
למרות הכל זה קרה...
קיצר נמשיך בסיפור,
הגעתי לבית-ספר,
התיישבתי מקדימה לייד איזה מישהי שפעם הייתה חברה שלי,
לפני שנים רבות,
אני אפילו לא זוכר איך קוראים לה...
מעתיק ממנה וזהו,
ואז היא נכנסה לכיתה שלנו,
היא דיברה עם המחנכת שלי,
ויצאה,
לא יודע...
משהו גרם לי להסתכל עלייה,
לא יודע מה היא שינתה בעצמה...
אבל לא הצלחתי להוריד ממנה ת'עיניים,
פתאום הרגשתי שמישהו נוגע לי בכתף,
הסתובבתי בשביל לבדוק מיזה היה,
פתאום ראיתי את החבר הכי טוב שלי,
מאז השנים הטובות,
של הגן...
שבהם שום דבר לא עניין אותנו חוץ מצעצועים ולשגע להורים ת'שכל,
"אחי מה אתה תוקע בה מבטים?,
היא בטח כולה מסמיקה עכשיו...
חייה באשליות"
קרצתי לו עין,
"רק היא?,
כל הבנות אחי,
כל הבנות...
בלי יוצא מן הכלל"
השיעור עבר מאוד מהר,
יצאתי מהכיתה,
פתאום היא עוד פעם עברה ליידי,
נתקעה בי והפילה את הספר שהיה לה ביד,
באתי להתכופף בשביל לעזור לה להרים ת'ספר,
אבל הדבר היחיד שהיא עשתה זה לחייך הרימה ת'ספר לבד וברחה משם כאילו השטן רודף אחרייה,
המשכתי ללכת,
בסוף אני אחטוף עכשיו עוד איחור על הראש,
רק זה חסר לי,
כל הדרך חשבתי עלייה,
לא יודע למה ואיך..
אבל היא לא יצאה לי מהראש
הזמן עבר..
החודשים עברו..
כל יום היה קורה את אותו הדבר,
אבל היא...
אף פעם לא הייתה יוצאת לי מהראש,
שאלתי את אמא שלי מזה,
והיא אמרה לי שאני מאוהב בה,
בה?!,
מאוהב?!,
הרי היא מכוערת מה לי ולה?!,
ועוד מאוהב?!,
מאז שאני זוכר ת'צמי,
אף פעם לא הייתי מאוהב באף אחת,
ודווקא בה התאהבתי?!,
הזמן עבר,
שנים, חודשים ושבועות...
סיימתי בית-ספר,
לא ראיתי אותה יותר..
אבל לחשוב עליה אני עדיין חושב,
מאוהב בה אנשים..
מכוערת מכוערת אבל טפסה לי ת'לב,
יום אחד יצאתי מהבית עם אחי הקטן,
פתאום ראיתי אותה עוברת ת'כביש,
היא מאוד השתנתה...
רק המבט הזה,
המבט שלה הצליח להזכיר לי את אותה ילדה,
ילדה מכוערת שפעם הכרתי,
ועכשיו?,
עכשיו היא השתנתה,
עם חצאית מיני וגופיה שחושפת כמעת הכל,
ונעליים?,
מגף על עקב שפיץ,
אח שלי שרק לה,
והיא חייכה עליו,
ואני לא הצלחתי להוריד ממנה ת'עיניים,
הסתכלתי עלייה המום,
פתאום היא התקרבה עלי,
"תסגור ת'פה מותק שלא יכנס לך בטעות זבוב לפה"
אמאל'ה איזה פדיחות,
רק עכשיו קלטתי שהפה שלי היה פתוח לרווחה,
"מצטער"
"זה בסדר,
זוכר אותי?"
חייכתי עלייה,
"כן"
אחרי שיחה קצרה ודי משעממת יצא עוד זוג לעולם הפתוח,
אני והיא...
****************************************************************
מקווה שאהבתם/ן,
כתבתי ת'סיפור הזה לבד,
עוד פעם אני חוזרת ואומרת...
תפנימו ת'סיפור הזה,
כי זה יעזור לכם לקלוט מה קורה מתחת לאף שלכם!!!
שלכם/ן תמיד,
באהבה רבה,
הודיה לוי!!! 😉





