-"גן עדן כה קטן וכולו גהנום"-סיפור חדש:)

יווואווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו...
אייייייייייייייייייייייייייייייייי..
מ=ת=חח
המשך בדחיפותתת
המכרתיי קשות..=]]
מווווווווווווווווווואהההה
נטעע 😊

מאמי מאתמול בלילה אני יושבת על הסיפור הזה..
התמכרתי קשותתת

המשך פליז!!!

וואי מסכן אוהדדדד
תמשיכי בובה
מואוה ענקיתתת 😛

ממממממממממממאממוששש
שיימייי המשךך
ודחוףף!!



בתאלושששש 😊

רעותי.. מה עם המשך?! 😢

😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢

QUOTE (ניקול111 @ 22/06/2005) 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢
אני רוצה המשךךךךך 😢
מוואה ענקיתתת 😛

טוב רעות.. זהו !
נעלבתי!

QUOTE (DarK AnGeL 88 @ 23/06/2005) טוב רעות.. זהו !
נעלבתי!
דיייי, לא רוצה שתעלביי 😢
אני כ"כ מצטערת.... יש לי בנוסף לבגרויות (האחרונות), מלא חזרות למופע סיום (יב').
גם כן הכל בדקה ה-90 😊

בכל מקרה אני כותבת עכשיו המשךךךךךך 😊

תודה שחיכתןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

אני הולכת לישון עכשיו ואני מצפה להתעורר מחר עם המשך ארוך ועסיסי של הסיפור שלך!
יאאלה לילה טוב ואני מחכה בקוצר רוח!

הוא התקרב אליי וליטף את ידי ברכות,
הרגשתי צמרמורות בכל הגוף, הרגשתי כמו בפגישה הראשונה שלנו, שהכל חדש ושונה. הוא ניגב עוד
דמעה שזלגה לי על הלחי. לפתע, אני שומעת, "לירון?..", הסתובבתי אחרונית, ולא הבנתי מי קורא לי,
"לירוון?", פתאום נבהלתי. זיהיתי, זה היה אוהד עם עוד שני חברים. הייתי בשוק, לא ידעתי מה לעשות עם
עצמי, הבטתי באוהד, הפנתי את מבטי לגיא, שלא הבין מדוע נלחצתי...

[B] "היי אוהד", הייתי נבוכה, ואני חושבת שמעט הסמקתי. הרמתי את מבטי אל אוהד, "היי גם לך",
הוא עשה פרצוף מופתע, ומדד מכף רגל ועד ראש את גיא. "אז אני מבין שאחותך הקטנה לבד", גיא הביט
בי לא מבין את פשר העניין. "לא בדיוק", עניתי בהיסוס. נוצרה שתיקה מביכה. "טוב אני מבין", הוא הביט
שוב בי ואז בגיא. הוא הפנה את מבטו לעבר חבריו שצעקו לו שיבוא, הוא היה נראה כועס ואפילו מאוכזב.
הוא התכוון ללכת לכיוון חבריו, אז גיא שאל, "מה? לא תכירי לי את הבחור?", הוא קרץ לי, כנראה חשד
שאנחנו בקשר, ז"א ביחד או משהו. "זה אוהד..ידיד שלי", ניסיתי לסיים את המצב הלא נעים שנוצר.
"נעים מאוד..אני גיא..ה..", הוא עצר את עצמו ולא המשיך. "כן..שמעתי עלייך הרבה", אוהד הביט בו
במבט עצבני, "אה וואלה?", ניסיתי לענות במקום אוהד, "כן, אבל רק דברים טובים", חייכתי. "טוב,
אני זזתי", אוהד לא הביט בי והלך עם חבריו, הבטתי על אוהד המתרחק לו. "מה? מה נהיית עצובה פתאום?"
גיא ניסה לעורר את תשומת ליבי. "מה? לא לא עצובה..", הרגשתי לא נעים עם כל העניין עם אוהד. טוב,
חשבתי לעצמי בלב, הגיע לך. שקרים בסופו של דבר מתגלים. "לירון? את איתי? מה יש לך?", "סתם..
אני מעדיפה ללכת הביתה", "אוקיי", הוא נרתע. "אם זה בסדר מבחינתך?", "כן כן, זה אף בסדר גמור, בכל
מקרה, אני קבעתי עם חברים לצאת לשתות משהו". הוא ניסה לשמור על האגו שלו, שמא אני לא אוריד
אותו. ניסיתי לתפוס את אחי, אך הוא לא ענה לי. ניסיתי להתקשר לאבא שלי, אך גם הוא לא ענה לי.
"מה קרה, יש בעיה?", גיא קלט שאני לא תופסת אף אחד מבני משפחתי. "כן, פשוט אחי לא עונה לי, והוא
אמור להחזיר אותי הביתה. "רמז עבה לכך שאני אחזיר אותך?", "אתה לא חייב, אתה יודע", ניסיתי לשמור
על קור רוח. "זה בסדר, שטויות, אז חברים שלי יחכו 10 דק'", "אוקיי", הלכנו לכיוון המכונית. הלכנו אחד
ליד השני, לא מחובקים כמו אז כשהיינו חברים. זוגות של חברים עברו מולינו. הרגשתי רע. הרגשתי מן
מועקה כזאת. היה קריר, ורוח קרירה חדרה לעצמותיי. הייתי זקוקה לחום. אך אותו חום לא היה שם.
הגענו למכונית, נכנסתי פנימה. חמימות שכזו עטפה אותי. הרגשתי מוגנת לרגע. גיא הביט בי, היה חושך
היינו לפתע שנינו לבד. המכונית הזאת מעלה בי אסויצאציות מן העבר. רק דברים טובים כמובן. חייכתי
לעצמי והוא התחיל לנהוג. הפנתי את מבטי אל החלון. הרגשתי רע, רע בגלל מה שקרה עם אוהד, ורע
בגלל הפגישה הזאת עם גיא שלא הובילה לשום מקום. איפשהו בתוך תוכי אולי באמת קיוויתי שהפגישה הזאת
תעורר בו משהו. שאולי הוא ירצה אף לחזור להיות איתי. "מה יש לך? אני לא רוצה שתהיי עצובה", הוא ליטף
את רגלי, וצמרמורות התפשטתו בכל גופי. לא השבתי על השאלה. "את חושבת שהמפגש בנינו היה מיותר?"
"לא יודעת", עניתי בקול חרישי. "אני חושב שהוא לא היה מיותר", היה שקט. "לירו, בכנות עכשיו, מה
חשבת שיהיה בנינו בפגישה? ציפית למשהו?", "לא בכלל לא", עניתי מנסה לשמור על כבודי. "רצית שאני
אנשק אותך?", לא השבתי. "אבל לירון, אם הייתי מנשק אותך, זה פשוט לא היה טוב, זה היה יכול רק להזיק
למצב העדין בנינו, מבינה?", הוא שוב הניח את ידו על רגלי, ואני? אני רק התבוננתי בחלון ולא אמרתי מילה,
דמעות חנקו את גרוני, אך לא הותרתי להן לצאת. הגענו לביתי. הוא עצר את המכונית והביט על הבית.
"תמסרי ד''ש למשפחה", "כן בטח", מלמלתי. מתכוננת לצאת מן הרכב. כאשר באתי להוציא את החגורה,
מבטנו נפגשו. לא אמרנו מילה רק הבטנו אחד על השני. ממש ממש קרוב. הוא הסיט את שערי והביט בי
בעיניים שוקקות, כאילו רוצה לנשק אותי, אל מפחד. התקרבתי ויכולתי להרגיש את נשימות אפיו נושפות על
פניי. היינו כבר כה קרובים. דממה שררה. היתה בנינו תשוקה שאין כמוה, דפיקות ליבי גברו. יכולתי לחוש
בדפיקות ליבו המואצות. הוא קירב את שפתיו אל שפתיי, עד שנצמדו אחת לשניה. התנשקנו בעדינות וברוך,
נשיקות קטנות כאלה, הבטנו אחד בשני. מנסים להפסיק את סערת הרגשות. אך סערת הרגשות היתה
חזקה יותר וסחפה אותנו לנשיקה לוהטת....

אווו רעותתת ! ! !

סוף סוף !!!!!!!!

תודההההההההה

אוווווו מתוווקההה...

רק אל תכעסי עליי יותר מדיי 🙄

love yoooooooooouuu
לילה טוווובבבבבב

דייייייייייייייי אני מתה כאןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

אני חייבת המשך או שאני פשוט מתההההההההההההההההההה


איזה סיפורררררררררררררר אחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

משהו משהו!!!!!!!!!!

לקח הרבה זמן אבל הבאת אותה בהמשך..
ויאללללללללללללללללללה אני רוצה עוד המשךךךךךך